הורים, אל תשלמו

משרד החינוך הפך את ההורים למקור מימון נוסף. זו לא גזרה משמים

ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאור דטל

הנה המלצה פשוטה שיכולה להניב חיסכון של אלפי שקלים בשנה: הפסיקו לשלם את תשלומי ההורים לבתי הספר.

על פי חוק, התשלום היחיד שבו ההורים חייבים לשאת הוא ביטוח תאונות אישיות - 49.5 שקל בשנה בלבד. כל השאר אלה תשלומי רשות, שנגבים מההורים ללא פיקוח ובקרה ראויים של משרד החינוך. מבחינת החוק, אין צורך לשלם אותם - למרות לחצים גדולים שמפעילים בתי הספר על ההורים. בחברות ההיי־טק בישראל לא יעסיקו עובדים ללא מחשבים, ולא יבקשו מהם לרכוש מחשב מכספם ולהגיע אתו לעבודה. גם בצה"ל לא ידרשו מהורי חיילים להשתתף בעלות מימון הנשק. לכן לא ברור כיצד בתי ספר, בתמיכת משרד החינוך, מעזים לדרוש מההורים אלפי שקלים לטובת מחשבים ניידים וטאבלטים, רכישת תכנים דיגיטליים או שעות לימוד נוספות.

ב–2013 אישר משרד החינוך להגדיל את תשלומי ההורים בשיעור של עד 20%.צילום: מוטי מילרוד

תשלומי ההורים גרועים מכל בחינה. הם מגדילים את הפערים במערכת החינוך, ולפעמים גם בתוך בתי הספר עצמם. התשלומים מתפרשים על תחומים רבים מדי ומאפשרים למדינה להתחמק מהאחריות לתקצוב ולמתן שירותי חינוך שווים לכל תלמידי ישראל.

ב–2013 אישר משרד החינוך להגדיל את תשלומי ההורים בשיעור של עד 20%. האם ההחלטה הזאת בוצעה בשיתוף פעולה עם ההורים? לא. למעשה, היא התקבלה כמעט ללא דיון ציבורי. אגב, באותה שנה, כחלק מתוכנית הקיצוצים שהובילה הממשלה, בוטל כמעט לחלוטין המנגנון לסבסוד תשלומי הורים שהחל להתגבש בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.

ב–2012 פירסם מבקר המדינה דו"ח חריף על תשלומי הורים לבתי הספר ועל התנהלות משרד החינוך בעניין, אבל רבים מהליקויים שצוינו בדו"ח עדיין לא תוקנו. לפי דו"ח המבקר, כמיליארד שקל מתשלומי ההורים נגבו בלא צורך ובתי ספר רבים עשו בכספים כרצונם.

במשרד החינוך הרגילו את בתי הספר להתייחס להורים כאל מקור מימון נוסף. כתוצאה מכך, בכל שנה חלקם של ההורים בהוצאות החינוך גדל, וחלקה של המדינה קטן. ישראל היא אחת הבודדות במדינות OECD שמטילה על ההורים נתח כה גדול בתשלומים ישירים. עם זאת, למרות ההתנהלות הבעייתית של המדינה, ההורים אשמים לפחות באותה מידה.

ביה"ס ידע קרית ביאליקצילום: אבישג שאר ישוב

במקום להיאבק לשיפור המערכת שממומנת על ידי כספי המסים שלהם, ההורים משקיעים את כספם בשיעורים פרטיים, בחוגים ואפילו בבתי ספר פרטיים. ואלה שילדיהם נותרו במערכת הציבורית, מוכנים לשלם בשקט בלי לברר, לפקפק או לבקש תמורה הולמת לסכומים האדירים שהם מזרימים למערכת - למרות אזהרות של מבקר המדינה ובדיקות מדגמיות של משרד החינוך, שהוכיחו כי קיים חשש גדול שהכספים ששילמו נגבו לחינם או באופן לא תקני.

המחאה הציבורית נגד אגרת הטלוויזיה והרדיו הביאה לפירוק רשות השידור. במקרה של מערכת החינוך, ההורים מממנים ב–24 מיליארד שקל 30% מההוצאה הלאומית (ואת יתר הסכום בכספי המסים והארנונה) - אבל ילדיהם אינם זוכים לעתים אפילו לתנאים בסיסיים, והתשלומים רק מטפסים מדי שנה.

למה משמש הכסף

בעשור האחרון ההורים מנסים לגלות יותר מעורבות בחינוך ילדיהם. המאמץ הזה הוליד את תוכניות הלימודים הנוספות - שעות לימוד הממומנות על ידי ההורים וניתנות מעבר לתוכנית הלימודים הבסיסית, ואשר בסמכות ההורים לקבוע מה ילמדו בהן. בפועל, ההורים משלמים עבור השעות האלה עד 2,250 שקל בשנה, ולרובם אין מושג לאילו מטרות משמש הכסף.

לתשלומי ההורים, לפני שהתנפחו ואיבדו רסן, היתה יכולה השפעה חיובית בכל הקשור לשותפות שלהם במחויבות לחינוך ילדיהם. אלא שהמצב רחוק מלהיות כזה. ההורים הם ברוב המקרים פרה חולבת של המערכת.

ההורים צריכים לפקפק בתשלומים הנדרשים מהם, לדרוש לראות את התקציב של בית הספר ולבחון למה משמשים אלפי השקלים שהם משלמים מדי שנה - ואולי אפילו לסרב לשלמם. אבל כמעט אף הורה אינו עושה זאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker