"ציונים, בגרות ומתמטיקה זה לא הכל": ראיון מפתיע עם מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ציונים, בגרות ומתמטיקה זה לא הכל": ראיון מפתיע עם מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן

למרות הפערים האדירים בין התלמידים בישראל, מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, בטוחה שהמערכת בכיוון הנכון, ולא מתביישת בחיזוק הזהות היהודית בכיתות

24תגובות
מיכל כהן
מיכל פתאל

הודעת ארגון המורים על השבתת בתי הספר היסודיים והגנים בשבוע שעבר, על רקע מחדל ניכויי השכר שפגע בכ–14 אלף מורים בתחילת שנת הלימודים, הכתה בתדהמה את מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן. ההודעה התקבלה רק ערב השביתה, בזמן שכהן וצוות המשרד התכוננו להמשך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים.

"אני מרגישה שהיו שם הרבה דברים שלא קשורים לשכר עצמו", ניתחה השבוע כהן את מה שלדעתה היה המניע להשבתה, שקוצרה לבסוף בשעתיים על פי החלטת בית הדין לעבודה, בעקבות עתירת משרדי החינוך והאוצר. את האש היא מכוונת לעבר מזכ"לית הסתדרות המורים הנכנסת, יפה בן דוד. "הכעס הגדול שלי היה על כך שאחרי שבוע בתפקיד, מה שהיא רצתה זה להראות 'אני כאן, והדבר הראשון שאני עושה זה שביתה על חשבון התלמידים, המורים וההורים'. בעיני זאת לא התנהלות נכונה. אפשר להשיג הישגים גם בדיבורים".

אולי היא הרגישה שאין עם מי לדבר?

כהן: "מהרגע שבן דוד נכנסה לתפקיד הפצרתי בה שניפגש, ואכן נפגשנו כמה ימים לפני ההשבתה. היא אמרה לי שהיא רוצה שנחריג את המורים מהרפורמה בתחבורה הציבורית שהביאה להפחתת החזרי הנסיעות לכל עובדי שירות המדינה. זאת היתה דרישה חדשה שלהם. אמרתי לה שאין לי סמכות בנושא הזה ושאבקש משר החינוך שידבר בעניין עם שר האוצר.

"לקראת סוף השבוע היא ביקשה שאחזיר לה תשובה ביום ראשון, ועניתי לה: "תבואי ביום ראשון למנכ"ל האוצר ושם תקבלי תשובה". בסופו של דבר, ביום ראשון, יום לפני הכרזת השביתה, הגיעה בן דוד לדיון. "היא הגיעה וישבנו עם מנכ"ל האוצר והממונה על השכר. מנכ"ל האוצר אמר לה שהוא מוכן לבדוק מה היתה רמת הפגיעה במורים בעקבות הרפורמה, ושיחזור אליהם ביום שני בצהריים.

"סיימנו את הפגישה באחת בלילה בתחושה שמתנהל דיאלוג. ביום שני בצהריים אמרנו להם שאנחנו עדיין עובדים על הנתונים, ובערב הם הכריזו על שביתה. ואני שואלת, רגע, מה? למה? זאת קלות בלתי נסבלת של השבתה. אני לא שמחה שניצחתי בבית משפט. זה לא מעניין אותי, כי אני לא נגד המורים".

יפה  בן דוד
מוטי קמחי

את אולי לא, אבל הבוס שלך, שר החינוך נפתלי בנט, צייץ עם קבלת החלטת בית המשפט: "הורי ישראל: הלימודים מתקיימים ב–9:00. קיבלו צו מניעה", ועורר סערה גדולה.

"שר החינוך הוא זה שלקח על עצמו את האחריות, יצא לתקשורת ואמר שהתקלה קרתה במשמרת שלו ובמשמרת שלו היא גם תיפתר, וכך היה".

נראה שזה היה ביטוי ליחס למורים.

"ומה אתם חושבים שהיה היחס למורים?".

שהדברים כנראה לא נוהלו נכון אם זה הגיע למצב הזה.

״טיפלנו בבעיה באופן מיידי ובשיתוף מלא עם המורים״.

"אנחנו חייבים לשפר כל דבר שקשור למורים"

הדיון על שביתת המורים שהתעורר במהלך הראיון שקיימנו עם כהן השבוע הצליח להוציא אותה משלוותה. נראה היה שהמנכ"לית הוותיקה, שהחלה את דרכה במערכת החינוך כמורה בתחילת שנות ה–90, המשיכה כסגנית ומנהלת בית ספר ועברה כמעט את כל השלבים בדרך למעלה, מנסה לתמרן בין ההזדהות שהיא חשה עם המורים לבין תחושת כעס ותסכול שחוותה על רקע השבתת הלימודים, שלטענתה בוצעה ממניעים פוליטים ולא ענייניים.

"קשה לי עם כך שחושבים שהדרך היחידה היא להשבית", אומרת כהן. "יש לזה מחיר והוא פוגע גם במורים. מעמד המורים לא יעלה פתאום בעקבות שביתה. זה לא עובד ככה. תבינו, כמי שבאה מתוך המערכת אני מרגישה שאין דבר יותר חשוב מהמורים. אני לא יכולה להגיע לכל ילד, אבל אני יכולה להגיע למורים וכדי לשפר את המערכת צריך לשפר את תנאיהם, את רמת העצמאות שלהם ואת מעמדם. אנחנו חייבים לשפר כל דבר שקשור למורים, אחרת לא יהיה חינוך טוב יותר בישראל".

אילוסטרציה חינוך כיתה
ניר כפרי

ועדיין, המורים מחו כבר עם תחילת שנת הלימודים, אחרי שחלקם קיבלו בתחילת שנת הלימודים תלוש ריק, ולא נעשה כלום עד שהיה פיצוץ.

"לקחתי קשה את המחאה של המורים על השכר ולמדתי באמצעותה הרבה מאוד מהדברים שהם חווים וכמה זה כאב להם. אנחנו עוסקים המון בפדגוגיה ולפעמים מה שברור מאליו, כמו שיטת דיווח השכר, לא נמצא בראש סדר העדיפויות. לכן הגענו לנקודה שבה אמרנו 'בואו נקשיב למורים ונבין מה קורה'. המורים הגיעו בנובמבר לדבר בפני ועדה מיוחדת שהקמנו ודנה בשיפור המצב ודיברו על הכל. הוועדה סיימה את עבודתה בדצמבר בהליך שהיה בשיתוף המורים, הגישה את המלצותיה בליווי תחנות ויעדים ואני מאמינה שפעלנו כשורה".

נשמע כאילו הופתעת ממצבם הקשה של המורים, אבל בכל שנה אנחנו שומעים על פגיעה בשכרם בתחילת שנת הלימודים.

"מערכת החינוך היא גם המערכת הציבורית הכי גדולה בישראל, היא מעסיקה ומשלמת שכר ל–140 אלף מורים, וגם היחידה שמקימה עצמה מחדש בכל שנה לפי הדיווחים של המורים והמנהלים. היא דינמית ומשתנה. בכל שנה מתרחשים שינויים אצל המורים, למשל, בתפקידים או בהחזר הנסיעות. השנה המקרים היו חמורים יותר, בגלל הרפורמה בתחבורה הציבורית. אף אחד לא הביא בחשבון שלהתאים קווי תחבורה חדשים לכל מורה זה דבר שלוקח המון זמן. זה הציף את כל הגל הזה. למדתי שאנחנו צריכים לשפר את השירות ואת הדיאלוג עם המורים ולערב אותם בתהליך".

המורים טענו בצדק שגם אחרי שהתלוננו על קיזוזי השכר וחשפו את תלושיהם בתקשורת, התמהמתם עד שהתחלתם לטפל בבעיה.

"טיפלנו בבעיה באופן מיידי. זיהינו שיש בעיה ביום חמישי בלילה, וביום ראשון בבוקר המורים כבר קיבלו מקדמות לחשבון הבנק שלהם שנועדו לסייע להם. זה נכון שבהתחלה חשבנו שזה רק עניין שקשור לחוסר דיוקים בתשלום השכר, אבל מהר מאוד הבנו את גודל הבעיה ושהיא קשורה להשפעת הרפורמה בתחבורה הציבורית. לצערי, הניכוי על הנסיעות התרחש ערב ראש השנה וזאת היתה טעות גדולה. אז העברנו מקדמות באופן מיידי, הקמנו ועדה, הודענו שנבחן את כל נושא השכר, פירסמנו את ההמלצות שלה וגם את המתווה ליישומן".

בעתיד לא נראה יותר תקלות כאלה?

"אם נייעל את השירות והנגישות למידע על שכר המורים ונערב אותם ואת המנהלים בתהליך ונשפר את שיטת דיווחי השכר, אז נצמצם מאוד את התקלות".

אבל גם בלי תקלות בשכר, איך מורה מתחיל יכול לחיות ממשכורת של 6,000 שקל בחודש?

"בעשור האחרון היה גידול משמעותי מאוד בשכר המורים, אבל אני חושבת שזה עדיין לא מספיק ולא משקף את המאמצים שלהם והמקום שלהם מבחינת מעמד המורה".

"ציונים זה לא הכל"

כהן מונתה לתפקיד מנכ"לית משרד החינוך בנובמבר 2013, על ידי שר החינוך דאז, שי פירון. עם כניסתו של בנט למשרד, הוא בחר להמשיך את עבודתה בתפקיד המנכ"לית, אף שמדובר במשרת אמון. ייתכן כי ההחלטה נובעת מכך שכהן צמחה בתוך מערכת החינוך ומכירה אותה היטב. היא החלה את דרכה כמורה ב–1991 והתקדמה עד לתפקיד מנהלת בית הספר דקל וילנאי א' במעלה אדומים, ובהמשך מונתה למפקחת במשרד החינוך. ב–2010, לאחר שנתיים שבהן שימשה יועצת פדגוגית למנכ"לית משרד החינוך, שלומית עמיחי, קודמה כהן לתפקיד סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, עד שמונתה לתפקידה הנוכחי.

מסיבת עיתונאים משרד החינוך
אוליבייה פיטוסי

כמי שמלווה את מערכת החינוך כל כך הרבה שנים, איך את מסבירה את העובדה שהיא עדיין תקועה עמוק בעבר ומתבססת על מורה אחד שנכנס לכיתה עם 30–40 תלמידים ו"מרביץ בהם תורה".

"יש מקום גם ללמידה פרונטלית בעולם החדש, אבל לא להסתפק רק בה. ביטול הלמידה הפרונטלית - זה מה שיהפוך את הלמידה איכותית יותר? בסוף הלמידה המשמעותית שאנחנו מנסים לקדם נשענת על בסיס שתי רפורמות מבניות: אופק חדש ועוז לתמורה. הרפורמות האלה העלו את שכר המורים ואת שעות העבודה שלהם, ואלה שינויים שמאפשרים לנו כעת לעסוק בשיפור הפדגוגיה".

ואיך אתם מתכוונים לשפר את הפדגוגיה?

"אנחנו צריכים לעשות שינוי בתוך מה שקורה כיום בכיתה. לשנות את התפקיד של המורה. הוא כבר לא יכול להיות זה שנכנס לכיתה עם מערך שיעור ומקריא ממנו. השיטה שבה מורה נכנס לכיתה, מלמד פרונטלי ובוחן את התלמידים בסוף - שזאת השיטה המסורתית עליה בנויה מערכת החינוך - כבר לא עובדת".

אז את מסכימה שלא הרבה השתנה בעשורים האחרונים.

"אי־אפשר לשנות את שיטות ההוראה ביום אחד. צריך להכשיר את המורים וללמד אותם שיטות הוראה חדשות. ובכל זאת, אנחנו כבר מתחילים לראות את השינוי בדרכי ההוראה, בעיקר בבתי הספר היסודיים. בבתי הספר העל־יסודיים קשה יותר לשנות את שיטת ההוראה, כי כל ההבניה בהם היתה מבוססת על בגרות. התפקיד המרכזי של מערכת החינוך הוא להוציא תעודת בגרות. בשנים הקודמות שמנו דגש חזק על מדידת הישגים במערכת וטוב שעשינו זאת, כי היה צריך למקד אותה, אבל הבעיה היא שזה נהפך להיות חזות הכל. כיום תעודת הבגרות משקפת את הצלחתה או כישלונה של המערכת ושל התלמידים, וזה רחוק שנות אור ממה שצריך לדרוש ממערכת חינוך, ועוד יותר רחוק ממה שילד צריך".

הוא צריך ללמוד חמש יחידות מתמטיקה, כמו שמצהיר בנט?

"הוא לא צריך אם הוא לא רוצה. ציונים זה לא חזות הכל וגם מתמטיקה היא לא חזות הכל. אני אגיד יותר מכך: הכמיהה לציונים משבשת את המוטיבציות הנפלאות והאחרות לעשות חינוך איכותי יותר. אנחנו מדברים על ערכים לא רק כאמירה. אתה מוותר על הרבה דברים במסע הזה לתעודת הבגרות. זה לא בושה לרצות שילדים ייצאו עם תעודה משמעותית ועם חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית, אבל צריך שהילדים יהיו גם מעורבים חברתית.

נפתלי בנט מעביר שיעור מתמטיקה
ששון תירם

"אני גאה בתוכנית חמש יחידות. היא מאפשרת לילדים שאף אחד לא האמין בהם ולא פתחו עבורם מגמה, למשל בפריפריה, לעשות את זה. אף שמתמטיקה נחשב מקצוע קשה, ראינו שכאשר מסמנים כיוון - כולם יכולים להצליח".

ואיך עושים את השינוי הזה?

"הדרך היחידה לשנות את מערכת החינוך היא לשנות את המדידה שלה. אם בסוף אתה בודק בגרות, אז כולם יתיישרו לפי זה. אבל אם אתה בודק כמה אתה משקיע בערכים, כמה ילדים מתמידים בבתי הספר וכמה ילדים מתנדבים אחרי הצהריים - זה גם מכוון את המערכת, והשנה התחלנו לפרסם גם את המדדים האלה לגבי בתי הספר בישראל. קוראים לזה התמונה החינוכית, כי היא נותנת תמונת מצב רחבה הרבה יותר על מה שקורה בבית הספר, מעבר לזכאות לבגרות".

אז למה בנט מתעקש לדבר כל כך הרבה על המתמטיקה?

"מותר לשר להגיד מה חשוב בעיניו ולהתוות מדיניות. השרה לשעבר יולי תמיר אמרה שלימודי אזרחות חשובים, השר לשעבר גדעון סער אמר שההישגים במבחנים הבינלאומיים חשובים. אז מותר גם לו".

המערכת כיום שבויה בידי גחמות של פוליטיקאים?

"מותר לשרים נבחרים להשפיע על מדיניות המשרד והם נבחרים לשם כך. אבל מערכת החינוך היא יותר ממתמטיקה או אנגלית. בעיני הסיפור של מתמטיקה הוא סיפור חשוב, אבל הוא לא כל מערכת החינוך. כל שרי החינוך האחרונים נתנו מקום מכובד לשיקול המקצועי של אנשי המקצוע והדברים שנחשבים בעינינו כאנשי מקצוע חשובים נשארו. ועדיין, גם במשרד התקשורת ובמשרד הפנים המדיניות נקבעת על ידי מקבלי ההחלטות. אני לא רואה פסול בזה שבא שר חינוך ואומר שיש ירידה דרמטית במבחנים של חמש יחידות מתמטיקה ושהוא רוצה לטפל בכך".

יולי תמיר
דודו בכר

גם במחיר של ביטול המדיניות של השרים הקודמים?

"זה קשקוש. אני במטה משרד החינוך כבר תשע שנים, אני לא הדוברת של השרים לדורותיהם. כל אחד מהם השפיע בדרכו והיתה המשכיות. תמיר הביאה את תוכנית אופק חדש, סער את עוז לתמורה ופירון את הלמידה המשמעותית. אלה תוכניות שממשיכות עד היום. בנט, למשל, ממשיך עם הלמידה המשמעותית של פירון".

אופק חדש ועוז לתמורה הם הסכמי שכר חתומים מול האוצר וארגוני המורים. אותם אי־אפשר לשנות. אבל אף שר לא התווה כיוון למערכת שנשאר לאורך זמן.

"גם זה שאי־אפשר לשנות את הרפורמות האלה שמיושמות לטווח הארוך אומר משהו על המערכת. לוקח זמן לעשות שינוי לטווח הארוך, ומותר לשרים לבוא עם אג'נדות משלהם".

"אני לא קו ייצור"

לצד תחושת התסכול הנובעת מכך שהמערכת פועלת רבות כדי להגדיל את שיעור הזכאות לבגרות - גם במחיר של פגיעה בתלמידים ובאיכות הלימודים - האמירות של כהן על הדגש הגדול מדי שניתן לבגרויות נובעות אולי מהמצב העגום של תלמידי ישראל. במשך שנים רבות רק כמחצית מהתלמידים בגיל 17 הצליחו לסיים את התיכון עם תעודת בגרות, ובשנים האחרונות השיעור עלה במעט לכ–56%. למרות זאת, חלק גדול מהתלמידים מסיימים את הלימודים ללא כלים שיאפשרו להם להשתלב באקדמיה ובתעסוקה משמעותית.

בתשובה לשאלה על כך בוחרת כהן למקד את הדיון בנושא - בחשיבות חינוך מקצועי איכותי. לאורך שנים כוונו התלמידים החלשים יותר במערכת ללימוד מקצוע ללא תעודת בגרות. חלקם הופנו ללימודי נגרות, מכונאות רכב או רתכות. ההסללה, שבלטה במיוחד בקרב תלמידים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות, העמיקה את הפערים בחברה הישראלית. המחקרים מצביעים כי עד היום שיעור הזכאות של תלמידים בנתיבים הטכנולוגיים והמקצועיים נמוך משיעור הזכאות לבגרות של תלמידים במסלולי הלימוד העיוניים, אך כהן טוענת כי היא עדיין רואה אלטרנטיבה ראויה בחינוך הטכנולוגי, וכי המשרד פועל לשפרו. "בעבר עשו את זה גרוע ונוצר מצב כאילו מי שהולך לטכנולוגי הוא לא מוצלח", אומרת כהן, "אבל כמה אנשים מוצלחים יעידו על עצמם שהמסלול הקונבנציונלי לא מתאים להם?"

אז מה את מציעה, להחזיר את ההסללה?

"זו לא תהיה הסללה. יש ילדים שלא יכולים או לא רוצים לעשות בגרות, וזה לא בושה. אם יש להם מוטיבציה לזה וזה בנפשם, אנחנו צריכים לאפשר להם ללמוד מקצוע. תפקידה של מערכת החינוך הוא להוציא את הילדים בהתאם לרצונות ולצרכים שלהם, ולא להחליט שמי שלא הולך לאוניברסיטה לא נחשב. תפקידה של מערכת החינוך אינה רק להכשיר ילדים לאוניברסיטה".

אבל היא כן צריכה לתת הזדמנות שווה להגיע להשכלה גבוהה.

שי פירון
אמיל סלמן

"הצבא רוצה שאכין אותם, האוניברסיטה רוצה שאכין אותם, עולם התעסוקה רוצה שאכין אותם ואני אומרת - 'אני לא קו ייצור'. אני רוצה להאמין שאני נותנת לילדים כלים. אני לא מבינה למה אתם לא רואים את מה שאני רואה. אני מאמינה שמערכת החינוך עשתה עוול לילדים כשהיא אמרה שמי שהולך לחינוך מקצועי וטכנולוגי לא שווה. אני מאמינה בזה בכל נימי נפשי. אני מאמינה שהדרך שבה עשו את זה יצרה הסללה ופגעה בילדים, אבל אני לא מסכימה שמערכת החינוך תחשוב שמותר לה רק להוציא תעודת בגרות. צריך לתת לילד מיומנות יסוד ולא לוותר עליו אף פעם, גם אם נראה לך שבטווח של גיל ההתבגרות הם לא שם בכלל ואחר כך הם פורחים.

"התפקיד של המערכת הוא קודם כל שילדים יתמידו בתוכה ואנחנו עושים את זה טוב. כשמדברים על מבחנים בינלאומיים אף אחד לא רואה את הנתון שיותר מ–94% מהילדים נמצאים במערכת מגן הילדים עד כיתה י"ב. זה שיעור התמדה גבוה ממה שמקובל בעולם".

בואי נדבר על המבחנים הבינלאומיים. תוך עשר שנים המדינה הוסיפה 28 מיליארד שקל לתקציב החינוך כדי לשפר את איכות הלימודים ולצמצם את הפערים - אך אלה לא צומצמו משמעותית וההישגים במדעים עלו ב–13 נקודות בלבד בעשר שנים. גם מבקר המדינה קבע באחרונה כי תקציב החינוך, כ–60 מיליארד שקל בשנה, לא מנוהל טוב ושאפילו לא כל התקציב מנוצל.

״כשמסתכלים על העובדות רואים שהמשרד ניצל 99.7% מתקציבו. אם זה לא ניהול טוב, אני לא יודעת מה זה ניהול טוב. וכשמדברים על חינוך לא מדברים רק על מבחנים בינלאומיים. האם כשהקטנו את האלימות וצימצמנו את מספרי התלמידים בכיתות הלימוד זאת היתה השקעה טובה לכסף? האם עלייה בשכר המורים היתה השקעה טובה? אם השקענו יותר בחינוך המיוחד ובתנועות נוער ביצענו השקעה טובה?

"אם התוצאה היחידה של מערכת החינוך היא המבחנים הבינלאומיים, אז תראו שגם פה המערכת השתפרה בכל המדדים. מה שחשוב לראות הוא שאנחנו שומרים על מגמה של שיפור לאורך זמן. אני לא מסירה אחריות מתוצאות המבחנים. הם אומרים שהמצוינים שלנו מצוינים, שהחלשים חלשים - והפערים גדולים. אני מקבלת את זה. צריך לזכור שישראל היא אחת מהמדינות הבודדות שבה שיעורי הנשירה מתחילת הלימודים ועד לסופם אפסיים בהשוואה ל–OECD, וזה תוצר של מערכת חינוך טובה".

בכל זאת, הפערים במבחנים הם מהגבוהים בעולם, שיעור הנכשלים הוא מהגבוהים במערב וההישגים הכלליים נמוכים.

"הבעיה המרכזית במערכת החינוך היא הפערים הלימודיים, אבל אי־אפשר להשית את כל הפערים במדינה על מערכת החינוך. ילד שלא נחשף בגיל 3 לסיפורים וילד שאין לו שפה עשירה וילד שחי בתרבות של עוני, מתחיל עם פער. אנחנו עדיין לא מצליחים לנתק בין המצב הכלכלי־חברתי ללימודים".

אז אתם נכשלים בתפקיד המרכזי של משרד החינוך: לקדם תלמידים בלי קשר למצבם הכלכלי.

גדעון סער
אורן שלו

"כן, למערכת יש אחריות והדגש הוא צמצום פערים לימודיים. היא חייבת לעשות את זה והיא עוד לא הגיעה למקום הזה, אבל אני רואה שהשינוי החל. מדובר עדיין בשינוי קטן, אבל בפעם הראשונה ראינו צמצום בפערים במבחני המיצ"ב האחרונים".

זה שינוי מספק? הרי בפערים אנחנו מובילים בעולם.

"עדיין לא, אבל כן מדובר על שינוי מגמה. פעם ראשונה שהחלשים עלו. אני אופטימית כי יש כמה תהליכים שמתרחשים יחד. אני מקווה שאנחנו בדרך הנכונה. גם הגדלנו את התקציב שמיועד לתקצוב דיפרנציאלי שנותן העדפה מתקנת לתלמידים, ביטלנו את מנגנון המצ'ינג ברשויות המקומיות שמנע מרשויות מוחלשות להשתתף בתוכניות ופרויקטים חינוכיים, ואנחנו פועלים בשיטת העדפה מתקנת בכל התוכניות החדשות של המשרד.

"חשוב לציין שכסף לא יכול לעשות את כל השינוי. אנחנו מקדמים תוכנית לליווי אישי של בתי ספר בפריפריה שמיושם כבר ב–300 בתי ספר והיא תיושם בעתיד ב–700 בתי ספר. אחת החולשות באזורים האלה היא במנהיגות, ולכן זה לא מספיק לתת כסף. לאורך השנים טעו כשהביאו להם המון דברים אקלקטיים ולא בנו את התשתיות כמו שצריך. מערכת החינוך לא תשיג את היעדים שלה אם היא לא תתמודד עם הסיפור של הפערים והתקצוב הדיפרנציאלי. זו התחלה, אבל זה לא הכל. צריך גם תמיכה פדגוגית ומנהיגותית".

ובכל זאת, תלמידים דתיים מקבלים תקציב גבוה יותר מהמדינה מתלמידים ערבים וחילונים, וזו הסיבה העיקרית לפערים.

"גם שינויים צריך לעשות בתהליך. שיטת התקצוב משתנה. זה נכון שעדיין לא עברנו לשיטה של אפליה מתקנת בתקצוב בחטיבה העליונה. היה ניסיון כזה והוא לא הצליח. המוטיבציה היתה, בטח של משרד האוצר, לקחת מהרשויות החזקות ולתת לחלשות, אבל הרשויות התנגדו ולא הצלחנו להעביר את זה".

איפה זה עומד כיום?

"התחייבנו לגבש יחד עם הרשויות המקומיות תוכנית חדשה והקמנו צוות עבודה. אנחנו רוצים תקצוב דיפרנציאלי בחטיבה העליונה, אבל זה לא אומר שצריך לקטום את הראש לרשויות שמשקיעות בחינוך. צריך לפעול בחוכמה. אם נפסיק את ההשקעות הנוספות בחינוך, אולי נהיה צודקים - אבל נפגע בכולם. אנחנו רוצים שהמדינה תקבל יותר אחריות על אזורים שבהם הרשויות מתקשות, ושהרשויות החזקות ימשיכו להשקיע".

אפשר בכלל לבצע למידה משמעותית בישראל עם כל הצפיפות בכיתות והמחסור במחשבים ובאמצעים טכנולוגיים?

"למידה משמעותית לא מדברת רק על מחשבים וכיתות. אפשר להוציא את התלמידים מחוץ לכיתה ולעשות אתם עבודות חקר. למידה משמעותית מדברת על כך שהמורה יכול להשתמש בכל אמצעי הקצה שקיימים ברשותו".

בואי נדבר קצת על חינוך חובה חינם. למה הוא עולה להורים כל כך הרבה כסף?

"תשלומי ההורים מסתכמים בכ-4 מיליארד שקל בשנה. אני מבטיחה שגם אם הממשלה היתה מחליטה שהיא תממן את זה, אז כל הורה היה רוצה עוד משהו שהמערכת לא נותנת. הגבלתי את תשלומי ההורים וכעת אני מתמודדת עם עתירות של הורים שרוצים לשלם יותר".

מחזקים את הזהות היהודית - ונלחמים בשוברים שתיקה

לפני כשבועיים עורר שר החינוך סערה גדולה כאשר קידם את החוק נגד ארגון שוברים שתיקה, שמאפשר להוציא ארגונים "שפועלים כדי לפגוע בחיילי צה"ל או שחותרים תחת מטרות החינוך", מחוץ לבתי הספר. החוק עבר השבוע בקריאה טרומית, אף שבשנה שעברה הנחה בנט את משרד החינוך להוציא חוזר מנכ"ל נגד פעילות שוברים שתיקה בבתי הספר. ואולם זה לא סיפק את בנט, שהחליט להעביר חוק בעניין, בשיתוף יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.

"אנחנו משקיעים המון כסף וזמן לנושא הגיוס לצה"ל וגם עוסקים בסוגיות פוליטיות כמו שהיה עם הביקורת על הספר ללימודי אזרחות והספר 'גדר חיה'. אני חושבת שחייבים לאפשר לאנשי חינוך במערכת להתמודד עם סוגיות מורכבות", אומרת כהן.

הספר "גדר חיה"
תומר אפלבאום

אבל המורים אומרים שאין להם גיבוי ושהם מפחדים, ואת בעצמך חתמת על חוזר המנכ"ל נגד שוברים שתיקה.

"חוזר המנכ"ל אמר שאם אתה מייצר שיח - אז תייצר אותו מאוזן, כי אתה איש חינוך וגם לך יש אחריות לא להטות את הילדים. אם אתה מביא ימין, אז תביא גם שמאל, ואם אתה מציג עמדה מסוימת - אז תציג גם עמדה אחרת. בשלושת המקרים של בתי הספר שזימנו את שוברי שתיקה שבהם טיפלנו, הם הביאו רק עמדה אחת. אם יהיה חוק, כמו שהוציאו להבדיל אלף הבדלות את הפלג הצפוני של התנועה האסלמית, אז נפעל על פי חוק. כל עוד אין חוק, אנחנו מנחים את המערכת איך להתמודד עם נושאים רגישים כאלה.

"על הספר 'גדר חיה' שאלו אותי אם נכון לעשות את זה במצב הנוכחי בארץ, כשיש מתחים שונים. אבל זה לא קשור לפוליטיקה. המערכת צריכה לקבוע את הגבולות שלה בהתאם לאתגרים ולמדיניות. אם במצב מסוים היא חשבה שלעת הזאת נכון לעשות כך או אחרת, אז צריך להפעיל פה מנהיגות חינוכית. מכיוון שאנחנו מטפלים בילדים ובנוער, יש משמעות למה שאנחנו מביאים בפניהם ויש גם אחריות ולכן הכל צריך להיות מאוזן".

הרבה גופים חיצוניים נכנסים כיום למערכת החינוך ומרצים על יהדות - איפה האיזון כאן?

"הדבר האחרון שאנחנו צריכים להתבייש בו הוא חיזוק הזהות היהודית. אני נגד כניסה של גורמים חיצוניים למערכת שיעשו את עבודת החינוך במקום המחנכים וזה לא משנה אם זה יהדות או משהו אחר. תפקיד המחנך הוא לחנך. מורה יכול ללמד יהדות ותרבות יהודית־ישראלית ויכול להתמודד עם מצב פוליטי שסוע. מותר לאנשי חינוך להתעסק עם דברים אקטואליים, והם עושים את זה. לא יכול להיות שיהיו מקרים כמו פרשת אלאור אזריה והמורים לא ידברו על זה בכיתה, אחרת הם לא עושים עד הסוף את עבודת החינוך".

את חושבת שהמורים יכולים לפתח חשיבה ביקורתית ועצמאית אצל התלמידים? יש להם כלים ויכולות לכך?

"בוודאי. מבחינתי זה נושא חינוכי ממדרגה ראשונה. אם נכנסים לכיתה ולא מתייחסים לשוברים שתיקה או לספר אזרחות או לאלאור אזריה, זה אומר שאנחנו לא עושים את עבודת החינוך. במציאות הפוליטית שבה אנחנו חיים המורים חייבים להתייחס לזה. זה לא נכון שאסור להם לדבר על פוליטיקה. אסור להם לבוא ולומר - רק זו הדרך".

כנס של שוברים שתיקה
עופר וקנין

אבל כיום, במקום שיעורי חברה שבהם המורים אמורים לדבר על דברים כאלה, מגיעה לפעמים עמותה שמעבירה שיעורי יהדות.

"אני חוזרת ואומרת שאני נגד כניסה של אנשים מבחוץ לבתי הספר. יש לנו מאגר תוכניות שבו יש חלון גם לחוכמת ההמונים ולמנהל יש כלים לבצע בחירה מושכלת. יש למנהלים גם חופש. כשאני הייתי מנהלת בית ספר, לא רצתי כל הזמן למשרד ושאלתי מה מותר. בכל מקרה, העמותות שבאות לבית הספר לא צריכות ללמד על חשבון שיעורי חברה או בשמם המדויק, כישורי חיים. הוצאנו הנחיות בנושא ואני סומכת על מנהלי בתי הספר שיידעו לעשות תמהיל נכון ומשקף של הלימודים".

נראה ששר החינוך לא מעוניין להחיל מורכבות. הוא לא הצליח דרך חוזרי המנכ"ל - אז הוא הלך לחקיקה.

"אני מאמינה שבסוף החוקים בישראל מאוזנים ומביאים בחשבון את טובת האזרח. אני מאמינה שהחוקים צריכים לשקף את האינטרס הציבורי, ומכיוון שלא כל חוק עובר, אז סימן שיש למערכת גם איזונים ובלמים".

עד כמה שר החינוך מעורב במה שקורה במערכת?

"הוא מעורב ומעודכן בכל מה שקורה. יש מקומות שבהם הוא בוחר להיכנס אליהם ויש מקומות שבהם הוא סומך על אנשי המקצוע. בנינו תוכנית אסטרטגית לארבע שנים, והוא שם את יהבו על כל התוכנית. הוא נתן דגש על למידה משמעותית ועל ערכים יהודיים ודמוקרטיים ועל החינוך הלא־פורמלי. הסיפור של החינוך הלא־פורמלי הוא מעניין מאוד. הוא נתן לזה מקום, אולי דווקא בזכות זה שהוא לא בא ממערכת החינוך. מבחינתי, ילד שהולך למכינה או לתנועות כמו אחרי, הצופים או כנפיים של קרמבו, עושה משהו משמעותי".

מתי יהיה פה חינוך טוב יותר?

"החינוך כל הזמן בשינוי. חוץ מהישראלים שמחמירים עם מערכת החינוך, בעולם מערכת החינוך הישראלית נחשבת מערכת טובה. זאת מערכת ציבורית שדואגת לחלש, לא ממיינת ונותנת מקום לכל התלמידים ומתמידה אתם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#