העבודה המאורגנת מגיעה למרכז הבינתחומי הרצליה

הקמת ועד העובדים מגיעה על רקע דרישה מהסגל הזוטר לקצץ 10% משכרם בתקופת הקורונה ■ הבינתחומי: "הפחתת השכר נעשתה בהסכמה אישית של העובדים, מתוך הבנה שמדובר בנסיבות חריגות" ■ לעובדים יש גרסה משלהם

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המרכז הבינתחומי. למצולמים אין קשר לכתבה
המרכז הבינתחומי. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: תומר אפלבאום

בין אם המרכז הבינתחומי הרצליה יהפוך לאוניברסיטת רייכמן או לא - ועד עובדים, ככל הנראה, יהיה שם. בימים אלה מתקיים הליך התארגנות של חברי הסגל האקדמי החיצוני במרכז הבינתחומי הרצליה בארגון כח לעובדים.

מארגני הוועד עוד לא החתימו שליש מהעובדים על בקשות הצטרפות (כנדרש כדי להיות ועד ייצוגי), אך בשבוע שעבר התקבלו בתיבות המייל של המרצים מן החוץ (הסגל הזוטר) הודעה מטעם הגרעין המייסד של הארגון: "אנו שמחות לספר שאנחנו נמצאים כיום במרחק קצר, של עשרות בודדות של חברות, ממספר החתימות הדרוש ליציגות מול ההנהלה. לקראת המשא ומתן, אנו מגבשות רשימת דרישות קונקרטיות שאותן נעלה, וחשוב כמובן שהדרישות הללו יגיעו מכם, מחברות וחברי הסגל. לכן, נבקש לשלוח לנו את הדרישות, ההצעות והרעיונות שלכם".  

CORONA TIME - ועידת החינוך של TheMarker

הקמת הוועד עבור המרצים מן החוץ מגיע בשל תסכול מהתנהלות המוסד בימי הקורונה. בשלב הראשון, נדרשו המרצים מן החוץ, שנמצאים בתחתית סולם השכר, לקיצוץ של 10% משכרם, בלי שברור האם אותה דרישה נדרשת גם מן המרצים הקבועים. בשלב זה פרץ ויכוח בנושא - ואחריו הודיע המרכז כי הדרישה תהיה רוחבית. במקביל, נדרשו המרצים לתרום מזמנם ללא תשלום - למשל, כאשר נקבעו עוד מועדי בחינות עבור הסטודנטים ללא תשלום עבור בדיקתן. בתגובה, החליטו שישה מחברי הסגל לפנות לארגון כח לעובדים, ולהתחיל לארגן ועד לקבוצת עובדים זו.

מארגון כח לעובדים אישרו כי הליך ההתארגנות אכן מתקיים בימים אלה. אך העובדים טוענים: "הקיצוץ בשכר נעשה שלא בהסכמת העובדים, והיווה גורם חשוב בהחלטה להתאגד, אך ההתארגנות הזו מקבלת רוח גבית מהחלטות חד צדדיות מצד ההנהלה בצל הקורונה. כך למשל דרישה לעבודה במועדי בחינות נוספים, בהיקף החורג בהרבה מהמקובל באוניברסיטאות ובמכללות.עם הפיכתו של כוח לעובדים לארגון היציג במוסד, נתחיל בדיאלוג ישיר עם הנהלת המוסד לקראת כינונו של הסכם קיבוצי במרכז הבינתחומי".

שכר  הבכירים במרכז הבינתחומי הרצליה, מוסד אקדמי לא מתוקצב אך מפוקח, הוא מהגבוהים בישראל. ב-2019 היתה עלות שכרו של נשיא המרכז, אוריאל רייכמן, 1.2 מיליון שקל. עלות שכרם של שלושה מרצים היתה 950-920 אלף שקל כל אחד, ועלות שכרו של אחד מהדקאנים היתה 870 אלף שקל בשנה.

המוסד נכנס לתקופת הקורונה במצב לא מזהיר: הכנסותיו ב-2019 הסתכמו ב-419 מיליון שקל, לעומת הוצאות של 433 מיליון שקל - גירעון של כ-14 מיליון שקל. 63 מיליון שקל הגיעו מתרומות, בעיקר מחו"ל, אך רוב התקציב מגיע משכר הלימוד ומשירותים שונים. אף שבכירי הבינתחומי נוטים להתפאר בעובדה שהמוסד אינו מקבל שקל מהמדינה, עמד סעיף "הקצבות ותמיכות מהמדינה" על 7 מיליון שקל בשנה, וסעיף "תמיכות מרשויות מקומיות" על כ-1.5 מיליון שקל בשנה. 

מהמרכז הבינתחומי נמסר בתגובה: "תנאי העסקה של הסגל האקדמי בבינתחומי – הקבוע והחיצוני - הם מהטובים ביותר באקדמיה הישראלית. ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה חייבו קיצוצים והתאמות בשכר כל העובדים במרכז, סגל אקדמי סגל מינהלי ובעלי תפקידים בכירים – ונעשו תוך התחייבות של הנהלת המוסד כי לא יפוטרו חברי סגל בגין משבר הקורונה. הפחתת השכר של 10% נעשתה בהסכמה אישית של העובדים, שנענו כמעט כולם לתת כתף, מתוך הבנה שמדובר בנסיבות חריגות. אנחנו מודים להם על כך ומעריכים זאת.

"הבינתחומי הרצליה הוא מוסד שלא למטרות רווח, שמתקיים בעיקר משכר לימוד ומתרומות פרטיות, ובשונה מאוניברסיטאות - אינו מקבל סבסוד ציבורי. הסעיף שמוזכר בכתבה מתייחס לתשלומים המגיעים ממשרד הקליטה לסטודנטים עולים חדשים ומרשויות מקומיות בגין הכשרה והוראה בבתי ספר, ולא לתמיכות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker