תואר ברמאות: כך מתנהלת תעשיית השקר של מכירת עבודות אקדמיות - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תואר ברמאות: כך מתנהלת תעשיית השקר של מכירת עבודות אקדמיות

עשרות אתרים מציעים לסטודנטים לחוצים לכתוב עבורם עבודות תמורת אלפי שקלים לעבודה - אף שמדובר בעבירת משמעת ובעבירה פלילית ■ האוניברסיטאות: נפנה ליועמ"ש ולמשטרה - נפיל את אתרי העבודות

131תגובות

את סוף השבוע האחרון בילתה אורית, סטודנטית לתואר שני במינהל עסקים, מול המחשב. בעוד כחודש עליה להגיש עבודת סמינריון והזמן דוחק. ביום חמישי היא חיפשה מאמרים שישמשו אותה בכתיבת העבודה, אבל ביום שישי כבר פנתה לכמה גופים שהבטיחו לה שיכתבו את העבודה עבורה - בתשלום של כמה אלפי שקלים.

כתבות נוספות ב-TheMarker

דודו בכר

כשכרישי הנדל"ן מסתערים על השכונות של פעם

קרב הירושה במשפחת עופר הוכרע

הישראלים כבר לא מפחדים להזמין באינטרנט מחו"ל

"כל סטודנט בשנה א' מכיר את החברות האלה", היא אומרת. "יש להן נוכחות חזקה באינטרנט, והפיתוי להשתמש בשירותים שהן מציעות גדול. פניתי לכמה חברות דרך אתר האינטרנט שלהן - והופתעתי עד כמה מהר הן חזרו אלי. היו כאלה שביקשו לחזור אלי עם פרטים בטלפון אבל רובם ענו במייל, נתנו לי הצעת מחיר וביקשו שנתקדם ושאעביר מקדמה. היתה תחושה שאפשר לסגור את הכל בכמה מיילים". לדברי אורית, “נציגה של אחת החברות חזרה אלי ואמרה לי שמרוב עומס הם לא יכולים לקבל כתיבה של עבודות חדשות. היא אפילו הפנתה אותי לכותב עבודות אחר מחוץ לחברה".

אורית החליטה לבסוף לנסות להתמודד עם כתיבת העבודה בעצמה. "אני לא בנויה ללחץ הזה, וחוץ מזה במקרים כאלה עדיף לשכור שירותים ממישהו עם המלצות ולא לעשות זאת דרך האינטרנט", היא אומרת. חיפוש קצר בגוגל מגלה עשרות אתרים שמציעים בגלוי כתיבת עבודות אקדמיות לסטודנטים בכל התארים, לצד שירותים נוספים כמו עריכה לשונית והגהה, וגם סיוע נרחב וכתיבת חלקים בתזה לדוקטורט או כתיבה של הצעת המחקר. זאת אף שמדובר בעבירת משמעת חמורה במיוחד בעולם האקדמיה, ולדברי עורכי דין גם כעבירה על החוק.

באתרי האינטרנט מבטיחים מספקי השירותים האלה "דיסקרטיות מלאה" ו“מחויבות להצלחה", ומספרים כי העבודות ייכתבו על ידי "צוות אקדמאים מיומן בעל תארים מתקדמים". אבל בפועל, ספקי השירות האלה פועלים בסתר, תחת זהות בדויה, מעסיקים לעתים סטודנטים ללא ניסיון ולא מתחייבים לאיכות העבודה - ככל הנראה, מאחר שהם מניחים שהסטודנטים לא יעזו להתלונן על טיב השירות ובכך לחשוף עצמם כמי שביצעו עבירה.

עורך דין המייצג סטודנטים בעבירות משמעת מספר שכבר נתקל במקרים שבהם כותב העבודות מיחזר עבודה קודמת - ובסטודנטים שמועמדים לדין משמעתי במוסדות הלימוד עקב קניית עבודה.

"לא מפחדים להיתפס"

משיחות עם כותבי עבודות וסטודנטים, ומסקירת רשימת נתוני השירות באתרי האינטרנט, עולה כי מדובר בתעשייה של ממש. אבל במכללות ובאוניברסיטאות טוענים כי התופעה שולית, וכי המקרים הבודדים שמתגלים מדי שנה נענשים בחומרה. לשי, מתרגל באחת המכללות הגדולות, יש הסבר: "זו תופעה רחבה שבמוסדות מנסים להתכחש לה. הבעיה היא שקשה להוכיח את העבירות האלה, וגם אם מצליחים - המרצים והמתרגלים חוששים להתלונן, כי יש תחושה שזה לא כדאי לאף אחד", הוא אומר.

הצעות המחיר שקיבלה אורית נעו בין 2,000 לכ-4,800 שקל. האדם שביקש את המחיר הגבוה ביותר טען כי "רמת עבודתי גבוהה לאין שיעור והיא תענה על כללי האתיקה, כך שאין חשש שתיתפס". ספק אחר כתב לאורית: "עבודה לתואר שני במימון, ליווי ותיקונים ללא הגבלה עד להגשה סופית עולה 2,400–2,700 שקל. כדאי להתחיל ולא לעמוד בלחץ של זמן. נוכל להציע כמה נושאים ותבחרי את מה שאת מתחברת אליו באופן הטוב ביותר". הצעה נוספת הציעה טווח מחיר של 2,400–3,500 שקל.

בניגוד לאורית, שמוליק, סטודנט מאזור המרכז, קנה עבודת סמינריון במהלך לימודיו לתואר במדעי החיים באוניברסיטת תל אביב והיה מרוצה מהתוצאות. לדבריו, זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה רכש עבודה. "חשבתי שאת הזמן שבו ייקח לי לכתוב סמינריון אני יכול להשקיע בעבודה ולהרוויח כסף, בלי לשבור את הראש ולהתענות. פניתי במייל לכל החברות שהופיעו בגוגל, וכולן חזרו אלי. היו כאלה שדיברו אתי בטלפון, ואפילו לא ממספר חסוי. הם לא מפחדים שיתפסו אותם. בסופו של דבר שילם שמוליק 3,500 שקל והעבודה זכתה לציון 95, מבלי שעוררה את חשד המרצים.

למרות הציון הגבוה, התהליך לא היה נטול תקלות. "קיבלתי את העבודה כתובה ומוכנה להגשה אבל היתה לי הרגשה שכדאי לי לבדוק אם אין בה חלקים שמועתקים ממקומות אחרים. שלושה עמודים בעבודה היו מועתקים מלה במלה ממאמר שמצאתי בגוגל", מספר שמוליק. "בשלב הזה הבנתי שלא היא הכינה את העבודה, אלא אנשים שעובדים בשבילה. כנראה שהיא קבלנית שגוזרת קופון. היא התחייבה לתקן את זה תוך 48 שעות. קיבלתי את העבודה המחודשת שהיתה בסדר גמור".

אייל טואג

ליהי, החלה לכתוב עבודות בתשלום עוד לפני סיום התואר הראשון, לדבריה, "מדובר בהרבה לילות ללא שינה, אבל זה שווה את זה כלכלית. יש הרבה קורסים שאנשים צריכים לעשות כדי לקבל קידום בעבודה או העלאה בשכר אז לא אכפת להם מהציון. יכול להיות שזו עבודה שקל לכתוב אותה, אבל הם מעדיפים לשלם כסף. כתבתי גם כמה הצעות מחקר לתזות. אני אפילו לא יודעת מה זה אומר, אבל מבחינת התוכן זה דומה לכתיבת מיני סמינריון. אין לי שום הכשרה לסוג העבודה הזה אבל יש לי את היכולת לחרטט".

סמינריון ב-250 שקל

לצד הגופים שמציעים כתיבת עבודות על פי דרישה, קיימים כמה אתרים שמוכרים עבודות אקדמיות שכבר הוגשו בעבר במוסדות ההשכלה הגבוהה במחירים נמוכים באופן משמעותי. הסיכון בהגשת עבודה כזאת גבוה במיוחד. למעשה, סטודנט שמכר כמה עבודות לאתר דומה אמר כי "רוב הסיכויים שסטודנט שיגיש את העבודה הזאת ייתפס. האתרים האלה נועדו כדי לקבל רעיונות ולעזור לסטודנט 'למחזר' את החומר, ולא בשביל להגיש את העבודה כמו שהיא".

אחד האתרים, פריאקדמיק, מציג את עצמו כאתר "בוטיק", מתחייב שהעבודות חדשות ומעודכנות ומבטיח אנונימיות מוחלטת. לפי הפרסום באתר, עלות העבודות נעה בין 90 ל–390 שקל. כמה עבודות ניתנות גם ללא תשלום. האתר הזה מציג עבודות "חמות ישר מהתנור", למשל עבודת סמינריון בנושא "עלייתו ונפילתו של טייקון - נוחי דנקנר", ב–180 שקל. ניתן לרכוש את העבודה באופן בלעדי ב–590 שקל. האתר מציג גם סמינריון במוסר ועסקים ב–250 שקל.

באתר נוסף, סמרטר, מציעים לסטודנטים שמוכרים עבודות לקבל 40% מערך העבודה בכל פעם שתימכר, ועמלות נוספות לסטודנטים שחבריהם ירכשו עבודות באתר. באתר מוצגת תגובה של סטודנט אנונימי שנועדה לקדם את העסקים, בזו הלשון: "באחרונה קיבלתי צ'ק של יותר מ–3,000 שקל ללא כל מאמץ מצדי". האתר מציע עבודה על אומדן שווי קרקע במכרזים למכירת מקרקעין ב–450 שקל וסמינריון על המחאה החברתית ב–250 שקל.

תומר אפלבאום

אתר יובנק טוען כי הוא האתר הגדול ביותר בתחום. גם הוא מציע לסטודנט לקבל עמלות מארבע המכירות הראשונות של העבודה שיעלו לאתר ובונוסים נוספים. ניתן לרכוש בו, בין היתר, עבודת גמר בהנדסת תעשייה וניהול ב–358 שקל, ועבודה במשפטים על הזכות לפרטיות ב–240 שקל.

להגביר את הענישה

למרות הקלות היחסית שבה ניתן לרכוש את העבודות, בוועד ראשי האוניברסיטאות, המייצג את נשיאי כל אוניברסיטאות המחקר, מבטיחים להחמיר את הענישה המוטלת על מגישי העבודות הלא חוקיות. באוניברסיטאות החליטו להעלות את הנושא על סדר היום לאחר שקיבלו כמה פניות מחברי סגל בנוגע לפרסום הגובר והולך בתוך האוניברסיטאות עצמן, של ספקי שירותים שמציעים סיוע בכתיבת העבודות.

"אנשים איבדו את הבושה. יש מודעות בכל הקמפוסים שמציעות עזרה בעבודות ושיעורים פרטיים, כשברור לכולם שמדובר בכתיבת עבודה", אומר אודי, מרצה באוניברסיטת תל אביב. "מצד שני, למה אנחנו מצפים. יש סטודנטים שמסיימים את התיכון בלי ידע באנגלית ובלי יכולת לחשוב בעצמם ולנסח משפט כמו שצריך בעברית, ופתאום מתבקשים לכתוב עבודה ברמה אקדמית. מה הפלא שמי שיש לו כסף מוצא פתרונות אחרים?"

בקרוב ייפגשו כל הרקטורים באוניברסיטאות לדיון מיוחד בנושא, שיזם ועד ראשי האוניברסיטאות. היועץ המשפטי של הוועד הבהיר כי מדובר בעבירה פלילית והמליץ להחמיר את העונשים שניתנים לסטודנטים שהגישו עבודות כאלה. מהוועד נמסר גם כי הוא שוקל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרה כדי לבדוק כיצד ניתן להפסיק את הפעילות של האתרים האלה. עם זאת, בוועד טוענים כי התופעה שולית: "אחוז קטן של רמאים פוגע במאות אלפי הסטודנטים שממלאים את המטלות באופן אמין".

"הבעיה היא לא רחבת היקף", אומר פרופ' מנחם בן ששון, נשיא האוניברסיטה העברית ויו”ר הוועד. "זה נכון שיש נוכחות דומיננטית מאוד של אתרי אינטרנט וכשמסתכלים על זה אתה אומר לאיפה הגענו - אנשים ממש מוכרים תחליפים להשכלה ואדם יכול להתעטף בנוצות זרות ולקבל ציון שלא מגיע לו. אבל אנחנו יודעים שהיקף הבעיה באוניברסיטאות לא גדול במיוחד.

דן קינן

"אנחנו שוקלים לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כי מדובר כאן בגניבה. אנחנו צריכים לחנך חינוך אקדמי נקי מבחינת דרכי העבודה ואמין מבחינת התוצאות", קובע בן ששון. "באוניברסיטה העברית הנחו את המרצים להקפיד על הקשר עם הסטודנטים בהליך כתיבת העבודות. העבודה נוצרת בכתיבה אישית בין מורה לתלמיד, ומי שקנה עבודה מוכנה לא ישרוד את זה". גורם במועצה להשכלה גבוהה מוסיף כי במועצה רואים בחומרה את הנושא, ויגבו כל מוסד אקדמי שינקוט יד קשה נגד הסטודנטים שייתפסו רוכשים עבודות.

אולם, משיחות שניהלנו עולה תמונת מצב שונה מזו שהציג בן ששון. נראה שכיום מוסדות ההשכלה הגבוהה מבינים שאינם מצליחים להתמודד עם היקפי התופעה. שי, מתרגל במכללה שבין היתר אחראי גם על בדיקת עבודות הסטודנטים, מתאר תופעה רחבה וחמורה יותר. לדבריו, מספר המקרים שמועלים לוועדות המשמעת נמוך במיוחד. "זו תופעה נפוצה מאוד בקורסים מסוימים, אבל קשה לזהות מקרים כאלה שבהם הסטודנט מגיש עבודה שלא הוא כתב, וגם כשמזהים עבודה כזאת - קשה להוכיח את זה, ומקרים רבים לא מגיעים בכלל לוועדת משמעת. למרצים ולמתרגלים קשה להתלונן כי הביורוקרטיה היא עצומה, והתחושה בסגל היא שלפעמים המתרגלים שתפסו סטודנטים מעתיקים נהפכים לנאשמים במקום הסטודנטים. נטל ההוכחה נופל עליהם".

שי עצמו נתקל בכמה מקרים חשודים. "לפעמים אתה מוצא בעבודות דברים שמצביעים על כישרון יוצא דופן של הסטודנט שלא בא לידי ביטוי במקומות אחרים, דברים שלא מופיעים בחומר הלימוד, דורשים יכולת שהם לא למדו או גישות תיאורטיות מדיסציפלינות אחרות, כי מי שכתב את העבודה בא מרקע אחר". למרות זאת, הוא מוסיף, "אם לא מתעמתים עם הסטודנט, קשה להוכיח שהוא רכש את העבודה".

מהאוניברסיטה העברית נמסר כי בארבע השנים האחרונות התגלו 13–19 מקרי העתקה מדי שנה, פרט ל–2009, אז הורשעו 35 תלמידים במוסד בעבירות העתקה שונות. על הסטודנטים הוטלו עונשים של הרחקה לתקופות שונות ואף הרחקה לצמיתות מהלימודים, פסילת המטלה והקורס וענישה על תנאי של הרחקה ממושכת במקרה של הרשעה נוספת.

מאוניברסיטת תל אביב נמסר: "שלטונות האוניברסיטה נתנו ונותנים את דעתם באופן רצוף בסוגייה. עם זאת, יש לציין כי הבעיה סבוכה, שכן לא קל להביא ראיות מוצקות בכל הנוגע לעצם רכישת עבודות. סטודנט המכין עבודה להגשה מסגנן אותה, עורך אותה כרצונו ואף מוסיף ביבליוגרפיה משלו. הגורמים המוכרים עבודות מציגים את עצמם כמורי ידע והם מקבלים ככל הידוע לנו גיבוי משפטי. המועצה להשכלה גבוהה נקטה כמה יוזמות בעניין והאוניברסיטה תשתף אתה פעולה".

ניר כפרי

"מעשיהם של מוכרי העבודות חמורים 
ממעשי הסטודנטים עצמם"

לדברי עו"ד גיא פלנטר, המייצג בין היתר סטודנטים בדיני משמעת, במקרים של קניית עבודה והגשתה למוסד אקדמי יש "כל היסודות לגיבוש עבירות פליליות". כך למשל, "עבירה של זיוף מתגבשת בכך שסטודנט חותם על עבודה שהיא לא פרי עמלו ויוצר מצג כוזב כאילו כתב את העבודה, ואם על בסיס העבודה המזויפת זוכה הסטודנט לציון, הרי שנתגבשה העבירה של קבלת דבר במרמה. במידה שהעתקת העבודה נחשפה, התגבשה 'רק' עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה".

פלנטר מבהיר כי גם מוכרי העבודות עוברים על החוק, מאחר שהם "מפירים זכויות יוצרים באופן שיטתי למטרות מסחריות וניתן לראות בהם שותפים למעשי הזיוף והמרמה של הסטודנטים, או לכל הפחות מסייעים לעבירות אלו". עם זאת, מציין עו"ד פלנטר כי למעט מקרים חריגים בחומרתם, יסתפקו המוסדות האקדמיים בטיפול משמעתי ולא יגישו תלונה למשטרה כנגד הסטודנטים.

"מדי חודש פונים אלינו לפחות שניים־שלושה סטודנטים ממוסדות אקדמיים שונים ומבקשים שנעניק להם ייעוץ או ייצוג משפטי בנושא", אומר פלנטר כשהוא מתייחס להיקף התופעה. "בעיני, מעשיהם של מוכרי העבודות למיניהם חמורים לאין שיעור ממעשי הסטודנטים עצמם, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת מעשיהם של הסטודנטים. מוכרי העבודות מתפרנסים מניצול מצוקתם של הסטודנטים ומהכשלתם, תוך גביית ממון רב על בסיס הבטחות שווא. במישור המשפטי שני הצדדים לעסקת מכירת העבודה והגשתה הם שותפים מלאים להונאה של מוסד הלימוד, אלא שבדרך כלל המוכר לא נחשף ואם הוא לא סטודנט בעצמו, הרי הדין המשמעתי לא חל עליו ובהיעדר טיפול פלילי, יוצא המוכר ללא כל סנקציה על מעשיו".

