המחדלים, הניהול הרע והכסף שנוזל: איך זה שעם 52 מיליארד שקל, הילדים שלכם מקבלים חינוך רע - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המחדלים, הניהול הרע והכסף שנוזל: איך זה שעם 52 מיליארד שקל, הילדים שלכם מקבלים חינוך רע

תקציב החינוך ב–2016 יהיה שני בגודלו רק לתקציב הביטחון ■ אבל גם השנה, משרד החינוך מציע תיקונים מינוריים, כמו השקעה נוספת בלימודי 5 יחידות מתמטיקה - ולא עושה מספיק כדי לפתור את הבעיות הקשות שמהן סובלת המערכת

46תגובות

ממשלת ישראל מתחמקת עשרות שנים מקבלת החלטות קשות בנוגע למערכת החינוך, אף שידוע כבר תקופה ארוכה כי המערכת נוהגת בבזבזנות, אינה ממלאת את תפקידה כראוי, אינה מספקת לתלמידים תנאים הולמים ומתנהלת על גבי תשתיות מיושנות. גם בפתיחת שנת הלימודים הנוכחית, משרד החינוך מציע תיקונים קוסמטיים בלבד, ומצליח שוב להתחמק מטיפולי עומק ומהתמודדות עם הסוגיות הקשות שמשפיעות על המדינה כולה.

תקציב משרד החינוך יסתכם השנה ב–51.7 מיליארד שקל, והוא גדל בהתמדה כבר שנים רבות. למרות זאת, נראה כאילו דבר לא השתנה. גם התוספות התקציביות שניתנו למשרד השנה, למשל כדי להגדיל את מספר הסייעות בגני הילדים ולצמצם את מספר התלמידים בכיתות א', אינן נוגעות בליבת הפעילות של מערכת החינוך — לא בתשתיות, לא בשיטות ההוראה, לא בעיוותי התקצוב ולא באפליה התקציבית.

נפתלי בנט שיעור מתמטיקה
ששון תירם

יותר מ–2 מיליון תלמידים יתחילו היום את הלימודים במערכת חינוך שבה שיעור חריג של תלמידים יתקשו להשתלב בחיים המודרניים, לפי OECD. במדינה שבה הישגי 76% מהתלמידים בחטיבות הביניים במבחני הפיז"ה היו בשלוש הרמות הנמוכות ביותר; שבה הפערים במערכת החינוך הם מהגדולים בעולם המפותח; והציון הממוצע של ה–5% הגרועים ביותר מבין תלמידי שנחאי היה גבוה מזה של שליש מתלמידי ישראל — ייתכן שצריך לעשות יותר מאשר תוכנית להגדלת מספר הנבחנים ב–5 יחידות מתמטיקה.

1. מוציאים על חינוך כמו על ביטחון

תקציב החינוך יעבור ב–2016 את רף 50 מיליארד השקלים, ויסתכם ב–51.7 מיליארד שקל. מאז שנת 2000 גדל תקציב החינוך בכ–140%, ובחמש השנים האחרונות הוא זינק ב–56% — השיעור הגבוה ביותר מבין כל 
משרדי הממשלה.

אך הסכומים שמוקצים לטובת החינוך גבוהים יותר בפועל: יותר מ-4 מיליארד שקל (4.3 מיליארד שקל ב–2013) הועברו בנפרד לתשלום גמלאות המורים על ידי משרד האוצר, בדומה ליתר משרדי הממשלה. כך, גדל תקציב החינוך בפועל ליותר מ–56 מיליארד שקל.

לשם השוואה, תקציב משרד הביטחון, שכבר כולל בתוכו את תשלומי הפנסיה, יסתכם ב–2016 בכ–64 מיליארד שקל — והוא הגבוה ביותר מבין משרדי הממשלה. עם זאת, כ–12 מיליארד שקל ממנו לא משולמים מכספי המסים של תושבי ישראל, אלא מכספי הסיוע האמריקאי, כך שההוצאה של ממשלת ישראל על חינוך בעצם שווה להוצאה על ביטחון. למעשה, יחד עם תקציב ההשכלה הגבוהה (כ–9 מיליארד שקל נוספים) תקציבי ההשכלה והחינוך יסתכמו בכ–65 מיליארד שקל — כמיליארד שקל יותר מתקציב הביטחון.

מדובר, אם כך, בהוצאה הכספית הגדולה ביותר של הממשלה, אך האם כיתות הלימוד בישראל, הישגי התלמידים והאקלים בבתי הספר נראים כאילו הם חלק ממערכת שבה מושקעים מדי שנה עשרות מיליארדי שקלים?

לפי נתוני OECD, תשתיות החינוך בישראל והישגי התלמידים מפגרים באופן משמעותי אחרי המדינות המפותחות. בעבר ניתן היה להסביר את הנתון הזה בשיעור הילודה הגבוה בישראל, שגרם לכך שההשקעה בכל תלמיד היא נמוכה יחסית לממוצע OECD — אבל ההוצאה על חינוך גדלה משמעותית מאז, מעבר לגידול במספר התלמידים, וכיום קשה לקבל את ההסבר הזה.

2. רוב התקציב — הוצאות שכר

כ–86% מההוצאה על חינוך בישראל מיועדת לתשלומי שכר ופנסיה. מדובר בהוצאה קשיחה, שלא ניתן לקצץ בה ללא פיטורי מורים ועובדים במערכת החינוך. לכן, כשמשרד החינוך נדרש לקצץ בתקציבו הוא מקריב תוכניות אחרות, כמו למשל פיתוח כיתות, צהרונים, סבסוד תשלומי הורים או הדרכת מורים.

לשכר המורים השפעה ישירה על איכות הלימודים בכיתות, ועם זאת רק 7% מהתקציב (כ–4 מיליארד שקל) נותרו לטובת אותן תוכניות חשובות, שהן חלק מהתקציב הגמיש יותר של המשרד. אבל למשרד יש עוד מקורות: כ–3% מתקציב המשרד (כ–1.6 מיליארד שקל) משמשים להוצאות מטה — תקציב שגדל ב–3% ב–2016 בהשוואה ל–2015. מתוכו, תקציב עובדי המשרד הסתכם בכ–300 מיליון שקל ותקציב הדוברות בכ–7 מיליון שקל.

3. השקעה במוחלשים תשפר את היעילות

מדיניות התקציב של משרד החינוך כיום גורמת בפועל לאפליה תקציבית קשה נגד התלמידים החילונים והתלמידים המוחלשים בציבור הערבי. מדובר בתקצוב עודף של מאות מיליוני שקלים בשנה, שלא ברור לפי אילו שיקולים חולק.

פילוח התקצוב של משרד החינוך על פני היישובים לפי המדרג החברתי־כלכלי שלהם מגלה שהיישובים המוחלשים ביותר מסתפקים בתקציב נמוך יותר מיישובים שבהם הרמה הכלכלית גבוהה יותר. זאת, בלי לקחת בחשבון את התוספות התקציביות שמתקבלות מההורים והרשויות המקומיות ביישובים המבוססים.

שלשום הודיע שר החינוך, נפתלי בנט, על תוכנית לעידוד תלמידי תיכון להיבחן בבגרות ברמה של 5 יחידות במתמטיקה. זאת, בעוד אחת מתוצאות האפליה התקציבית היא שרק מחצית מתלמידי התיכון מצליחים בכלל לסיים את התיכון עם תעודת בגרות (לפי הלמ"ס).

בחלק מהמקצועות המדעיים, שיעור התלמידים שמגיעים מרקע כלכלי מבוסס גבוה פי ארבעה משיעור התלמידים בעלי הרקע הכלכלי הנמוך. בנוסף, תלמידים במרכז ובתל אביב לומדים יותר מקצועות מדעיים מתלמידים באזורי 
הדרום וירושלים.

פרט לכך, באחרונה פורסם ב–TheMarker כי 
ב–2011–2013 ניגשו בסך הכל 26 תלמידים יוצאי אתיופיה לבגרות ברמת 5 יחידות במתמטיקה. 59 תלמידים אתיופים בלבד ניגשו ב–2013 לבגרות ברמת 5 יחידות באנגלית, והציון הממוצע שלהם היה 83.4. שיעור התלמידים האתיופים מתוך מספר התלמידים היהודים שלמדו מתמטיקה ואנגלית ברמות של 4 ו–5 יחידות לימוד ב–2011–2013 הוא פחות מ–0.6%.

מהנתונים עולה בבירור כי אם משרד החינוך רוצה להזניק את מספר התלמידים שמסיימים בגרות או את מספר הנבחנים ברמת 5 יחידות במתמטיקה, ולקדם את המערכת באופן משמעותי, הוא צריך לא רק לתקן את האפליה התקציבית בתקציבו — אלא להשקיע בעיקר באוכלוסיות המתקשות.

4. שעות מתוקצבות אך לא נלמדות

תלמידי ישראל מתוקצבים בבתי הספר היסודיים עבור יותר שעות מאשר תלמידי סין, שידועים במערכת החינוך הנוקשה וההישגית שלהם. אך בעוד שהתלמידים בשנחאי מדורגים במקומות הראשונים במבחני הפיז"ה, תלמידי ישראל מפגרים אחרי כולם. במדינות שבהן לומדים הרבה פחות שעות, פינלנד למשל, מצליחים הרבה יותר — והתלמידים גם לומדים בסביבה רגועה ויצירתית.

ההישגים של התלמידים הישראלים במתמטיקה נמוכים והפערים גבוהים, אבל ישראל משקיעה במתמטיקה יותר שעות לימוד בשלב בית הספר היסודי מרוב מדינות OECD — על חשבון קריאה וכתיבה, שתופסות נתח קטן יותר ממערכת השעות בבתי הספר היסודיים מברוב מדינות OECD (אך לא על חשבון לימודי דת, שנלמדים כאן יותר).

קיימים לכך כמה הסברים, ובהם איכות המורים, שיטות הוראה מיושנות ולא יעילות וההשקעה התקציבית הנמוכה של המשרד בתלמידים החלשים, בעיקר ביישובים הערביים החלשים ביותר (המבחנים הבינלאומיים לא כוללים את התלמידים החרדיים, כך שהם לא משפיעים על ההישגים הנמוכים).

אבל קיים גם הסבר מעשי: בפועל, המורים בישראל מלמדים פחות. עשרות אלפי שעות לימוד בשנה, שמתוקצבות על ידי המדינה, פשוט לא נלמדות בבתי הספר. מנגנון התגמול למורים כולל גם "שעות גמול" — שעות שמתוקצבות על ידי משרד החינוך אך המורים לא מלמדים בהן. כך, למשל, מורה שהיא גם אמא מקבלת שכר עבור שעות שבועיות שבהן אינה מלמדת, וכך גם מורים שהם מחנכי כיתה או מורים שהם מגישים לבגרות. כלומר, השעות לא מגיעות לתלמידים.

בנוסף, בגלל יכולתו הנמוכה לנהל את כוח האדם שלו, המשרד מממן במיליוני שקלים מדי שנה "שעות פרופסיונאליות" — משכורות שניתנות למורים שכלל לא מלמדים, מכיוון שלא נמצא עבורם בית ספר או מכיוון שאינם נדרשים או נמצאו לא מתאימים להוראה.

ייתכן שסיבה נוספת לחוסר היעילות של המערכת היא שבמערכת החינוך קיימות יותר מ–350 תוכניות לימוד חיצוניות, שהמשרד לא יכול לפקח על כולן, ולכן הוא מאפשר למנהלי בתי הספר לבחור בינן מבלי לספק כלים רחבים לבחינת היעילות של כל תוכנית.

5. עיוותים בשכר המורים הצעירים

בשנים האחרונות נפתרה סוגיית שכר המורים בישראל, שבעבר נחשב לנמוך. אחרי תוספות השכר שניתנו בעקבות הסכמי השכר עם המורים מאז 2008 (אופק חדש ועוז לתמורה) עבור תוספת שעות עבודה מצדם, שכר המורים בישראל צפוי להתקרב לממוצע OECD. את הפער שיישאר ניתן יהיה להסביר בכך שבאופן כללי, השכר הממוצע של אקדמאים בישראל נמוך מהשכר 
במדינות OECD.

עם זאת, הגידול בשכר המורים הביא למנגנון שכר מעוות חריג לעומת מדינות רבות ב–OECD, שמעניק שכר גבוה למורים הוותיקים (שמושכים את ממוצע השכר כלפי מעלה), בעוד שהמורים הצעירים מסתפקים בשכר נמוך במיוחד — והפערים בין שכר הוותיקים והצעירים בישראל הם הגבוהים ביותר ב–OECD.

כך, במשרד החינוך קיימים כיום בעצם מורים דור א' ומורים דור ב'. הנתון הזה לא מסתדר עם ניסיונות המשרד לגייס מורים צעירים ומוכשרים למערכת, אך תואם את הנטישה הגדולה של מורים צעירים בחמש השנים הראשונות לתפקידם.

שכר המורים המתחילים בישראל בכל מוסדות החינוך מסתכם בממוצע ב–19.7 אלף דולר בשנה (במונחי שווי כח קנייה) — כ-5,800 שקל בחודש. שכר זה נמוך ב–35% משכר המורים המתחילים במדינות OECD 
וב–65% משכרם של המורים המתחילים בגרמניה ובשווייץ.

הפער בין שכרם של מורים ישראלים לאחר כ–35 שנים במקצוע לשכרם של מורים מתחילים ייחודי ב–OECD. שכר הוותיקים גבוה כמעט פי 2.5, ועולה ל–47.5 אלף דולר בשנה — נמוך רק ב–11% מהשכר הממוצע של המורים הוותיקים ביותר במדינות OECD.

6. צפיפות גבוהה - מורים מבוזבזים

מחאת ההורים נגד הצפיפות בכיתות הלימוד העלתה את השאלה הבאה: כיצד ייתכן שכיתות הלימוד בישראל הן הצפופות בעולם המערבי, אף שלא קיים מחסור במורים? מספר המורים לתלמיד במערכת החינוך סביר בהשוואה בינלאומית (15.2 תלמידים למורה), אך הצפיפות בכיתות מגיעה לעד 40 תלמידים בכיתה.

גם כאן, מדובר ככל הנראה בניהול לא יעיל של משרד החינוך את משאבי כוח האדם שלו, אך קיים הסבר נוסף: בעוד שכיתות לימוד רבות בישראל הן צפופות מאוד, יש מורים רבים שמלמדים בכיתות קטנות מאוד.

כך, ב–33.5% מכיתות הלימוד בבתי הספר היסודיים בשנת הלימודים שתפתח היום לומדים פחות מ–25 תלמידים (לא כולל כיתות חינוך מיוחד). לכל כיתה כזאת, שלא תואמת את תקני משרד החינוך, מוצמדת מחנכת. מדובר ביותר מ–10,600 כיתות — כלומר 10,600 מחנכים, או כ–18% מהמורים בבתי הספר היסודיים, שהיו יכולים להתפזר אחרת בין הכיתות ולהפחית את הצפיפות ברחבי ישראל. בנוסף, מנתוני משרד החינוך עולה כי ב–5.5% מכיתות הלימוד ביסודיים לומדים 15 תלמידים או פחות, וב–14% מהכיתות לומדים 20 תלמידים או פחות.

מי נהנה מהכיתות הקטנות האלה? לרוב תלמידים בזרם החינוך החרדי 
והממלכתי־דתי, אם כי קיימות כיתות כאלה גם במגזר הערבי. בדיקת TheMarker מצאה באחרונה כי בחינוך הממלכתי החילוני יש מספר כפול של כיתות צפופות במיוחד (35 תלמידים ומעלה) מבחינוך הדתי, וממוצע התלמידים בכיתות הלימוד בחינוך החרדי והדתי נמוך יותר מבחינוך הממלכתי.

בשנים הקרובות ישקיע משרד החינוך מאות מיליוני שקלים להפחתת הצפיפות בבתי הספר היסודיים, החל מכיתות א' .זאת, אף שהצפיפות החמורה ביותר היא בכלל בחטיבות הביניים.

7. אין בקרה מספקת על ההפרטה

בחמש השנים האחרונות זינק מספר ההתקשרויות של משרד החינוך עם גופים פרטיים, כמו עמותות וחברות פרטיות, פי שבעה — וכיום המשרד מוציא על התקשרויות האלה יותר מ–2 מיליארד שקל מתקציבו השנתי, לעומת כ–300 מיליון שקל ב–2010.

מדיניות ההפרטה של משרד החינוך גורמת לכך שמאות גופים פרטיים פועלים כעת במערכת ללא בקרה מספקת על איכות הפעילות ועל תרומתם למדיניות המשרד, והם גורמים להגדלת תשלומי ההורים ולגידול במספר עובדי הקבלן. כשמדובר בהתקשרויות בפטור ממכרז, גם לא ניתן לדעת אם הדבר חוסך תקציבי עתק, ולא נלקחים בחשבון נזקי היעדר האחריות והידע של משרד החינוך בתחומים רבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#