האם מערכת החינוך בישראל כושלת? - חינוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בתוך הכסף

האם מערכת החינוך בישראל כושלת?

מנהלי מערכת החינוך הישראלית חלוקים בשאלה מה משמעותי יותר - הדירוג הכושל של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים, או להיות סטארט־אפ ניישן עם מספר שיא של פרסי נובל ■ אולי זה מסביר מדוע גם אחרי הכפלה של תקציב החינוך בתוך עשור מערכת החינוך עדיין מדשדשת

43תגובות
תלמידים בכיתה. אילוסטרציה
ניר כפרי

בנק ישראל הציג לפני כמה חודשים את הקשר העגום בין הכישלון של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים, מבחני פיז"ה, לבין כישלונם בהמשך, כמבוגרים, במבחנים הבינלאומיים למדידת כישורים (מבחני PIAAC), ולפריון הנמוך שלהם כעובדים. תלמידים בינוניים גדלים והופכים למבוגרים בינוניים, שעובדים בפריון ובשכר נמוכים.

כישלונה של מערכת החינוך שלנו, המתבטא בכך שהיא מוציאה מתוכה תלמידים בינוניים, מעיב על פוטנציאל הצמיחה של ישראל ועל הסיכוי של בוגרי המערכת לשפר את שכרם בעתיד. מהבחינה הזאת, מערכת החינוך הישראלית היא כישלון מתמשך — כבר קרוב לשני עשורים שתלמידי ישראל מדורגים במקום 40, בקירוב, בהישגיהם במבחן פיז"ה, ובמקום הראשון בעומקם של הפערים במבחן בין תלמידים חזקים לתלמידים חלשים.

לא זו בלבד, אלא שישראל לא הצליחה לשפר את הדירוג השלילי הכפול הזה שלה — הישגים נמוכים, פערים עצומים — חרף העובדה שמאז שנחשף חידלוננו במבחן פיז"ה לפני כשני עשורים, ישראל הקימה ועדה ציבורית לשיפור הניהול של מערכת החינוך (דו"ח ועדת דוברת); הגדילה את תקציב החינוך ב–95%, הגדילה את התקציב לתלמיד ב–56%; ערכה שתי רפורמות שכר ענקיות במטרה לשפר את אטרקטיביות מקצוע ההוראה (אופק חדש, עוז לתמורה); וכן שינתה כליל את פני מערכת החינוך עם תוספת גילי 3–4 למערכת חינוך חינם, הקטנת מספר התלמידים בכיתות, הכנסת צהרונים חינם ועוד. ישראל הכפילה את המשאבים, וערכה כמעט כל שינוי מבני שעלה על דעתה, ובכל זאת, בחלוף עשור, אין תוצאות ממשיות בשטח. מקום 40 בפיז"ה ממשיך להישמר בעבורנו.

ההשקעה בתלמידים יורדת

אז האם הגיעה העת למסקנה כי השינויים המבניים שנערכו במערכת החינוך לא צלחו, כי מערכת החינוך היא כישלון, וכי הבעיה היא בניהול המערכת ולא במשאבים המוקדשים לה? מתברר שכמעט כל אחת מההנחות שפורטה כאן שנויה במחלוקת. לא ברור אם השינויים המבניים שנערכו נכשלו — וזאת משום שכלל אין הסכמה שמערכת החינוך הישראלית היא כישלון, או מאחר שאין הסכמה אם המשאבים שהוקצו למערכת החינוך מספקים.

בנק ישראל מצביע על כך שאמנם שיפרנו מאוד את התקציבים של מערכת החינוך בעשור האחרון — הכפלה של התקציב, שהציב את ישראל כמדינה התשיעית בקרב המדינות המפותחות במידת ההוצאה שלה על מערכת החינוך ביחס לתוצר — אבל לא שיפרנו די. בבחינה של תקציב לתלמיד, ישראל נמצאת עדיין בשליש התחתון של מדינות OECD, והיא גם מפגרת באופן ניכר אחרי שיעורי ההוצאה לתלמיד שהוקצו למערכת החינוך בעבר. אם ב–1995 שיעור ההוצאה שלנו על תלמיד היה 1.25 מהממוצע של המדינות המפותחות, הרי שב–2013 השיעור ירד ל–0.96

לפי בנק ישראל, ישראל עדיין אינה מקצה די משאבים למערכת החינוך שלה, ולכן בל נתפלא שאנחנו לא מצליחים להיחלץ מהמקום ה–40 המביש בדירוג פיז"ה. עם זאת, כמעט כל מי שעוסקים כיום בניהול מערכת החינוך — שרי חינוך בעבר ובהווה, חוקרים, מנכ"לים של משרד החינוך — מעריכים כי אחרי הכפלה של התקציב בתוך עשור, נראה כי לא התקציב הוא המגבלה האפקטיבית על הישגי החינוך כיום. כמעט כולם מסכימים שניתן היה להוסיף כסף למערכת החינוך, בעיקר כדי להוסיף משאבים נוספים לחינוך הדיפרנציאלי, כמו תוספות תקציב למערכת החינוך הערבית החלשה, אבל מדובר כבר בתוספת שולית יחסית.

 ממוצע הציונים במבחני פיז"ה בישראל

הכשל הוא בניהול — לא בתקציבים

לפיכך, אם יש בעיה במערכת החינוך, היא ככל הנראה בעיה ניהולית, וקיומה של בעיה כזאת נחשף כבר כשבאים לדון בשאלה האם מערכת החינוך היא כישלון. כדי להשיב על השאלה, צריך להסכים מהן בדיוק אותן מטרות שמערכת החינוך אינה מצליחה להשיג. מה הן, אפוא, מטרות מערכת החינוך בישראל? כמספר הנשאלים, כך מספר התשובות — ובעיקר בולטת העובדה שלמשרד החינוך עצמו אין תשובה מובהקת לשאלה הזאת.

המטרה שאנחנו פתחנו בה, למשל, זו של הדירוג של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה הבינלאומיים, למשל, שנויה מאוד במחלוקת. חוקרי חינוך בכירים מזלזלים לחלוטין במבחני פיז"ה. "מה הן התפוקות של מערכת החינוך?" שואל פרופ' עמי וולנסקי, המדען הראשי של משרד החינוך לשעבר. "האם הן נמדדות בשיעורי הנשירה? בזכאות לבגרות? באיכות תעודת הבגרות? במספר המתקבלים ללימודים אקדמיים? באיכות התארים האקדמיים? בפועל, מערכת החינוך מתמקדת כיום בשתי תפוקות כמותיות, קלות ומדידות — תוצאות הפיז"ה ושיעורי הזכאות לבגרות. אבל בשני המקרים מדובר בתפוקות שמתמקדות בהיבטים כמותיים ובהכנה למבחנים, במקום להתמקד בלימוד של ביקורתיות, יצירתיות, חשיבה או ניתוח — כל התכונות שדרושות כדי להצליח במאה ה–21", אמר.

.

וולנסקי מצביע על סינגפור כהמחשה למדינה שמצליחה מאוד במבחני פיז"ה, "אבל זה לא הביא להם חוקרים פורצי דרך ופרסי נובל, ועובדה שסינגפור שולחת כיום משלחות לישראל במטרה ללמוד איך נהפכים לחדשניים".

נחום בלס, שחוקר את מערכת החינוך במסגרת מרכז טאוב, מעלה טענות דומות: "אי־אפשר לבחון איכות של מערכת חינוך בבחינה של שעתיים", הוא אומר ביחס לפיז"ה. "המבחן של מערכת החינוך הוא בהצלחה של בוגריה. עובדה שישראל צומחת יותר, יש לנו יותר פרסי נובל ביחס לאוכלוסייה מכל מדינה אחרת, אנחנו סטארט־אפ ניישן, וגם בתחום המוזיקה או הקולנוע אנחנו בפריחה. מבחינתי, כל זה אומר שמערכת החינוך מצוינת".

שלמה דוברת, שעמד בראש ועדת דוברת ונחשב לבעל ההשפעה העמוקה ביותר על תפישת הניהול של מערכת החינוך, טוען גם הוא כי הראייה הכמותית לבדה של מטרות מערכת החינוך מחטיאה את המטרה. "אנחנו רוצים להניב בוגרים מוצלחים שיכולים להשתלב היטב בשוק העבודה, שתהיה מוביליות חברתית, כך שגם מי שבאים מרקע חלש יוכלו להצליח בחיים, ושיהיה חינוך לדמוקרטיה ואזרחות טובה. את שלושת אלה צריך למדוד, ולא באמצעות מבחן פיז"ה", אמר. לדבריו, "צריך לבדוק אם יש מתאם בין רקע סוציו־אקונומי להישגים חינוכיים, מגמות בכושר ההשתכרות של שכבות חלשות, איכות המורים ואיכות ההוראה". תוצאות מבחן פיז"ה, טוען דוברת, הן רק נתון יחיד בתוך מגוון רחב בהרבה של נתונים שצריכים להיבדק.

מימין: שמואל אבואב ונפתלי בנט
דודו בכר

"מרוב מטרות לא מצליחים להשיג דבר"

למעשה, גם אם מודדים את תפוקות מערכת החינוך הישראלית במדדים כמותיים בלבד, שוררת מחלוקת אם היא מצליחה או כושלת. אין עוררין שישראל התקדמה במבחנים הבינלאומיים — היא נמצאת ברבע העליון של המדינות בשיפור ציוני הפיז"ה שלה — וגם במבחן מיצ"ב יש מגמת שיפור נמשכת.

גם אם מתייחסים לנתונים כמו שיפור זכאות לבגרות, שיעור המתקבלים לתארים אקדמיים או שיעורי נשירה, יש למערכת החינוך הרבה מאוד סיבות לגאווה. שיעור הזכאות לבגרות, למשל, עלה מ–48% ל–56% בתוך 15 שנה. שיעור המצטיינים עלה מ–3.5% ל–7.1%. שיעור המתקבלים להשכלה גבוהה זינק בתוך שני עשורים מכ–20% ליותר מ–40%. במקביל, היתה ירידה בשיעורי הנשירה. "מבחינה כמותית, אפשר להסיר את הכובע בפני מערכת החינוך", אומר וולנסקי, "יש לנו הצלחה יפה מאוד".

שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך, שותף כמובן לדעה שמערכת החינוך נמצאת במגמת שיפור מתמדת, ומוסיף להישגים הכמותיים של מערכת החינוך את השינויים המבניים של תוספת גילאי 3–4 למערכת חינוך החינם, תוספת הצהרונים חינם, צמצום מספר הילדים בכיתות ותוספת שעות לימוד.

ועדיין, גם מי שמסנגרים על מערכת החינוך, מתקשים להסביר את פוטנציאל הצמיחה המוחמץ של ישראל, הנובע מפריון העבודה הירוד, ואת הקשר הברור בין הפריון הירוד למיומנויות הנמוכות של עובדים בישראל. הפריון הנמוך נובע מסיבות רבות, אבל קשה לחלוק על כך שאחת העיקריות בהן היא האיכות הירודה של ההון האנושי שיוצא משערי מערכת החינוך.

למעשה, מרבית המסנגרים על מערכת החינוך רואים בה מערכת שהצליחה לבלום את ההידרדרות שלה, אבל אין ספק שהיא עדיין רחוקה מלהיות מערכת מצטיינת. קושי משמעותי של מערכת החינוך הישראלית מצוי בחוסר ההסכמה על היעד אליו היא שואפת להגיע: האם המדד להצלחתה צריך להיות המדד הכמותי של ההצלחה במבחני מיצ"ב ופיז"ה, כפי שנקבע בתקופתו של גדעון סער כשר החינוך? האם המדד צריך להיות שיעור הניגשים לבחינת בגרות 5 יחידות לימוד במתמטיקה, שהוא היעד המוביל בתקופת שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט? ואולי המדד צריך להיות בכלל איכות תעודת הבגרות ואיכות התארים האקדמיים בישראל, כפי שנקבע בתקופתו של השר שי פירון?

"למערכת החינוך בישראל אין חזון", אומר מקור בכיר בממשלה, "יש תוכנית אסטרטגית, אבל התוכנית מתפזרת על המון נושאים ויעדים, ואין בה מיקוד. יש ריבוי מטרות, רובן מטרות איכותיות ולא כמותיות, ומרוב מטרות לא מצליחים להשיג דבר. השיפור ב–5 יחידות לימוד מתמטיקה הוא היוצא מן הכלל של יעד ממוקד, שבאמת הצליחו להשיג אותו, אבל גם היעד הזה נכפה על משרד החינוך על ידי לחץ ציבורי חיצוני של תעשיית ההיי־טק והחברה האזרחית, שזיהו נכון את הבעיה. בשאר הנושאים, משרד החינוך בעיקר יורה לכל הכיוונים, ומשיג מעט".

מחר: האם הבעיה של מערכת החינוך היא משרד החינוך?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם