מחקר: משרד החינוך מקפח תקציבית את בתי הספר הציבוריים

לפי מחקר שנערך במרכז טאוב, המטרות של צמצום פערים וחיזוק אוכלוסיות מוחלשות קודמו על ידי משרד החינוך על חשבון העדפת החינוך הציבורי - כך גדל האי-שוויון בתוך כל חלק במערכת ויחד איתו גדלה ההעדפה המתקנת

ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חינוך חרדי
חינוך חרדי. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: איל ורשבסקי

ב–2014–2018 גדל התקציב שהוענק לכל כיתה בחינוך הלא רשמי (בבעלות פרטית) ב–23% ולכל תלמיד — ב–23%. לעומת זאת, בחינוך הרגיל הציבורי, התקצוב בשנים אלה גדל ב–7% בלבד לכיתה וב–11% בלבד לתלמיד. כך עולה ממחקרם של נחום בלס וחיים בלייך ממרכז טאוב. בתי ספר בחינוך הלא רשמי הם מוסדות חינוך שמופעלים על ידי עמותות, וממומנים על ידי המדינה.

רוב התלמידים בבתי הספר היסודיים בישראל (74%) לומדים בבתי ספר ממלכתיים (מוגדרים כרשמיים). בישראל אין בתי ספר פרטיים שאינם מתוקצבים על ידי המדינה, אלא בתי ספר המוגדרים ״מוכרים״, המופעלים על ידי בעלות פרטית שמאוגדת בדרך כלל כעמותה.

רוב התלמידים הלומדים בבתי הספר ה"מוכרים" הם חרדים — בעיקר משתי רשתות החינוך המזוהות עם המפלגות החרדיות: מעיין החינוך התורני המזוהה עם ש״ס, והחינוך העצמאי המזוהה עם יהדות התורה. תלמידים בבתי ספר אלה זכאים לתקצוב מלא. בבתי הספר המוכרים נכללים גם בתי ספר שזוכים לתקצוב חלקי, ובהם בתי ספר חרדיים נוספים המופעלים על ידי עמותות, בתי ספר בחינוך הערבי, בתי ספר כנסייתיים, ובתי ספר דרוזיים ובדואיים.

לדברי בלס ובלייך, התקצוב השונה נבע מסתירה במטרות משרד החינוך: מצד אחד, עידוד החינוך הציבורי; ומצד אחר העדפה מתקנת תקציבית שבמסגרתה מועברים תקציבים גבוהים יותר לבתי ספר הכוללים אוכלוסייה חלשה. מכיוון שהאוכלוסיות החלשות ביותר כוללות חרדים וכן תלמידים ערבים, דרוזים ובדואים, שחלקם לומדים במוסדות לא רשמיים — המשרד מטה תקציבים רבים יותר לבתי ספר אלה. כך, לדברי החוקרים, המטרה של צמצום פערים קודמה על חשבון העדפת החינוך הציבורי.

לדברי בלס, "ייתכן שהשינויים בהרכב הקואליציוני אחרי בחירות 2015 תרמו לכך, לצד הסכמים של משרד החינוך עם בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים". האי־שוויון בתקצוב בין חלקי המערכת צומצם — כלומר ההעדפה לחינוך הרשמי הציבורי לעומת החינוך המוכר שאינו רשמי והרשתות החרדיות קטנה, אך בתוך כל חלק במערכת גדל האי־שוויון כך שההעדפה המתקנת גדלה גם היא.

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, אמר: "חשוב לשקול בכובד ראש מהו האיזון המיטבי בין עידוד החינוך הרשמי לבין העדפת האוכלוסיות החלשות".

המחקר של בלס ובלייך התייחס גם ליישום חוק יום לימודים ארוך במערכת החינוך. במסגרת החוק שנחקק ב–1997, אך מעולם לא יושם באופן מלא, התלמידים זוכים ליום לימודים ארוך הכולל לימודים, עזרה בשיעורים וארוחת צהריים בסבסוד מלא של המדינה. לפי המחקר, במגזר היהודי־ממלכתי רק 15% מהתלמידים נהנים מיום חינוך ארוך; בממלכתיים־דתיים 32% נהנים ממנו; במגזר החרדי, 27%; ובחינוך הערבי — 26%.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker