כרטיסים להופעה ובונוס על סלפי: התיכון שבו התלמידים נותנים ציונים למורים - חינוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כרטיסים להופעה ובונוס על סלפי: התיכון שבו התלמידים נותנים ציונים למורים

בבית הספר התיכון מית"ר בגני תקווה, שנפתח בשנה שעברה, "רואים בתלמידים קודם כל בני אדם" ■ התלמידים מציבים לעצמם יעדים, קובעים דרכים להשיג אותם ומדברים על טעויות והצלחות. אחת לשלושה שבועות הם גם יוצאים ללמוד מהחיים עצמם. אבל מה עם הציונים? ■ בתי הספר הציבוריים שמצליחים לעשות זאת אחרת - כתבה שנייה בסדרה

7תגובות
בית ספר מית"ר בגני תקווה
עופר וקנין

בערב שלפני מבחן גדול וחשוב במתמטיקה בילו כמעט כל תלמידי שכבה י' של בית הספר התיכון מית"ר בגני תקווה בהופעה של דודו טסה. את הכרטיסים להופעה הם קיבלו מבית הספר במתנה, ובמקום לשבת בבית ולשנן עוד נוסחה או לפתור עוד תרגיל, הם יצאו ובילו, וגם טרחו לצלם סלפי ולשלוח בווטסאפ לצופית דאר, המורה למתמטיקה והרכזת הפדגוגית בתיכון. התמריץ לסלפי: כל מי ששלח לדאר תמונה שהוכיחה כי הוא לא לומד קיבל בונוס של שלוש נקודות במבחן.

"ההיסטריה שיש לפני מבחנים במתמטיקה היא באמת לא פרופורציונלית לכלום", אומרת דאר. "עשיתי להם בעבר הרצאה על חשיבות השינה בערב לפני מבחן ועל כך שחזרה מאוחרת על החומר לא רק שלא עוזרת, אלא מזיקה, אבל שום דבר מזה לא עזר. במפגש מורים בבית הספר סיפרו שיש סבסוד מהעירייה לכרטיסים להופעה. נפל לנו האסימון שזאת יכולה להיות הזדמנות נהדרת לשלב בין הדברים — שיבינו לא רק את החשיבות שבמנוחה לפני מבחן, אלא גם יישמו בפועל וילמדו לשחרר קצת. המבחנים, אגב, היו מעולים".

מיתר - דלג

יש מישהו שלא שלח סלפי ולא קיבל בונוס?

"יש. ואמרתי לו, 'אתה טמבל. נתנו לך ולא לקחת'. אבל זה קשור גם לאמון שלהם וזה עניין של תהליך וזמן. הם לא תמיד מאמינים שזה בכלל ייתכן. הם אומרים, 'המורה הקודמת אמרה לנו לשבת ללמוד. את רצינית אתנו עכשיו? תני לשבת וללמוד ועזבי אותנו'".

האי־אמון שעליו מדברת דאר נובע מהמעבר של תלמידי י' בשנה שעברה לתיכון מית"ר החדש. זו היתה שנת פעילותו הראשונה, והוא צומח. התלמידים נדרשו להסתגל לשינויים משמעותיים לעומת בתי הספר הקודם שבו למדו.

אחד השינויים הדרמטיים קשור לשיטה של הוראת המתמטיקה. במקום לבלות שיעור שלם עם המורה בכיתה מול הלוח, השיעור נחלק לשניים: בתחילתו המורה מעבירה חומר חדש ולאחר מכן התלמידים מקבלים רשימת תרגילים ומתפזרים לעבודה. חלקם נשארים בכיתה, אחרים יוצאים לחצר או לחלל הלמידה הפתוח. הם יכולים להאזין למוזיקה, לעבוד יחד או לחוד — כל תלמיד בוחר איך והיכן נוח לו. לאחר השלמת המשימות הם מסמנים זאת בקובץ משותף ומקוון, ובסיום השיעור כל תלמיד נותן משוב למורה ולעצמו — במה התקשה, במה הצליח ומה צריך לחזק.

עופר וקנין

תיכון מית"ר הוא חלק מ–12 בתי ספר בפרויקט המעבדות של משרד החינוך — תוכנית חדשנית ששואפת לתמוך ולהקים בתי ספר עם שיטות הוראה והערכה חדשניות. התוכנית היא מעין פרויקט צדדי של משרד החינוך, שמשותף למטה המשרד, לאקדמיה ולמנהלים והמורים בשטח. המטרה היא ליצור שיתוף פעולה בין הגורמים, במקום המצב הקיים שבו המשרד מכתיב את המדיניות כלפי מטה, ולפתח יחד שיטות חדשניות לחינוך והוראה, שיופצו בעתיד לבתי ספר נוספים.

מבחינת מית"ר, שיטת הלימוד בו נועדה לחזק את האחריות האישית ללמידה ולאפשר לכל ילד לעבוד בקצב שלו ובתנאים המתאימים לו, וגם לקצר את משך ההוראה הפרונטלית שבה הלמידה פסיבית. לדברי דאר, "כשהמורה עומדת מול הכיתה כל השיעור, היא בהכרח מתעסקת במשמעת. כל האחריות על העברת החומר היא עליה. התלמיד שם רק כדי לשבת ולהקשיב. לעומת זאת, כשהאחריות עוברת אל התלמיד הוא עובר למצב אקטיבי".

דנה דור, תלמידה במסלול חמש יחידות במתמטיקה, אומרת כי שיטת הלימוד הזאת מרעננת: "היא עוזרת מאוד, ואפשר לראות את זה גם במבחנים — יש יותר רצון ללמוד. לי אישית קשה יותר לשבת ולהקשיב למורה שיעור שלם. זה מעמיס. קל יותר שכל אחד הולך ולומד עם השקט שלו".

אלא שהשיטה לא בהכרח מתאימה לכולם. "בהתחלה היה לי די קשה להתמודד עם הלמידה הזאת", אומרת התלמידה אופיר שרוני. "ניסיתי וניסיתי, והגעתי למבחן בלי שידעתי חצי מהחומר. התוצאות במבחן היו בהתאם".

כעסת על המערכת כשנכשלת? הרי השיטה שלה לא הוכיחה את עצמה עבורך.

"את האמת, כעסתי יותר על עצמי. הרגשתי שזאת אחריות שלי. שהם האמינו בי ואמרו לי והדריכו אותי, ואני זו שלא עשיתי. ישבתי עם צופית אחרי זה וניתחנו את זה, והבנו איך אני צריכה להתנהל בצורת הלמידה שלי כדי לשנות את זה. זה היה תהליך, אבל זה קרה בסופו של דבר, והצלחתי".

עופר וקנין

דאר, שמאזינה לדברים בחיוך מהצד, מעירה: "אופיר כעסה על עצמה כי היא כזאת. היא פרפקציוניסטית, עם דרישות עצמיות גבוהות. אגב, כשניתחנו מה קרה הבנו שזה גם היה מקור הבעיה". היא פונה לאופיר: "נתקעת על משהו שלא הצלחת ולא המשכת הלאה, ולא פנית לעזרה". לדברי דאר, השתיים דיברו על זה ועל חשיבות בקשת העזרה. "זו יכולת חשובה בחיים, שגם לאנשים מבוגרים היא חסרה הרבה פעמים", אומרת דאר.

רז נצר מוסיפה: "אופיר היא תלמידה מוכשרת שהצליחה בתהליך מרשים, בסיוע המורה, להגיע לדרך הלימוד הנכונה והמיטבית עבורה, שהובילה אותה להישגים מרשימים והצלחות. חשוב לנו להתאים את שיטת הלימוד באופן אישי ככל שניתן; תלמידים לומדים בדרכים שונות ומגוונות והיכולת שלהם לזהות זאת מאפשרת להם הזדמנויות נוספות ויכולת גבוהה יותר להצליח"

לא כל התלמידים לוקחים על עצמם את האחריות. דאר מציינת כי "בניגוד לאופיר שכעסה על עצמה, היו גם תלמידים וגם הורים שכן כעסו מאוד עלי, וזה גם טבעי. מלת המפתח בדבר הזה היא תהליך. מבחינתנו, הצלחה היא לא רק לסיים את כיתה י"ב עם הצלחה במתמטיקה — בזה אין לי ספק שהם יצליחו — אלא שילמדו משהו נוסף על עצמם בשיעורי המתמטיקה. זה נכון לכל מקצוע, ולדעתי זה מה שמשותף לכל המורים בבית הספר. אנחנו לא רק מורים מקצועיים. אני אמנם לא מחנכת כיתה, אבל אני כן מחנכת ויש לי אידאולוגיה, וחשוב לי וליתר המורים פה להצמיח את התלמידים בכל מיני דרכים ותחומים, ולא רק במקצוע הנלמד".

ובכל זאת, הדרך שאת מוצאת לעודד אותם היא באמצעות נקודות בונוס למבחן.

"נכון. המערכת רגילה כל כך לדבר דרך מבחנים וציונים, שהדרך שלנו לעודד אותם ולדבר אתם בסופו של דבר היא דרך הציונים, אבל מבחינתי זה האמצעי ולא המטרה. המטרה שלי היא להצמיח בוגרים שמצליחים ויודעים להתנהל בעולם באמצעות הכלים שהם רוכשים פה".

נועה פניג־רכט, קרן רז־נצר וצופית דאר
עופר וקנין

"התלמידים שותפים להחלטות"

במבט מבחוץ מית"ר נראה כמו תיכון סטנדרטי לגמרי, אבל בפנים נגלה עיצוב חדשני, מוקפד ושונה מכל בית ספר אחר: במסדרון מתנוססת כתובת גדולה — "חשיבה מחוץ לקופסה". במרכז המסדרון יש חלל עבודה משותף שעיצובו נלקח מעולם ההיי־טק, והוא אף מכונה "סטאדי הול". את הקיר בחלל המשותף מעטרת דמותו של שאול טשרניחובסקי, ולצדה השורה הנודעת משירו "אני מאמין": "כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז". חלל גדול אחר נקרא "חברותא", ובו כריות ישיבה וספרי קריאה. קירות הכיתות שקופים, שולחנות הלימוד מעוצבים בצורת טרפז ולרגליהם הותקנו גלגלים, מה שמאפשר את סידור הכיתה באופנים שונים. הכיתות צבעוניות ומעוצבות, ונראה שכל קיר וקיר קיבל טיפול אישי. בכיתת המתמטיקה מתנוסס ציטוט של אלברט איינשטיין: "מי שחושב לא מפסיק לשאול". את קירות חדר האנגלית מעטרות מלים חיוביות — Enjoy, Invest, Construct.

מאחורי העיצוב עומדת אידאולוגיה שלמה שנהגתה במשך שנתיים של עבודה מקדימה. "היה צוות הקמה וחשיבה לתיכון הזה", מספרת המנהלת, ד"ר קרן רז־נצר. לדבריה, פרט אליה כלל הצוות את ראש מועצת גני תקווה ליזי דלריצ'ה, מנכ"לית המועצה המקומית אירית נתן, מפקחת בית הספר אביבה עטרי, מנהל אגף החינוך קובי זמיר, דלית שטאובר לשעבר מנכ"לית משרד החינוך וכיום יועצת לענייני חינוך ותושבי האזור. "יצאה שאלה פתוחה לקהילה, איזה תיכון אנשים היו רוצים לראות ומה חשוב להם", מספרת רז־נצר.

"התהליך היה ארוך, וכלל הרבה חשיבה וגם מפגשים בשולחנות עגולים עם נציגי הורים ותלמידים. כשאני נכנסתי לתהליך כבר היו קווי מתאר לדמותו של בית הספר. אחד הדברים המובהקים שעלו מהשיחות בשולחנות העגולים הוא שהילדים ביקשו חוויה אחרת, כזאת שקרובה יותר למציאות העכשווית שלהם. הם ביקשו, 'אל תאכילו אותנו בכפית לבגרות', אמרו שהם רוצים להרגיש שייכים ומשמעותיים ולהרגיש שהם מקבלים משהו אפקטיבי לחיים.

"התחברתי מאוד לבקשות האלה, כי אלה בדיוק הדברים שבגללם נכנסתי למערכת החינוך. היה ברור שאנחנו רוצים שבבית הספר יהיו דברים יישומיים לצד דברים שמרחיבים אופקים, תוך אמירה ברורה לנערים ולנערות שאנחנו רואים אותם כבני אדם, עוד לפני שאנחנו רואים אותם כתלמידים".

עופר וקנין

הגישה הזאת יושמה עוד לפני שנת הלימודים הראשונה, כשתלמידים היו חלק מצוות הבנייה של המקום. "היינו בערך עשרה ילדים שבאו לעזור בבנייה. בית הספר חיבר אותנו לחברת הקבלן", מספר מתן סולומון, יו"ר מועצת התלמידים. "במשך חודש עבדנו כאן במשמרות, עזרנו במה שצריך. למשל, את גרם המדרגות הזה", הוא אומר ומצביע לאחור, "בנינו ממש משלב החצץ ועד הסיום. זאת הרגשה טובה מאוד לעלות בבוקר במדרגות האלה ולדעת שאני בניתי אותן. מבחינתי, אחד השינויים המשמעותיים לעומת החטיבה זה איך שבית הספר נראה. זה נותן הרגשה ממש טובה".

רז־נצר מסכימה: "המרחב הפיזי הוא קריטי, ובגלל זה השקענו בו הרבה. היה לי חזון ויזואלי ברור. הקירות השקופים הם חלק מתפישת העולם שהכל פתוח, שאפשר לדבר על הכל. ברגע שהמרחב מכבד את מי שנמצא בו — הוא מקבל כבוד בחזרה. אין לנו ונדליזם בבית הספר, למשל. הדבר נובע מזה שהתלמידים לא חשים זרים או נחותים, אלא מרגישים שהם חלק בלתי־נפרד מהמקום ושותפים מלאים להחלטות".

במה התלמידים מעורבים אחרי שבית הספר כבר קיים?

"הם שותפים לכל תהליך ולכל דיון — החל בבחירת הצבעים לריהוט וכלה בנושאים שבהם היו רוצים להעמיק ולעבור בהם סדנאות העשרה. אנחנו חושבים שהשיח צריך להיות יומיומי".

זה באמת מעניין את כולם? נשמע שזה יכול אפילו קצת להעיק.

"לא כולם שותפים פעילים באותה מידה, אבל עצם התחושה ששואלים אותם ואכפת מדעתם זה דבר חשוב לכל ילד, ובעיקר למתבגרים. העובדה שרואים אותם קודם כל כבני אדם ומקשיבים להם היא קריטית".

התלמידים מתן סולומון, אופיר שרוני, דנה דור ומאיה הופמן
עופר וקנין

ליווי אישי צמוד

אחת לשבוע מתכנסים תלמידי מית"ר בקבוצות אינטימיות של ארבעה או חמישה תלמידים, ועם מלווה מבוגר הם מדברים על החלומות שלהם, על היעדים שלהם, על פחדים ורצונות. זו שעה קבועה במערכת, והיא חלק משמעותי מחיי בית הספר.

הקבוצות האלה הן חלק מתוכנית "המסע שלי". היא נבנתה ולוותה לאורך השנה על ידי פסיכולוגית מתחום הפסיכולוגיה החיובית. החונכים האישיים של הילדים הם אנשי הצוות בבית הספר ואנשים מהקהילה. כך למשל, גם ראש המועצה דלריצ'ה משמשת מלווה אישית. "לקחנו את השעות הפרטניות של עוז לתמורה (הרפורמה בשעות העבודה והתגמול של המורים, ל"ט וד"ל), צבענו שעה אחת לכל המורים וקראנו לה שעת ליווי אישי", מסבירה רז־נצר. "זה מאפשר היכרות עמוקה עם הילדים ומספק גילויים מדהימים".

התהליך האישי של התלמידים מתקיים גם באמצעות חוברת תרגול שהם ממלאים לאורך השנה. מדי חודש הם עושים ניתוח והערכת מצב לגבי עצמם: כיצד עמדו ביעדים שהציבו, מה היו הטעויות שעשו, ההצלחות, מהן ההבנות והתובנות שלהם מהתהליך. התלמידים מציבים לעצמם גם יעדים לחודש הקרוב — מהו הדבר החשוב להם ביותר וכיצד לדעתם הם צריכים לפעול כדי להשיגו.

"אני בקבוצה של דנה ורדינון, המורה לספרות", מספרת מאיה הופמן. "בהתחלה זה היה מביך לספר דברים אישיים למורה, אבל אחר כך זה ממש עבר. כיום היא כבר הרבה יותר ממורה בשבילי. היא כל הזמן בודקת שאני בסדר ומה אתי. למשל, נורא חששתי לקראת טיול פסח שהדרכתי בצופים — גם מהאחריות וגם אם אני אצליח לגרום לחניכים להנות. היא עזרה לי ועודדה אותי, וגם עברה אתי על הפעולות שהכנתי — ובאמת בסוף היה ממש מוצלח".

גם התלמידים האחרים שאנחנו פוגשים מדווחים שהמלווים והמורים שלהם נהפכו לדמויות משמעותיות עבורם. "בחטיבה כיבדנו את המורים כי פחדנו מהם, זו האמת", אומר סולומון. "פה אנחנו מכבדים אותם כי אנחנו מעריכים אותם בגלל איך שהם מלמדים אותנו ואיך שהם מדברים אתנו בגובה העיניים כאנשים".

עופר וקנין

לחוברות ולשיחות הקבוצתיות יש עוד תפקיד חשוב מלבד התחושה האישית של התלמיד — הן משמשות בסיס לימי המשוב במחצית השנה. למעשה, במקום שיחות ההורים הרגילות מתקיימים במית"ר ימי משוב שהתלמידים מנהלים. "הם אלה שמציגים בפני המורה וההורים את התהליך שעברו, מה היו היעדים שלהם, האם עמדו בהם וכיצד", מספרת רז־נצר."לצורך ימי המשוב הילדים למדו את מודל הניתוח Strengths, Weaknesses, Opportunities, Threats) SWOT), הבוחן חוזקות וחולשות בסביבה הפנימית והחיצונית ומשמש כלי ניהולי לארגונים. הם צריכים לעשות פרזנטציה, וזה תהליך לא פשוט שדורש הרבה הכנה.

"התגובות של הילדים וגם של המורים וההורים לתהליך מדהימות. היו שיחות קשות, היו שיחות קולחות והיו גם מרגשות. אחד האבות יצא מהשיחה נרגש ואמר לנו שזאת הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבה הוא שמע את הילד שלו מדבר יותר מחמש דקות רצוף".

אין סתם שיחת הורים שבה המורה מספר להורה על מצב הילד?

"לא. את השיחות האלה אפשר לעשות כל הזמן. יש גם כלי מקוון שבאמצעותו ההורים יכולים לעקוב. לא בשביל זה צריך להביא אותם לבית ספר. צריך להביא אותם כדי ליצור שיח אמיתי עם הילד".

מהי התועלת של התהליך הזה?

"קודם כל, הילדים מרגישים שעוד לפני הצרכים הפדגוגיים בבית הספר, רואים ומכירים אותם. חוץ מזה, זה פיתח פה תחושות מסוגלות מדהימות. מתוך שכבה של 157 ילדים, 53% לומדים חמש יחידות מתמטיקה, כי הם מסוגלים. הרבה מאוד ילדים גם עברו משלוש לארבע יחידות. אותו הסיפור קיים גם באנגלית".

עופר וקנין

ללמוד גם מחוץ לשיעור בכיתה

רז־נצר היא דוקטור לכלכלה ויחסים בינלאומיים. לפני שעבדה במערכת החינוך היא שימשה מרצה באוניברסיטה העברית ובמכללת דרבי. את ראשית דרכה בחינוך עשתה כמחנכת ומורה לאנגלית בבית ספר על־יסודי, וכעבור שנה מונתה לסגנית המנהלת של החטיבה. בהמשך מונתה למנהלת בית ספר יסודי. "אני חושבת שאחד הדברים המדהימים שקורים בבתי ספר יסודיים זה שיש המון יצירתיות ותעוזה ויש הרבה מקום לתהליכים נוספים לצד התהליכים הפדגוגיים", היא אומרת. "בכלל, אני חושבת שהבשורה למערכת החינוך תגיע מבתי הספר היסודיים".

למה?

"אני חושבת שיש תעוזה ביסודיים, אנחנו צריכים למזג את התהליכים האלה גם לעל־יסודיים בצורה נכונה ומושכלת. למשל, הצורך לראות ולשמוע את הילדים הוא חשוב לא רק בבתי הספר היסודיים, אלא גם בעל־יסודיים. כשהחלטתי לקחת את תפקיד ניהול התיכון, הושפעתי מאוד מהניסיון והידע שצברתי בבית הספר היסודי".

לא רק בית הספר היסודי שניהלה משפיע על האופן שבו היא מנהלת את התיכון, אלא גם התיכון שבו למדה כנערה באומהה שבנברסקה, ארה"ב. משפחתה עברה לאומהה בעקבות אביה, שעשה שם תת־התמחות ברפואת ריאות. ואולם הלמידה הפתוחה, למשל, ה"סטאדי הול", מגיעה משם. השראה נוספת, לדברי רז־נצר, היא קיבלה כשהתגוררה עם משפחתה בבולגריה לאחר שסיימה את הדוקטורט שלה.

"בעלי הקים פרויקט אדריכלי בבולגריה, ונסענו לשם עם שני ילדינו. עד אז לא הכרתי בכלל את מערכת החינוך, ושם נחשפתי למערכת מיוחדת מאוד. בולגריה היתה אז אחת המדינות הפחות מתקדמות באיחוד האירופי, היו שם המון בעיות, אבל אחד הדברים הכי יפים שם היו שלצד הנוקשות החינוכית היה גם המון כבוד לילדים ומשהו שמאוד מאפשר ורואה את התלמידים. זה גרם לי להידלק על הנושא, עשיתי תעודת הוראה — והתאהבתי. כשקיבלתי את ניהול התיכון ממש הרגשתי שקיבלתי פרס, זה ממש חלום להקים בית ספר על־יסודי מאפס".

עופר וקנין

עזבת את ניהול היסודי לאחר שנתיים בלבד כדי להקים את מית"ר. לא כעסו עליך?

"כעסו מאוד. אבל הושפעתי מאוד ממה שקרה לאבא שלי, שהיה רופא מרשים ונפטר בגיל צעיר. זה דבר שמלווה אותי. כשנתקלתי במקרה במודעה לניהול התיכון, פתאום עצרתי ואמרתי לעצמי שאולי טוב לי ביסודי, אבל זה לא החלום שלי. מה שאנחנו עושים פה זה החלום".

אולי פשוט קל יותר להשפיע בבית ספר חדש, שבו את בוחרת את העיצוב ואת צוות ההוראה?

"נכון שזה קל יותר, אבל זה אפשרי גם בבית ספר ותיק. בית הספר היסודי שניהלתי הוא בן 20 שנה ויש בו מורים ותיקים. זה אמנם היה מורכב יותר להוביל שם שינוי, אבל אני יכולה להגיד שבסוף השנה השנייה כבר ערכנו שם כנס תקשוב והראינו איך ילדים בכיתות ה'־ו' עושים חקר דיגיטלי ברמה הכי גבוה שיש".

מית"ר הוא התיכון הראשון שהוקם בגני תקווה, ומכיוון שמדובר במוסד חדש אין עדיין נתונים על הישגיו. גני תקווה הוא יישוב מבוסס יחסית באזור המרכז (אשכול 8 מתוך 10 אשכולות חברתיים־כלכליים של הלמ"ס), שבו כ–3,700 תלמידים. היישוב לא זוכה לתקציבים גבוהים שוטפים ממשרד החינוך, וכל תלמיד בו מתוקצב בכ–12.9 אלף שקל בשנה, לעומת ממוצע כלל ארצי של כ–18.5 אלף שקל. זאת, בעיקר בגלל שיטת ההעדפה המתקנת של משרד החינוך בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. ואולם המועצה המקומית מתייחסת לתחום החינוך בכובד ראש, ואף הגדירה אותו בראש סדר העדיפויות שלה.

"נכון שהושקעו במית"ר תקציבים של המועצה וגם של מפעל הפיס ומשרד החינוך, אבל זה לא שהמועצה פה עשירה, היא חלמה על תיכון מעורב קהילתית ועשתה שמיניות באוויר בשביל זה", אומרת רז־נצר. "אגב, בניגוד למועצות מוחלשות, שבהן יש הרבה מענקים ועמותות שתומכות, לנו אין. גם תשלומי ההורים מוגבלים מאוד. אנחנו לא גובים מעבר למה שמותר. יש פה המון יצירתיות, המון עזרה מהקהילה".

עופר וקנין

בכל זאת, הקשיים שלך לא דומים לאלה של מנהלת בפריפריה.

"כבר שאלו אותי למה ללכת לנהל דווקא בית ספר ביישוב מבוסס כמו גני תקווה, ולקח לי זמן לתת לעצמי תשובה, אבל כבר יש לי תשובה, שהיא קודם כל עבור עצמי. ברור שהקצאת משאבים לפריפריה היא מחויבת וקריטית, אבל אם לא נדע לעצב במרכז את החברה שלנו ואת הערכים שלנו ואת החקר והחשיבה, נחטא לעצמנו כחברה.

"חשוב גם להגיד שכל תלמידי גני תקווה מגיעים לפה ללא סינון, מלבד בכיתת נחשון, שאליה מתקבלים על סמך ראיון. כלומר, יש לנו בתיכון תלמידים שעברו מחינוך מיוחד או תלמידים עם לקויות למידה. יש פה גם ילדים שאנחנו מחלקים להם סנדוויצ'ים כי אין להם בבית, ויש ילדים שהמורים בקשר איתם כי הם מסתובבים ברחובות אחרי בית הספר. כלומר, בניגוד למה שחושבים, האוכלוסייה הטרוגנית מאוד".

אחת המשימות החשובות של תיכון, לדעת רז־נצר, היא להיות רלוונטי למציאות של הילדים. את המשימה הזאת היא מנסה למלא באמצעות שיעורים כמו סייבר, הנדסת תוכנה ניהול פיננסי ואסטרטגיות למידה.

בנוסף, אחרי ניסיון מוצלח בשנת הלימודים הראשונה, בית הספר יקיים בשנה הקרובה ימי לימוד בקהילה אחת לשלושה שבועות. "זה יום שבו הילדים יוכלו לבחור אחת משלוש זירות פעילות: יציאה לקהילה והתלוות לאדם שמקצועו או עיסוקו מעניין אותם, הצטרפות לחממה לפיתוח רעיונות בית ספריים, או למרכז למידה ותגבור. זה יהיה יום מחוץ למסגרת הלימודית הרגילה", אומרת רז־נצר.

איך זה יסתדר עם הלחץ של הילדים והמורים להספיק את החומר לבגרות?

"אנחנו מפתחים אתם את היכולת ללמוד גם מחוץ למסגרת שיעור. עולות שאלות כמו 'האם זה למבחן ואיך זה יתרום לי', אבל אנחנו מלמדים אותם שלמידה היא דבר רחב, ודרך התנסות וחקירה לומדים לא פחות. אני מאמינה בתהליך, זו ריצת מרתון — זה מה שחשוב לי וזה גם מוכח. קראנו המון מחקרים. אנחנו לומדים המון לפני שמעזים לעשות. אני מאמינה שאנחנו לא יכולים להישאר מאחור. אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים שכל העולם שלהם ישתנה בצורה מטורפת מול העיניים, אבל בית הספר יישאר כפי שהיה".

עופר וקנין

"הציונים מאוד חשובים"

לקבוצת הווטסאפ הפנימית של צוות המורים קוראים "סטארט־אפ", ובה הם נוהגים לשתף אחת לשבוע דבר אחד טוב שקרה להם. זה התחיל כתרגיל של הפסיכולוגית שמלווה אותם ומסייעת להם להעניק ליווי אישי לתלמידים, והמשיך באופן טבעי בשל ההצלחה: "אני חושבת שכמו התלמידים, גם המורים רוצים שיראו אותם", אומרת היועצת נועה פניג־רכט. "תהליך הליווי שהם עצמם עוברים, בדומה לתלמידים, מעורר אצלם מוטיבציה להסתכל על הילדים בצורה שלמה ומורכבת יותר. לדעתי זה משהו שכל מורה זקוק לו. זה עוזר להם להתנער קצת ומאיר מחדש את הסיבה שבגללה בחרו בהוראה. יש משהו שוחק במקצוע הזה. רוב המורים טובים, וצריך להזכיר להם ולרענן את התשוקה להוראה. אני חושבת שהפסיכולוגיה החיובית משמעותית מאוד בתהליך כזה".

רז־נצר מסבירה: "אנחנו באמת מרגישים כמו סטארט־אפיסטים. אגב, גם את המורים פה בחרתי באמצעות נטוורקינג. חיפשתי בפינצטה את האנשים ששותפים לתפישת העולם שלנו, שרוצים להשפיע ולהשאיר חותם, אנשים שמוכנים להתנסות בדברים חדשים. ובאמת מצאנו את נבחרת החלומות שלנו".

את יודעת שאחד האתגרים של סטראט־אפ הוא שלב הצמיחה לחברה בוגרת.

"אני יודעת, ואנחנו מתכוננים לזה. הצוות הקיים יהפוך להיות זה שמוביל ומלווה, וילמד את המורים הבאים שיצטרפו את השפה שלנו.

המבחן הגדול שלכם עוד לפניכם - ציוני הבגרות.

"הציונים חשובים לנו, כי בסופו של דבר זה כרטיס הכניסה של התלמידים בשלבים הבאים. אנחנו מאמינים שהדרך שלנו תוביל אותם הלאה לחשיבה מעמיקה יותר, לניתוח מקיף יותר — ואז גם הציונים יהיו בהתאם. כבר כיום אנחנו רואים את עבודות החקר שלהם, שהן בקנה מידה ארצי, וגם את הציונים במבחנים באנגלית ובמתמטיקה, שהם מצוינים. אני מקווה שנוכל להמשיך ולפתח את הכיוון הזה, כי זה חשוב לא פחות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם