ההחלטה ההיסטורית של שי פירון - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההחלטה ההיסטורית של שי פירון

עד כה, כל הניסיונות לצמצם את הפערים נכשלו בשל סיכול ממוקד פוליטי

59תגובות

במבחנים הבינלאומיים להישגי תלמידים, מבחני פיז"ה, ישראל מדורגת תמיד במקום לא מכובד. במבחן האחרון - פיז"ה 2012, שהשתתפו בו יותר מחצי מיליון תלמידים מ–65 מדינות - דורגו תלמידי ישראל במקום 33 בהישגיהם בקריאה, ובמקום 40 במתמטיקה ובמדעים. רק בתחום אחד במבחני פיז"ה ישראל מככבת: הפערים בציונים. ישראל דורגה במקום השני בגודל הפערים בהישגי תלמידיה, אחרי טייוואן.

השילוב הקטלני של מערכת החינוך הישראלית - בין האחרונות בהישגיה ובין הראשונות בגודל הפערים בתוכה - עורר זעזוע, ובצדק. במבחני פיז"ה נבחנים רק תלמידים בבתי הספר הממלכתיים, בלי התלמידים החרדים שרמת הישגיהם בלימודים כנראה נמוכה מאוד. בפועל, כלומר, ההישגים של ישראל נמוכים אף יותר, והפערים בתוכה גדולים הרבה יותר - ככל הנראה הפערים הגדולים ביותר מקרב עשרות המדינות המשתתפות בפיז"ה.

פערים בחינוך בדרך כלל מנבאים פערים בשוק העבודה. כך שנתוני פיז"ה מלמדים כי לא רק שישראל סובלת מבעיית פערים חברתיים קשה - אנחנו גם לא צועדים לקראת פתרון הבעיה. להפך, תוצאות פיז"ה מלמדות שבעיית הפערים רק מחריפה. ולבסוף, פערים הם אחת המשקולות הכבדות ביותר על יכולתה של מדינה למצות את פוטנציאל הצמיחה שלה, ולפי פיז"ה ישראל תתקשה מאוד להתקדם ולצמוח.

מוטי מילרוד

החזקים מקבלים יותר

המזעזע הוא שהממצאים של פיז"ה, שמוכרים למערכת החינוך כבר לפחות עשור וחצי, לא תורגמו עד כה למדיניות במערכת החינוך. מאז 2000, כאשר הוגשה עתירה לבג"ץ נגד משרד החינוך בגין אפליה בתקצוב הזרמים השונים במערכת החינוך, נדרש משרד החינוך לשאלת שוויון הקצאת תקציבי החינוך - בפועל, לשאלת האי־שוויון בהקצאת התקציבים: מתן תקציבים עודפים לתלמידים חלשים, בניסיון לצמצם במעט את הפערים בינם לבין התלמידים החזקים. שתי ועדות של משרד החינוך, ועדת שושני וועדת שטראוס, ישבו על המדוכה.

לפחות דו"ח עב כרס מקצועי אחד נכתב בעניין, לצד אינסוף דיונים מקצועיים במשרד החינוך והאוצר, בכנסת, בתקשורת ועוד. ועדיין, המחקרים של נחום בלס ממכון טאוב חשפו כל השנים שלא רק שאין אפליה מתקנת בתקציבי החינוך כלפי תלמידים חלשים - הם מופלים לרעה. משמע, החזקים מקבלים יותר תקציב מהחלשים.

הפער בולט בעיקר בין תקציבי מערכת החינוך הממלכתית־ערבית לממלכתית־דתית. תקציב שעות ההוראה שמקבלים התלמידים החזקים בחינוך הממלכתי־דתי גבוה מתקציב שעות ההוראה שמקבלים התלמידים החלשים בחינוך הממלכתי־ערבי - החזק מקבל יותר מהחלש, בשעה שהישגי התלמידים הערבים מפגרים שנות אור אחר הישגיהם של התלמידים היהודים.

הציונים של התלמידים הערבים במבחני פיז"ה נמוכים ב–150 נקודות מאלה של היהודים. ישראל, כלומר, שקועה עמוק בבוץ של הפערים החינוכיים - אבל במקום לפעול להקטנת הפערים הללו, היא רק מגדילה אותם בכך שהיא מפלה לרעה את התלמידים החלשים ביותר בישראל, הערבים.

למרות כל הכוונות הטובות לכאורה, מערכת החינוך הישראלית לא הצליחה כל השנים לעמוד במשימה המקצועית הפשוטה של צמצום הפערים החינוכיים באמצעות מתן תקציבים עודפים לתלמידים החלשים, בשל סיכול ממוקד פוליטי. במדינת ישראל לא חיבבו את הרעיון של לתת יותר תקציבים לתלמידים הערבים דווקא, ובמיוחד לא אהבו את המחשבה שיש לקחת תקציב מהתלמידים החזקים כדי להעביר לתלמידים החלשים. לובי פוליטי, שהקיף כמעט את כל המגזרים החזקים במשק, טירפד זאת - החל בפורום 15 הערים האיתנות שאמורות היו להיות אלה שיקבלו פחות תקציבים ממשרד החינוך, מאחר שיש להן אמצעים להשלים את תקציב החינוך מתקציביהן, המשך בפוליטיקאים של המפלגות הדתיות הציוניות, מאחר שהחינוך הממלכתי־דתי אמור היה לוותר על חלק מהשעות העודפות שהוא מקבל, וכלה בהורים קולניים בשכבות החזקות שהתנגדו לכל הרעה בתקציב המשופר שילדיהם מקבלים. פעם אחר פעם ניגף משרד החינוך במאבק על נקיטת המדיניות החינוכית המתבקשת של לתת יותר לחלשים.

כולם יקבלו יותר -
 ואז יוסיפו לחלשים

על רקע הניסיון המר הזה צריך להסיר את הכובע בפני שר החינוך, שי פירון. הדרך שעשה פירון לפוליטיקה, חדור ערכים חינוכיים מעולם החינוך, איפשרה לו לעשות את הבלתי יאומן - לעמוד בפרץ מול כל המתנגדים, ולקבל את ההחלטה ההיסטורית להעברת תקציבים מתלמידים חזקים לחלשים. כלקח מכישלונות העבר, בחרו במשרד החינוך - בגיבוי מלא של משרד האוצר - שלא להרגיז הפעם את החזקים. לשם כך, ועוד לפני שמשרד החינוך החל לבצע הסטות ולקחת מהחזקים לטובת החלשים, הוגדל תקציב החינוך של כולם, כולל החזקים. משרד האוצר תיקצב 100 מיליון שקל לתוספת של שתי שעות לימודי בחטיבות הביניים לכל התלמידים.

כך, לאחר שכל מערכת החינוך קיבלה חיזוק, ניתן יהיה לקחת מהחזקים - בלי שהם ירגישו כי השירות החינוכי שהמדינה מעניקה להם נפגע בצורה אנושה. בכך גם מקווים במשרדי החינוך והאוצר להגן על תדמיתה של מערכת החינוך הציבורית - כלומר, להימנע משחיקת תדמיתה של מערכת החינוך הציבורית, דווקא בעיני החזקים שלהם יש אפשרויות לעבור גם למערכות חינוך סמי־פרטיות.

אז נכון, ה"אח" של שר האוצר, נפתלי בנט, הצליח לסכל את הכוונה המקורית של משרד החינוך להסיט מאות מליוני שקלים מהתקציב הממלכתי־דתי לטובת הממלכתי־ערבי. בסופו של דבר, סוכם על הסטת תקציבים כזאת - אבל היא תהיה מתונה בהרבה מכפי שתוכנן תחילה.

נכון, שיעור האפליה המתקנת צפוי להיות נמוך מכפי שהומלץ על ידי ועדת שושני לפני 13 שנה: הוועדה המליצה על הפניה של 25% מתקציב החינוך לאפליה מתקנת - לעומת 15% בלבד לפי התוכנית הנוכחית. ונכון, גם לאחר התיקון מספר שעות הלימוד הממוצע בחינוך הערבי יהיה כנראה עדיין נמוך מהממוצע של הממלכתי־דתי - שבזכות שעות תפילה, תגבור בלימודי יהדות וגם פיצול בין בנים לבנות - נהנה ממספר גבוה במיוחד של שעות הוראה. ובעיקר, נכון שמשרד החינוך אינו מטפל כלל באפליה התקציבית הקשה בגנים ובבתי הספר התיכוניים, שבהם ימשיכו החזקים לקבל יותר.

נכון, יכול היה להיות יותר טוב. ועדיין, משרד החינוך יחד עם משרד האוצר מתכוונים להגדיל את התקציב המיועד לאפליה מתקנת במערכת החינוך במיליארד שקל בתום חמש שנים. מחצית מהסכום ייתן משרד האוצר כתוספת תקציבית, ומחצית יגיע ממשרד החינוך באמצעות הסטות פנימיות. בסך הכל, הפעילות של האפליה המתקנת תגדל מכ–6% כיום לכ–15% בעוד חמש שנים.

מדובר בהגדלת מספר שעות הלימוד הדיפרנציאליות בבתי הספר היסודיים, מכ–65 אלף שעות בשנה כיום ל–150 אלף שעות בשנה בעוד חמש שנים, ובחטיבות הביניים יגדלו השעות הדיפרנציאליות מכ–31 אלף שעות לכ–90 אלף. בכמה בתי ספר חלשים במיוחד תקציב השעות השבועיות עשוי להגיע אפילו ל–60 - כשליש יותר מזה של בתי הספר החזקים.

מיני־מהפכה ניהולית

על הדרך ביצע משרד החינוך גם מיני־מהפכה ניהולית. עד היום תקציב שעות הלימוד במערכת החינוך נחלק בין התקציב הבסיסי (שעות התקן) לבין עשרות תקציבים מיוחדים (סלים) - מה שגרם לאי־סדר ואי־שקיפות בתקציב משרד החינוך. כדי לאפשר את הסטת המשאבים לחלשים חיסל משרד החינוך חלק ניכר מהסלים הללו, כך שמרבית שעות הלימוד יהיו במסגרת סל בסיס אחד. האפקטיביות הניהולית של תקציב החינוך אמורה להשתפר דרמטית בעקבות זאת.

אין ספק, מדובר בהחלטה היסטורית. מסוג ההחלטות ההיסטוריות שבעוד 15 שנה ייתכן שנתעורר ונגלה מדינת ישראל אחרת, טובה יותר, בזכותה. בעת הזו, כאשר האפליה נגד ערביי ישראל מגיעה לנקודות שפל חדשות, ההחלטה של שר החינוך שי פירון היא קרן אור חשובה. כן ירבו כמותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#