מירב ארלוזורוב

פתיחת שנת הלימודים תשע"ה לוותה באינסוף מלל על מעלותיה וחסרונותיה של מערכת החינוך הישראלית, ומדוע תלמידי ישראל ממשיכים לדשדש במקום 40 בעולם במבחנים הבינלאומיים. עם זאת, בתוך המלל הרב הזה לא הוזכרה כלל הנקודה החשובה ביותר כנראה במענה לאיכותה הנמוכה יחסית של מערכת החינוך בישראל.

הנקודה שחברת הייעוץ האסטרטגי הבינלאומית מקינזי, בדו"ח מכונן שפירסמה ב–2007 ובו השוותה את 25 מערכות החינוך הטובות ביותר בעולם, קבעה שהיא־היא העושה את ההבדל בין מערכת חינוך מצליחה למערכת חינוך כושלת - "איכות מערכת חינוך היא כאיכות מוריה", קבעה מקינזי. מהי איכות המורים בישראל?

אז הנה התשובה הפשטנית ביותר: איכות המורים בישראל היא בעליל לא מספיק טובה, משום שבעליל מערכת הכשרת המורים בישראל נתפשת ככושלת. עובדה שבשנת הלימודים האקדמית תשע"ה, שתיפתח לאחר החגים, עומדת מערכת הכשרת המורים בישראל לעבור תפנית היסטורית. תפנית שנדרשה לאור הדשדוש הבינוני ארוך השנים של המכללות להוראה בישראל.

חינוך מורים למחונניםצילום: סוכנות ג'יני - אנצ'

אם ירצו משרד החינוך, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג־ות"ת) ומשרד האוצר, הרי שמיד לאחר החגים שתי המכללות להוראה הגדולות ביותר בישראל - סמינר הקיבוצים ובית ברל - יעברו מהפך משפטי ומהותי. שתי המכללות, הכפופות כיום למשרד החינוך, ייצאו מחזקתו של המשרד ויעברו לפיקוח מלא של המועצה להשכלה הגבוהה (שזרוע הפיקוח שלה היא ות"ת). בכך, שתי המכללות להוראה החשובות ביותר בישראל יישרו קו עם כל המכללות האחרות הקיימות בישראל, פרט למכללות להוראה, והן יהיו חלק ממערכת ההשכלה הגבוהה ולא חלק ממשרד החינוך.

קצת קשה להבין איך עד היום 21 המכללות להוראה בישראל, על עשרות אלפי תלמידיהן, נחשבות מכללות אקדמיות, המעניקות תואר אקדמי, אבל בפועל הן מנותקות ממערכת ההשכלה הגבוהה. מבנה הכלאיים הזה מאפיין את תפקודן הבעייתי של המכללות להוראה. היסטורית, מדובר בסמינרים להכשרת מורים, מעין בתי ספר למורים ותו לא. במהלך השנים המכללות פיתחו אמביציות אקדמיות, אבל כמעט שלא עברו את שינוי האיכות והשינוי המבני הנדרשים לשם כך.

כך, מרבית המכללות הן קטנות מאוד, של כמה מאות תלמידים בלבד - הרבה מתחת לרף הנדרש כדי לעמוד בעלויות המימון והניהול של מוסר אקדמי. למעשה, מתוך 21 המכללות הקיימות, רק שלוש (בית ברל, סמינר הקיבוצים ואורנים) עומדות ברף המינימלי הנדרש לקיום כמוסדי אקדמי של 2,200 תלמידים.

ריבוי המכללות נבע מהיעדר תכנון - סמינר הקיבוצים ומכללת לוינסקי, למשל, נמצאות במרחק של פחות מ–3 ק"מ זו מזו. תכנון נכון צריך היה להציב אותן כשני קמפוסים של אותו מוסד, ולא כשני מוסדות נפרדים - וגם מהפיצול לזרמים.

מכללת בית ברל

עד היום המכללות להוראה מפוצלות לשלושה זרמים - ממלכתי, ממלכתי־דתי וערבי - ללא סיבה מקצועית לכך (האם מורה ערבי ויהודי לא יכולים ללמוד באותו מוסד?), ובניגוד גמור למצב הקיים במכללות האקדמיות הרגילות בישראל. על כל אלה צריך להוסיף את הפיצול הפנימי בתוך המכללות, שמכסות מגוון עצום של גילאים (הגיל הרך, יסודי, על־יסודי, חינוך מיוחד) ונושאים (כל תחומי ההוראה השונים). מכללה בודדת, עם כמה מאות תלמידים בסך הכל, יכולה לעסוק ביותר מ–20 תחומי הוראה שונים - כל המכללות מלמדות הכל, ללא התמחות וללא התמקצעות. האם זה מפתיע כי למכללות להוראה יצא שם של מוסדות בינוניים להחריד?

מה שמחמיר את הבינוניות הוא הרגלי ההוראה, שלא השתנו מאז ימי הסמינרים. המכללות בנויות על כיתות הוראה קטנות, ממש כאילו מדובר בבית ספר, דבר המחייב הרבה מאוד אנשי סגל, ובהכרח מדלל את איכות הסגל המלמד במכללות, ואת השכר המשולם לו. לפי נתוני משרד החינוך, היחס בין מספר אנשי הסגל למספר התלמידים במכללות הוא 1:12. היחס באוניברסיטאות הוא כפול מכך. שיעור אנשי הסגל בעלי תואר שלישי הוא 55% בלבד - 45% מהסגל הם בעלי תואר שני. נתון שהוא כמובן בלתי מתקבל על הדעת באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות הרגילות.

השכר הממוצע של איש סגל במכללה להוראה הוא 14 אלף שקל בחודש - כשליש פחות מהשכר שמקבלים אנשי הסגל במכללות האקדמיות האחרות, ופחות מהשכר הממוצע של מורה בתיכון כיום (16.5 אלף שקל, לאחר רפורמות אופק חדש ועוז לתמורה). פרדוקסלית, המורים של המורים מרוויחים פחות מתלמידיהם.

כל אלה מקבלים את ביטויים בפרמטרים של האיכות של המכללות. רף הקבלה למכללות להוראה עומד כיום, לאחר שנעשה מאמץ ניכר בשנים האחרונות להעלות אותו, על ציון פסיכומטרי של 530. זה נתוך גבוה מהממוצע של המכללות הרגילות (515), ובמכללות להוראה גאים להציג שזה רף קבלה גבוה גם מזה של מדעי הרוח באוניברסיטאות כיום (450) - אבל זה כמובן רק בגלל שמדעי הרוח נמצאים כיום במשבר עמוק. בהשוואה לחוג הרלוונטי באוניברסיטאות, החוג לחינוך שדורש ציון פסיכומוטרי מינימלי של 570, רף הקבלה במכללות עדיין נמוך משמעותית. נזכיר שרק 15% מהמורים בישראל, בעיקר מורים בתיכון, הם בוגרי האוניברסיטאות הרגילות.

מכללת סמינר הקיבוציםצילום: ניר קידר

זאת ועוד, גם התואר האקדמי שמלמדים במכללות, BED, נחשב כיום לתואר מיושן. זהו תואר ייעודי למורים, והוא שילוב של לימוד התחום הדיסיפלנרי (לשון, מתמטיקה, כימיה וכו') ביחד עם הוראה (פדגוגיה). השילוב הזה מביא לכך שהן התחום הדיסיפלינרי והן הפדגוגיה נלמדים שניהם ברמה נמוכה יחסית.

לכן, בעולם מקובל כיום לעבור למבנה לימודים מתקדם יותר - תואר ראשון מלא באוניברסיטה בתחום הדיסיפלינרי, ולאחר מכן השלמה לתואר שני בהוראה (פדגוגיה). בישראל אפשר כיום רק לחלום על כך, ומדי שנה בוגרי אוניברסיטה מעטים בלבד עושים הסבה להוראה.

"סוגיות אלה הביאו להקמת ועדות רבות לבחינת התנהלות המכללות האקדמיות לחינוך תחת משרד החינוך ולבחינת איכות הכשרת כוח האדם בהוראה", כתבה על כך ות"ת בנייר עמדה שלה. "רובן ככולן של הוועדות המליצו על צמצום מספר המכללות האקדמיות לחינוך, מתן אפשרות למכללות להתפתח לתחומים נוספים, שינוי מתכונת הכשרת המורה, והעברתן באופן הדרגתי לאחריות ות"ת. זאת, במטרה לשפר את איכותן".

ככל הידוע, היו קרוב לשמונה ועדות שונות שהמליצו על המעבר של המכללות להוראה לות"ת במהלך העשור וחצי האחרונים, אבל רק השנה המעבר הזה יתחיל - לראשונה - לקרום עור וגידים. המרחק עד להשלמתו, ועד שנחזה בשינוי באיכות המכללות להוראה, הוא עצום.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker