"עד שלא נשבור את המונופולים במלחמת גרילה - יוקר המחיה לא יירד" - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"עד שלא נשבור את המונופולים במלחמת גרילה - יוקר המחיה לא יירד"

מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה, בראיון ל- TheMarker: "השינוי החברתי מדשדש כי הפוליטיקאים והציבור עסוקים מדי בנושאי חוץ וביטחון" ■ לדבריו, תואר אקדמי אינו חזות הכל וצריכות להיות מערכות הכשרה נוספות

37תגובות

בשלוש השנים שחלפו מאז המחאה החברתית העדיף פרופ' מנואל טרכטנברג לשמור על פרופיל נמוך, אבל לא תמיד הצליח. אחרי שהגיש לממשלה את הדו"ח שנועד ליצור שינוי חברתי־כלכלי בישראל הוא חזר מיד לעבודתו במערכת ההשכלה הגבוהה, אבל הפלרטוט עם הפוליטיקה ומועמדותו לתפקיד נגיד בנק ישראל החזירו אותו לאור הזרקורים.

טרכטנברג מודה שהשינוי החברתי תקוע, אך נזהר בלשונו. אולי מכיוון שעדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות - פוליטיקאי, כלכלן או מוביל שינוי חברתי. למרות הזהירות, קשה להחמיץ את הביקורת שהוא מותח על הממשלה כשהוא מדבר על יישום הדו"ח שניסח.

"אני לא מאוכזב מביצוע מסקנות הוועדה, כי מעולם לא ציפיתי שוועדה ודו"ח ישנו את המציאות", הוא אומר. "ציפיתי שייווצר תהליך פוליטי שירכז את תוצרי המחאה ויביא להעמקת המודעות בציבור הרחב ואצל מקבלי ההחלטות לגבי מה שצריך לעשות בישראל. זה קורה בהדרגה, אבל לא מספיק. הפוליטיקאים וגם החברה הישראלית לא ממוקדים מחשבתית בנושא החברתי, כי הסכסוך עם הערבים עדיין דומיננטי ומסיט את תשומת הלב.

"תשומת הלב ממוקדת במידה רבה בנושאי חוץ וביטחון. אני לא אומר את זה כביקורת, כי ברור שזה נושא דומיננטי. עם זאת, המחאה שמה את הנושא החברתי־כלכלי על השולחן. הדור הזה כבר לא מוכן לקבל את האמירה 
שצריך לחכות לפתרון של הנושאים הביטחוניים כדי לטפל בנושאי הפנים".

דודו בכר

זה מה שגרם לכך שרוב הדו"ח שהגשת לא מיושם?

"יש בעיה שבאה לידי ביטוי בשינויים התכופים בפוליטיקה הישראלית. מפלגות וממשלות קמות ונופלות, והתזוזה הזאת לא מאפשרת לפתח מחשבה ארוכת טווח".

זה הסבר בעייתי. יש לנו ראש ממשלה שהולך לשבור שיא במשך כהונתו.

"נכון, אבל לכל המפלגות, כולל המפלגה של ראש הממשלה, אין זמן אמיתי לפתח מצע עמוק וליישם אותו. אין גוף פוליטי שיודע שיש לו אורך נשימה לפיתוח השקפה קוהרנטית. הדו"ח שלי הוא תרומה לפיתוח המודעות הזאת. כיום יש מסמך שמכיל תמונה מרחבית של כל התהליכים שצריך לעשות כדי להתמודד עם הבעיות האלה, כמו הטיפול ביוקר הדיור.

"אבל בסופו של דבר מישהו צריך לקום בבוקר ולהגיד שהמשימה שלו היא להגדיל את התחלות הבנייה בישראל. צריך לשים דגש על נושאים חברתיים כלכליים לאורך זמן, זאת לא חוכמה לעשות מעשה חד־פעמי".

קראת את המחקר האחרון של בנק ישראל על מצבן הקשה של המשפחות הצעירות?

"אלה דברים שעלו גם בוועדה, אז לא הופתעתי. ידוע שמצב המשפחות הצעירות הורע. אמרנו בוועדה מה צריך לעשות, ויש עבודה מתמשכת שעדיין צריך לעשות כדי להוריד את יוקר המחיה. מדובר במלחמה בכל החזיתות. הכוחות המונופוליסטיים במשק עדיין חזקים מאוד. עד שלא תשבור אותם שוק אחרי שוק, במלחמת גרילה, לא נראה שינוי. מי שמצפה שמחר בבוקר ייעלם יוקר המחיה משלה את עצמו".

מה דעתך על תוספת התקציב שדורש כעת משרד הביטחון?

"מה חדש בזה? זה הריטואל השנתי. אם אתה שואל אותי אם אני מאוכזב מאיזו ועדה, אז אני אענה שאני מאוכזב מהיישום של ועדת ברודט (שקבעה מתווה התייעלות לתקציב הביטחון) שבה הייתי חבר. נעשתה שם עבודה רצינית וזו באמת החמצה".

מה אתה חושב על האמירות המזלזלות של שר האוצר בנוגע לכלכלנים?

"אני ביחסים טובים עם שר האוצר, וכשיש לי משהו להגיד לו אני אומר לו באופן אישי".

לא נעלבת ככלכלן?

"אם מישהו נעלב זה חבל. אלה אמירות שנאמרות מתוך מצוקה, ולא מסיבה אחרת".

איך אתה מעריך את התפקוד של לפיד כשר אוצר?

"אני לא רוצה להיכנס לזה".

שיתוף פעולה צמוד עם שרי הממשלה

מאז 2009 טרכטנברג מכהן כיו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה (ות"ת). עם כניסתו לתפקיד התחיל לגבש רפורמה במערכת, שנועדה להציל אותה מהמשבר שאליו נקלעה בעשור הקודם, והתוכנית מיושמת מאז 2010. לפני כן שימש יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. הוא מקורב גם לשר לפיד ועד לאחרונה אפילו ייעץ לו בסוגיות כלכליות - קשר שהופסק בעקבות מינויה של אשתו, ד"ר נדין טרכטנברג, למשנה לנגידת בנק ישראל.

נראה כי טרכטנברג גם נהנה משיתוף פעולה צמוד עם שר החינוך שי פירון. "שיתוף הפעולה בינינו מדהים. הוא נותן לנו גיבוי וחופש פעולה תוך התעניינות רבה במה שקורה", אומר טרכטנברג. "הוא לא איש פוליטי במהותו ולכן השיקולים ממוקדים רק בשיפור החינוך".

בסך הכל נראה שבשנים האחרונות שיכלל טרכטנברג את קשריו עם פוליטיקאים, מה שסייע לו לקדם את האינטרסים של האקדמיה, בעיקר באמצעות שיתוף פעולה הדוק עם הממשלה.

כך למשל, על אף שגילה כי תוספת בסך כ–2 מיליארד שקל שתקבל המערכת עד ל–2016 לא תאפשר לו ליישם את כל מטרות התוכנית, הוא אינו מתכוון לבקש תקציבים נוספים.

"לא נבקש יותר ממה שסוכם", הוא מצהיר. "קיבלנו תוספת תקציבית לשש שנים, ואני גאה בכך שגם אם לא כל מה שתיכננו קורה לא נבקש יותר כסף מהאוצר. אני לא מרוצה מהמצב אבל לא בא לבקש יותר, כי האמינות של שני הצדדים - ההשכלה הגבוהה והאוצר - חשובה מאוד. אנחנו לא עומדים בתוכנית ואני לא יכול לבכות על מה שקרה. אבל זאת עובדה".

אתה חושש מקיצוצים נוספים במערכת?

"בשנה שעברה ספגנו קיצוצים מינוריים של כמה עשרות מיליוני שקלים. כל קיצוץ פוגע, אבל זה מובן לאור המצב הפיסקלי והקיצוצים שנדרשו בתקציב המדינה, והפגיעה לא היתה קשה. אני מודע לכך שגם השנה יידרשו קיצוצים בתקציב המדינה, אבל אני חושב שברור לכל הגורמים הממשלתיים שהתוכנית בהשכלה הגבוהה מתקדמת היטב, ושחשוב לשמור על המתווה ועל האמון המשותף".

התוכנית שטרכטנברג מוביל כיו"ר הות"ת כוללת גיוס אנשי סגל נוספים וממוקדת בהשבת מדענים ישראלים מחו"ל, בשיפור תשתיות המחקר באוניברסיטאות ושינוי מודל התקצוב של המוסדות, במטרה לעודד תחרות בין המוסדות על איכות ההוראה והמחקר. הוא מודה שהות"ת נכשלה ביישום כמה ממטרותיה המרכזיות, אך נחוש להצליח בהמשך, אף שהוא מבין כי גם לאחר יישומה המלא של התוכנית תתקשה ישראל לשמור על מעמדה בענף המחקר העולמי.

איפה נכשלתם במימוש התוכנית המקורית?

"מה שקרה בהשכלה הגבוהה בארבע השנים האחרונות הוא דוגמה לאיך שצריך להתנהל במגזר הציבורי. אנחנו עובדים על פי תוכנית רב־שנתית המלווה ביעדים ברורים, ואנחנו נותנים דין וחשבון לציבור על ההתקדמות (טרכטנברג עצמו מתכוון להציג את תמונת המצב בכנס השנתי של מערכת ההשכלה הגבוהה שיתקיים מחר).

"זה אומר שאני מחויב לדבר גם ההצלחות וגם על האתגרים. לא הצלחנו לגייס אנשי סגל בהיקף שתיכננו מראש, ובעקבות טעות בתכנון הקמנו רק 16 מרכזי מצוינות במקום עד 30, על פי התוכנית המקורית. אבל המינוסים של היום הם הפלוסים של מחר".

הדגש בתוכנית היה הפסקת התרחבות מספר הסטודנטים באקדמיה - הגידול הכללי נבלם ומספר הסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטאות במגמת ירידה. "כשיצאנו לדרך הגדרנו שני יעדים בלבד", אומר טרכטנברג, "להחזיר את המצוינות במחקר ובהוראה לאקדמיה כנגד ההתרחבות הכמותית, והנגשת המערכת לשתי קבוצות, החרדים והערבים".

אתה לא חושב שיש להפסקת ההתרחבות של המערכת השלכות הרסניות על החברה והכלכלה?

"ב–20 השנים האחרונות המערכת שמה את כל יהבה על התרחבות כמותית ומספר הסטודנטים אכן זינק, אבל כיום נוצרה סוגיה דמוגרפית שבה קבוצת הגיל הרלוונטית להשכלה גבוהה, של יהודים חילונים, נבלמה. יתרה מזאת, ניצלנו את הכמות שמערכת החינוך יכולה לספק, רק כ–50% מכל מחזור גיל שמסיים תיכון מגיע להשכלה הגבוהה. עם זאת, לחרדים ולערבים יש עוד דרך לעשות כדי לממש את הפוטנציאל שלהם במערכת".

מה לגבי שאר תלמידי התיכון?

"המדינה נכשלה בטיפול במחצית מבוגרי התיכון, אלה שלא מגיעים להשכלה הגבוהה. תואר אקדמי לא צריך להיות חזות הכל, צריכה להיות מערכת של השכלה גבוהה אחרת, שנותנת הכשרה לכניסה לתעסוקה ולאפשרות ללימודים במהלך החיים".

כששואלים את טרכטנברג כיצד הגיעה מערכת ההשכלה הגבוהה למצב שדרש התערבות ממשלתית להצלתה, הוא מטיל את האשמה על התרחבות המערכת והשחיקה בתקציביה, אך מסרב בתוקף להאשים את האוניברסיטאות. "ההתרחבות הכמותית גבתה מחיר כבד מבחינת איכות. כל התקציבים הופנו להתרחבות ולמכללות. בשנות ה–2000 היו קיצוצים תקציביים אבסלוטיים בתקציב וכל קיצוץ כזה הונחת על האוניברסיטאות. אמנם התקציב הכללי לא קטן לאורך כל שנות ה–2000, אבל היו קיצוצים עמוקים בסעיפי התקציב שהאוניברסיטאות ספגו".

אתה סבור שגם לאוניברסיטאות יש אחריות, לפחות לחלק מהמשבר שלהן?

"לא. היתה בעיה אדירה שנוצרה בגלל קיצוץ עמוק שלא איפשר לאוניברסיטאות לגייס חברי סגל ולחדש תשתיות. באוניברסיטת תל אביב היו 1,300 אנשי סגל בכיר לפני עשור ומספרם ירד ל–950. הסגל הזדקן ולא גויסו אנשים חדשים בגלל מחסור בתקציב. תשתיות המחקר נפגעו בצורה קשה ביותר. לא רואים בעין מכונות קורסות, אבל אנחנו מגדלים דור של סטודנטים עם כישורים לציוד מיושן. אלפי חוקרים ישראלים נמצאים בחו"ל כי לא היה להם מקום כאן".

יכול להיות שנהפכת למזוהה מדי עם המערכת? מבקר המדינה הראה שהסגל שולט במוסדות, שמדובר בגילדה משכילה שחושבת שהכל מגיע לה ושולטת בניהול של עצמה.

"אפשר ללכת לכיוון הזה בלי שום בעיה, אבל גם המקטרגים הכי גדולים של האוניברסיטאות לא יכולים לטעון שלא היה קיצוץ שפגע בלב ליבה של המערכת. כשיש בעיות ניהוליות אני הראשון שמבקר את המוסדות, והרפורמות שביצענו לא נועדו רק כדי להביא עוד כסף, אלא כדי לייצר שינוי בניהול המוסדות".

האקדמיה הישראלית בינונית באיכותה?

"לא, האקדמיה הישראלית טובה מאוד, במיוחד לנוכח ההשקעה האדירה במערכות השכלה גבוהה בעולם. כולם גילו שהשכלה גבוהה ומחקר וידע הם הבסיס לצמיחה ומשקיעים סכומי עתק. ישראל היא המקום היחיד בעולם שהיתה לה מערכת השכלה מפוארת עוד לפני שהוקמה המדינה".

אבל המוסדות הישראלים מידרדרים בדירוגים הבינלאומיים.

"האוניברסיטאות נפגעו קשות וזה המחיר שנגבה עכשיו. זו היתה נקודת ההתחלה ליישום התוכנית הרב־שנתית. שמנו דגש על גיוס סגל בכיר ואיכותי, על שדרוג תשתיות המחקר ועל הקמת 16 מרכזי מצוינות שמאפשרים לחוקרים להתרכז במחקר, באמצעות תשתיות מתקדמות ושיתף פעולה בין המוסדות".

בזמן שהמערכת הציבורית דועכת המוסדות הפרטיים פורחים. מה דעתך על המרכז הבינתחומי, למשל?

"אני מנוע מלהתייחס למוסד זה או אחר. יש מגוון רחב במערכת ההשכלה הגבוהה שכולל גם מוסדות שנולדו ביוזמות פרטיות, ואנחנו שמחים על קיומם. אני חושב שהמגוון הזה בריא למערכת. אני מאמין בתחרות גם בין סוגים שונים של מוסדות".

"לא עמדנו ביעד שקבענו לעצמנו"

מאז 2010 קלטו האוניברסיטאות 1,040 אנשי סגל חדשים, בעזרת התקציבים שהועברו אליהן. מנגד פרשו 840 אנשי סגל ותיקים, כך שבסל הכל מספר חברי הסגל באוניברסיטאות גדל ב–200 חברים. במכללות נקלטו כ–520 חברי סגל ו–220 פרשו.

"לא עמדנו ביעד שקבענו לעצמנו בגיוס סגל", אומר טרכטנברג. "תיכננו לגייס עד היום פי שניים יותר - 400 חברי סגל באוניברסיטאות. זה לא קרה כי ההליך התברר כיקר יותר ממה ששיערנו. המספרים אומרים שלא נצליח לעמוד ביעדים. רצינו להוריד את היחס של מרצה אחד ל–25 סטודנטים ליחס של 1 ל–21. אבל לא נצליח לעמוד ביעד הזה וכנראה שנגיע ליחס של מרצה ל–22.4 סטודנטים. זה פער אדיר. כשאני הייתי סטודנט בעברית היחס היה 1 ל–16. באוניברסיטאות הטובות בארה"ב היחס הוא מרצה ל–12 סטודנטים".

למה לא הצלחתם לעמוד ביעדים?

"הקושי העיקרי הוא העלות הגבוהה של הגיוס. ההשקעה החד־פעמית הממוצעת בהקמת תשתיות מחקר לכל איש סגל חדש באוניברסיטה מסתכמת במיליון שקל. אז כדי לקלוט 200 אנשי סגל חדשים השקענו יותר מ–1 מיליארד שקל (כולל המכללות), ועלות השכר השנתית שלהם היא כ–230 מיליון שקל בשנה (בניכוי עלות השכר של העובדים הפורשים, ל"ד). בסך הכל, קליטת אנשי הסגל החדשים במכללות ובאוניברסיטאות עלתה לנו 1.1 מיליארד שקל, ועלות שכרם השנתית היא 335 מיליון שקל”.

כמה מאנשי הסגל חזרו מחו"ל?

"כ–80% מאנשי הסגל החדשים חזרו מחו"ל. חלקם חזרו אחרי תקופת פוסט דוקטורט. אי אפשר לדעת מה היה קורה אלמלא היו משרות לקלוט כאן את הפוסט דוקטורנטים שהיו בחו"ל. חלק מהמרצים שחזרו כבר עבדו במשרות ראשוניות כחוקרים מחו"ל".

מדוע המדינה צריכה להשקיע בהחזרת מדענים שבחרו לעבוד בחו"ל?

"המדינה צריכה לדאוג שאם היא השקיעה בסטודנטים שלה אז התשואה שלהם לחברה הישראלית צריכה להיות בהתאם, ולא במקום אחר. חלקם יכולים לחזור ולהשתלב גם בתעשייה בישראל".

גם אם האוניברסיטאות הכשירו דוקטורנטים כי קיבלו על כך תמריץ כספי, אף שידעו שאין להם תקנים להעסיק אותם בסיום ההכשרה ושייתכן שיעברו לחו"ל?

"עשינו מהלך משמעותי בתחום הזה. ביצענו שינוי במודל התקצוב של האוניברסיטאות והמכללות כך שכיום הכל תחרותי, והפחתנו בחצי את החלק בתקציב שתלוי במספר הדוקטורנטים שלומדים במוסד, כדי להפחית את האינטרס שלהם לנפח את מספר הדוקטורנטים. כיום אין בעיה במספר הדוקטורנטים אלא בהרכב שלהם. יש כיום מעט מאוד בוגרי דוקטורט בתחומי ההנדסה ויותר מדי במדעי החיים".

לדברי טרכטנברג, טעות נוספת בתכנון הרפורמה במערכת ההשלכה הגבוהה התגלתה בשלב מאוחר יותר, באמצע הליך הקמת מרכזי המצוינות, שהם חוד החנית של הרפורמה. אלה נועדו גם להחזיר חוקרים ישראלים מצטיינים מחו"ל וגם להזניק את המחקר בישראל בנושאים שבהם קיימים כאן יתרונות יחסיים.

"הקמנו 16 מרכזי מצוינות במחקר שגייסו 60 אנשי סגל חדשים מחו"ל. כולם הגיעו מהמוסדות היוקרתיים ביותר כמו הרווארד, פרינסטון ו–MIT. זה מדהים. 
רק באחרונה קיבל מרכז המצוינות למחקר באנרגיה סולארית מענק מחקר בשווי של מיליארד שקל מגורמים בתעשייה. זה לא היה קורה אלמלא הקמנו את המרכזים".

אז למה הקמתם רק מחצית ממספר המרכזים שתיכננתם במקור?

"המימון להקמת המרכזים היה מבוסס על שליש מהמדינה, שליש מהאוניברסיטאות ושליש מכספים שהיינו אמורים לגייס משותפים אסטרטגיים או מפילנתרופים, אבל לא הצלחנו לגייס תורמים שיעשו את זה. היינו צריכים לצפות את זה מראש. אנשים רוצים לתרום להקמת בניין או בית ספר, אבל כשמקימים מרכז מצוינות זה אמורפי. אין מבנה עם שלט. התגייסתי לנושא באופן אישי וזה לא הלך. היה נדמה לנו שזה רעיון מעולה, אבל הוא התברר כטעות. צריך להכיר בכך שזה לא הצליח והקמנו 16 מרכזים במקום 30".

מספר הסטודנטים החרדים ירד ב–20%

בשנים האחרונות ניסתה האקדמיה להנגיש את עצמה לציבור החרדי. הות"ת תיקצבה הקמה של מסגרות לימוד לחרדים, שמאפשרות להם ללמוד בתנאים מיוחדים כמו הפרדה בין גברים לנשים ובמלגות שכר לימוד ומלגות קיום במהלך הלימודים. כיום לומדים כ–7,700 סטודנטים חרדים במכללות החרדיות, ומתוכם 1,500 במסגרות החדשות שהוקמו על ידי הות"ת. אחת מהן היא, למשל, הקמפוס החרדי של בצלאל, שמאפשר לנשים חרדיות ללמוד לתואר בארכיטקטורה ואמנות.

עם זאת, טרכטנברג מציין כי השנה נרשמה ירידה של 20% במספר הנרשמים למכללות החרדיות: "אנחנו בנסיגה, אבל אני בטוח שהיא זמנית. זאת הסתגרות של החברה החרדית כמחאה על חוק השוויון בנטל, אבל ברור לגמרי שזו ירידה לצורך עלייה. החוק יאפשר ל–20 אלף חרדים מגיל 22 להשתחרר מהישיבות, וחלק ניכר מהם יחפש תעסוקה והשכלה".

כמו באוכלוסייה החרדית, גם הציבור הערבי סובל מנגישות חלשה להשכלה גבוהה. עד היום לא הוקמה מכללה ציבורית אחת ביישוב ערבי, וטרכטנברג מבטיח שהמצב ישתנה בקרוב.

"הבנו שלא נוכל להציע פתרון לחלק ניכר מהערבים, כי כיום לומדים כ-8,000 סטודנטים ערבים בחו"ל, בעיקר בירדן ו–1,600 נוספים במכללה האיסלמית בחברון, וזו סכנה מוחשית למדינה. לצערי אין לנו פתרון למרביתם, אז הגענו לתובנה שצריך להביא את ההשכלה הגבוהה ליישובים הערביים", אומר טרכטנברג.

התוכנית שהוא מציג כוללת הקמת שתי מכללות אקדמיות ציבוריות ביישובים ערביים והקמת מרכז השכלה נוסף לערבים ובדואים באזור הדרום.

לדבריו, "כל המכללות הציבוריות קמו בחסות אקדמית של האוניברסיטאות. עד היום מכללת גליל מערבי, מכללת כנרת ומכללת אשקלון הן תחת חסות אקדמית של אוניברסיטת בר אילן, אבל משום מה לא קמה ביישוב ערבי מכללה תחת חסות של אוניברסיטה. הגיע הזמן שנתקן את הטעות ההיסטורית, ונעשה את זה", מבטיח טרכנטנברג. ככל הנראה, המכללה תוקם בנצרת, שבה קיימת מכללה פרטית ערבית שלא מתוקצבת על ידי המדינה. מכללה נוספת תקום בצפון באמצעות שדרוגה של מכללה ערבית להוראה למכללה אקדמית.

באזור הדרום מתכננת הות"ת להקים מרכז שתוביל אוניברסיטת בן גוריון בשיתוף שאר המכללות בנגב, מה שיאפשר לתלמידים מתאימים הכוונה ולימודים לקראת תואר, או מסלול של הכשרה מקצועית.

באיזו שפה ילמדו במכללות הערביות?

"הלימודים צריכים להיות בעברית, כי אחרת הסטודנטים ימודרו משוק התעסוקה בישראל, וגם מהאינטגרציה בחברה. לצורך כך צריך לחזק גם את לימודי השפה בתיכונים. לא כל הסגל יהיה ערבי, וייתכן שהלימודים בשלב הראשון יהיו בערבית ויעברו בהדרגה לעברית. השפה היא לא הנקודה. זאת הנגשה אמיתית שלא היתה עד היום".

אבל השפה היא מחסום.

"זה מחסום אדיר, אבל מוטלת עלינו אחריות להשקיע כדי לעזור להם להתגבר על המחסום הזה".

בית הספר בצפת 
נופל בין הכסאות

מכללת אריאל נהפכה לאוניברסיטה בניגוד לעמדתך, האם הות"ת תתקצב אותה?

"כשהנושא עלה לפני שנתיים השמעתי את דעתי וכתבתי מסמכים שמפרטים ומנמקים אותה. ניסיתי לשכנע, אבל דעתי לא התקבלה. זה לגיטימי והמערכת צריכה לקבל את ההכרעה שנפלה. בשלב זה אנחנו מתקצבים את אריאל בהתאם לתקצובה בעבר ויש מחויבות של שר האוצר הקודם להשלים את התקצוב שלא מתקציב ההשכלה הגבוהה".

מה לגבי הקמת אוניברסיטה בגליל?

"הדיון בכך מונע משיקולים פוליטיים. אנחנו מבצעים בשקט מהלכים שבבוא היום אולי יצמיחו שם אוניברסיטה על ידי חיבור בין מכללת תל חי ומכון המחקר מיגל, שכיום מתוקצב על ידי משרד המדע. יושבים בו 40 חוקרים שעושים עבודה נפלאה. אם נצליח להעצים את המכללה כך שתהיה הראשונה שבה יש תשתיות מחקר ולפתח בה תרבות מחקרית - זו תהיה דרך שתאפשר להצמיח בבוא היום מרכז אוניברסיטאי באזור. זאת עבודה שמתקיימת בשטח, ולא סתם דיבורים בעלמה. צריך להצמיח מוסד כזה מלמטה למעלה, ולא בהכרזות. אנחנו מחויבים לפתח את ההשכלה הגבוהה והמחקר בגליל באופן מושכל ואטי ולא בשלטים והכרזות".

אתה מפקפק במחויבות המדינה כלפי הצפון?

"הקמנו את בית הספר לרפואה בצפת, שהיה בחלקו הגדול יוזמה ממשלתית, ובאמת מדובר בבית ספר מדהים. אבל המדינה, אחרי שגזרה את הסרט, מתנערת מהעניין במובן התקציבי. בית הספר נופל בין הכסאות ומקבל קצת כסף מפה וקצת כסף משם. יש כבר תורמים שהחזירו את התרומות כי אין מצ'ינג (הקצאת מימון דומה) של המדינה".

איך זה ישפיע על המשך הפיתוח של בית הספר? דובר על הקמת קמפוס חדש ומשוכלל באזור.

"היתה החלטה להקים קמפוס קבוע לבית הספר ליד בית החולים זיו. זה לא יקרה, כי מישהו צריך להקים תשתיות ולסלול כבישים וביוב, אבל אין תקציבים לדבר הזה. אז המבנה הזמני שבו בית הספר פועל יהפוך לקבוע וזה בסדר, אין לי בעיה עם זה. הנקודה היא שקל להקים מוסד ולגזור סרט כדי לרצות את כולם. אני לא רוצה להגיע למצב שמקימים ככה אוניברסיטה בגליל ושאחר כך נמצא את עצמנו במצב דומה".

בינתיים, טרכטנברג אומר גם שהות"ת מחויבת להעביר את המכללות להוראה מהאחריות והתקצוב של משרד החינוך לאחריות ות"ת, מהלך שיביא להעלאת הרמה האקדמית בהן ולשיפור התקצוב שלהן. ביום רביעי הות"ת אמורה לקבל החלטה להעברת מכללת בית ברל ומכללת סמינר הקיבוצים לתקצוב של ות"ת.

"זו טרנספורמציה אמיתית של המוסדות האלה, שבנויים כיום על פי מודל של תיכון פלוס למודל של מוסד אקדמי", הוא אומר, ומדגיש כי אף שאת רוב זמנו הוא משקיע באקדמיה, הוא עדיין מנסה להוביל שינוי חברתי. "העברת המכללות לתקצוב ות"ת היא לא בסדר העדיפויות של האקדמיה בישראל. זה מאמץ ניהולי עם כאב ראש מטורף, אבל זה נחוץ כדי לתרום להעלאת רמת המורים. הנושאים האלה (הנגשת המערכת לערבים וחרדים, פיתוח האקדמיה בגליל) לא נוגעים ישירות להשכלה גבוהה, אלא לצרכים של החברה. אני רואה את עצמי מחויב קודם כל להשכלה הגבוהה, אבל גם לצרכים של החברה בישראל באמצעות ההשכלה הגבוהה".

נשמע שאתה מכין את הקרקע לקראת כניסה לפוליטיקה.

"אני לא מכין את הקרקע, אלא מתכוון להמשיך כמה שאני יכול בעשייה ובקידום החברה בישראל. אני נושא בתפקיד שמאפשר לי להשפיע ולקדם בדיוק את הנושאים שבעיני הם החשובים ביותר לעתיד החברה, אז כרגע אני לא מסתכל על השלב הבא ומרוכז בעשייה. זה נכון שהיו אלי פניות מגורמים פוליטיים. זה לא סוד. אני מדבר עם אנשים, אבל מבהיר לכולם שפניי כיום הם לעשייה בהשכלה הגבוהה. יש לנו אג'נדה עמוסה ויבוא יום שבו אסיים את התפקיד ובו אשאל את השאלות האלה".

"האוניברסיטה העברית רחוקה מקריסה כמו בהדסה"

הוועדה לתכנון ותקצוב ההשכלה הגבוהה (ות"ת) והאוניברסיטה העברית קרובות להתנעת תוכנית התייעלות באוניברסיטה, שנועדה לסייע לה להתמודד עם מצבה הכלכלי המשברי, אומר פרופ' מנואל טרכטנברג.

לאוניברסיטה גירעון שמוערך בכ–200 מיליון שקל והיא מנסה כבר שנים לבצע מהלכי התייעלות שנועדו לאזן את תקציבה. כפי שפורסם ב–TheMarker ב–2013, לאחר שגורמים באוניברסיטה הודו כי היא התקשתה לפתוח את שנת הלימודים הקודמת, החלו בינה לבין הות"ת מגעים לתוכנית התייעלות בסיוע המדינה.

תקציבה השנתי של האוניברסיטה העברית מוערך בכ–2.5 מיליארד שקל, אך היא מקצה יותר מ–20% ממנו לתשלום חובות הפנסיה התקציבית של המרצים, שמוערכת בכ–11.5 מיליארד שקל. זהו החוב האקטוארי הגבוה ביותר מקרב האוניברסיטאות, שבסך הכל מוערך בכ–26 מיליארד שקל. למרות זאת, המדינה לא עשתה דבר עד כה כדי להתמודד עם החוב הענקי הזה.

"הבעיה הגדולה היא באוניברסיטה העברית. אנחנו נמצאים בשיחות עם משרד האוצר כדי להתניע בה מהלך רציני שיביא לפתרון קבע למצבה הכלכלי. הפתרון ידרוש מהאוניברסיטה להיפרד מנכסים משמעותיים והסגל יצטרך לממן בעצמו, לאורך זמן, חלק מהמחויבויות הפנסיוניות. האוצר יצטרך לסייע", אומר טרכטנברג.

באוניברסיטה העריכו בעבר כי יהיה עליה להיפרד מאחד מארבעת הקמפוסים - בהר הצופים, בגבעת רם, בעין כרם וברחובות.

בתשובה לשאלה אם האוניברסיטה העברית קרובה לקריסה כמו בית החולים הדסה, אומר טרכטנברג: "לא. האוניברסיטה לא קרובה בכלל להדסה, כי הות"ת כל הזמן מפקחת ונמצאת עם היד על הדופק. המצב בהדסה נגרם בין היתר כי אף אחד לא פיקח ולא ראה מה מתחולל שם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#