המלחמה על ההשכלה הגבוהה של החרדים

החרדים שלומדים במסלול תיכוני עם בגרות מוצאים את עצמם מופלים לרעה ע"י המל"ג

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

שר החינוך, שי פירון, מנהל בימים אלה מאבק נואש בניסיון לכפות לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים היסודיים. באותה עת, מדינת ישראל מפנה את גבה למעט החרדים שלומדים ליב"ה בתיכון ואפילו מעזים וניגשים לבחינות הבגרות.

מתברר שהחרדים האלה, שהם מיעוט קטן ביותר, מוצאים את עצמם מופלים לרעה כשהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מסרבת לאפשר להם להמשיך ללימודים אקדמיים במסגרות הייעודיות לחרדים - בכך היא נועלת בפניהם במידה רבה את שערי ההשכלה הגבוהה.

בימים אלה ניטש ויכוח מר בתוך המל"ג, בראשותו של פרופ' מנואל טרכטברג, ובתוך משרד החינוך בראשותו של פירון, המפקח על המל"ג, בדיוק בנקודה הזאת. הוויכוח, שמאיים להיהפך לאחד הרגישים ביותר ביחסי מדינה־חרדים, נוגע לשאלה המהותית "מיהו חרדי". שאלת מיהו חרדי דרושה למל"ג כדי לקבוע מי זכאי להתקבל למסגרות האקדמיות הייעודיות לחרדים.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הקמפוס החרדי במכללה האקדמית קרית אונו. "להציב גבולות הגיוניים" צילום: דן קינןצילום: דן קינן

המל"ג עושה מאמצים רבים לשלב את החרדים בין מקבלי ההשכלה הגבוהה, ולשם כך היא מקצה בחמש השנים האחרונות תקציבים גדולים וקשב ניהולי רב להקמתן של מסגרות אקדמיות נפרדות לחרדים. כיום קיימות כבר 12 מסגרות חרדיות (מח"ר) אקדמיות, כולן בניהול של מוסדות אקדמיים מוכרים, וכולן נדרשות על ידי המל"ג לעמוד באמות מידה אקדמיות מלאות - כדי לא לההפך למסגרות שמנפקות השכלה גבוהה למראית עין בלבד.

ההצלחה הגדולה של מסגרות אלה - ש 7,000- סטודנטים וסטודנטיות חרדים לומדים בהן ושהעמידו 8,000 בוגרים מ-2000 - נתפשת כאחת ההבטחות הגדולות לשינוי פני החברה החרדית ולשילובה בעולם העבודה המודרני.

אלא שההצלחה אינה נטולת בעיות. למעשה, המסגרות האקדמיות לחרדים הן פשרה כאובה במיוחד, משום שהן כרוכות בהפרדה כפולה - הפרדה בין חרדים לחילונים (מסגרות לחרדים בלבד), והפרדת גברים מנשים (קמפוסים נפרדים לגברים ולנשים).

למעשה, בהקמת המסגרות החרדיות המדינה מבצעת חטא כפול. ראשית היא מאפשרת לחרדים להמשיך ולהתבצר בתוך הגטאות הנפרדים שלהם - במקום שהלימודים באוניברסיטה ישמשו צעד ראשון להתערות של החרדים בחברה הכללית, כפי שהוא המצב למשל לגבי הסטודנטים הערבים, גם באקדמיה החרדים ממשיכים לשמור על אורח החיים המובדל והנפרד שלהם. אל ההחמצה הנוראית הזאת מתווסף החטא הנוסף של הדרת הנשים.

אם לא די בכל שהמדינה נותנת את ידה להדרת נשים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים - ההדרה הזאת היא מנת חלקם של כל בתי הספר החרדיים, וכן של בתי הספר הממלכתיים־דתיים - הרי שעתה המדינה נותנת את ידה להרחבת ההדרה הזאת גם ללימודים אקדמאיים. כלל לא בטוח שהצעד הזה חוקי.

הההפרדה הכפולה מעלה שאלות משפטיות, ערכיות, ופרקטיות. החינוך האקדמי בבסיסו נועד ליצור פתיחות לדיון וחשיפה לדעות אחרות ולחשיבה ביקורתית. כל אלה אינם קיימים במסגרות החרדיות, שבהן החרדים ממשיכים להתערות רק בינם ובין עצמם, ולא נחשפים לדעות ולתפישות עולם חדשות. בכך המסגרות החרדיות מחטיאות חלק נכבד מחשיבות החינוך האקדמי - מלבד השאלה הפרקטית ביותר: הכיצד יתערו החרדים מאוחר יותר בשוק העבודה הכללי, שאליו ההשכלה האקדמית אמורה להכשיר אותם, אם הם ממשיכים לחיות בגטאות הסגורים שלהם גם באוניברסיטה?

פערים בין משרד החינוך למועצה להשכלה גבוהה

השאלות האלה מחדדות את הגישות השונות כלפי המסגרות החרדיות. משרד החינוך מתלהב מהן מאוד ורואה בהן את ההבטחה הגדולה לשילובם של החרדים בעולם המודרני. במל"ג מתלהבים פחות, וחוששים כי בפועל המסגרות האלה נותנות יד להמשך ההתבצרות החרדית בגטאות, וכי לא ברור כיצד ניתן להצדיק את קיומן ערכית, משפטית או חינוכית.

הבדלי התפישות מולידים גם הבדלי מדיניות. משרד החינוך רוצה להרחיב את המסגרות החרדיות עד כמה שניתן, ולמשוך דרכן כמה שיותר חרדים וחרדיות להשכלה הגבוהה. המל"ג, לעומתו, עוסקת בשאלה אם צריך לשים גבולות למכללות החרדיות, ואם כן - היכן יעברו הגבולות האלה?

במל"ג משוכנעים שצריך להעביר גבולות כאלה, ולו כדי לייצר צידוק משפטי־ערכי להקמתן של מסגרות נפרדות לחרדים.

את הצידוק מצאה המל"ג בהגדרה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשאלה מיהו חרדי: חרדי הוא מי שלמד במוסד חרדי ושלא ניגש לבגרות. המל"ג אימצה את ההגדרה הזאת לחיקה, וקבעה כי מי שיכול ללמוד במסגרות החרדיות הוא רק מי שלא למד לבגרות.

בכך ניתן הצידוק לקיומה של המסגרת הנפרדת - חילונית־חרדית וגברים־נשים: לא מסיבות דתיות, אלא מסיבות של הבדלים מהותיים ברמה האקדמית. בעוד שכל החילונים שלומדים באקדמיה הם בעלי בגרות מלאה, החרדיות הן בעלות בגרות חלקית בלבד (הן עומדות בבחינות סולד, שהן מעין תחליף לבגרות), ואילו לגברים החרדים אין בגרות, וחסר להם ידע מינימלי. הבדלי הרמות, לכן, הם הצידוק לקיומן של המסגרות הנפרדות - ומכאן נולדה התוצאה האבסורדית - חרדי בעל בגרות לא יוכל להתקבל למוסדות החרדיים.

"מי שמספיק טוב כדי ללמוד לבגרות, מספיק טוב כדי להתקבל לאוניברסיטה. אין סיבה שהוא ילמד במסגרת נפרדת, הרי בסוף הוא יצטרך בכל מקרה לעבוד בשוק העבודה הכללי", אומרים במל"ג, ורומזים לבעיה הרגישה ביותר - שקשורה לחרדים הלאומיים (חרד"לים), שהם נוער דתי לאומי שהקצין ונמצא כיום על התפר עם העולם החרדי. הזרם החרד"לי גובר בתוך הציונות הדתית, והוא תובע לעצמו זכויות השמורות כיום רק לחרדים. כך, המסגרות הצבאיות לחרדים - למשל הנח"ל החרדי - משמשות במידה רבה את החרד"לים (שהיו יכולים לעשות שירות צבאי רגיל), ולא את החרדים. באותה מידה החרד"לים תובעים להתקבל למסגרות אקדמאיות חרדיות, אף שיש להם בגרות, בגלל הרצון לשמור על ההפרדה מנשים.

שאלת קביעת הגבולות למסגרות החרדיות, אם כן, היא שאלה פוליטית נפיצה. החרד"לים, שיש להם לפחות מפלגה אחת שמייצגת אותם (הבית היהודי), ושגם במשרד החינוך יש להם אוזניים קשובות, נלחמים כדי להסיר את מגבלת הבגרות בקבלה למסגרות החרדיות.

המל"ג, בדיוק מאותה הסיבה, נלחמת נגד. מאותה המלחמה נובעת גם ההתעקשות של המל"ג עד כה שלא להתיר למסגרות החרדיות ללמד גם תואר שני. חרדי שרוצה להמשיך לתואר שני, למשל נשים שלומדות פסיכולוגיה ורוצות להשלים תואר בפסיכולוגיה קלינית, מתבקש על ידי המל"ג לעבור לאוניברסטאות הכלליות. במל"ג מציינים בסיפוק כי ההתעקשות הזאת מוכיחה את עצמה - והראיה לכך היא שחרדים משכילים מגיעים לשערי האוניברסיטאות בסופו של דבר.

"לחרדים נוח הרבה יותר ללמוד במסגרות נפרדות, עם רף קבלה נמוך יותר", אומרים במל"ג, "אבל אם לא נעצור את הסחף נתרום להמשך ההקצנה החרדית. עובדה, שכשהצבנו גבול ברור לגבי התואר השני הם הבינו וקיבלו זאת. חייבים להמשיך ולהציב גבולות הגיוניים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker