בתי הספר מכינים תלמידים לעבודה בבית חרושת - ולא לכלכלה מודרנית

ההצפה במידע לא רלוונטי, ההתכחשות למצוקות ולבעיות של תלמידים והלימודים לשם המבחנים בלבד יוצרים נזקים קשים לתלמידים, למורים ולחברה ■ נייר עמדה שנכתב על ידי חוקרים ממכון ון ליר מזהיר מפני משבר בבתי הספר - שפועלים במתכונת המזכירה בתי חרושת

ליאור דטל
ליאור דטל

בתי הספר בישראל נמצאים על סף משבר. הם מיושנים ויוצרים נזקים קשים לתלמידים, למורים ולחברה - כך עולה מנייר עמדה שנכתב על ידי חוקר החינוך ד"ר אמנון כרמון. "יש להכיר בכך שעבר זמנו של מבנה בית הספר הקיים - על מדינת ישראל להתניע מהלך של שינוי גישה בתחום החינוך", נכתב בנייר העמדה.

לפי המסמך, "בעשורים האחרונים התהוו שברים עמוקים בין בית הספר לסביבה החברתית שבה הוא פועל. פעילותו של בית הספר במתכונתו הנוכחית אינה רק בלתי פונקציונלית, אלא גם מזיקה מבחינות חינוכיות וחברתיות חשובות".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

בדיקת TheMarker // לקנות בסופר? בשביל כמה שקלים אל תצאו מהבית

שינוי של הרגע האחרון ב"עיר התעש": עוד עשרות אלפי דירות להרצליה ולרמת השרון

צילום: אילייה מלניקוב

כרמון הוא חוקר חינוך ממכון ון ליר ומרצה לחינוך במכללת ספיר, מכללת בית ברל ומכללת דוד ילין. כתיבתו לוותה על ידי פרופ' דן ענבר, ראש תחום החינוך במכון ון ליר. נייר העמדה יוצג ביום רביעי, בכנס השנתי על שם אלי הורביץ לכלכלה וחברה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה השבוע באילת, בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב. הכנס יעסוק בהרחבה בתחום החינוך, הפריון והתעסוקה, בשירותי הבריאות ובמדיניות ההעסקה במגזר הציבורי.

נייר העמדה מונה כמה גורמים לארכאיות והמצב הקשה של בתי הספר בישראל. כרמון מציין שהם עדיין פועלים במתכונות מיושנת המזכירה בתי חרושת, אבל בוגריהם אמורים להשתלב בחברה ובכלכלה המודרנית. הידע שמועבר לתלמידים בבית הספר ואופן ההעברה שלו כבר לא רלוונטיים.

"בית הספר היה בנוי על פי דגם של בית חרושת וסיפק את הצרכים של בתי החרושת: הוא הכשיר עובדים לתעשייה", אומר כרמון. "בית הספר מכשיר את התלמידים למלא הוראות בדייקנות. הוא מלמד שוב ושוב את אותה פעולה שגרתית, אבל בכלכלה של המאה ה–21 זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. כיום צריך ללמוד איך לעבד ידע, ללמוד כישורים חדשים ולפתח יכולות לעבודה בצוות. אין שום קשר לבין הכלכלה והחברה המודרנית לבית הספר. אנחנו מכשירים אנשים לכלכלה שאולי קיימת במקומות מסוימים בעולם, אבל לא כאן".

כרמון וענבר מפרטים כמה בעיות שנוצרות כתוצאה מהמבנה המיושן של בתי הספר בישראל. הראשונה היא הצפת מידע, "שהשפעותיה הקשות על תודעתם של ילדים ומבוגרים מתבררת והולכת: בעיות קשב וריכוז, שטחיות, הסחות דעת, חשיבה מקוטעת ועוד. בית הספר הקיים, המתאפיין במסירה ללא הפסקה של פרטי מידע רבים, מחמיר את המצב עוד יותר".

לאחר מכן הם כותבים כי "הפדגוגיה הקיימת מתכחשת למצוקות ולבעיות של התלמידים, מנכרת ומשעממת אותם עד כדי אי הבנה של טעם הלמידה במתכונתה הקיימת. הניכור הוא גורם מרכזי לבעיות המשמעת הרבות ולהפערות בשיעורים ובעיקר תורם להתפתחות גישה שלילית כלפי למידה ועיסוק רציני בידע. המסר הסמוי שילדים מקבלים בבית הספר הוא שלומדים בשביל הבגרות ובשביל לעשות קריירה. זו גישה בוטה, שהופכת לטעם היחיד ללמידה בבית הספר, חותרת תחת אושיית מוסדות החינוך הקיימים - ועלולה להוביל לקריסתם בעתיד".

ללמוד איך לארגן ולעבד מידע

"עיקר העבודה בבית הספר מסתכמת במסירת מידע מהמורים לתלמידים, אבל הבעיה כיום היא לא מחסור במידע - אלא בהצפת מידע. הצעירים צריכים ללמוד איך לארגן ולעבד את המידע, אבל בית הספר כמעט ולא עוסק בזה. הוא רק מחמיר את המצב וממשיך להפציץ בעוד פרטי מידע, שלפעמים בכל לא קשורים אחד לשני", מוסיף כרמון. "אם הדור הבא לא יידע לקרוא את המידע וילמד להוציא את העיקר מהטפל ולעכל אינפורמציה, המדינה הזאת תיגרר לדיקטטורה - לא במובן הקלאסי של פאשיזם, אלא לשלטון הביורוקרטיה".

לפי כרמון וענבר, הנפגעים העיקריים, מלבד התלמידים, הם המורים שנמצאים "בלב השבר". כיום, לטענתם, "אנו עומדים בפתחו של משבר אמון הדדי בין המדינה למורים". "המורים צריכים להיות תחליף להורים, לספק תמיכה רגשית ולהציב גבולות שחסרים במשפחה, לחנך תלמידים שהורגלו בגישה חינוכית אחרת, להורות עם לוח וגיר לילדים שנולדו בסביבה דיגטלית ולעמוד בתביעות שנוחתות על המורים חדשות לבקרים", נכתב בנייר העמדה.

בתי הספר סובלים לטענת החוקרים גם מחוסר רלוונטיות: "התחומים שבהם המורה באמת נחוץ בימנו הם תחומים שבהם אין לו אפשרות להמשיך לפעול. למשל, במקום לעודד את המורה לדון עם תלמידיו בשאלות ערכיות קשות, הם מצווים להכין את תלמידיו לבחינות. כל הגורמים המעורבים בחינוך חשים שבית הספר מאבד מהרלוונטיות והחשיבות החינוכית שלו". כרמון וענבר מוסיפים כי הבעיות האלה יוצרות אצל המורים "תחושות קשות של ניכור, תסכול וחוסר אמון".

"כשאני מדבר עם מורים, הם אומרים שהם לא עושים את מה שהם חושבים שצריך לעשות. שהם הפכו לטכנאי בגרות. הם עובדים על טייס אוטומטי ומבצעים דברים שהם מוכרחים לעשות", אומר כרמון.

לדברי ענבר, "יש אי התאמה מוחלטת בין הציפיות מהמורים ובתי הספר למציאות במערכת החינוך. הרבה בתי ספר מצביעים ברגליים. הציבור מצביע ברגליים. הם יוצאים מהמערכת הממלכתית ומקימים בתי ספר פרטיים, ניסויים, דמוקרטיים, עם כיתות קטנות ומעורבות בלימודים של התלמידים".

לא מציגים פתרונות

"אם בית הספר לא יעבור שינויים עמוקים ודרמטיים, המצב יחמיר וילך, והנזק עלול להיות אדיר - גם לתלמידים וגם לחברה", אומר כרמון. "אנחנו חייבים לחשוב על המצב ועל הצרכים של התלמידים במאה ה–21 ברצינות, או שניצור פה מצב חמור שיקשה עליהם לחיות בעולם. אם לא נתחיל כיום ללמד תלמידים לחשוב על בעיות גדולות באופן עמוק ומורכב ולנתח אותן במקום לפלוט ידע - מדובר בחוסר אחריות. אנחנו נוציא מבתי הספר בוגרים שייזרקו לחיים ללא האמצעים הבסיסיים ביותר להתמודד עמם. הנזקים האישיים לתלמידים יהיו עצומים. זה נושא שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות בחברה".

כרמון וענבר לא מציגים פתרון למצב, אבל מציעים להכין את המערכת לשינויים הנחוצים. לדבריהם, לא מדובר ברפורמה, כי עדיין לא ידוע לאיזה מצב יש להגיע. לדבריהם, "במקום להציע עוד רפורמה, אנו מציעים לייצר את הכלים החיוניים ליצירת שינוי מתמשך". בנייר העמדה הם מציעים להקים מרכז ארצי לחשיבה אסטרטגית לחינוך, שיפעל מחוץ למשרד החינוך, ובו מחנכים ומומחים מהאקדמיה. המרכז יאסוף מידע על מערכת החינוך הישראלית, ינתח אותו, ייבחן ויציע שיטות לשינוי המערכת.

כמו כן, החוקרים מציעים להקים יחידה לתכנון אסטרטגי במשרד החינוך, שתלווה תהליך לשינוי ארוך טווח. השניים מציעים גם לנסח חזון חינוכי למדינת ישראל, ולבצע שינויים בהליך הכשרת המורים במכללות להוראה. "הכשרת המורים צריכה לראות את תפקידה העיקרי כמכשיר לשינוי מערכת החינוך. כלומר, לחולל שינוי עמוק ומתמשך בתפישה החינוכית ובאופני הפעולה של המורים העתידיים, ולאפשר בכך את השינוי הנדרש למערכת בכללותה".

"יש צורך בשינויים מבניים עמוקים מאוד", מוסיף ענבר. "המבנה הנוכחי, של מורה מול כיתה של 40 תלמידים, שמוסר להם ידע ובוחן אותם, כבר לא יכול להתמודד עם המציאות. אם נישאר תקועים, והוויכוח היחיד יהיה כמה בחינות בגרות - ולא נדון בשינוי עמוק יותר - אז נישאר תקועים עם אותן הבעיות. צריך להתחיל ולעשות את הדברים וללמוד מהכישלונות וההצלחות. במדינת ישראל יכולה להיות מובילה בחינוך בעולם, אנחנו רק צריכים להחליט ולהתחיל לעשות משהו בנידון".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker