הבלוף נחשף: האם למורים באמת מגיעים 100 ימי חופשה בשנת לימודים? - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבלוף נחשף: האם למורים באמת מגיעים 100 ימי חופשה בשנת לימודים?

בארגוני המורים טוענים שיש הסכם קיבוצי שלפיו ניתנים ימי החופשה לכלל עובדי ההוראה - והם אף איימו בשביתה אם תהיה יפגעו בו ■ מבדיקת TheMarker עולה כי אין מסמך כזה בנמצא

213תגובות
מורה בשיעור בבית הספר
דודו בכר

בשנים האחרונות נשמעות קריאות להפחתת מספר ימי החופשה של המורים, כדי להקל את הנטל על ההורים. במשך שנים רבות טענו במשרד החינוך ובארגוני המורים כי לא ניתן לקצר את החופשות במערכת החינוך, מכיוון שהן מעוגנות בהסכמים הקיבוציים החתומים עם ארגוני המורים - אך בפועל, אין הסכם חתום בין ארגוני המורים למדינה שמסדיר את החופשות במערכת החינוך.

למרות טענותיהם, במשרד החינוך וגם בהסתדרות המורים, לא הצליחו במשך תקופה ארוכה להציג הסכם כתוב וחתום הקובע כמה ימי חופשה מגיעים למורים ולתלמידים במהלך שנת הלימודים. בשנים האחרונות ערך TheMarker כמה ניסיונות לאתר את ההסכם, אך ללא הצלחה. בימים האחרונים בכירים במשרד החינוך הודו לראשונה, בתגובה לפניית TheMarker כי לא קיים הסכם קיבוצי בין במורים למדינה, המסדיר את ימי החופשה. גם במשרד האוצר ובמשרד העבודה לא איתרו הסכם דומה. רק החופש הגדול מעוגן באופן רשמי בהסכם חד-צדדי של משרד החינוך הקובע את תנאי המורים בישראל.

היעדר תיעוד רשמי לימי החופשות במערכת החינוך תמוה, לאור ההשלכות המשמעותיות שיש לחופשות במערכת על כלל המשק ועל מיליוני הורים. זאת גם על רקע פעילות משרדי החינוך והאוצר בימים אלה למציאת תוכנית שתתוקצב מתקציב המדינה שתקל על ההורים במהלך חופשות התלמידים. הדיונים בנושא כיום, מגיעים לאחר מאבק ארוך שנים של פורום ועדי ההורים וארגון הורים עובדים לשינוי.

בשנים האחרונות הורים וחברי כנסת קראו להפחית או לפחות לבחון את ימי החופשה של התלמידים כדי להקל על הנטל, אך בכל פעם הפנו אותם להסכמים חתומים בין המורים, שאינם קיימים. מבירור שערך TheMarker עולה כי בשנות ה-70 הוסכם לעגן את החופש הגדול בהסכמים מול המורים, על ידי אישור מנהגים והסכמים בעל פה שחלקם הוסכמו עוד לפני קום המדינה. אך לא נמצא כיצד נקבעו החופשות במהלך השנה, והמסמך היחיד שנמצא קובע כי הן יקבעו בכלל בסמכות משרד החינוך.

נפתלי בנט
אוליבייה פיטוסי

בין משרד החינוך לארגוני המורים קיימת ככל הנראה הסכמה היסטורית, שראשיתה בשנות ה–30 לפני קום המדינה, שקובעת כי שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים תימשך 220 ימים, בניכוי החופשות. אך גם ההסכמה הזאת לא מסבירה מדוע בשנים האחרונות שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים נמשכת 218 ימים. ממסמך מ–1981 שהגיע לידי TheMarker, עולה כי אחד הממונים על תחום החופשות במשרד החינוך, מבקש את אישור ארגוני המורים כדי לאשר את ימי החופשות בחגים. במשרד החינוך הודו כי הם נוהגים לאשר מדי שנה את החופשות מול ארגוני המורים.

בעבר הודה בכיר באחד מארגוני המורים כי לא קיים הסכם שכזה. אך במשך שנים תיאם משרד החינוך את החופשות עם ישירות עם המורים, כשהוא נמנע מניסיונות לקצרן, תוך שהוא טוען כי המצב הקיים מוסכם בין הצדדים ושכל ניסיון לשנות אותו ייחשב לפגיעה בתנאי עבודתם.

היעדר הסכמים קיבוציים חתומים המסדירים את ימי החופשות של המורים לא מנע ממזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, לאיים לפני כשבועיים בהשבתת מערכת החינוך אם הסכמים אלה ייפגעו, בתגובה על דיון בכנסת שנערך בנושא. בהודעה רשמית שפירסמה הסתדרות המורים כתבה בן דוד: "לא יעלה על הדעת שנוכח הסכמים קיבוציים חתומים יבקש המחוקק להתערב בתוכנם באמצעות פעולות חקיקה או בדיקה".

בדיון שנערך לפני כשבועיים בוועדת החינוך של הכנסת התפתח עימות בין נציג הסתדרות המורים, עו"ד מאיר אסרף, ליו"ר ועדת המשנה לבחינת מספר ימי הלימודים במערכת החינוך, ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו). אסרף טען כי לכנסת אין סמכות לפעול בניגוד להסכמים הקיבוציים עם המורים. "ימי החופשה מוסדרים בתנאי העבודה של כל מורה ומורה", אמר. "לא נסכים להתערבות בהסכמים קיבוציים באמצעות המחוקק. הדבר הזה לא מקובל. לא קרה מעולם שהמחוקק התערב בהסכמים קיבוציים".

הסכם החופשות של המורים

היכן מסמכי החופשות?

לאחר איום ההשבתה של בן דוד, המבוסס על ההסכמים הקיבוציים, התבקשה הסתדרות המורים על ידי TheMarker להעביר את ההסכם המדובר, אך נמנעה מכך, בטענה כי הוא קיים במשרד העבודה והרווחה. בעיון במאגר ההסכמים של המשרד לא אותרו הסכמים כאלה, וגם פנייה למשרד לא הביאה למציאת ההסכם.

בהסכמים הקיבוציים ליישום רפורמות אופק חדש (שנחתם מול הסתדרות המורים) ועוז לתמורה (ארגון המורים) לא נמצא סעיף שמסדיר את ימי החופשה, וכך גם בהסכמים נוספים. פניות נוספות בוצעו למשרד החינוך, אך גם שם, אחרי פעמים רבות שבהן מסרו כי קיימים הסכמים בנושא, לא אותר את המסמך.

במרכז השלטון המקומי, השותף לחלק מההסכמים הקיבוציים עם המורים, בדקו את כל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ארגוני המורים בעשורים האחרונים, וגם בדיקה זו לא העלתה דבר. בעבר טענו במשרד האוצר כי גם בדיקת עומק שבוצעה במשרד לא איתרה את ההסכמים המדוברים.

גדעון סער
גיל אליהו

בשבע השנים האחרונות פנה TheMarker כמה פעמים לגופים השונים בבקשה לקבל את ההסכמים על ימי החופשה, אך אלה לא נשלחו מעולם. בסופו של דבר, לפני מספר ימים הודה משרד החינוך לראשונה ובאופן רשמי כי לא קיים הסכם חתום בינו לבין המורים המסדיר את ימי החופשות במשק.

סער: "אין מקום לשינוי הסכמים קיבוציים"

משרד החינוך והסתדרות המורים הזכירו לא פעם את ההסכמים לכאורה המסדירים את ימי החופש של המורים. ב-2010 למשל, לקראת דיון בהצעת חוק לקיצור החופש הגדול בשבועיים, הודיע מזכ"ל הסתדרות המורים לשעבר יוסי וסרמן: "הסתדרות המורים לא תיתן לפגוע בחופשת המורים שמעוגנת בהסכמים קיבוציים". ההצעה נפלה לבסוף. ארגוני המורים משמיעים טענה דומה בכל פעם שהנושא עולה לדיון ציבורי, וטענות דומות נשמעות לעתים גם בתגובות רשמיות של משרד החינוך. למשל, ב–2013, כשהתבקש משרד החינוך להעביר את ההסכם, נמסר כי "מבנה שנת הלימודים נקבע בהסדר לפני שנים רבות בין משרד החינוך לארגוני המורים", אך אז סירבו במשרד להעביר את תוכן ההסדר.

גם ב-2010 הסכים שר החינוך דאז גדעון סער כי "אין מקום לשינוי הסכמים קיבוציים באמצעות חקיקה", והקים ועדה לבחינת מספר ימי החופשות במערכת, שמסקנותיה יושמו לתקופה קצרה עד שבוטלו על ידי שר החינוך הבא, שי פירון, שהקים ועדה מטעמו שלבסוף קבעה שוב שלא תשנה את המצב הקיים. מבירור עולה כי ב–1977, נחתם הסכם קיבוצי עם ארגוני המורים שבו עוגנו הסכמות קודמות שבוצעו בעל פה, שככל הנראה נוגעות גם לחופש הגדול וייתכן שגם לאורך שנת הלימודים, אך עד היום לא נמצא ההסכם המקורי שעל פיו הם מבוססים וכמה ימי חופשה ניתנים בו למורים.

יוזמות לקיצור ימי החופשה נחסמות

כבר יותר מעשור עולות יוזמות לקיצור ימי החופשה במערכת החינוך או התאמתם לימי החופשה של ההורים, אך הן לא נתמכות על ידי משרד החינוך, שאינו מעוניין לשנות את המצב הקיים. הפתרונות שהועלו על ידי משרד החינוך לא הקטינו את מספר ימי החופשה בפועל, וניסו להקל על ההורים בדרכים אחרות, למשל קיצור החופש הגדול בתמורה להארכת חופשות החגים בתקופת כהונתו של סער כשר חינוך, או יוזמתו של פירון לסבסוד קייטנות בחופש הגדול, בעלות של מאות מיליוני שקלים בשנה.

גם בימים אלה, שוקדים שר החינוך, נפתלי בנט, ושר האוצר, משה כחלון, על תוכנית לצמצום מספרם של ימי החופשה במשך שנת הלימודים, אך בנט הודיע מראש כי לא יפגע בהסכמים שנחתמו עם המורים ולא בימי העבודה שלהם. אחד הרעיונות שעלו הוא פעילות בבית הספר במהלך חופשות החגים - תלמידים מגיעים לבית הספר למעין קייטנה, שמופעלת בתקצוב נפרד, ומקבלים שיעורי העשרה ממורים, מדריכים ומורי קבלן. זאת, בדומה לקייטנות הפועלות בתקופת החופש הגדול, שהשנה מוקדשות לפעילויות בנושא ירושלים המאוחדת.

שי פירון
אוליבייה פיטוסי

"תנאי העבודה של המורים גלויים לציבור"

המסמך היחיד המוכר במערכת שמעגן את ימי החופשה של המורים בישראל, על סמך חוזרי מנכ"ל והסכמות מלפני שנים רבות, הוא מסמך בשם "תנאי שירות עובדי הוראה", שמפרסם משרד החינוך. המסמך אינו הסכם קיבוצי רשמי שנחתם בין המורים למדינה, אך משפטנים טוענים כי לעתים גם למצב הקיים, להסכמות שבעל פה, ולהחלטות של ועדות שונות ייתכן ויהיה תוקף משפטי דומה להסכם.

עו"ד סיגל פעיל, מומחית בדיני עבודה המייצגת את ארגון המורים, אומרת כי "תנאי העבודה ותנאי השכר של המורים בישראל מוסדרים ומנוהלים בדרך של יחסי עבודה קיבוציים. החופשות ומועדי החופשות של המורים הם חלק מהליבה של תנאי העבודה, בין היתר בגלל שמורים לא יכולים לקחת חופשות במועדים מנותקים ממועדי חופשות של מוסדות החינוך בישראל והם כבולים למועדים הללו". לדבריה "כשיש יחסי עבודה מאורגנים, ארוכי טווח והיסטוריים יש אקסיומות מוסכמות שלא ניתן לערער עליהן, גם אם הן לא באות לידי ביטוי בהסכם קיבוצי. עד כה כל שינוי בחופשות המורים היה בהסכמת ארגוני המורים. לכן, לא ניתן לשנות את תנאי עבודה של המורים ללא דין ודברים והסכמות בין המעסיק לבין הארגונים שמייצגים את העובדים".

המסמך לא מסדיר את ימי החופשות של המורים בשל החגים, אלא רק את החופש הגדול בקיץ, המשתנה באורכו בין בתי הספר היסודיים והעל יסודיים. לפי התקנון, כל מורה זכאי ל–6 ימי חופשה במהלך הקיץ עבור כל חודש עבודה בו לימד בבתי הספר היסודיים, כך שמדובר בחופשה בת 60 ימים למורי היסודיים, ו–7 ימי חופשה בקיץ לכל חודש עבודה של מורה בתיכון, שמסתמכים ל–70 ימים. לפי התקנון, רק מורה שלימד במהלך כל השנה, זכאי לקבל תשלום מלא עבור החופש הגדול.

המסמך קובע כי הגורם היחיד שיחליט לגבי מספר ימי החופשה במהלך שנת הלימודים (בחגים) הוא משרד החינוך. במסמך אף כתוב בפירוש כי "חובה על עובדי ההוראה להיות במוסדות החינוך בכל ימי הלימודים כפי שהם נקבעים בלוח שנת הלימודים" - פרט ל–1 במאי, שבו התקנון מאפשר לעובדי ההוראה לקבל יום חופש על חשבון המדינה בהודעה מראש.

אם כך, לפחות על פי המסמך הזה, על המורים להתייצב בבתי הספר בכל יום שבו מנכ"ל משרד החינוך יחליט על כך.

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד
מתוך עמוד היוטיוב

בשנים האחרונות בוצעו שינויים רבים בימי החופשה במהלך החגים, מתוך ניסיון לקצר את החופש הגדול בלי לפגוע במכסת ימי החופשה הקיימת של המורים. שינוי החופשות וביטול המהלך בוצעו בתיאום מוחלט עם ארגוני ההורים כדי לא לפגוע באף יום חופשה שמגיע למורים, ויצרו בלבול רב בקרב ההורים.

ממשרד החינוך נמסר כי "חופשות מערכת החינוך נקבעו עוד לפני קום מדינת ישראל בתיאום עם ארגוני המורים, והם נחשבים חלק מתנאי עבודתם".

מהסתדרות המורים נמסר כי: "שר החינוך הודיע כי הפתרון שבחר לשיפור מצב ימי החופשה, ייעשה ללא פגיעה בתנאי העבודה של עובדי ההוראה. עם זאת, נציין כי בדיון שהתקיים בתת־ועדת החינוך של הכנסת בעניין חופשות, הביעה הסתדרות המורים את התנגדותה להתערבות ופגיעה בתנאי העבודה של עובדי ההוראה. התנאים - ובכללם ימי החופשה, שעות העבודה והמנוחה, ומספר שעות ההוראה הפרונטליות - גלויים ומפורסמים בשקיפות מלאה אצל רשם ההסכמים הקיבוציים באתר האינטרנט של משרד העבודה ובאתר האינטרנט של משרד החינוך".

המורים נמצאים בבית הספר פחות מהתלמידים

בשנת הלימודים שתסתיים בעוד כמה ימים יצאו התלמידים והמורים ל-42 ימי חופשה בחגים, בדומה למצב בשנה שעברה. בסך הכל, משרד החינוך קבע לפני תחילת השנה כי בבתי הספר היסודיים ילמדו 218 ימי לימוד לפחות - כלומר, כ-40% מהימים בשנה יהיו ימי חופש. בחטיבות הביניים ובתיכונים לומדים רק 209 ימים - כלומר כ-43% מהשנה הוקדשה לחופשות.

הפעלת ילדים בקייטנה בלוד
תומר אפלבאום

בפועל, המורים מלמדים אף פחות מכיוון שתנאי העבודה שלהם קובעים כי עליהם לקחת יום חופש אחד בכל שבוע למטרות השתלמות, אף שאין בכך חובה. בבתי ספר שבהם נהוג יום לימודים ארוך נקבעו ימי חופשות על כמחצית משנת הלימודים החל מהשנה, אך ימי הלימוד בבתי הספר האלה ארוכים יותר.

אחת הטענות הבולטות של ארגוני המורים בהתנגדותם לשינוי ימי החופשה היא שמספר ימי הלימוד בישראל בכל מקרה גבוה מהמקובל ב-OECD, וכי הבעיה נובעת מכך שמספר ימי החופשה של ההורים נמוכה בהשוואה לחו"ל. הטענה הזאת אינה מדויקת: תלמידי ישראל באמת לומדים יותר ימים מהממוצע ב-OECD, אך המורים מלמדים קצת פחות מאשר עמיתיהם במדינות המפותחות. למעשה, המורים בישראל זכאים בנוסף לימי החופשה בחגים גם ליום חופשי פעם בשבוע, ולכן הם נמצאים בבית הספר פחות ימים מאשר התלמידים. בפועל, המורים מלמדים 181 ימים בשנה בבתי הספר היסודיים (בהשוואה ל-190 ימים בממוצע ה-OECD), ו-174 בחטיבות ובתיכונים (בהשוואה ל-180 ב-OECD).

בנוסף, במדינות המערב נוהגים ללמוד בשבוע לימודים של חמישה ימים בשבוע, ויש פחות ימי חופשה במהלך החגים. אם ארגוני המורים היו מעוניינים להקל עם התלמידים כדי שילמדו פחות ימים מהמקובל במערב, הם היו יכולים לאשר יוזמות ליום לימודים ארוך או ללימודים של חמישה ימים בשבוע - אך הם מתנגדים למעבר לחמישה ימי לימודים, מפני שהוא יפגע בזכות הבחירה שלהם לגבי היום החופשי.

בדיקה שערך מרכז המידע והמחקר של הכנסת ב-2012, שבה השווה את החופשות במדינות רבות, העלתה כי אף שמספר ימי חופשת הקיץ של התלמידים בישראל אינו חורג לנהוג במדינות אחרות, מספר ימי החופשה במהלך שנת הלימודים גדול יחסית. ישראל נמצאה במקום השני אחרי בריטניה במספר ימי החופשה במהלך שנת הלימודים שהם ימי עבודה במשק (37 ימים בבריטניה ו-36 יום בישראל). ובבריטניה חופשת הקיץ קצרה בשבועיים מזאת שבישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#