משרד החינוך נלחם בבתי הספר היהודיים - והנוצרים חוטפים את האש - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משרד החינוך נלחם בבתי הספר היהודיים - והנוצרים חוטפים את האש

אתמול חודשו הלימודים ב-47 בתי הספר הנוצריים שהיו מושבתים במשך כחודש ■ אם זה מנחם את 33 אלף התלמידים ובני משפחותיהם, בכל הקשור לטענותיהם על אפליה תקציבית הם נמצאים בחברה טובה - עם בתי הספר היוקרתיים של היהודים

6תגובות
גיל אליהו

47 בתי הספר הנוצריים בישראל מתגאים בהיסטוריה מפוארת. מדובר בבתי ספר שהראשונים בהם הוקמו על ידי הוותיקן עוד לפני מאה שנה, הרבה לפני הקמת מדינת ישראל ומשרד החינוך הישראלי, ובמשך השנים טיפחו מסורת של מצוינות. שיעור הזכאות לתעודת בגרות בבתי הספר הכנסייתיים הוא הגבוה בישראל - בין 90% ל-95%.

בוגריהם של בתי הספר הכנסייתיים נמנים עם האליטה של הציבור הערבי בישראל - ובניגוד למה שמקובל לחשוב, מתוך 33 אלף התלמידים בבתי הספר הכנסייתיים רק 60% הם נוצרים, ו-40% הם מוסלמים. כלומר, יותר משבתי הספר הכנסייתיים מתגאים בתכנים הנוצריים שלהם, הם מתגאים באיכות הלימודים בהם, שרלוונטית לאליטה הערבית - הנוצרית המוסלמית כאחת.

67 שנה, 0 ביקורות

בחודש האחרון היו 47 בתי הספר הנוצריים, על 33 אלף התלמידים שלהם, מושבתים. רק אתמול חודשו הלימודים בהם. השקט היחסי שבו עברה השביתה הזאת - בכל זאת מדובר בעשרות אלפי תלמידים, המשתייכים לאליטה של החברה שלהם, שלא פתחו את שנת הלימודים - מעיד עד כמה החברה היהודית בישראל אדישה למה שקורה בתוככי החברה הערבית. השקט הזה גם מעורר חשד לגבי צדק בסיסי בטענה של הנוצרים על אפליה תקציבית של משרד החינוך נגדם, שכן האדישות כלפי שביתת בתי הספר הנוצריים משליכה גם על אדישות לתביעות התקציביות שהם מגישים כבר שנים. אלא שבמקרה הזה, הנוצרים נמצאים בחברה טובה - גם בתי הספר היוקרתיים של היהודים מופלים לרעה, לא פחות מהם.

קשה מאוד להבין את שורשי הסכסוך התקציבי של בתי הספר הנוצריים, מהסיבה הפרוזאית שאין נתונים. משרד החינוך מודה כי עד לפרוץ הסכסוך הנוכחי לא היו בידיו נתונים תקציביים לגבי בתי הספר הללו, משום שהוא מעולם לא ערך בהם ביקורת. כבר יותר ממאה שנה שבתי הספר הכנסייתיים קיימים, 67 שנים מהם במדינת ישראל הריבונית, ומתברר שמעולם לא נערכה בהם ביקורת תקציבית של משרד החינוך.

השמירה על כבוד הריבונות של הוותיקן, והעובדה שבתי הספר הנוצריים פועלים בתוך נכסים של הכנסייה ונהנים מתקצובה, הביאה להיווצרות הסטטוס־קוו שבו המדינה נמנעה מלהתערב בנעשה בבתי הספר האלה. ההימנעות הזאת היתה משונה, לאור ההצלחה האדירה שלהם בחברה הערבית.

לפי נתונים שמביא חוקר החינוך נחום בלס, בעשור האחרון בתי הספר הכנסייתיים כמעט הכפילו את כוחם בחברה הערבית - והנתח שלהם גדל מ-12% ל-20% מהתלמידים, כשלומדים בהם בעיקר בני השכבות המבוססות, מוסלמים ונוצרים כאחד. בפועל, בתי הספר של הכנסייה נהפכו לאיום של ממש על בתי הספר הממלכתיים בחברה הערבית, כשבני העשירים נוטשים את בתי הספר הערביים־ממלכתיים ועוברים לבתי הספר הפרטיים - והטובים יותר - של הכנסייה.

גיל אליהו

על הדרך - הנוצרים נכנסו לקו האש

נדידת העמים הזאת, מתברר, לא הטרידה את מנוחתו של משרד החינוך כל עוד היא היתה נחלת הערבים בלבד. משרד החינוך התעורר בשנתיים האחרונות, כאשר קברניטיו התחילו להבחין בנדידת עמים גם בחברה היהודית - עקב פריחתם של בתי ספר חילוניים יוקרתיים בקרב היהודים (בתי ספר דמוקרטיים, פתוחים, אנתרופוסופיים וכו'), שהחלו למשוך אליהם תלמידים מצטיינים מבתי הספר הממלכתיים־יהודיים.

זה היה השלב שבו במשרד החינוך התעוררו והבינו את הצורך בחיזוק החינוך הממלכתי, על חשבון הצרת צעדיו של החינוך המוכר שאינו רשמי - זרם החינוך שבו כלולים כל בתי הספר החריגים, בהם גם המוסדות החרדיים, הנוצריים, והיהודיים הייחודיים והיוקרתיים. כלומר, המאבק כאן הוא בכלל בין משרד החינוך לבין כלל בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים - ובראשם בתי ספר חזקים כמו בית הספר הריאלי בחיפה, או בית הספר למנהיגות בכפר הירוק - רק שעל הדרך גם הנוצרים נכנסו לקו האש.

במסגרת המאבק שהתחיל לפני כשנתיים־שלוש, בקדנציה של שר החינוך הקודם שי פירון, משרד החינוך החליט לחנוק תקציבית את בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים. ראשית, הוא קיצץ את התקציב שהמדינה מעבירה להם באמצעות צמצום סל הבסיס שממנו הם מקבלים תקציב. החוק קובע כי החינוך המוכר שאינו רשמי יקבל תקציב בשיעור של 75% מ"תקציב שעות הלימוד" המקובל בממלכתי - אבל לא נקבע מעולם מהן שעות לימוד. לכן, בשנים האחרונות משרד חינוך התחיל לצמצם את ההגדרה של הסל שממנו נגזר "תקציב ה-75%", באמצעות הוצאת כל השעות המיוחדות ממנו (יום חינוך ארוך, פיצול כיתות א'־ב', שעות תמרוץ, שעות טיפוח ועוד). כתוצאה מכך, בפועל מקבל תלמיד בבית ספר מוכר תקציב של 35%–40% בלבד מזה שמקבל מי שלומד בחינוך הממלכתי - לעומת ה-75% שהם לכאורה אמורים היו לקבל.

כדי לפצות על הקיצוץ בתקציב, בבתי הספר המוכרים החליטו לגבות תשלומי הורים גבוהים מאוד - עד שהדבר הביא שוב להתערבות משרד החינוך לפני שנה, כשקבע תקרה לתשלומי ההורים. בנוסף, משרד החינוך התחיל לבדוק בציציות של בתי הספר המוכרים אם הם עומדים בתנאים שנקבעו להם. אחד התנאים הוא האיסור על מיון תלמידים.

תומר אפלבאום

המשבר של בתי הספר הנוצריים נובע בין השאר מכך שהם ספגו קיצוצי תקציב, לאחר שמשרד החינוך מצא עדויות למיון תלמידים על ידם. למרות הכחשות של מנהלים בבתי הספר הכנסייתיים, משרד החינוך מצא כי החתך הסוציו־אקונומי של התלמידים הלומדים בבתי הספר הנוצריים גבוה משמעותית מזה של היישובים הערביים שבהם הם פועלים.

הנשרה מוסווית

ההערכה היא שהמיון נעשה בדרך של הנשרה מוסווית: בכל שנה יש מספר גבוה של תלמידים שמבקשים לעזוב את בתי הספר של הכנסייה, בלי לספק הסברים - ככל הנראה, מדובר במשפחות שהגיעו להסכמה שבשתיקה עם בית הספר על הנשרת התלמיד החלש, תוך הבטחה שאחיו ימשיכו ללמוד בבית הספר ללא הפרעה.

שילוב המהלכים האלה הביא את בתי הספר המוכרים למשבר תקציבי. המשבר הזה הגיע עד בג"ץ: בית הספר הריאלי בחיפה עתר בגין ההגבלות שהוטלו על תשלומי ההורים אצלו, בטענה שבלי תשלומי הורים מוגדלים - בית הספר אינו יכול להתקיים. העתירה הסתיימה בפשרה לא ברורה - נקבע כי בית הספר ומשרד החינוך יגיעו להסכם פשרה ביניהם לגבי קיצוץ תשלומי ההורים בבית הספר.

מכיוון שדין הריאלי כדין כל בית ספר מוכר שאינו רשמי אחר בישראל, נגזרה מכאן מדיניות משונה של משרד החינוך: הוא מקצץ בתשלומי ההורים, אבל עושה זאת לכל בית ספר מוכר בנפרד. ועדת חריגים מיוחדת במשרד מאשרת לכל בית ספר מוכר את תשלומי ההורים המותרים לו - בהתאם לייחודיות שלו, בלא קריטריונים שקופים ובלא שוויוניות.

הנוצרים אפילו לא הגיעו לוועדת החריגים. המשבר התקציבי הקשה שפרץ בבתי הספר שלהם חשף ככל הנראה בעיות ניהוליות מורכבות יותר. ראשית, הוא חשף את חוסר השקיפות - העובדה התמוהה שכבר 67 שנה לא עשו בקרה תקציבית בבתי הספר הכנסייתיים, ושכעת הם מסרבים לאפשר למשרד החינוך לבצע בקרה כזאת. שנית, המשבר חשף את האי־בהירות לגבי תשלומי ההורים אצל הנוצרים - כמה בדיוק משלמים אצלם, והאם התשלום של ההורים גבוה או נמוך מהרף המותר.

במשרד החינוך מעריכים כי הגבייה מההורים בבתי הספר הנוצריים היא דווקא מתחת לרף העליון שנקבע - שכן גם האוכלוסייה החזקה בקרב הערבים אינה חזקה כל כך, ואין אפשרות לגבות ממנה 10,000 שקל ויותר בשנה, כפי שגובים כמה מבתי הספר המוכרים והלא־רשמיים היהודיים. מה שאומר כי לא ההגבלה על תשלומי ההורים היא מקור הבעיה התקציבית של בתי הספר הכנסייתיים.

שלישית, נחשפו חשדות של משרד החינוך לניהול בזבזני של בתי הספר הנוצריים, למשל העסקת מורים על בסיס משפחתי, תשלום שכר של 60–80 אלף שקל בחודש למנהלים, והוצאות כבדות על תקורה (הוצאות עקיפות) - על חשבון שעות לימוד ושכר מורים. בהיעדר שקיפות ובקרה, במשרד החינוך לא יודעים לקבוע אם מדובר בחשדות מבוססים.

בנקודה הזאת נתקע המשא ומתן עם הנוצרים במשך קרוב לחודש, כשמשרדי החינוך והאוצר הציעו תוספת תקציב חד־פעמית, בסך של 50 מיליון שקל, ופתרון קבע לבתי הספר הנוצריים - לאחר שתיערך אצלם בקרה, ולאחר שידונו עמם על דרכי המינוי של המנהלים והמורים, ועל האופן שבו מתקבלים תלמידים. בתי הספר הכנסייתיים סירבו להצעות בטענה שמדובר בפגיעה באוטונומיה של הכנסייה בבתי הספר שלה, ובנכסים שלה.

התעקשות חד־צדדית על שקיפות ובקרה

בבתי הספר הנוצריים קראו להגן על האוטונומיה של הכנסייה, ועל זכותו של מיעוט נוצרי לקבל זרם חינוכי שמתאים לו. כמו כן, הם תהו מדוע המאבק של משרד החינוך מול בית הספר הריאלי צריך להתבצע על גבם וחשבונם.

מן הצד האחר, משרד החינוך מחזיק באידיאולוגיה של חיזוק החינוך הממלכתי באמצעות פגיעה בחינוך המוכר שאינו רשמי, וכל ויתור לנוצרים ייאלץ אותו לוותר גם לבית הספר הריאלי. בנוסף, משרד החינוך מתעקש (ובצדק) גם על העיקרון של בקרה ושקיפות, וחוסר הסבירות של העברת תקציבי מדינה לזרם חינוכי - בלי שהזרם הזה נמצא תחת בקרה.

רק השבוע הסכימו הנוצרים לקבל את הצעת המדינה. הם יקבלו תקציב חד־פעמי גדול, ומשרד החינוך ידון עמם על המשך התקצוב שלהם - לרבות שאלות של ניהול, שקיפות ובקרה. לכן, לפחות לעת עתה משרד החינוך התעקש על העיקרון החשוב של שקיפות ובקרה כתנאי לקבלת תקצוב ציבורי. הבעיה היא שההתעקשות הזאת היא חד־צדדית לחלוטין - היא תקפה לגבי הנוצרים, אבל לא לגבי החרדים.

בית ספר נזירות המשיח
גיל אליהו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#