"ישראל רצתה להצטרף ל-OECD אבל יש תלמידים שרוצים להצטרף לישראל" - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ישראל רצתה להצטרף ל-OECD אבל יש תלמידים שרוצים להצטרף לישראל"

כך אמרה אמרה מנהלת בית הספר הערבי למדעים והנדסה אורט לוד בפאנל בנושא חינוך שנערך בכנס אלי הורביץ באילת ■ "אם לא נתעשת יהיו פה שתי מדינות" ■ יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ עמרם מצנע: "הגענו למציאות שבה מנהלי בתי הספר אפילו לא יכולים לבחור מורים"

8תגובות

הפערים במערכת החינוך בישראל עמדו במרכז הדיון על מערכת החינוך בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שנערך באילת. הדוברים הסכימו שיש להתחיל מיד בסדרה של שינויים במערכת החינוך ובבניית תוכנית לטווח ארוך. יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ עמרם מצנע (התנועה) הציע להתחיל בפיילוט לחלוקה מחדש של סמכויות משרד החינוך והעברת סמכויות למנהלי בתי הספר וראשי הרשויות המקומיות. שר החינוך, שי פירון, היה אמור להגיב לדברים ולביקורת אך לא הגיע לכנס.

מצנע אמר כי "כולנו מסכימים שצריך להתאים את מערכת החינוך לעידן החדש ולתת שיוויון הזדמנויות לתלמידים. הוויכוח העיקרי הוא על הדרך, אבל יש הסכמה שהכיוון הוא ביזור הסמכויות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, ואל מנהלי בתי הספר שנמצאים בחזית. צריך לעשות את זה בשלבים, בהליך הדרגתי של 10-15 שנים, אבל בלי עוד ועדות ודיונים. אנו חיים במציאות שבה אין אמון בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

קניתם אייפון 5S? חבל. הנקסוס 5 נחת בישראל

לקראת הנפקת טוויטר: איך חברה בלי רווח שווה 20 מיליארד דולר?

מיכל פתאל

לדברי מצנע "הגענו למציאות שבה מנהלי בתי הספר עם קבלנים להנחיות שיורדות עליהם מלמעלה. אין להם גמישות, הם לא יכולים לבחור מורים, הם לא יכולים אפילו להשפיע על חלוקת השעות של נושאי הלימוד. יש לנו מנהלים מצויינים בשטח שיכולים לקחת יוזמה ומנהיגות ולהגיע להישגים אדירים. צריך להתחיל בפיילוט ב-30-20 רשויות מקומיות. התוצאות יהיו מיידיות ויקרינו לטובה על כל המערכת".

ד"ר אמנון כרמון, מרצה לחינוך וחוקר במכון ון ליר אמר: "הבעיה המרכזית שאנו עומדים בפניה היא שמאז סוף המאה הקודמת התהווה שבר עמוק בין בית הספר לבין הסביבה שבה הוא פועל". כרמון הציג את נייר העמדה של המכון, לפיו בתי הספר בישראל עדיין מותאמים לכלכלה בעידן התעשייתי, לא מכינים את התלמידים למאה ה-21, ולמעשה גורמים להם לנזקים ומקשים על השתלבותם בחברה.

"הרפורמות שיושמו בשנים האחרונות חשובות ביותר אבל לא מתחילות לדגדג את האתגר שאנו עומדים בפניו. אם אנחנו רוצים לאחות את השבר צריך לבנות כבר עכשיו פרדיגמה חינוכית חדשה למדינת ישראל. צריך לייצר לתלמידים אפשרויות להתמודד עם אתגרים סביבתיים וכלכליים שהסביבה מעידה לפניהם".

ד"ר יורם הרפז, מרצה במכללת בית ברל ועורך כתב העת הד החינוך אמר כי "אנחנו צריכים לשאול מהם התנאים החיוניים ללמידה ולשאול האם בית הספר מספק אותם. היום כל התכלית של בית הספר הוא למנוע למידה. כל שינוי בחינוך צריך לעשות תוך כדי חשיבה, אבל לפני הכל צריך לשנות את נקודת המבט - לבדוק מהם התנאים החיוניים, האם הם קיימים היום ואם לא לקבוע מה צריך לשנות".

פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה השווה את מערכת החינוך ל"מערכת שנדרשה לייצר כירכרות לסוסים ופתאום דורשים ממנה לייצר מכונית מירוץ". לדבריו "יכול להיות שהילדים שלנו יצליחו אבל הם צריכים להצליח לא רק יחסית לילדים אחרים, אלא בתחרות מול העולם. לא הקוריאנים ולא הסינגפורים או הפינים - אנחנו צריכים להתחרות עם כולם. דברים משתנים כשהממשלה מבינה שאי אפשר להמשיך במצב הקיים. כנראה שלא הצלחנו עד היום לשכנע את הציבור ולכן גם את הממשלה שאי אפשר להמשיך כך".

סוגיית הפערים בין התלמידים תפסה חלק גדול בדיון. זאת, כשברקע משרד החינוך מתכנן לבצע רפורמה בתקצוב הרשויות המקומיות, שבמסגרתה הרשויות המוחלשות יקבלו תקציבים גבוהים יותר לחינוך תוך הורדת התקציבים לרשויות המבוססות - צעד שנכשל בעבר.

מורן מעיין

"הסיבה האמיתית לפערים במערכת החינוך היא שאף אחד במדינת ישראל לא רוצה שוויון, בעיקר מעמד הביניים, אמרה פרופ' יולי תמיר, נשיאת מכללת שנקר ושרת החינוך לשעבר. "כל השקעה נוספת שמערכת החינוך עושה בחינוך, מעמד הביניים מוסיף עוד כסף בשביל לשמר את הפערים. זה לא שהמדינה משקיעה פחות בחינוך. המדינה משקיעה בכל שנה יותר בחינוך. הבעיה היא שאנשים רואים את המערכת מתקדמת ומייד משקיעים שוב בילדיהם כדי לשמור על הפערים. כשהמדינה התחילה לממן את התיכונים הפערים גדלו, זה מה שיקרה גם עכשיו עם המימון של גני הילדים - הפערים רק יגדלו".

לדבריה "כדי לנסות ליצור שוויון הזדמנויות צריך לשאול האם אנחנו מוכנים לתת פחות לחזקים. לא יותר לחלשים אלא פחות לחזקים ובאיזה אופן. וזו שאלה שהתשובה עליה היתה כל הזמן שלילית".

תמיר חשפה כי בתקופתה כשרת חינוך, הגורם שטירפד ניסיון דומה היו דווקא הרשויות המוחלשות: "בזמני במשרד היה ניסיון לבצע מהלך כזה - להעביר כסף מהרשויות החזקות לרשויות החלשות. מי שבא לבקש שלא נעשה את זה היו דווקא הרשויות החלשות ולא החזקות. כי הרשויות החזקות לחצו עליהן ואמרו להם שאם זה יקרה אז הם יעזבו את מרכז השלטון המקומי והן (הרשויות החלשות, ל.ד) ייאלצו להתמודד לבד מול המדינה".

תמיר ציינה גם כי "ההתעמרות במערכת החינוך היא בלתי נסבלת. זה משרד שעשה בשנים האחרונות מהלכים אדירים. במקום שמישהו יגיד להם תודה הם צריכים לשמוע בכל כינוס עד כמה המערכת גרועה".

ד"ר ורדה שיפר, חוקרת חינוך במכון ון ליר, אמרה כי הפערים בין התלמידים ברשויות המקומיות נוצרים בעקבות היעדר מדיניות ואכיפה של משרד החינוך. "בהיעדר מדיניות, איש הישר בעיניו יעשה. אז הרשויות המקומיות החזקות תורמות הרבה מאוד לחינוך, אפילו בהעסקת מורים באמצעות גורמים קבלניים. זה יוצר פער עצום בין המצב החוקי לגבי מה שהרשויות יכולות לעשות, לבין מה שהן באמת עושות. זה בעיני פגיעה בשלטון החוק. התוצאה היא שהרשויות המקומיות הן מקור עיקרי לפערים".

"אנחנו מדברים הרבה על הפערים בין בתי ספר, אבל לפי נתוני ה-OECD אנחנו מהמובילים בעולם גם בפערים בתוך בתי הספר", הוסיף אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ.
הורביץ ציין כי כשמחלקים תלמידים להקבצות במתמטיקה על פי רמתם, משרד החינוך הורה להציב את המורה המנוסה והמוצלח ביותר עבור ההקצבה החלשה ביותר. אבל "בתי הספר בישראל מצמידים את המורים הטובים להקצבות הגבוהות וכך מנציחים את הפערים. אם יש שלוש הקבצות צריך לתת להן שלושה מורים מעולים. אם לא נעשה את זה נישאר במצב הקיים. צריך למשוך את המורים הטובים ביותר לתוך המערכת".

אמיל סלמן

"ישראל צריכה להשקיע השקעה שווה בכל ילד בלי הבדל דת גזע, דת ולאום", אמרה שירין חאפי-נטור, מנהלת בית הספר הערבי למדעים והנדסה אורט לוד. ישראל רצתה להצטרף למדינות ה-OECD אבל יש תלמידים שרוצים להצטרף למדינת ישראל. חבל שאנחנו כמנהלים צריכים להיות תלויים באנשים נהדרים שעוזרים לנו במקום להסתמך על מדינת ישראל. אם לא נתעשת יהיו פה שתי מדינות.

חאפי התייחסה לתוכנית לתקצוב דיפרנציאלי. "זה דבר חיובי, אבל למה לתת לי עוד שעות לימוד לתלמידים החלשים כשאין לי מספיק חדרים שאפשר ללמד בהם - זה לא עוזר לי". לדבריה, מדיניות משרד החינוך צריכה להיות מותאמת לתנאים בבתי הספר השונים.

קארן טל, מנכ"לית המיזם תובנות בחינוך ולשעבר מנהלת בית הספר ביאליק רוגוזין בתל אביב אמרה: "הילדים של כולנו ימצאו את דרכם בחיים כי המשתנים הכי משמעותיים לעתידם הם השכלת ההורים, מצבם הכלכלי ואזור המגורים. אותי מטריד מה שקורה עם מאות אלפי הילדים שמוגדרים ילדים בסיכון, בפריפריות החברתיות-גאוגרפיות במדינה.

"הם מגיעים מלאי תקווה לבתי הספר אבל כבר בכיתה א' הם באים עם מטען חורג - בשפה, בדימוי העצמי ועוד. בתי הספר מתוקצבים כמעט באופן זהה בין אם זה בצפון תל אביב או בדרום תל אביב. משרד החינוך יודע מיהם אותם בתי הספר שהילדים שלומדים בהם נמצאים בסיכון".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#