מושלם: בית הספר התיכון הטוב בישראל ב-2013 - חינוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפת TheMarker

מושלם: בית הספר התיכון הטוב בישראל ב-2013

בשבוע שעבר עמד בית הספר המקיף בית ג'אן במרכזה של חגיגה תקשורתית לאחר שהתברר כי ב-2012 ‏דורג היישוב במקום השלישי בישראל בשיעור בוגרי י"ב הזכאים לבגרות ■ כעת, נחשפים הנתונים המעודכנים ל-2013

204תגובות

קצת אחרי כרמיאל, פונים צפונה בצומת רמה וממשיכים ישר עד לפנייה ימינה לבית ג'אן. בקצה ההר, 150 ק"מ מתל אביב, תמצאו את בית הספר המקיף בית ג'אן - התיכון הטוב ביותר בישראל, לפחות אם בוחנים אותו על פי המטרה המרכזית: להביא את בוגריו לסיום התיכון עם תעודת בגרות.

בשבוע שעבר עמד בית הספר במרכזה של חגיגה תקשורתית, לאחר שהתברר כי ב-2012 ‏(תשע"ב‏) דורג היישוב במקום השלישי בישראל בשיעור בוגרי י"ב הזכאים לבגרות. אבל בדרך להישג עבר בית הספר מהפכה של ממש: על פי הנתונים שנמסרו באחרונה לבית הספר, בסוף שנת הלימודים הקודמת ‏(תשע"ג‏), שיעור הבוגרים הזכאים לבגרות בו הגיע ל-100% - נתון שהיה מוכר עד היום רק בסביון, שתלמידיו לומדים בבתי ספר תיכוניים מחוץ ליישוב.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הרפורמה הצליחה: חברות הסלולר החדשות גייסו
 מיליון לקוחות בפחות משנתיים

צריכים כסף לסטארט אפ? כך תשכנעו את גוגל או אינטל להשקיע

יותר זול מפסיכולוג: התחביב שירגיע אתכם ויפרנס את שון זיו

וכך, בשנה הבאה, כאשר נתוני תשע"ג יפורסמו באופן רשמי, ייהפך בית הספר לאחד המובילים בישראל, ויעקוף בתי ספר מיישובים מבוססים בשרון ובמרכז, חלקם בתי ספר פרטיים הממיינים תלמידים וגובים שכר לימוד גבוה במיוחד. בית ג'אן, אחד הכפרים העניים בישראל שתושביו מדורגים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בעשירון השני, יוכרז שוב כאחד היישובים הנהנים מהחינוך הטוב ביותר בישראל.

גיל אליהו

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

רק ב-1999, שיעור הזכאות של בוגרי בית הספר הסתכם ב-13% בלבד והיה מהנמוכים בישראל, אך מאז עלה באופן הדרגתי מדי שנה בשנה. ההישג הזה הוא חלק מקפיצת המדרגה של החינוך הדרוזי בישראל, שגם השנה הזינוק בזכאות לבגרות בו היה הגבוה ביותר מכל המגזרים בישראל ‏(עלייה של 7.8% בשיעור הזכאות לבגרות בני ה–17 במגזר הדרוזי, לעומת עלייה של 1.7% בשיעור הזכאות בישראל ושל 0.8% במגזר היהודי בלבד‏).

ב-2012, שיעור הזכאים לבגרות במגזר הדרוזי הגיע ל-54.8% - גבוה יותר מהממוצע בישראל, 49.8%, ודומה לשיעור הזכאים במגזר היהודי, 55.3%. השינוי הזה בציבור הדרוזי ובבית ג'אן התחולל על ידי צוותי המורים הוותיקים בבתי הספר - שלא הוחלפו ולא קיבלו תגבור מהחוץ. גם התלמידים הם אלה שלמדו בבתי הספר קודם לכן, ונכשלו בעבר. גם שיעור הנשירה הצטמצם.

בית הספר בבית ג'אן הצליח אף שכמה מתלמדיו מתקשים במיוחד, ולמרות המצב הכלכלי של היישוב ושל משפחות התלמידים. הוא לא גובה שכר לימוד מופרז, לא ממיין ולא מנשיר תלמידים. למעשה, צוות בית הספר אפילו איתר כמה תלמידים שנשרו ממערכת החינוך ושיכנע אותם לחזור למערכת, רגע לפני שהתחילו ללמוד בבתי ספר מקצועיים.

ההישגים שרשם בית הספר מנפצים את אחת מהנחות היסוד של בכירי מערכת החינוך - שלא כל התלמידים יכולים לסיים את התיכון עם בגרות מלאה, ולכן יש לדאוג לאפיקים חלופיים עבורם, כמו תיכונים מקצועיים.

היעד של 100% זכאות לבגרות הוצב כדי לחדד את המטרה העיקרית - לא לוותר על אף תלמיד, בדומה ליעד הכללי שהוצב לכל בתי הספר במגזר הדרוזי. "הלכתי למנהלים ואמרתי להם שזו לא חוכמה לחזק רק את החזקים ביותר; שצריך ללכת לחלשים ביותר ולתת להם את מיטב השירות הפדגוגי", אומר מוהנא פארס, הממונה על החינוך הדרוזי והצ'רקסי במשרד החינוך.

כדי לעמוד במשימה, שולבה ב-15 בתי ספר במגזר הדרוזי הפעילות של עמותת יכולות מיסודה של קרן רש"י, הפועלת בשיתוף אגף שירותי הרווחה של משרד החינוך. העמותה סיפקה למורים הדרכה והשתלמויות בשיטת "צמצום הפערים המואץ", שפותחה על ידי מנכ"ל העמותה נסים כהן.

תעודת הבגרות היא התנאי הבסיסי ביותר בדרך להשתלבות בעבודה משמעותית ושלב בדרך אל האקדמיה. למרות זאת, במציאות העצובה של מערכת החינוך הישראלית, ההישג הזה לא מובן מאליו. פחות ממחצית מבוגרי התיכונים מגיעים לתעודת בגרות. גם בערים העשירות ביותר לא כל התלמידים מצליחים להשיג את התעודה, ובחלק מהיישובים העניים ביותר, 70% ויותר מסיימים את הלימודים ללא בגרות.

בבית ג'אן פגשנו, בין היתר, את רחל, בת 18, שלפני שלוש שנים ויתרה על הלימודים, החליטה ללמוד ספרות ותיכננה להיות עקרת בית - אבל היום מחזיקה בתעודת בגרות מורחבת במקצועות מדע וטכנולוגיה ומתעניינת בלימודי הוראה; ואת חכמת בן ה-18, שהעיד על עצמו שהיה יכול "לגמור בכלא", אבל הגיע לתעודת בגרות מלאה ומתכנן להתקבל ללימודים באחת המכללות האקדמיות בצפון.

אריות במסדרון

כשמסתכלים על מבנה בית הספר בבית ג'אן לא ברור כיצד הוא מצליח לספק ל-790 תלמידי התיכון ו-660 תלמידי החטיבה את התנאים הבסיסיים ללימודים, ובוודאי שלא ברור איך הם מגיעים להישגים כה מרשימים. העובדה שלא שופץ על ידי משרד החינוך מאז הקמתו לפני כ-30 שנה בולטת במיוחד. בבית הספר אין חצר אמיתית אלא רק רחבה קטנה במרכז המבנה, והצבע מתקלף מחלק מהקירות. לפי נתוני משרד החינוך, הצפיפות בבית הספר גבוהה במיוחד ובכיתות התיכון לומדים 37.6 תלמידים בכיתה בממוצע - גבוה יותר מהממוצע בתיכונים בישראל.

אגב, ההישגים הגבוהים של בית הספר מאפיינים רק את תלמידי התיכון. במבחני המיצ"ב בחטיבות הביניים דורג בית הספר בעשירון החמישי בישראל - כשמחצית מהחטיבות הצליחו יותר ממנו.

בתוך בית הספר, המצב שונה. לפני כמה שנים אספה הנהלת בית הספר תרומות מהתושבים ויזמה בעצמה שיפוץ. המנהל עלי סלאלחה שכר אמן שעיטר את קירות המסדרונות בציורים של עצים ויערות ‏("כדי לאפשר אווירה רגועה וגם כדי להסתיר את הכבלים של החשמל וההסקה", הוא אומר‏).

במסדרונות בית הספר מתנוססים ציטוטים של חכמי העדה, שתמונותיהם גם תלויות על הקירות ‏("כדי לתת לתלמידים השראה ומודלים לחיקוי"‏), והעמודים התומכים קושטו כדי לדמות מראה של שיש ‏("התלמידים לא יקשקשו על קירות שנראים כמו שיש"‏). האלמנט הבולט ביותר הם שני פסלי האריות בכניסה למסדרון בית הספר ‏("רציתי לשדר עוצמה ואצילות, כדי להשפיע על השטח"‏).

גיל אליהו

"לפני שנת 2000 המקום היה מוזנח במיוחד", מספר סלאלחה. "ההצלחה התחילה בקטן", מוסיף פארס. "התחלנו עם קבוצה של 30 תלמידים שהשתתפו בפרויקט של עמותת יכולות. הכל היה מתואם ובשיתוף משרד החינוך ומינהל החינוך הדרוזי, אבל ההשפעה היתה גדולה יותר. זה פתח הרבה יותר חסמים בבית הספר. אחרי ההצלחה הראשונית, לתלמידים ולצוות נפתח התיאבון. הרחבנו את הפעילות לחלשים ביותר, ומכאן נובעת העלייה ההדרגתית והקבועה בזכאות לבגרות".

"כל אחד יכול להצליח"

"פעם תלמיד חלש היה חלש, ונגמר הסיפור. פה התחילו לראות את התלמידים באמת. לוקחים את התלמידים הכי קשים ונוגעים להם בלב, מדברים אתם. הם מבינים שהמורים יעזרו להם, ולא משנה מה יקרה. זה לא סתם פרויקט חברתי", מדגיש פארס, "זו מהפכה חברתית. זה שיפר את המצב בכל היישוב. ההורים מרגישים עכשיו תחושת גאווה".

בסוף שנת הלימודים, כשהתבררו תוצאות מבחני הבגרות, ערך בית הספר מסיבת סיום חגיגית במיוחד וקרא לה מסיבת המאה. "זו היתה הפעם הראשונה שבה כל הבוגרים השתתפו בנשף והרגישו שהם שווים בין כולם", אמר סלאלחה. את אורח הכבוד של המסיבה התלמידים לא פגשו בעבר: היה זה נסים כהן, מנכ"ל עמותת יכולות.

כהן נשר בעצמו ממערכת החינוך, ולאחר שסיים תואר שני בהצטיינות בסוציולוגיה של החינוך, התחיל לפתח שיטה שתדאג לא להשאיר מאחור אף תלמיד. כהן קרא לה שיטת צמצום הפערים המואץ, ובשנות ה-90 המוקדמות החל ליישם אותה בהדרגה עם משרד החינוך בתיכונים בפריפריה, ובבית הספר של משרד העבודה שניהל בירושלים. החל ב-2001 מיושמת התוכנית במסגרת תוכניות תפנית ועמותת יכולות שמנהל כהן, כחלק מהפעילות של קרן רש"י בתחומי הרווחה והחינוך בישראל.

גיל אליהו

העמותה של כהן מתמקדת בבתי הספר בפריפריה וביישובים המוחלשים - היהודיים, הדרוזיים, הערביים והבדואים. היא מפעילה שתי תוכניות עיקריות בכ-100 בתי ספר: אחת מיועדת לתלמידים החלשים ביותר, שנכשלו ברוב המקצועות בחטיבה ועמדו לנשור מבתי הספר.

שיעורי ההצלחה שלה מדהימים: בסוף 2012, 66% מהמשתתפים בתוכנית סיימו את התיכון עם בגרות מלאה, שמאפשרת להם להשתלב באקדמיה בסיוע צוות המורים הקיים בבית הספר. התוכנית השנייה מיועדת לתלמידים שעומדים להיכשל במקצועות העיקריים בבחינת הבגרות, כמו מתמטיקה או אנגלית. כ-90% מהמשתתפים בה מסיימים לבסוף את התיכון עם בגרות מלאה בכל המקצועות.

פעילות העמותה סייעה להעלאת שיעור הזכאים לבגרות בכמה בתי ספר בישראל, אבל זו הפעם הראשונה שהיא מסייעת לבית ספר ציבורי להגיע ל-100% זכאות לבגרות. "פרט לשיעור מזערי של חריגים, כל אחד יכול להצליח בבית הספר - ללא קשר לרקע החברתי", אומר כהן. "כדי להצליח צריך להציב יעדים מאתגרים ולפעול בשיטתיות. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, הנהגת בית הספר והצוות, ללא מורים חיצוניים. כחברה מוסרית, אנו מחויבים לממש את היעד - שכולם יצליחו בבית הספר".

לדברי כהן, "עד היום קיימת חפיפה בין הצלחה ללימודים לרקע החברתי-כלכלי. החפיפה הזאת פוגעת בנו, תורמת לשסעים בחברה וגורמת לאובדן הון אנושי. היא פוגעת בבית הספר ופוגעת בילדים שמאמצים את הכישלון ומאבדים את האמונה ביכולתם, ובלית ברירה פונים לאפיקים אלטרנטיביים שלא פעם כוללים עבריינות".

התוכנית שפיתח כהן תובענית במיוחד עבור בתי הספר והמורים, אבל דורשת מאמצים אדירים גם מהתלמידים שמשתתפים בה. חלק מהתלמידים בתוכנית שמפעילה העמותה מתחילים את הלימודים בתיכון ללא ידע בסיסי או יכולת קרוא וכתוב. הם מתחילים בלמידה אינטנסיבית שכוללת למידה במרתונים גם אחרי סיום יום הלימודים ועד הלילה, וגם בחופשות ובחגים. בסוף כל שיעור יש מבחן. כבר אחרי חצי שנה מתחילת הלימודים, בסיום כיתה י', התלמידים בתוכנית מסיימים בגרות בשלוש יחידות במתמטיקה - "כדי להראות להם שהם יכולים, וכדי להתחיל לצמצם את הפער", מסביר כהן.

גיל אליהו

התלמידים מעבירים את עיקר זמנם בלמידה - בלי הרבה זמן לחיי חברה, משימה לא קלה בכלל עבור תלמידים שציפו לפרוש מהלימודים. לכן, חלק משמעותי מהתוכנית מוקדש לפיתוח המוטיווציה שלהם וגם לשמירה על מעורבות של ההורים. השיטה גורסת שהמורים בכיתה צריכים להכיר באופן אישי לא רק את התלמידים, אלא גם את הוריהם. חלק מההורים, אומר כהן, איבדו את האמון ביכולת של ילדיהם להצליח בבית הספר, ועל המורים להשיב להם את האמון הזה.

השיטה שלך מוציאה את כל הילדות מבית הספר. היא מכירה לתלמידים רק את הכיתות, הלימודים והמבחנים.

כהן: "ומה האלטרנטיבה? האם יש פתרון קל? העבודה הנדרשת היא הכרחית לבנייה מחדש של הביטחון העצמי של הילדים ביכולתם. ויתור ופתרונות קלים לא מאתגרים ילדים שצברו כל כך הרבה כשלונות, והם מלכודת לכולנו. הילדים לומדים ערך קריטי - שכדי להצליח צריך להשקיע, וזה לא נורא. הם גם נהנים מהיחס האישי והכי נהנים מרצף ההצלחות הלימודיות. כ-20% מבוגרי התוכנית, שהיו על סף נשירה, לומדים כיום באקדמיה".

לדברי כהן, "מי שעובד קשה ובאופן לא שגרתי הם המורים בבית הספר. חייבים להגביר את שיתוף הפעולה עם משרד החינוך ולמצוא דרך מערכתית וממוסדת לתגמל, להכשיר, לתמוך ולעודד את אנשי החינוך הנהדרים האלה".

כל התלמידים שהשתתפו בתוכנית נתנו את הסכמתם להצטרפות, לאחר שאותרו בבית הספר והמורים המשתתפים בתוכנית פגשו אותם לשיחה. "התלמיד צריך להבין לקראת מה הוא הולך ומהם הקשיים. אסור לכפות עליו להשתתף בתוכנית. במהלך השיחה הוא מבין שהוא במצב בעייתי ושבעתיד צפויות לו סכנות, ולכן עדיף לו לשנות את המצב", אומר איאד מוהנא, המנחה הפדגוגי של התוכנית. "אלה תלמידים שקשה להם מאוד להאמין בעצמם, אחרי כל האכזבות שהם חוו. הם אומרים 'מאיפה באת עכשיו, אחרי תשע שנים שבהן אני נכשל אתה אומר לי שכולם טעו ואתה צודק?' לפעמים הצוות עורך כמה שיחות עם התלמידים כדי לגייס אותם.

גיל אליהו

"אנחנו כל הזמן מסבירים לתלמידים שכדי להצליח צריך להשקיע ולהתאמץ. אנחנו מביאים אותם להבנה שהם שולטים בחומר ואחראים על ההצלחה של עצמם, אבל זה מגיע אחרי השקעה גדולה. כן, הם ילמדו בשבתות ובשעות בלתי שגרתיות מסביב לשעון".

ג'לאל סעד, הרכז הפדגוגי, מוסיף: "ברגע שהתלמידים חווים הצלחה, אחרי שקיבלו בעבר ציונים של 10 או 20 במתמטיקה, מתעוררת אצלם מוטיווציה שממשיכה לדרבן אותם. הנחינו את המורים שבכל פעם שתלמיד מקבל ציון טוב, אחד המורים מתקשר כדי להודיע להורים. עד אז היה נהוג לערב אותם רק כשיש בעיות".

"התלמידים לא מאמינים לפעמים להישגים שלהם. הם מספרים לנו חוויות מהעבר ולפעמים אתה מתבייש לשמוע אמירות שהם שמעו ממורים, שאמרו להם שהם לא יכולים ולא שווים. אני לא בא בטענות למורים. גם הם שבויים באותה תפישה, שהתלמידים האלה לא יכולים", מוסיף סעד.

שינוי עמדות במגזר

בשנתיים האחרונות הזינוק בשיעור הזכאות לבגרות במגזר הדרוזי הוא הגבוה ביותר בישראל. אם המגמה תימשך גם בשנה הבאה, שיעור הזכאים במגזר צפוי לעקוף את זה של המגזר היהודי. השינוי במגזר הדרוזי החל בראשית שנות ה-2000, ובא לידי ביטוי גם בעלייה במספר האקדמאים ובהקטנת הנשירה מבתי הספר. זהו תוצר של תוכנית רב-שנתית שמובילים פארס ומשרד החינוך.

בעשור האחרון נהנה המגזר גם משתי החלטות ממשלה להעצמת המגזר הדרוזי באמצעות תוספות תקציבים ייעודיים למשרדי הממשלה, ומתרומות שהתקבלו מארגון ג'וינט ישראל. "בעזרת התקציבים יכולנו להשקיע במורים ולהוסיף שעות תגבור לתלמידים. סגרנו פערים על ידי כמה תוכניות איכותיות מאוד", אומר פארס, "אבל הדבר הטוב ביותר שקרה הוא החיבור עם עמותת יכולות.

"שמעתי על נסים ועל העמותה שלו, והלכתי לפגוש אותו יחד עם מפקח מחוז צפון של המשרד. יש עמותות רבות שפועלות בבתי הספר והמפקחים בכלל לא יודעים. אבל פה היתה השקעה משותפת, גם כלכלית וגם חינוכית. בנינו תוכנית לחמש שנים, עם יעד ל-80% זכאות לבגרות למגזר הדרוזי. אנחנו בדרך להגשים אותו".

כיום, לומדים בטכניון 190 דרוזים מהכפרים בצפון. כדי להדגים את עומק השינוי שחל במגזר, מציין פארס שמחצית מהסטודנטים הללו הם למעשה סטודנטיות. עם זאת, הוא מוסיף שנותרו משפחות דתיות שלא מאפשרות לבנות ללמוד במוסדות מעורבים, ושעדיין אין מספיק מקומות תעסוקה לנשים דרוזיות בצפון.

"בנינו את התוכנית כדי להגיע להצלחה, והצלחנו לעורר שינוי עמדות בציבור הדרוזי ומודעות לעניין. להורים יש עכשיו תחושת דחיפות בחינוך. לדעתי זה גם קשור לתסכול - הם ראו שאחרים יכולים להרשות לעצמם אורח חיים טוב יותר בזכות החינוך, והבינו שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו - לפעול לכך שהילדים שלנו יהיו משכילים ומלומדים ולא לחכות לאף אחד".

פארס ביקר בעצמו אצל חלק מהורי התלמידים בתיכונים שבהם מיושמת התוכנית של עמותת יכולות. "לא היה קל לבוא להורים. המטרה של הביקור היא לגרום להם להאמין ביכולת של הילדים שלהם, שנכשלו בעבר. לתלמידים אמרנו שוב ושוב: 'נכשלתם בגלל טעויות של אחרים, לא שלכם. אתם יכולים להצליח".

להיות הטובים ביותר

גיל אליהו

אחת השאלות הראשונות ששאלתי את פארס ואת סלאלחה, אחרי שהציגו את נתוני הזכאות לבגרות בעשור האחרון, נגעה להעתקות במבחנים. "לא בטוח שהיית שואל את זה אם היה מדובר בבית ספר יהודי שהצליח", העיר כהן, אך פארס מיהר לומר כי "כשאני מספר על ההישגים של המגזר, גם מישהו מתוך העדה יכול לקום ולהגיד שזה בוודאי בגלל העתקות".

עם זאת, הוא מוסיף כי "יש העתקות בכל מקום, ודווקא אצל הדרוזים שיעור המחברות הפסולות של הבחינות יורד במקביל לעלייה בזכאות לבגרות. אנחנו נותנים לתלמידים כלים כדי שלא יעתיקו. לכל אדם יש כבוד עצמי. לפי הערכים שלנו, העתקה היא סוג של גניבה, ואני מאמין בתלמידים שלא יעשו זאת".

וכהן מוסיף: "זו מחשבה בעייתית. לדרוזים יש יכולת כמו לכולם, והם הצליחו בזכות עבודה קשה ושיטתית. הם עמדו באתגרים באופן שמביא כבוד רב לכל החברה הישראלית, והסיפור היפה הוא שהם גייסו בעצמם את האנשים והגיעו להצלחה".
"לקח לנו ארבע שנים להגיע ל–100% זכאות לבגרות. זה לא קרה בן לילה", אומר סלאלחה.

"לפני שלוש שנים התחלנו להתמקד בתלמידים החלשים באמצעות שיתוף הפעולה עם עמותת יכולות. חלק מהתלמידים כמעט לא ידעו קרוא וכתוב והיו להם יותר מתשעה נכשלים בתעודה. הצלחנו לשכנע אותם שהם נורמטיבים לכל דבר ועניין, אבל הוזנחו בשלבים הקודמים. שיכנענו אותם שכדאי להם להצליח, שתעודת בגרות היא הכרטיס לעתיד טוב יותר, לאקדמיה, למשפחה ולמעמד טוב יותר. השילוב שלהם בלימודים השפיע לטובה על כל בית ספר".

מדוע הוצב כיעד דווקא המספר 100?

סלאלחה: "כל תלמיד הוא חשוב. אני לא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה בלי בגרות, אז למה שלילד אחר לא תהיה בגרות? אין שום סיבה שלא נצליח. גם היהודים הם מיעוט, ותראה לאן הם הגיעו. יכולתי גם להמשיך כרגיל ולתרץ את הכישלונות שלי, אבל אני רוצה שהחברה הזאת תהיה הטובה ביותר בעולם".

מנהל החטיבה העליונה, זאיד קבלאן, מוסיף: "הצלחנו להביא אוכלוסייה מושפלת, שמעולם לא חוותה הצלחה, להרגיש תחושת גאווה. לעבור ממסגרת רעה למקום שחושב על העתיד ועל איך להצליח ולתרום לחברה".

ג'לאל אסעד, מפקח על בתי הספר הדרוזיים במחוז צפון של משרד החינוך, מצטרף ומציין: "התפישה שאומרת שצריך להאמין בילדים לא פשוטה. יש תלמידים שהיה קשה להאמין שיצליחו, אבל לאט לאט סגל בית הספר הצליח לנטוע אצל ההורים והמורים את התחושה והאמונה שזה אפשרי. לפני כמה שנים היו הורים ששלחו את הילדים שלהם לבתי ספר אחרים, אבל כשראו שבית הספר מתקדם בצעדים איתנים ועקביים, ושמעו חוויות מתלמידים שהצליחו, הם נרתמו למשימה".

"הייתי גומר בכלא"

"אם לא הייתי משתתף בתוכנית, הייתי גומר בכלא. הייתי ילד מופרע מאוד. אף אחד לא התייחס אלי, אפילו ההורים. כולם הסתכלו עלי אחרת. נתנו לי להבין שאני לא יכול להגיע לשום מקום ושלא יודעים איפה ימצאו אותי עוד כמה שנים", אומר חכמת נג'ם, מבוגרי התוכנית. "עכשיו אני רוצה להצליח ולהגיע רחוק. בכיתה ט' נכשלתי בשמונה מקצועות. היום יש לי 34 יחידות בבגרות, כולל בגרות במדע וטכנולוגיה.

"לפעמים למדנו בבית הספר משמונה בבוקר עד 12 בלילה. כל הזמן אמרו לנו לשכוח את המלים 'אני לא יכול'. אמרו לנו, 'תגידו שאתם יכולים'. כל הזמן חיזקו אותנו. כשאתה עושה מבחן ועובר אותו, הפחד מהכישלון מתחיל להיעלם. בפעם הראשונה שהצלחתי בבגרות נדהמתי, לא האמנתי שזה אני. רצתי הביתה להורים בהרגשה שאי אפשר לתאר".

רחל ח'יר, בוגרת אחרת של התיכון, מספרת: "כשהייתי בחטיבת הביניים לא למדתי ובכלל לא רציתי להגיע לבית הספר. לא קיוויתי להגיע לתיכון ובטח שלא לעשות בגרות. הסביבה וגם המורים בחטיבה גרמו לי להרגיש שאני לא אעשה שום דבר טוב בחיים שלי. בכלל לא הייתי אמורה ללמוד בתיכון - אחרי החטיבה נרשמתי ללימודי קוסמטיקה בבית ספר מקצועי, אבל הרכז הפדגוגי תפס אותי לשיחה והביא אותי לפה.

"חשבתי שאהיה עקרת בית, אבל כיום אני כבר רוצה להתחיל ללמוד במכללה. ההורים שלי גאים בי מאוד, אבא שלי תלה את התעודה שלי בכניסה לבית. אתמול הייתי ביום פתוח במכללת תל חי ואמרו לי שאני יכולה להתקבל, אבל אני בודקת מכללות נוספות. אני רוצה ללמוד חינוך ותרפיה באמנות. אני אוהבת לעזור לילדים, ואני רוצה לעזור להם כמו שהמורים פה עזרו לי".

מה צריך לתקן במערכת החינוך?

גיל אליהו

ח'יר: "את היחס של המורים. עד שפגשתי את המורים כאן, המורים בכלל לא היו דואגים לילדים. הם לא היו יכולים, או שלא היה להם רצון. יש מורים שתלמיד ניגש אליהם ואומר שהוא לא הבין את השיעור אבל הם בכלל לא עוזרים, רק אומרים שזה משום שהוא לא היה מרוכז בתחילת השיעור. המורים היו הולכים עם החזקים ומשאירים את החלשים מאחורה".

מיזנה סלאלחה, מורה בבית הספר, ריכזה בשנה שעברה את התוכנית ועבדה עם התלמידים וכיום היא המנחה הפדגוגית של התוכנית בבית הספר. "אני מלמדת כאן 12 שנה, וכשהתחלתי את ההשתלמות לתוכנית לא האמנתי בה. תמיד ידעתי שיש תלמידים שמצליחים ויש כאלה שלא. זה היה קשה מאוד, וכשעבדתי עם כיתה י"א בכיתי הרבה.

פעם אחת אמרתי בפירוש לרכז שהם לא יצליחו, והיו גם הרבה עצבים. אבל לאט לאט, בכיתה, התחלתי להרגיש שאני נלחמת על התלמידים. התאהבתי בהם. כשרואים אותם עין בעין, איך הם נותנים את הנשמה שלהם כדי להצליח, אין אפשרות אחרת".

"קשה למורים להאמין אחרי שנים שבהן הם יודעים שלא כולם מצליחים", אומר מוהנא מעמותת יכולות. "לא רק המורה חושב כך - גם ההורים. השיטה הזאת מנפצת את השיטה הישנה. לבתי הספר כיום אין יכולת להתמודד עם מחצית מהתלמידים שלהם", אומר מוהנא מעמותת יכולות. "אנחנו חושבים שהשיטה הקיימת לא מצליחה עם כולם, ושצריך להכניס שינוי מבני לבית הספר. התלמידים כאן מרגישים שנתנו להם יחס בפעם הראשונה בחייהם".

והרכז סעד מסכם: "השיטה הזאת יצרה שינוי בתודעה של המורים בבית הספר. היא הכניסה להם למוח את העובדה שגם התלמידים עם ההישגים הכי נמוכים יכולים להצליח, והם גילו שזה באמת נכון".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם