ההורים בוחרים את בית הספר של הילד - והפערים בין התלמידים גדלים

כשמאפשרים להורים חופש בחירה רחב יותר ברישום לגני הילדים ובתי הספר או קבלה לגנים ולבתי ספר פרטיים ו"ייחודיים", מרחיבים את הפערים בין התלמידים - כך לפי מחקר של כלכלן ממרכז טאוב

ליאור דטל
רפי פרץ ונפתלי בנט במשרד החינוך ב-2019
רפי פרץ ונפתלי בנט במשרד החינוך ב-2019צילום: אמיל סלמן

המדיניות הגמישה שמשרד החינוך מממש מול ההורים והרשויות המקומיות בכל הקשור לרישום לגנים ולבתי הספר, היא אחד מהגורמים האחראיים לפערים הגדולים בהישגי התלמידים בישראל. כך קובע מחקר של כלכלן החינוך נחום בלס ממרכז טאוב.

לפי המחקר, המדיניות שמאפשרת להורים חופש בחירה רחב יותר ברישום לגני הילדים ובתי הספר (פתיחת אזורי הרישום), מגמות של מתן אפשרות לקבלה לגנים ולבתי ספר פרטיים ו"ייחודיים", מעצימים את הפערים בין התלמידים.

כיום, ברוב הרשויות המקומיות קיים אזור רישום הנקבע על ידי הרשות המקומית, וההורים יכולים לבחור את מוסד החינוך מתוך האזור הזה. לפי המחקר, מתן בחירה מצומצמת תאפשר אינטגרציה גבוהה יותר בין התלמידים ותוביל לסגירת פערים. עם זאת, המגמה הרווחת היום היא של הרחבת או פתיחת אזורי הרישום, ומתן אפשרויות ללמוד באזורים מרחוקים יותר.

בגילאי חטיבות הביניים הפערים מתרחבים, בגלל החלוקה המתבצעת להקבצות בלימודי מתמטיקה ואנגלית, כאשר תלמידים ממעמד כלכלי מבוסס משתייכים יותר להקבצות החזקות, וכן לחלוקה למגמות לימוד יוקרתיות יותר, לעתים בתשלום נוסף.

מדיניות מרחיבת פערים
מדיניות מרחיבת פערים

לפי המחקר, בבתי הספר התיכוניים המשרד כבר אינו אוכף כראוי את ההגבלות הקשורות לאיסור על רישום תלמידים לבתי ספר בעלי מאפיינים פרטיים בשכר לימוד גבוה, ולעתים במיון מוקדם של התלמידים המתקבלים אליהם, והפערים הולכים ומתעצמים. "בתיכונים לבתי הספר ולהורים נותר חופש פעולה מלא באופן שיוצר בידול", נכתב במחקר. "בדיקת הפערים בהישגי התלמידים מצביעה בבירור על קשר חזק בין הרקע הכלכלי של התלמידים להישגיהם".

לפי המחקר, רק 9% מתלמידים מהרקע הכלכלי הנמוך ביותר לומדים בהקבצות הגבוהות ביותר במתמטיקה - בהשוואה ל-25% מתלמידים בעלי הרקע המבוסס ביותר. בנוסף, לפי המחקר, תלמידים מהרקע הכלכלי המבוסס ביותר לומדים בעיקר במגמות עיוניות או מגמות טכנולוגיות מתקדמות - בעוד תלמידים מרקע כלכלי מוחלש מאכלסים בעיקר מגמות של חינוך מקצועי-טכנולוגי.

"הבידול נקבע במידה מכרעת על ידי משרד החינוך"

לפי בלס, במידה שמדיניות משרד החינוך היתה נוקשה יותר – והיא היתה מצמצמת את חופש הבחירה של ההורים בכל הקשור לבחירת גני הילדים ובתי הספר של ההורים – הפערים היו מצטמצמים. אך לדבריו, אז המדינה היתה צריכה להשקיע בשיפור בתי הספר המוחלשים, הקמת מערך הסעות רחב היקף, הקפדה על כללי רישום וקבלה נוקשים ופעולות הסברה בציבור. "בני השכבות המבוססות פועלים בדרכים שונות ומגוונות לשמור על יתרונם", נכתב במחקר.

לפי המחקר, "קיומו של בידול בין בתי הספר נקבע במידה מכרעת על ידי משרד החינוך והרשויות המקומיות. מדיניות רישום נוקשה המחייבת רישום תלמידים לבתי ספר הסמוכים למקום מגוריהם תורמת לאינטגרציה וליהפך. משרד החינוך אמנם ציפה כי העמקת הייחודיות של בתי הספר תחזק את החינוך הציבורי ותאפשר להורים ולתלמידים לבחור את מוסדות החינוך התואמים את השקפת עולמם, אך חלק מייחודיות זו מתקיים על סמך תשלום נוסף ולעתים גבוה מאוד של ההורים, ומיון מוקדם".

בנוסף, לפי המחקר, הפערים בין הישגי התלמידים היהודים והערבים גם הם מתייחסים לרקע הכלכלי של התלמידים, מאחר ובחלק מהמקרים הפערים בהישגי תלמידים ערבים ויהודים מרקע כלכלי נמוך קטנים מאוד ולעתים גם לא קיימים, בכל הקשור להישגים של תלמידים מהמעמד הנמוך בשני המגזרים.

נחום בלס, מרכז טאוב
נחום בלס, מרכז טאובצילום: מיכל פתאל

המחקר סוקר את הישגי התלמידים והפערים ביניהם על פני השנים האחרונות במבחנים הבינלאומיים, במבחני המיצ"ב המתקיימים בארץ בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, וכן במבחני הבגרות המתקיימים בתיכונים. לפי המחקר, תוספות התקציב וההשקעה במערכת החינוך הוכיחו את עצמם מאחר ובשני העשורים האחרונים משרד החינוך הצליח להציג שיפור מסוים בהישגי התלמידים ולצמצם את הפערים ביניהם – אך מצד שני, בשנים האחרונות מגמת השיפור נבלמה והפערים בין התלמידים נותרו גבוהים, ולמעשה כיום הם מדורגים כגבוהים ביותר בקרב כל מדינות ה-OECD, וכל המדינות שהשתתפו במבחני הפיזה.

"המשך קיומם של הפערים, והקיפאון ואף הנסיגה בשיפור ההישגים ובצמצום הפערים, מחייבים את מערכת החינוך והעומדים בראשה לנקוט פעולה נמרצת, בעיקר נוכח תוצאותיו המאכזבות של מבחן פיזה", כתב בלס.

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, הוסיף: "עולה צורך לבדוק את הפער בין השיפור הנראה בהישגי התלמידים בישראל במבחנים המקומיים לבין התוצאות הנמוכות יחסית ל-OECD, ולהבין מדוע השיפור של תלמידי ישראל נבלם. יש לברך על השיפור הניכר בקרב התלמידים הערבים, אבל צריך להמשיך לפעול לצמצום הפערים בין המגזרים".

הפערים בישראל לא נובעים רק ממדיניות המשרד וההורים המבוססים, אלא נטועים עמוק גם בשיטת התקצוב של משרד החינוך. המשרד לא מיישם מדיניות של העדפה תקציבית מתקנת בבתי הספר התיכונים - הוא מחלק תקציבים שווים לתלמידים המבוססים ולמוחלשים. ואולם לתלמידים מהשכבות החלשות אין מקורות תקציביים נוספים מההורים ומהרשויות המקומיות, ולכן המדיניות פוגעת בעיקר ביישובים החלשים ביותר. בנוסף, המשרד מפלה תקציבית תלמידי תיכון ערבים, שזוכים לתקציבים נמוכים משמעותית. בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים המשרד כן מיישם מדיניות של העדפה תקציבית מתקנת (תקצוב דפרנציאלי) - אך יש להגביר אותה כדי לצמצם את הפערים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker