הייתי מורה בבתי ספר מקצועיים; הם מיותרים

אין לחייב ילד בן 14 לבחור במסלול לימודים ייעודי

מוטי בסוק
מוטי בסוק

העמדה העקרונית שהביע אתמול בישיבת הממשלה השר סילבן שלום, בעניין בתי הספר המקצועיים, היא העמדה הנכונה. במדינה המתיימרת להיות מתקדמת ומודרנית אין מקום לבתי ספר מקצועיים. בשנים שאליהן מתייחס השר שלום לא הייתי תלמיד בבית ספר מקצועי, אבל כן הייתי מורה בשני בתי ספר כאלה, אורט הנביאים ואורט אליאנס, שניהם בירושלים, במקצועות הריאליים. במשך שנים עקבתי מקרוב מאוד ובעניין אחרי מה שקורה בבתי הספר המקצועיים, ולשמחתי חלק גדול מהם נסגרו או נהפכו לבתי ספר עיוניים.

זה נכון שהתלמידים במשפחות החזקות, רובם ממוצא אשכנזי, נשלחו לבתי הספר העיוניים. כל אחד יכול להעריך בכוחות עצמו למה היועצות הפדגוגיות שלחו את האשכנזים לבתי הספר העיוניים ואת יוצאי עדות המזרח לבתי הספר המקצועיים. כשהורים לילדים ממוצא ספרדי שאלו למה, היועצות נהגו לומר - כדי שירכוש מקצוע.

גם בבתי הספר המקצועיים היו כיתות יוקרתיות יותר, כמו אלקטרוניקה ומחשבים, וכיתות יוקרתיות פחות כמו פחחות, רתכות ומכונאות רכב. הילדים מהמשפחות החזקות יותר שהגיעו לבתי הספר המקצועיים נשלחו לכיתות ולמגמות היוקרתיות, והתלמידים מהמשפחות החלשות, שההורים שלהם לא ידעו את הדרך למורים ובעיקר למנהל בית הספר, נשלחו למגמות הלא נחשבות. החלוקה למגמות, בבתי הספר שאני לימדתי בהם נעשתה בסוף כיתה ט' בישיבת המועצה הפדגוגית (כל מורי הכיתה). לא פעם ולא פעמיים קרה שתלמידים מצטיינים בשכבה נשלחו למגמה הלא יוקרתית, וכשאני ומורים אחרים תמהו בקול רם השיב מנהל בית הספר: "צריך לחזק את המגמה". מיותר לציין שהמנהל ידע כי ההורים של אותו תלמיד לא יטרידו אותו. ולהפך - ילדים להורים חזקים אשכנזים, שהישגיהם היו ירודים יותר, הגיעו למגמות היוקרתית.

בבתי הספר המקצועיים היו שלוש מגמות: מסלול תיכוני (מסמ"ת) שבו היו ניגשים לבגרות, מסלול רגיל (מסמ"ר) ומסלול מעשי (מסמ"מ), שבשניהם לא התלמידים לא ניגשו לבגרות. כלומר, אם תלמיד לא היה מגיע למסלול מסמ"ת, הוא היה מסיים את הלימודים עם תעודה ירודה. ילדים בבית ספר מקצועי למדו הרבה יותר שעות מאשר ילדים בבית ספר תיכוני. הלימודים החלו ב–7:30 והסתיימו בדרך כלל ב–15:30, ולאחר מכן צריכים לעשות שיעורים. שיעורים בשרטוט למשל, שלא נהוגים בבית ספר עיוני, דרשו שעות ארוכות מאוד.

התלמידים בבתי הספר המקצועיים למדו הרבה מאוד נושאים שלא לומדים בבתי ספר התיכוניים, ורובם מיותרים, בראייה של החיים הבוגרים. מנגד, הם איבדו את כל נעוריהם. כי אחרי בית הספר, ארוחת הצהריים ושיעורי הבית לא נשאר זמן ובעיקר כוח לשום דבר. הלומדים בבתי ספר מקצועיים למדו מעט מאוד, אם בכלל, מקצועות כמו ביולוגיה, גיאוגרפיה, כלכלה וסוציולוגיה, ומעט שעות מקצועות יסוד כמו תנ"ך, ספרות, היסטוריה ואנגלית.

אבל לכולם בכיתה יש אייפדצילום: בלומברג

אין ספק כי בוגר בית ספר מקצועי יוצא לחיים חסר. זאת ועוד, סיכוייו של תלמיד שסיים בית ספר עיוני במגמה ריאלית להתקבל לטכניון טובים בהרבה ממי שסיים ארבע שנים בבית ספר מקצועי.

צודק השר שלום שאומר שאין לחייב ילד בן 14 לבחור במסלול הלימודים שלו. ילמדו כל ילדות וילדי ישראל בבית ספר עיוני, יקבלו את הבסיס המלא להמשך החיים - ולאחר הצבא יחליטו מה הם רוצים ללמוד באוניברסיטה. מהניסיון שלי עם תלמידים בוגרים, רק בודדים בלבד המשיכו לאחר הצבא במקצועות שאותם למדו בבית הספר המקצועי. כמעט כולם שינו כיוון, לעתים בצורה מפתיעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker