הפתעה דמוגרפית: מהפכה שקטה אצל החרדים? - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפתעה דמוגרפית: מהפכה שקטה אצל החרדים?

התחזית שאוטוטו מחצית הילדים בכיתה א' יהיו חרדים וערבים אינה מתממשת, לאחר שבשנים האחרונות ירד קצב הצמיחה של החינוך הערבי והחרדי, והואצה הצמיחה של החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי ■ האם החרדים מתמתנים, או האם יש כאן עדות לזרם גובר של חוזרים בשאלה?

87תגובות
מסע הלוויה של הרב שטיינמן בבני ברק, שלשום
Ariel Schalit/אי־פי

מותו של גדול הדור, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, חשף בפני הציבור החילוני צוהר לעולמו של מי שעיצב את חברת הלומדים החרדית בעשרות השנים האחרונות, וגם למאבקים הפנימיים הקורעים את החברה הזאת מבפנים.

בשנים האחרונות ניהל הרב שטיינמן מאבק עיקש מול הזרם החרדי הקיצוני המונהג בידי הרב שמואל אוירבך, אותו זרם שמבעיר את ירושלים זה חודשים בהפגנות אלימות נגד גיוס החרדים. שטיינמן נתפש כמנהיג פרגמטיסט, כזה שאיפשר בשתיקה את התרחבות השוליים החרדיים — לרבות הפניה של חרדים לגיוס צבאי (הנח"ל החרדי) וללימודים אקדמיים. מותו, לכן, עלול להביא לתפנית לרעה בגמישות הגוברת של החברה החרדית, אבל יכולה להיות לו גם השפעה הפוכה. בלי "גדול דור" אחר שיירש את מקומו, ויאסור על הצעירים החרדים להחזיק סמארטפון, לגלוש באינטרנט, להתגייס למסלולים חרדיים וכמובן ללמוד באקדמיה, נוצר ואקום שעשוי להגדיל את הפתיחות של החברה החרדית.

למעשה, ייתכן שפתיחות כזו כבר מתרחשת מתחת לאפנו. מחקר שפירסם השבוע מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי, ומצטרף למחקר קודם שפירסם מרכז טאוב, מצביע על תופעה יוצאת דופן: בניגוד לכל הציפיות, הגידול בחינוך החרדי התמתן מאוד, בשעה שדווקא החינוך הממלכתי מרים ראש וגדל בקצב מהיר. כך, אם ב–2000–2009 מספר התלמידים בחינוך החרדי גדל בקצב שנתי ממוצע של 4.2%, בעוד החינוך הממלכתי קפא על השמרים (גדל בשיעור אפסי של 0.3% בשנה בממוצע בלבד), הרי שב–2009–2016 התמונה התאזנה לחלוטין. כיום החינוך החרדי גדל בקצב שנתי של 3.3%, ואילו החינוך הממלכתי חזר להרים ראש, והוא גדל בקצב של 3.1% — קצב כמעט זהה לשני זרמי החינוך, אף שהפוריות בילודה לאישה חילונית היא 2.6 ילדים לעומת 6.5–7 ילדים לאישה חרדית.

באותה עת, אגב, החינוך הערבי עבר מגידול שנתי של 3% לנסיגה של 0.2% בשנה. כבר צוין שבכל הקשור למיעוט הערבי בישראל השד הדמוגרפי עובד, אבל הפוך — ואילו החינוך הממלכתי־דתי עבר מגידול של 1.2% לגידול של 3.2%. שלושת הזרמים היהודיים, לפיכך, גדלים בשנים האחרונות כמעט באותו הקצב, של כ–3.2% לשנה, בעוד הזרם הערבי קופא על השמרים ואפילו נסוג קלות.

בעוד שאת השינוי בחינוך הערבי ניתן להסביר בדמוגרפיה — עלייתו של מעמד ביניים ערבי משכיל, שרוצה להבטיח רמת חיים גבוהה לעצמו ולילדיו, הביאה לדעיכה בילודה הערבית מכ–4.5 ילדים לאישה לפני שני עשורים ל–3.1 ילדים כיום, כמעט אותו שיעור ילודה של האשה החילונית היהודית — את השינויים בתוך החברה היהודית כבר הרבה יותר קשה להסביר. הזרם הממלכתי־דתי מתאפיין אמנם גם הוא בשיעור ילודה גבוה, חמישה ילדים זה סמל סטטוס בקרב הציונות הדתית, אבל עדיין נמוך יותר מהילודה בקרב החרדים. ובכל מקרה אין ספק שהילודה החרדית גבוהה לאין שיעור מהילודה החילונית, ובכל זאת שני הזרמים החינוכיים צומחים בקצב זהה. הכיצד?

המעברים בין זרמי החינוך זניחים

.

נחום בלס וחיים בלייך, ממרכז טאוב, ניסו כבר לפני שנה לפצח את התעלומה הזאת. הם הראו כיצד התחזית שאוטוטו הילדים החרדים והערבים מהווים יותר ממחצית הילדים בכיתה א' אינה מתממשת — ב–2016 שיעורם היה 43% מהילדים, ירידה לעומת נתח של 46.6% שאליו הגיעו שני הזרמים ב–2007. לעומת זאת, מאז 2008 הזרמים הממלכתי הרגיל והממלכתי־דתי נמצאים שניהם בעלייה בנתח היחסי שלהם, לאחר שקצב הגידול השנתי שלהם הואץ. בדיקה לאורך שנות הלימוד מגלה שהמצב משתפר והולך עם עליית הגיל. בכיתה א' הנתח הממוצע של תלמידי הממלכתי הוא 42%, לעומת 19% לחרדים. בממוצע של כיתות א'־ו' הממלכתי יורד מעט ל–41%, אבל מהמעבר לחטיבת הביניים יש כבר יתרון בולט לממלכתי — 43% לממלכתי לעומת 16% לחרדי, ובתיכון 46% לומדים בחינוך הממלכתי לעומת 15% חרדי.

בלס ובלייך ניסו לבדוק את מקור השינוי בקצב הגידול של זרמי החינוך, ולכן יצאו לחפש מעברים בין הזרמים. התברר שיש מעט מעברים כאלה: בסך הכל כ–40 אלף תלמידים, 2% מאוכלוסיית התלמידים, עוברים בין זרמים במהלך שנות לימודיהם. כשבוחנים את השינויים נטו, כלומר כמה הצטרפו וכמה עזבו בכל זרם, יורדים כבר לשינוי של 1% בלבד במספר הלומדים בכל אחד מהזרמים. עולה מכאן כי המעברים בין זרמים אינם הגורם המסביר, ובדרך כלל מי שמתחיל בזרם מסוים בכיתה א' גם יסיים בו את שנות הלימודים שלו.

עם זאת, ראוי לציין שבדיקה של המעברים מגלה עדיין נטייה מובהקת של מעבר מבתי ספר דתיים יותר לבתי ספר דתיים פחות — כלומר גם מעט התלמידים שעוברים, עוברים בדרך כלל מבתי ספר דתיים (חרדיים או ממלכתיים־דתיים) לבתי ספר דתיים פחות (מהחרדי לממלכתי־ דתי, ומהממלכתי־דתי לממלכתי). המעברים לבדם, כלומר, מחזקים את הנטייה של גידול בזרם הממלכתי על חשבון זרם החינוך החרדי, אבל מדובר בהשפעה זניחה בלבד.

זרם שקט

אז מה כן גורם לגידול המחודש של החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי, על חשבון התמתנות הגידול של החינוך החרדי? תשובות מוצקות אין, אלא רק השערות. פרופ' דן בן־דוד, ממוסד שורש, סבור כי ההשפעה הנמשכת של המצוקה הכלכלית בחברה החרדית, יחד עם הפתיחות הגוברת של החברה הזו לצורך ללמוד ולעבוד, הן שמביאות לכך שיותר הורים חרדים שולחים את הילדים שלהם לזרמי חינוך שמלמדים ליבה. משמע, בתוך החברה החרדית מתחוללת מהפכה שקטה של רכישת לימודי ליבה באמצעות נטישת הזרמים החינוכיים החרדיים.

מדובר, כאמור, בהשערה, אבל כזו שקשה קצת לקבל אותה — משפחה חרדית שתשלח את ילדיה ללמוד בזרם חינוך שאינו חרדי, ככל הנראה תסבול מנידוי חברתי. קשה להאמין שמי שמקיים אורח חיים חרדי לא ישלח את ילדיו לבתי ספר חרדיים, שהם לב לבה של התרבות החרדית. קל יותר לקבל את ההשערה של בלס, שלפיה החרדים אכן שולחים את ילדיהם בשיעור גדל לבתי ספר שמלמדים ליבה, פשוט משום שיש ככל הנראה זרם שקט אך מתמיד של נטישת אורח החיים החרדי. בלס מעריך שזוהי עדות לתופעה נמשכת של "חזרה בשאלה" מצדן של משפחות חרדיות, ונטישת אורח החיים החרדי באה יד ביד עם שליחת הילדים לבתי ספר שאינם חרדיים.

ההשערה הזאת עשויה להתיישב עם המדיניות שהנהיג הרב שטיינמן, שהבין כי הגידול הרב באוכלוסייה החרדית אינו מאפשר יותר להחזיק את כולה בתוך חומות הגטו החרדי. הרב שטיינמן, בניגוד לרב אוירבך, זיהה ככל הנראה את התרופפות השמירה על אורח החיים החרדי בחלקים גוברים של האוכלוסייה, ובמקום לגנות ולנדות, הוא העדיף לנסות להבין ולהכיל, כאמצעי לאפשר לכמה שיותר אנשים לשמור על צביון חרדי. המספרים של התלמידים בזרמי החינוך השונים תומכים בגישה המפוכחת והמתונה יותר שלו. הכל יחסי, כמובן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#