איפה מקבל תלמיד תיכון בישראל את התקציב הגדול ביותר? - חינוך - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המפה המלאה

איפה מקבל תלמיד תיכון בישראל את התקציב הגדול ביותר?

תקציבים של משרד החינוך מנציחים את הפערים בין תיכונים ■ תיכונים ערביים מקבלים תקציב נמוך גם כששיעור הזכאות לבגרות בהם גבוה ■ רוב בתי הספר שזוכים לתקצוב הגבוה ביותר הם דתיים ■ המפה המלאה

53תגובות

בין תיכון אליאנס בתל אביב, אחד התיכונים המוצלחים בעיר, לתיכון אג'יאל ביפו מפרידים 7 ק"מ בלבד. אבל מבחינת משרד החינוך, הפער בתקצוב הבסיסי שקיבל כל מוסד באוקטובר 2014 תפח ל–360 שקל לכל תלמיד.

משרד החינוך תיקצב תלמיד בכיתה במגמה העיונית באליאנס ב–1,074 שקל, ואילו תלמידי הכיתות במגמה העיונית המקבילה בתיכון הערבי תוקצבו בסכום נמוך ב–33% - 715 שקל. למעשה, מבדיקת TheMarker עולה כי תלמידי תיכון אג'יאל, כמו כל התלמידים הערבים בתל אביב, זכו באוקטובר 2014 לתקצוב שעות הלימוד הנמוך ביותר ממשרד החינוך מתוך כל התיכונים בעיר. בבדיקה מדגמית, שביצע TheMarker בנתוני התקציב של משרד החינוך ב–210 תיכונים, התגלו עיוותים לכאורה בהקצאת משאבי המשרד בבתי הספר התיכונים בישראל. וזאת, למרות שהתקצוב מבוסס בנוסחה אחידה לכל התיכונים.

הבדיקה מתייחסת לתקציב המרכזי שמעביר משרד החינוך לבתי הספר התיכונים, שמשקף את העלות לתלמיד במגמה עיונית וריאלית בכיתה באוקטובר האחרון, והיא גילתה פערים של עשרות אחוזים בתקציב המשרד לתלמידים ברחבי המדינה, שהגיעו בחלק מהמקרים ליותר מ–100%.

מיכל פתאל

מהנתונים מסתמן שהתקציב מיטיב בעיקר עם תלמידים שלומדים בתיכונים מהזרם הממלכתי־דתי. התלמידים שהתקציב שקיבלו ממשרד החינוך היה הנמוך ביותר הם תלמידי התיכון הערבים. חשוב להבהיר שפערי התקצוב הגבוהים האלה מתייחסים לתקציב הבסיס של משרד החינוך בלבד, ולא לתוספות התקציבים של הרשויות המקומיות וההורים, או לתוספות שונות שמעביר משרד החינוך עצמו. הוא גם לא כולל תוספות שניתנות לבתי הספר בפריפריה ולבתי הספר הערביים על ידי משרד החינוך ועמותות חיצוניות.

הפערים משקפים, ככל הנראה, בעיקר את טיב בית הספר כפי שזה משתקף במדדים של שיעור הגשת התלמידים לבגרות, יכולת התלמידים להיבחן במקצועות ריאליים, ותק המורים ורמת השירותים. משמעות הדבר היא שעל פי מדדי ההצלחה של משרד החינוך עצמו, בתי הספר הטובים יותר מקבלים תקציבים גבוהים יותר - ובתי הספר שקיבלו תקציבים נמוכים מתקשים להשתפר, ולכן ממשיכים לקבל תקציבים נמוכים.

ממצאי הבדיקה מדאיגים, לא רק בגלל אופן חלוקת כספי הציבור על ידי משרד החינוך, אלא גם מאחר שבבדיקה התברר כי 45% מבתי הספר שנבדקו במדגם כלל לא מקיימים לימודים במגמה מדעית, והתלמידים שלומדים בהם לא ניגשים לבגרות בחמש יחידות במקצועות כימיה, פיסיקה או ביולוגיה.

מקורות במשרד החינוך הסבירו כי נוסחת התקצוב לכל תלמיד היא אחידה עבור כלל התלמידים בישראל, וכי ההבדלים בין התקציבים מגלמים למעשה את ההבדלים בין בתי הספר, ולא את עקרונות התקצוב של המשרד. עוד הסבירו מקורות במשרד כי התקציב שנבדק - התקציב המרכזי להוראה בכיתות - הוא לא התקציב היחיד שניתן לתיכונים ממשרד החינוך, ושתקציבים אחרים שמועברים לתגבור בתי ספר ערביים ובתי ספר חלשים בפריפריה לא נבדקו. למשל, לדבריהם, התלמידים הערבים קיבלו השנה לראשונה תוספת של שעות לימוד בכיתה י' במסגרת התוכנית ללמידה משמעותית. עם זאת, התקציב להוראה בכיתות הוא התקציב המרכזי והגדול ביותר, והמשפיע ביותר על התלמידים.

נתוני המשרד מראים כי גם בבתי הספר היסודיים קיימים פערים דומים. אתמול הציג שר החינוך, שי פירון, את תוכניתו לתקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך, שאמורה לסייע לתקן את שיטת התקצוב המעוותת לכאורה של המשרד בבתי הספר היסודיים - אבל התוכנית אינה כוללת את התיכונים, ולכן לא תתרום לתיקון המצב שעלה בבדיקה.

1. 
הדתיים בראש

תשעה מתוך עשרת בתי הספר בעלי התקצוב הגבוה ביותר לתלמיד במגמה עיונית היו בתי ספר לתלמידים דתיים (בזרם החינוך הממלכתי־דתי). בית הספר הממלכתי (שרוב התלמידים שלומדים בו חילונים) היחיד שדורג בעשירייה הראשונה הוא תיכון אורט ברמלה. בראש הרשימה בלטו מקיף דתי אפלמן בדימונה; עירוני יבנה בחולון; ישיבות בני עקיבא בנתניה, ראשון לציון ורעננה; ישיבת יבנה בחיפה; אולפנת השומרון באלקנה; אולפנת דרכא בקרית שמונה ואולפנת להבה בקדומים.

התלמידים במגמות עיוניות וריאליות במוסדות אלה תוקצבו בסכומים שבין 1,134 ל–1,166 שקל לתלמיד לחודש. תלמידים בתיכונים דתיים נוספים בלטו ברשימה. כך, למשל, תורני בר אילן בנתניה (עד 1,100 שקל לתלמיד); ישיבה תיכונית בנים ברמת גן, שתלמידיה קיבלו את התקציב הגבוה ביותר מבין כל תלמידי רמת גן (עד 1,097 שקל); וישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל (עד 1,045 שקל לתלמיד).

אחת הסיבות לפערים בין בתי הספר הדתיים לאחרים היא שכל בית ספר דתי מקבל מהמשרד תוספת של ארבע שעות שבועיות לכל תלמיד לתגבור לימודי תושב"ע ותנ"ך. אלא שתוספת זו אינה יכולה להסביר לבדה את גודל הפער בין בתי הספר הדתיים לאחרים, והיא אינה כוללת את השעות הנוספות שניתנות לבתי ספר אלה לתגבור לימודי יהדות ותורה.

תלמידים נוספים שקיבלו תקציבים גבוהים יחסית הם תלמידי הגימנסיה הריאלית בראשון לציון; אליאנס בתל אביב; עירוני תורני בתל אביב; עירוני ד' תל אביב; ותיכון מקיף דתי בראשון לציון. מחצית מ–50 בתי הספר בעלי התקצוב הגבוה ביותר לתלמיד, על פי הבדיקה המדגמית, היו בתי ספר דתיים; 48% היו בתי ספר ממלכתיים, ובית ספר אחד (2%) היה חרדי. ב–50 התיכונים בעלי התקציב הגבוה ביותר לא היה אף תיכון ערבי. זאת, אף ש–20% מהתיכונים שנבדקו היו תיכונים ערביים, ו–22% היו תיכונים דתיים.

אליהו הרשקוביץ

2. 
הערבים בתחתית

מצד שני, כל עשרת בתי הספר שקיבלו את תקציב הבסיס הנמוך ביותר לתלמיד ממשרד החינוך היו בתי ספר ערביים או בדואיים. בית הספר עם התקציב הנמוך ביותר לתלמיד היה בית ספר אלהודא ברמלה, שבו התקציב לתלמיד נע בין 524 ל–622 שקל. בתחתית הרשימה בלטו גם בתי הספר של האוכלוסייה הבדואית בדרום, בתי ספר בלוד ובתי ספר במזרח ירושלים.

בין 25 בתי הספר עם התקציב הנמוך ביותר לתלמיד במגמות עיוניות, 23 היו בתי ספר ערביים או בדואיים, והשניים הנותרים מיועדים לדתיים (אולפנה ביד בנימין ובית הספר הפרטי היוקרתי הבינלאומי באבן יהודה). בתי הספר הערביים לא מופיעים בכלל בראש הדירוג, ובית הספר הערבי הראשון ברשימה מתברג במקום 69 (תיכון כרמל בחיפה). בערים רבות שנבדקו הופיעו בתי הספר הערביים שבהן בתחתית הרשימה מבחינת התקציב לשעות לימוד שמועבר ממשרד החינוך.

על פי נוסחת התקצוב של משרד החינוך, הפער נובע, בין היתר, מכך ששיטת התקצוב מעניקה תקציבים נמוכים יותר לבתי ספר שבהם שיעור ההגשה של תלמידים לבגרות נמוך יותר, או שאינם מגישים לבגרות (כמו בתי הספר הערביים במזרח ירושלים). ייתכן שהתקציב הנמוך מונע מבית הספר לגייס מורים ותיקים ומקצועיים יותר, שהיו משפרים את רמת הלימודים ומביאים לכך שיותר תלמידים מבית הספר ייגשו למבחני הבגרות.

מצד שני, תיכון אלג'יאל בתל אביב זכה אמנם לתקצוב נמוך לעומת התיכונים היהודיים בעיר, אבל שיעור הזכאות לבגרות בו גבוה באופן משמעותי מהממוצע הארצי. תיכון בית ג'אן נחשב למוצלח במיוחד, אך תקציבו עדיין נמוך באופן משמעותי משל בתי ספר יהודיים רבים, שנחשבים למוצלחים פחות.

66% מבתי הספר בעלי התקצוב הנמוך ביותר היו בתי ספר ערביים או בדואיים (יותר מפי שלושה משיעור הייצוג שלהם במדגם - 20%), 10% מהם היו בתי ספר חרדים, ו-22% מהם היו בתי ספר ממלכתיים (שהיוו כ-52% מהמדגם). בתי ספר ממלכתיים־דתיים לא הופיעו כלל בין 50 בתי הספר בעלי התקצוב הנמוך ביותר לתלמיד, למרות ששיעור הייצוג שלהם במדגם הוא 22%.

3. חשש מעיוותים במערכת החינוך

גם אם נניח שחלק מהפערים התקציביים נובעים מסיבות סבירות, קשה לקבוע אם שיטת התקצוב של משרד החינוך צודקת ומסייעת לתלמידים שזקוקים לסיוע גדול יותר.

את התקציב הגבוה ביותר לתלמיד קיבלו שלושה בתי ספר דתיים, שבהם לומדים תלמידים מרקע מוחלש - מקיף דתי אפלמן בדימונה, עירוני דתי יבנה בחולון ואורט רמלה. אלו בתי ספר ציבוריים - שאינם ממיינים תלמידים ומקבלים גם תלמידים שזקוקים לסיוע רב. מצד שני, הישיבות בני עקיבא בראשון לציון וברעננה, שנחשבות ישיבות שממיינות את תלמידיהן ושלומדים בהן בעיקר תלמידים מבוססים, זכו לתקציבים גבוהים יותר מרוב בתי הספר שנבדקו - כולל תלמידי בתי ספר דתיים סמוכים ברעננה וראשון לציון, שאינם ממיינים תלמידים.

כך, למשל, קיים פער של עד 175 שקל בתקצוב לתלמיד בין בית הספר אפלמן בדימונה לבית הספר הממלכתי עמל ליהמן באותה עיר ממש, ופער של עד 400 שקל בין התקציב לתלמיד באפלמן לתקציב לתלמיד בתיכון זינמן בעיר, שמופיע קרוב לתחתית הדירוג. התלמידים הבדואים באורט אלהואשלה, שסמוך לדימונה, זוכים לתקציב נמוך עוד יותר, בפער של כ–600 שקל. אגב, בית הספר שניהל שר החינוך, שי פירון - אולפנית ישורון - נמצא במקום 21 בדירוג, וקיבל ממשרד החינוך 1,034–1,107 שקל לתלמידה באוקטובר.

4. 
אין אפליה מתקנת

מי שציפה לאפליה מתקנת בתקציב התיכונים של משרד החינוך עלול להתאכזב. באופן רשמי, אין בכלל מנגנון של אפליה מתקנת בתקצוב בתי הספר העל־יסודיים - ואין תוכניות ליצור כזה בעתיד הקרוב.

המדגם מעלה תהיות רבות: מצד אחד, תלמידים ביישובים מבוססים כמו הרצליה, רמת השרון, רעננה וכפר סבא מדשדשים במרכז הדירוג (פרט לתלמידים בבתי ספר דתיים בהרצליה וברעננה, שתקציבם היה גבוה יחסית). מצד שני, בראש הדירוג מופיעים בתי ספר מיישובי הפריפריה - אך בתי ספר אחרים מאותם יישובים מקבלים תקציבים נמוכים באופן משמעותי. למשל, אולפנא בקרית שמונה מופיעה בראש הדירוג, אך שאר בתי הספר בעיר (שביניהם תיכון דתי) מקבלים תקציבים נמוכים בהרבה.

כדוגמאות שמעלות שאלות נוספות לגבי נוסחת התקצוב ניתן להזכיר את הנתונים הבאים: תיכון אזורי רמלה לוד זכה לתקציב של עד 1,187 לתלמיד, אבל תיכון הנדסה ומדעים ערבי בלוד, שנחשב לאיכותי ופורץ דרך, קיבל כמחצית מכך - 680 שקל לתלמיד. תיכון טומשין לוד, שמיועד גם הוא לתלמידים ערבים, זכה לתקציב של 626 שקל לתלמיד, וגם תיכון אלעולה וסנט ג'ורג' שבלוד נמצאים בתחתית הדירוג. בתי הספר בליך ואוהל ושם ברמת גן, שנחשבים מוצלחים והאוכלוסייה שלומדת בהם מבוססת, תוקצבו בסכום של עד 980 שקל לתלמיד, בעוד גימנסיה מודיעים ברמת גן, שנחשבת יוקרתית פחות, זכתה לתקציב נמוך יותר של 856 שקל לתלמיד. תלמיד יהודי באורט נצרת עלית קיבל תקציב של 937 שקל, בעוד תלמיד ערבי באורט נצרת קיבל תקציב של 875 שקל. בירושלים תיכון ליד האוניברסיטה מקבל עד 1,115 שקל לתלמיד, בעוד תלמידים בתיכונים גבעת גונן, אור סטון ובויאר קיבלו תקציב של 970–1,000 שקל לתלמיד, ותלמיד תיכון בשועפט קיבל תקציב נמוך בכ-200 שקל. גם את הפערים בתקציב בין התיכונים הממלכתיים האיכותיים בעיר - כמו גימנסיה עברית, בויאר וליד"ה - קשה להסביר.

5. מצליחים עם תקציב נמוך

קשה להסביר גם את ההיגיון מאחורי עקרון התקצוב של משרד החינוך, שלפיו תיכון עם זכאות גבוהה לבגרות זוכה לתקציבים גבוהים יותר, בין היתר משום שהמורה זכאי למשכורת גבוהה יותר והתלמיד זכאי לשעות נוספות להכנה לבגרות.

על פי הבדיקה, קיים פער של כ-17% בתקציב שעות הלימוד לתלמיד בין תיכון עירוני א' בתל אביב, שבו לומדים תלמידים מבוססים יחסית, ותיכון מקיף בית ג'אן, שבו לומדים תלמידים מאחד היישובים העניים בישראל - וזאת, אף ששיעור הזכאות לבגרות בשני התיכונים כמעט זהה (בתיכון שיעור הזכאות לבגרות הוא 100%, ובעירוני א' קרוב לכך). מצד שני, התיכון הדרוזי מוכיח שגם עם תקציב נמוך יותר ועם אוכלוסייה ענייה קיים עדיין סיכוי להגיע להישגים מרשימים.

6. פיסיקאי בנגב מקבל פחות

כמה בתי ספר במדגם נחשבים לאיכותיים במיוחד. זאת, בין היתר, מכיוון שהם שמים דגש על לימודים במגמות ריאליות. כל תלמיד שלומד בתיכונים האלו חייב להיבחן בבגרות בפיסיקה, כימיה או ביולוגיה - אלא אם הוא לומד במגמה מדעית או טכנולוגית אחרת.

בית הספר שבח מופת בתל אביב מדורג במקום הראשון בין בתי הספר האלה, עם תקציב של כ–1,160 שקל לתלמיד ממשרד החינוך; אחריו בדירוג ישיבה תיכונית בני ברק ואורט גוטמן נתניה עם כ–1,090 שקל לתלמיד; ואולפנא ראשון לציון עם כ-1,050 שקל לתלמיד.

גם בקרב בתי הספר שנחשבים לאיכותיים התגלו פערים בתקצוב - לרעת התיכונים בפריפריה. תלמידי השלום במצפה רמון תוצבו בסכום של עד 873 שקל, ותלמידי מקיף בית ג'אן בכ-873 שקל ותלמידי אורט גרינברג בקרית טבעון ועירוני שזר בבת ים ב-890 שקל. תלמידי המגמות הריאליות בעתיד אלהליה באום אל פאחם תוקצבו על ידי משרד החינוך בכ-800 שקל בלבד.

7. חסרות מגמות ריאליות

תופעה מדאיגה במיוחד מתגלה כשבוחנים את מספר התלמידים שלומדים במגמות הריאליות. כיום רק שיעור קטן מהתלמידים לומד חמש יחידות במקצועות מדעיים כמו פיסיקה, כימיה וביולוגיה - שמאפשרים סיכויים גבוהים יותר להתקבל ללימודים על־תיכוניים יוקרתיים בתחומי המדע והרפואה.

עם זאת, בכמעט ממחצית מבתי הספר שנדגמו לא נמצאו תלמידים שלמדו מקצוע מדעי, או שרק בודדים למדו אותם. תיכונים בפריפריה ותיכונים בעלי תקציב נמוך יחסית נוטים שלא להציע לתלמידיהם ללמוד לבגרות במקצועות אלו, אלא רק במקצועות עיוניים. התופעה בולטת גם בקרב בתי ספר דתיים, בתי ספר ערביים ובתי ספר חרדיים.

לצפייה בטבלה בגודל מלא

בסופו של דבר החלשים מקבלים פחות

ב–2005 ערך משרד החינוך שינוי במודל התקצוב שלו בהשכלה העל־יסודית, במטרה לייעל ולפשט את נוסחת התקצוב כך שתהיה ברורה, שקופה וקלה ליישום בבתי הספר. בפועל, היא נותרה מסובכת וקשה להבנה. לעתים גם מנהלי בתי הספר, שאמורים לגלות בקיאות בתקציב ולנהל אותו, מתקשים להבין את אופן התקצוב.

ב–2013 גילתה בדיקה מקיפה שביצע TheMarker פערי תקצוב ענקיים בין תלמידים בציבור הדתי, שנהנו מהתקציב הגבוה ביותר לתלמיד בבתי הספר התיכונים, לתלמידים בזרם הממלכתי ותלמידים ערבים וחרדים, שזכו לתקציבים הנמוכים ביותר. הפער הוסבר, בין היתר, באופי מגמות הלימוד בבתי הספר. בתי ספר שמציעים מגמות לימוד יקרות יותר, למשל בתחומי המדע והטכנולוגיה, מקבלים תקציבים גבוהים יותר.

לכן, הבדיקה הנוכחית התייחסה לתקצוב תלמידים בבתי ספר דתיים, יהודיים וערביים בסוג כיתה דומה ובמגמה דומה. משכך, לא היו אמורים להתגלות פערים גדולים. בפועל, מתברר כי גורמים אחרים מעניקים תקצוב גבוה יותר לתלמידים מסוימים.

לפחות שניים מהגורמים קשורים באופן ישיר לאיכות המורים ולאיכות בית הספר על פי ותק המורים ויכולת ההגשה לבגרות. כך שבעצם, על פי נוסחת התקצוב הרשמית של משרד החינוך, תלמידים בבתי ספר עם מורים בעלי פחות ניסיון או שלומדים בתיכון שנחשב מוצלח פחות - זוכים למשאבים נמוכים באופן משמעותי מאלה שלומדים אצל מורים ותיקים יותר ובתי ספר שנחשבים למוצלחים יותר.

מ–2001 התקציב לתלמיד בכיתה תלוי ברמת ההגשה של בית הספר לבגרות ובזכאות לבגרות, בין היתר מכיוון שמורה שמגיש כיתה לבגרות זכאי לשכר גבוה יותר. למעשה, ככל ששיעור התלמידים בבית הספר שניגשים להיבחן במבחן הבגרות גבוה יותר, כך תקציבו של בית הספר יהיה גבוה יותר. בנוסף, ככל שהוותק של המורה יהיה גבוה יותר כך משכורתו תהיה גבוהה יותר, ולכן גם התקציבים לבית הספר שמעסיק אותו יהיו גבוהים יותר.

על התקציב לתלמידים שהתקבל על פי הנוסחה הזאת מוסיפים גם את רמת השירותים שניתנת לתלמיד. ככל שרמת השירותים בבית הספר גבוהה יותר, למשל אם קיימת בו ספריה, מעבדות או שירותים רפואיים - התקציב לתלמיד יהיה גבוה יותר. כך, בתי ספר חלשים, שאין להם יכולת לספק שירותים כאלה לתלמידיהם, זוכים לתקציבים נמוכים יותר, שלא יאפשרו להם לספק את השירותים האלה גם בעתיד.

ישנם גורמים שעלולים לקזז את תקציב בתי הספר. במידה ובית הספר לא לימד את סך השעות שעליהן קיבל תקציב ממשרד החינוך, הן יקוזזו מתקציבו. גם בתי ספר שלא מלמדים את מקצועות הליבה לא זכאים לתקציב עבור שעות לימוד, פרט לבתי ספר חרדיים (ישיבות קטנות) שעל פי חוק לא מקיימים לימודי ליבה, אבל כן מקבלים תקציב ממשרד החינוך. גורם נוסף שיכול להשפיע על נוסחת החישוב הוא העובדה שלכיתות מעורבות ניתן תקציב גבוה יותר, כדי שיהיו משאבים לפצל את הכיתה לבנים ובנות בשיעור חינוך גופני.

איך בדקנו

לצורך הבדיקה נבחר מדגם של 210 בתי ספר על־יסודיים מרחבי ישראל. הבדיקה בכל בית ספר התייחסה לסעיף התקצוב המרכזי של משרד החינוך - שכר לימוד - שאותו הוא חייב לתקצב באופן מלא בכל בתי הספר, גם בקרב בתי הספר הפרטיים. הסעיף הזה משקף את עלות שעות ההוראה שניתנות לכל תלמיד בכיתת לימוד, והוא מושפע משכרם של המורים, מהצלחת בית הספר בהגשה לבגרות, מהשירותים שניתנים בו ומסוגי מגמות הלימוד שמוצעות לתלמידים.

הבדיקה מתייחסת לסעיף "עלות לתלמיד" בכיתה במגמת לימוד עיונית ומגמת לימוד עיונית־מדעית, שמוטה למקצועות מדעיים. זאת, כדי לנטרל את העלות הגבוהה של מגמות לימוד יקרות, ולבדוק את אפיון התלמידים הנפוץ והבסיסי ביותר.

בכל בית ספר נבדקו תלמידים בכל הכיתות במגמות העיוניות והמדעיות, אבל לא נבדקו כיתות לתלמידים מתקשים בעלי פוטנציאל לזכאות לבגרות, שתקציבן גבוה יותר - כדי לא להטות את התוצאות. בנוסף, הבדיקה לא כללה כיתות קטנות במיוחד. התקצוב יכול להשתנות מכיתה לכיתה באותו בית ספר, כך שכשמופיע טווח הוא מתאר את הפער בין הכיתה שמקבלת את התקציב הנמוך ביותר והכיתה שמקבלת את התקציב הגבוה ביותר לתלמיד באותו בית הספר. התקציב שמופיע בבדיקה מתייחס לתקציב שהעביר המשרד לבתי הספר התיכונים באוקטובר 2014 (התקציב הזמין האחרון שניתן לבדוק). ייתכן שהתקציב משתנה בחלק מהמקרים בין חודשי השנה, אך הדבר ככל הנראה לא משפיע על המגמות שעלו בבדיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#