מוחות בורחים? זו לא בריחה - זה פוטנציאל להשבחה - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מוחות בורחים? זו לא בריחה - זה פוטנציאל להשבחה

ישראל צריכה קשרים בינלאומיים, וישראלים החיים בארה"ב הם גשר טבעי ליצירה ולשמירה על מערכות יחסים כאלה ■ נגיד בנק ישראל החדש הוא רק הדוגמה האחרונה

8תגובות
שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין
אוליבייה פיטוסי

מזל טוב לפרופ' אמיר ירון, הנגיד הבא של בנק ישראל. אין ספק שמדובר בתפקיד מאתגר ומורכב, ושמי שממלא אותו נמצא באחד מצומתי קבלת ההחלטות החשובים של מדינת ישראל. הצלחתו היא ההצלחה של כולנו, ואפשר רק לברך אותו בברכת הדרך.

אבל המינוי של פרופ' ירון מהווה גם הזדמנות למבט מחודש על הישראלים, ובעיקר על אנשי העסקים והאקדמאים שחיים ועובדים בחו"ל. במשך שנים דיברו על "בריחת מוחות" ואובדן הפוטנציאל שיש להם בישראל; אמרו שמדובר בהפסד של המדינה והחברה, ושצריך להילחם בתופעה. המינוי הזה מעיד שישנה עוד אפשרות: לראות במעבר של ישראלים לחו"ל מעשה של השבחה - לא בריחה.

פרופ' ירון הוא אחד ממאות אלפי ישראלים החיים כיום בארה"ב. הוא נולד בישראל, שירת בצבא ולמד כאן לתואר ראשון ושני - מסלול דומה לזה שעושים ישראלים רבים. אבל אז הגיעה התפנית, ואת לימודי הדוקטורט שלו הוא עשה בארה"ב. יש הרבה אנשים שהיו רואים בהחלטה זו דוגמה לבעיה של האקדמיה הישראלית - היעדר תקנים או תוכניות אטרקטיביות שיכלו להשאיר את החוקר הצעיר והמבטיח בישראל ולמנוע את עזיבתו. היום אפשר לומר בפה מלא: הבחירה שלו ללמוד בחו"ל הובילה אותו בהמשך לקריירה מרשימה בעולם האקדמי, בעיקר בארה"ב, אך גם במקומות נוספים (כולל בישראל), וככל הנראה השפיעה מאוד על עולם הידע המקצועי, כמו גם על מעגל המכרים בתחום, אליהם נחשף הנגיד החדש של בנק ישראל.

הסיפור של פרופ' ירון אינו ייחודי. יש אלפים רבים של ישראלים שנמצאים בחו"ל ומפתחים את כישוריהם המקצועיים - בתחומי הרפואה, המשפטים, הכלכלה ובשלל תחומים נוספים, במדעים המדויקים ובמדעי החיים והרוח. ראינו את זה במינויו של פרופ' ירון, וראינו את זה במינויו של השופט אלכס שטיין לבית המשפט העליון מוקדם יותר השנה. ממשלת ישראל צריכה להפנים שלישראלים השוהים בחו"ל יש פוטנציאל אדיר לעזור למדינה.

אמיר ירון

במדינת ישראל יש המון דברים טובים, הגם שתמיד אפשר למצוא דברים לשיפור. יש בישראל תעשייה והיי־טק, אוניברסיטאות מחקר והזדמנויות רבות לפיתוח עסקי. אבל האמת צריכה להיאמר - ישראל היא מדינה קטנה, עם שוק כלכלי ורעיוני מוגבל. לגודל הזה יש השלכות על החלטות של מדיניות וגם על החלטות של יחידים ששואפים להיות הכי טובים בתחומם. בשפה פשוטה, כדי להתפתח חייבים לפרוץ ולצמוח מחוץ לישראל, ולו לתקופה.

על מנת להיות משמעותית, ישראל צריכה קשרים בינלאומיים, וישראלים החיים בארה"ב הם הגשר הטבעי לבנייה ולשמירה על מערכות היחסים הללו. אבל כדי שישראלים דוגמת ירון, שטיין ואחרים יעזרו לישראל, המדינה צריכה להבין שגם מי שבחר לגור בחו"ל בשביל קידום אישי־מקצועי עדיין מרגיש מחובר לישראל. אני אומרת את זה מניסיוני האישי: התחתנתי עם יהודי־אמריקאי, מה שהוביל אותי לעבור לבוסטון ולגדל כאן את ארבעת ילדי. אם מישהו היה שואל אותי בתיכון או בצבא אם אני אגור בארה"ב הייתי צוחקת. כיום זאת המציאות. ובמציאות הזאת, אני עדיין מרגישה ישראלית, ולא רק בזמן הביקורים בארץ.

ב-1976 אמר יצחק רבין המנוח שהישראלים שלא גרים בארץ הם "נפולת של נמושות". אנחנו כבר לא חיים בשנות ה–70, ויש מקום לבחון מחדש את יחסה של ישראל לישראלים בנכר. פעם בכמה שנים עולה השאלה אם לתת לישראלים שאינם תושבי ישראל להצביע בבחירות - אבל השאלה רחבה בהרבה. האם המדינה רואה בישראלים בחו"ל נטל או נכס? האם היא רואה בישראלים דוגמת חיים סבן או מירי אדלסון אנשים שיכולים לעזור בבניית קשרים עם פוליטיקאים ומערכות שלטוניות? האם היא יודעת לתמוך גם באקדמאים ישראלים שנמצאים באוניברסיטאות בחו"ל, על מנת לפתח קשרי מחקר הדדיים? האם היא תומכת בגופים כמו "הנהגת צבר" של תנועת הצופים, וקושרת את הדור הצעיר לחיים ולהווי בארץ - מתוך הבנה שלילד של ישראלים שגדל במיאמי יש פוטנציאל להיות הלוחם הכי פרו־ישראלי בקמפוס?

המינויים של השופט שטיין ופרופ' ירון מעידים כי העבודה, המחקר והעשייה של ישראלים בחו"ל לא מסמנת את סיום הקשר שלהם עם המדינה. הגיע הזמן שהמדינה תשקיע יותר בקשר עמם. ככל שהממשלה תראה בישראלים החיים בחו"ל נכס ולא נטל, זה ישתלם לה בעתיד.

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#