"לא תמיד דוקטור שלא יודע סטטיסטיקה הוא דוקטור פחות טוב"

אייל טואג

לדורון, בעל חברה לכתיבת עבודות, נמאס מהטענות שמופנות נגד כותבי העבודות. לדעתו מדובר בצביעות והתחסדות: "אנחנו לא הבעיה. הבעיה היא השיטה", הוא אומר. דורון, המתעקש כי החברה שבבעלותו "לא מוכרת עבודות אלא נותנת סיוע", אף שבאתר נכתב כי החברה מספקת שירותי כתיבת עבודות עבור הסטודנטים, מציין שבארה"ב התופעה נפוצה ומקובלת יותר. "כל הנושא של קניית עבודה און ליין הוא שקוף וידידותי. אפשר להזמין עבודה ולקבל אותה תוך יומיים".

לדבריו, היקף התופעה הוא סימפטום לכמה בעיות: העומס המוטל על הסטודנטים, היעדר כישורים מתאימים והכשרה לא מספקת של האוניברסיטאות לכתיבת עבודות חקר מורכבות. "יש סטודנטים שמבקשים עזרה מקרוב משפחה, מחברה או אח, ויש כאלה שזה לא זמין עבורם אז הם פונים אלינו. באוניברסיטאות זה פחות נפוץ כי שם לסטודנטים יש יכולת גבוהה יותר, ואם הם פונים אלינו, זה בשביל לקבל עזרה בחלקים מסוימים ולא בכתיבה של העבודה. במכללות פונים אלינו בהיקפים גדולים יותר", אומר דורון, ומוסיף כי "ההתנהלות של המרצים היא לא לעניין. אם הם מכבדים את הסטודנטים, שיישבו אתם על הצעת המחקר פעמיים בשבוע ויעזרו להם. אי אפשר להיפגש אתם רק פעם או פעמיים וזהו. כשלמישהו יש בעיה הוא מחפש פתרון".

דורון מספר כי דוקטורנט שפונה אליו מקבל סיוע, אך אחראי בעצמו על הליך הכתיבה. "אנחנו לא כותבים לו. אנחנו עושים אתו כמה שיחות ומשמשים כשוליה עבורו". לתפישתו, לא מדובר בפגיעה ברמה האקדמית או בכישורי הסטודנטים. "הסמינרים הם נישה מסוימת בלימודים. לא תמיד דוקטור שלא יודע סטטיסטיקה יהיה דוקטור פחות טוב. אפילו עוזרי הוראה ומרצים נעזרים בשירותים כאלה".

על השאלה אם החברה מתחייבת לציון, עונה דורון כי האחריות היא של הסטודנט. "אם הוא לא מספיק אינטליגנטי בשביל לקרוא את העבודה ולראות שהיא מספיק טובה, אז למה הוא מגיש אותה?"

מה הסיכוי שיפסלו עבודה שסטודנט קנה?

"אם הוא הגיש עבודה ממוחזרת, הוא יילך לוועדת משמעת. אם הוא הגיש עבודה בנושא שהוא בחר, עם מאמרים אקטואליים, הוא צריך להגיד מראש שהוא קיבל סיוע בכתיבת העבודה. אני יכול לתת לו מסמך שמעיד שהוא נעזר בנו. בכל עבודה אקדמית בכל מקום בעולם משלמים על עריכה והגהה".

מוועד ראשי המכללות נמסר: "מצער אותנו לשמוע שאנשים מתפרנסים ממכירת עבודות לסטודנטים ופוגעים בעתידם האקדמי. המידע שנמסר לכם מפי חברה פרטית הוא בלתי מבוסס בעליל, מעולם לא נבדק לעומק ואנחנו מכחישים אותו בכל תוקף. יחד עם זאת, נעשים מאמצים מתמידים של המרצים למנוע השגת ציונים בדרכי רמייה וננקטות סנקציות כלפי אותם סטודנטים. המכללות האקדמיות הציבוריות פועלות בנחישות למנוע את התופעה. יתרה מזאת, המכללות פועלות למנוע כל ניסיון של חברות או אנשים פרטיים לפרסם מכירת עבודות בקרב הסטודנטים במוסדות".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#