לימודי הכלכלה בישראל בסכנת חיסול: כלכלנים בכירים מגיבים - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לימודי הכלכלה בישראל בסכנת חיסול: כלכלנים בכירים מגיבים

פרופ' מנואל טרכטנברג: "כבר כיום יש מחסור עצום במומחיות כלכלית בכמה תחומים חשובים למשק" ■ פרופ' עומר מואב: "באוניברסיטאות רוצים רק לדאוג למרצים הוותיקים שמנהלים את ארגון העובדים" ■ פרופ' דן בן דוד: "מורידים את תנאי הקבלה ואת הרמה"

57תגובות
מימין לשמאל: מנואל טרכטנברג, דן בן  דוד ועומר מואב
אוליביה פיטוסי ועדי כהן צדק

הפרסום היום ב-TheMarker ולפיו דו"ח ועדת מומחים בינלאומית קובע כי לימודי הכלכלה בישראל נמצאים ב"מצב קריטי" - מעורר סערה. לפי הדו"ח, שהוסתר בחודשים האחרונים על ידי המל"ג, לימודי הכלכלה באקדמיה בישראל הגיעו "למצב קריטי". הדו"ח מתמקד בהתרוקנות המחלקות מאנשי סגל איכותיים ובהידרדרותן בדירוגים הבינלאומיים.

>> לפרסום המלא על הדו"ח

פרופ' עומר מואב: "האוניברסיטאות מעניקות שכר מופרז לפרופסורים בתחומים שאין להם ביקוש" 

"הבעיה של המחלקות לכלכלה לא נובעת ממחסור בתקציבים. יש משאבים שאפשר להפנות לשיקום המחלקות לכלכלה. הבעיה היא שהאוניברסיטאות עושות שימוש לא נכון בתקציב", כך אומר פרופ' עומר מואב מבית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה ואוניברסיטת ווריק בבריטניה.

"האוניברסיטאות מעניקות שכר מופרז לפרופסורים בתחומים רבים שאין להם ביקוש, כולל לאנשים שכבר לא ממש עוסקים במחקר או בהוראה. יש פה בזבוז בוטה של כספי ציבור. אין הצדקה לתת למישהו שבקושי מלמד או חוקר שכר של 35 אלף שקל בחודש אבל יש הרבה כאלה באוניברסיטאות. צריך לתת לאוניברסיטאות גמישות כדי שיפחיתו את השכר בתחומים מסוימים ויגדילו את השכר לסגל האיכותי בתחומים תחרותיים יותר כמו כלכלה. זאת הדרך היחידה להציל את לימודי הכלכלה. כל השאר זה בולשיט".

לדברי מואב, "הבעיה נובעת מכך שהמועצה להשכלה גבוהה נשלטת על ידי האינטרסים הצרים של הפרופסורים והוועדים החזקים של הסגל הבכיר. הם מסרבים להכיר בשכר שנובע מביקוש והיצע. השכר במערכת ההשכלה הגבוהה הוא מאוד לא שוויוני ויש פערים עצומים שנובעים מהוותק והדרגות, כשהשכר של הסגל הבכיר גבוה בהרבה משכר המרצים הצעירים, ומכאן נובעת בעיית בריחת המוחות שמשפיעה גם על המחלקות לכלכלה. אבל הפערים בשכר נובעים רק מהדרגה ללא קשר לביקוש בכל תחום. בסופו של דבר ישראלי שמסיים דוקטורט בכלכלה בארה"ב יכול לקבל הצעות מאוד אטרקטיביות מבחינת שכר אבל לא רק השכר יותר אטרקטיבי, אלא גם העבודה במוסד מוביל".

הדירוג הבינלאומי של חוגים ללימודי כלכלה בישראל

לדבריו, "בתחומים אחרים כמו ביולוגיה, סוציולוגיה או פילוסופיה אין בעיה משמעותית של בריחת מוחות ואין בעיה לגייס גם במסגרת השכר הקיים אנשי סגל מצטיינים מהארץ או מחו"ל. אבל בכלכלה יש בעיה והיא נובעת מההתעקשות ההרסנית של ארגוני הסגל באוניברסיטאות להתעלם מחלופות אחרות למנגנון השכר שקיים באוניברסיטאות. הם רק רוצים לדאוג לעצמם – למרצים הוותיקים שמנהלים את ארגון העובדים. הכל נובע מאינטרסים צרים".

פרופ' מנואל טרכטנברג: "פגיעה מאוד קשה במשק ובחברה הישראלית"

פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר ח"כ במחנה הציוני ויו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, מכיר את הבעיה במשך שנים ארוכות. לדבריו "הדו"ח משקף לצערי הרב את המציאות. המצב בכי רע, אף שבשנים האחרונות היה שיפור מסוים. כשהייתי ראש בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, בתחילת שנות 2000, התרעתי על המשבר אבל המכשולים היו עצומים. המגמה הזאת נמשכה והתוצאות באמת עגומות.

"בסוף הנתון המשמעותי ביותר הוא מספר אנשי הסגל הבכיר האיכותיים במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות, ובישראל חלה מגמה של ירידה במספר אנשי הסגל בשני העשורים האחרונים. יש בישראל הרבה סטודנטים טובים לכלכלה, אבל הם נסעו לעשות דוקטורט בארה"ב ונשארו שם. לאחרונה חזרתי מביקור במחלקות המובילות לכלכלה בארה"ב ופגשתי אנשים שעבדתי אתם או שהיו סטודנטים שלי, והיום הם חברי סגל בחוגים המובילים בארה"ב. האוניברסיטאות לא יכולות להתחרות במצב הקיים בתנאים שמציעים בחו"ל – מדובר על שכר גבוה פי חמישה ואפילו יותר".

טרכטנברג, לדבריו, מייחס חשיבות רבה לדו"ח. "כבר כיום יש מחסור עצום במומחיות כלכלית בכמה תחומים חשובים למשק בישראל", הוא מסביר. "אין לנו ממי לשאוב את הידע, הייעוץ וההכוונה. איך נוצר מצב שבו אין בארץ כלכלן תחבורה אחד ראוי? פשוט אין כאלה והיו פעם. רק כלכלנים בודדים עוסקים בכלכלת בריאות - וכך גם בכלכלת חינוך או כלכלת אנרגיה. יש פה רק כלכלן אחד או שניים שעוסקים במים. איך זה ייתכן במדינה שמתמודדת עם כל כך הרבה סוגיות? מה שקרה ללימודי הכלכלה הוא כשל מערכתי ממדרגה ראשונה מדובר בפגיעה מאוד קשה במשק ובחברה הישראלית".

היתה לך הזדמנות לעסוק בנושא כראש הוות"ת. מדוע לא טיפלת בו?

"נכנסתי לתפקיד בוות"ת בתקופה שבה מערכת ההשכלה הגבוהה כולה היתה בסכנת קריסה כתוצאה מ'העשור האבוד'. הייתי חייב להתמקד בשיקומה הכללי. השקעתי מאמץ בתוכנית שהגדילה את המשאבים להשכלה הגבוהה ובהחזרת מוחות לישראל, וקידמתי את פתיחת האקדמיה לאוכלוסייה הערבית והחרדית. לא יכולתי לתת את הדעת לנושאי מיקרו, אבל גם כשניסיתי לקדם את לימודי הכלכלה נתקלתי בקשיים גדולים מכל הכיוונים – כולל ממשרד האוצר ומארגוני הסגל שהתנגדו לשכר דפרנציאלי. אני מרגיש שגם ראשי האוניברסיטאות וגם עמיתי הכלכלנים לא עשו מספיק ודחפו את הסוגיה.כהיום, כשהמערכת הרבה יותר יציבה וחזקה, אז אפשר לתת את הדעת לדברים האלה".

האם ישראל יכולה בכלל להתחרות עם המחלקות בארה"ב?

"אנחנו בהחלט יכולים - וגם הצלחנו להתחרות בהן בעבר. החוקרים הישראלים רוצים לחזור לארץ. השאלה היא כיצד אפשר להציע להם תנאים טובים יותר. המושג הזה של תחרות על מוחות בהשכלה הגבוהה כמעט זר לנו. המערכת מקובעת ואחידה. אמנם אי אפשר להגיע לרמות השכר בארה"ב, אבל אפשר לפעול בנושא וגם להפחית את עומס ההוראה לחוקרים המצטיינים כפי שמקובל בארה"ב. אנחנו צריכים למקד בנושא הזה את כל הגורמים ולעלות אותו לסדר היום. פעולה נקודתית לא תועיל. צריך להיות מאמץ לאומי וגדול כדי לשפר את לימודי הכלכלה".

פרופ' דן בן דוד: "באוניברסיטאות בארה"ב משלמים לחוקרים מאות אלפי דולרים בשנה"

"מדינת ישראל לא יכולה יותר להמשיך לעצום עיניים ולהתעלם מהתחרות שמתקיימת על המוחות בכל העולם", טוען פרופ' דן בן דוד, נשיא מוסד המחקר שורש ומהחוגים לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. "אנחנו רוצים שהכלכלנים בישראל יהיו ברמה הכי גבוהה, והרמה הכי גבוהה בלימודי תואר שלישי בכלכלה היא בארה"ב. אז הם נוסעים ללמוד בארה"ב. בעבר רובם רצו לחזור לעבוד בארץ, אבל כיום הם לא רוצים לחזור - וכאן הבעיה". לדברי בן דוד, בניגוד למצב בארה"ב ובאירופה, ישראל מעניקה שכר שווה לחוקרים בכל תחומי המחקר, ולכן נוצרים פערים גדולים בתחומים שבהם השכר בחו"ל גבוה בהרבה כמו כלכלה, הנדסה, מדעי המחשב, מימון ושיווק.

"האוניברסיטאות הטובות בארה"ב משלמות משכורות תחרותיות כדי לגייס את האנשים ברמה הגבוהה ביותר. הן עושות את זה, קודם כל כדי להתחרות עם הסקטור הפרטי - ולכן מעניקות לחוקרים המוכשרים ביותר משכורות שמסתכמות במאות אלפי דולרים בשנה ולפעמים גם יותר. לעומת זאת, בתחומים אחרים באקדמיה בארה"ב, שבהם הביקוש לכוח אדם נמוך יותר, אז השכר נמוך. אבל בישראל, לעומת זאת, משלמים לחוקרים בכלכלה את אותה המשכורת שלמשלמים לחוקרים בתחומים אחרים ונוצר קושי בגיוס אנשים".

מחקר שערך בן דוד לפני כעשור מצא שישראל מובילה בבריחות המוחות, וכי אנשי הסגל הישראלים באוניברסיטאות המובילות בארה"ב מהווים כשליש מכלל אנשי הסגל באוניברסיטאות בישראל. "לפני כמה שנים שני החוגים המובילים לתואר שני בכלכלה – באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב - נאלצו להתמזג כי אין מספיק מרצים ואין מספיק כלכלנים. אם אנחנו רוצים להתחרות מול המוסדות בארה"ב, אז צריך להתייחס גם לעובדה שבארה"ב חבר סגל הוא קודם כל חוקר וההישגים במחקר משפיעים על הקידום בעבודה. בארץ הקידום גם מושפע מהמחקר אבל עומס ההוראה גבוה בהרבה".

בן דוד מסביר כי גם הדרישות של האוניברסיטאות והמכללות מהסטודנטים ירדו בשנים האחרונות "יש תחושה שאנחנו מצפים מהסטודנטים שלנו לפחות", הוא אומר. "המחלקות המובילות לכלכלה בישראל הן עדיין ברשימת 100 הטובות בעולם למרות הכל, אבל אנחנו דורשים מהסטודנטים פחות ממה שדרשנו מהם בעבר. אנחנו מורידים את תנאי הקבלה ואת הרמה. משום שהתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה הוא גם לפי מספר הסטודנטים - יש תחושה שיש תחרות על כמות בין המוסדות במקום על איכות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#