סיפור הצלחה חינוכי: בלי מבחנים עד כיתה י"א והפסקה של 15 דקות בכל שעה - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קופצים כיתה

סיפור הצלחה חינוכי: בלי מבחנים עד כיתה י"א והפסקה של 15 דקות בכל שעה

מאז שנות ה-70 חוללה פינלנד מהפכה בבתי הספר שלה, השאירה את הציונים בצד והתברגה בצמרת החינוך העולמי ■ ד"ר פאסי סאלברג, חוקר חינוך ויועץ ל–OECD, מספר איך היא עשתה זאת ■ סדרת כתבות חדשה

105תגובות

היו כמה רגעים בשיחה עם פאסי סאלברג שבהם הפיני המנומס, שהחום הישראלי לא ניכר על חזותו המסודרת ונטולת הזיעה, הפגין יותר רגש - עיניו התרחבו, הגבות התרוממו קצת, הראש הניד לשלילה, ולו בנימה דקה. היו אלה הרגעים שבהם נתקל ד"ר סאלברג, מומחה לחינוך עם דעות נחרצות והצלחה מוכחת, בדברים שפשוט לא עלו בקנה אחד עם מה שהוא יודע על היקום ועם תפישת העולם שלו על איך חינוך צריך להיות.

התגובה הזו, של השתוממות מעורבת בהתקוממות, הופיעה, למשל, כאשר העלינו את סוגיית החינוך החרדי בישראל - שמתוקצב על ידי הממשלה אך מסרב ללמד לימודי ליבה, וכשנקבנו בשיעור המורים עובדי הקבלן שמועסקים במערכת החינוך הישראלית. לסאלברג לא היו תשובות לכל החוליים של מערכת החינוך הישראלית, אבל הכיוון שעליו הצביע צריך לעניין כל מחנך, הורה ותלמיד - משום שהוא שונה בתכלית מזה שאליו צועדת המערכת שלנו.

כתבות נוספות ב-TheMarker

יש לכם ביטוח חיים? לחברות הביטוח יש "בונוס מיוחד" - על חשבונכם

זהירות, שביר: כך תעברו דירה בשלום

מערכת החינוך הפינית היא מושא לקנאה ברחבי העולם, ומדינות רבות מנסות לחקות אותה. היא נחשבת לטובה ביותר באירופה ורבים רואים בה את מערכת החינוך הטובה בעולם. תלמידי פינלנד מובילים במבחני פיז"ה הבינלאומיים, והפערים בהישגי התלמידים הם מהנמוכים בעולם המערבי. בדיוק ההפך מישראל, שבה ההישגים נמוכים במיוחד והפערים הם מהגבוהים בעולם המערבי.

נדמה שאין מדינות שרחוקות כל כך מישראל כמו פינלנד, שממוקמת בצפון הרחוק והקר ומתאפיינת בשטחים נרחבים לא מיושבים, באנשים רגועים ובהירי מבט שאינם טרודים בסכסוכים אתניים וביטחוניים נצחיים, באחדות ובסולידריות ובתרבות עתיקה ושומרת סדר.

במציאות, פינלנד וישראל דווקא קרובות בכמה דברים משמעותיים. פינלנד התקיימה במשך עשרות שנים תחת הענן הכבד של הטילים הגרעיניים של שכנתה, בריה"מ דאז. אוכלוסייתה - 5.4 מיליון תושבים - אינה כה רחוקה בגודלה מזו של ישראל. התמ"ג לנפש במונחי שוויון כוח קנייה הוא 36 אלף דולר, בעוד שזה של ישראל הוא 32 אלף דולר ‏(וב–1996 היה התמ"ג לנפש שווה כמעט‏). וגם בפינלנד יש תעשיית היי־טק ואין משאבי טבע.

בניגוד להשתוממות של סאלברג, הפגינו שני העיתונאים הישראלים שישבו מולו רגש שונה כשסיפר על עקרונות החינוך בפינלנד: השתאות וקנאה. באופן פרדוקסלי, אך הגיוני להפליא, סאלברג מתאר תמונה של מערכת מצטיינת - שדווקא ההישגים הלימודיים הללו לא נמצאים בראש מעייניה.

בשנים המוקדמות בהתפתחותם של הילדים, מקיף אותם בית הספר בחוויה שהיא בראש ובראשונה חוויית ביטחון ורווחה, כדי לאפשר להם להתפנות ללמוד - בלי לדרוש מהם להשיג הישגים ובלי לצפות שייהפכו למכונות למידה. בקצה העליון של חינוך החובה, בתיכון, מוכוונת מערכת החינוך להכין את התלמידים לשוק העבודה או ללימודים גבוהים. החינוך המקצועי, מציין סאלברג, הוא גלגל הצלה של 30% מהתלמידים, שבלעדיו לא היו ממשיכים ללמוד אחרי כיתה י'. בשנה האחרונה של חינוך מקצועי - מהסוג שישראל הפנתה לו עורף - משתלבים התלמידים בעבודה באופן כמעט מלא. הרמה של החינוך המקצועי ועדכניותו בפינלנד גבוהות בהרבה משהיו לפני 30 שנה, אומר סאלברג בגאווה.

סיפור הצלחה שמתחיל במשבר

ראשיתו של סיפור ההצלחה של החינוך הפיני במשבר. בבסיסו, עוצב מבנה בתי הספר בראשית שנות ה–70. "רצינו שכל בתי הספר היסודיים יהיו אחידים ברמתם, והממשלה לא איפשרה הקמה של בתי ספר פרטיים. המערכת גם לא איפשרה מיון תלמידים. הקפדנו על אינטגרציה של ילדים מרקעים שונים, ועל מתן סיוע ועזרה למי שזקוק לכך כבר בשלבים מוקדמים", אומר סאלברג.

הבסיס שנוצק בשנות ה–70 היה אולי התחלה טובה, אולם מה שהביא למפנה ולקפיצת המדרגה של פינלנד בתחום החינוך היה דווקא משבר כלכלי בתחילת שנות ה–90. לדברי סאלברג, "היינו קרובים לפשיטת רגל. נאלצנו לבצע כמה צעדים קיצוניים, במיוחד במגזר הציבורי - שנראה אז מנופח ובזבזני. כתוצאה מכך, נוצרה רפורמה מקיפה בשירות הציבורי, שכללה גם שינויים מהותיים במערכת החינוך".

אייל טואג

קיצוצים נחשבים לאחת הבשורות הקשות ביותר לחינוך, ואולם עבור פינלנד, הכורח הזה נהפך להזדמנות - שהולידה הצלחה. "ביטלנו את מערך הפיקוח על בתי הספר וקיצצנו את תקציב משרד החינוך ב–15% בתוך שנה. ביצענו את הקיצוץ באמצעות מתן הרבה יותר עצמאות לבתי הספר ולרשויות המקומיות", אומר סאלברג.

לדבריו, "בתי הספר נהפכו לאוטונומיים, לא רק בניהול הכסף אלא גם בארגון העבודה ובתוכניות הלימודים. נתנו לכל בית ספר לכתוב את תוכנית הלימודים מחדש ולחשוב איזה חינוך הם היו רוצים להציע לילדים. לא היתה תוכנית - זו פשוט נראתה כמו הדרך הטובה ביותר להתקדם במצב הקשה ששרר אז במדינה".

אז כל גאוות החינוך הפיני נובעת מצירוף מקרים ואילוצים תקציביים?

"זה נכון חלקית. אני מאמין שחלק נוצר בצירוף מקרים וחלק במכוון".

כיום זאת חוכמה קטנה, אבל בזמן אמת, המהלך שהובילה הממשלה לא התקבל בקלות בציבור. "היישום לא היה קל. היתה התנגדות בציבור, והרבה אנשים טענו שזו אשליה להאמין שכל הילדים יכולים ללמוד באותו האופן", אומר סאלברג. ההתנגדות דעכה ברגע אחד, כאשר התברר לציבור הפיני עד כמה מערכת החינוך שלהם מובילה בעולם: "בדצמבר 2001 הגיעו תוצאות מבחני הפיז"ה הראשונות. מאז כבר אין ביקורת".

בדיוק באותה שנה נפל דבר גם בישראל. נתוני מבחנים בינלאומיים גרמו כאן לסערה גדולה כשהתבררו ממדי המשבר במערכת החינוך.

מאז ישראל מעמיקה יותר ויותר את החשיבות הניתנת במערכת החינוך להישגים, הערכה ומדידה של תלמידים. התלמידים בישראל נמדדים כיום הרבה יותר מבעבר במבחנים ארציים ובינלאומיים. בניגוד לפינלנד, שבה התלמידים כלל לא נבחנים במבחנים ארציים עד גיל 16, ולפני זה משתתפים במדגמים בלבד, תלמיד בישראל מוערך ונמדד החל בכיתה ב'.

את המהלכים האלה ישראל שלפה מעקרונות הגישה הגלובלית לרפורמה בחינוך - Global educational reform movement - גישה חינוכית שמובילות מדינות רבות, ובייחוד ארה"ב, ושמבוססת על הערכה ומדידה ועל התמקדות במקצועות ליבה, במדדים, ביעדים ובמטרות. סאלברג בז לגישה הזאת. הוא מכנה אותה, לפי ראשי התיבות שלה, GERM ‏(חיידק‏), וטוען בהרצאות שהיא "מדביקה בתי ספר ברחבי העולם". ההרצאה האחרונה שלו, במכללת סמינר הקיבוצים בישראל, גרמה לאי־נחת בקרב כמה מנציגי השגרירות האמריקאית שהשתתפו בה. סאלברג נוהג להבליט את הישגיה הבינוניים של מערכת החינוך האמריקאית, שנחשבת לנושאת הדגל של מדיניות ההערכה והמדידה.

בישראל יש דאגה רבה ממצבה היחסי במבחנים הבינלאומיים. איך התרשמת מהמערכת בביקורך?

"ביקרתי בישראל כבר לפני 20 שנה, והתרשמתי אז מאוד ממערכת החינוך שלכם. תמיד הערצתי את הכוונה שלכם לשים את הדגש על התפתחות חברתית דרך החינוך. מערכת החינוך הישראלית משמשת כור היתוך לאנשים מרקעים שונים. זה נפלא. היתה לי לכך הערכה רבה".

ומה אתה חושב עכשיו?

"מפתיע אותי שאתם עוקבים אחרי עקרונות התנועה הגלובלית לרפורמה בחינוך, שלא ממש מבוססים על הוכחות ועובדות, וגם מפתיע הדחף שלכם להגביר את ההשתתפות במבחני ההערכה ולאסוף מידע על התלמידים. במדינה כמו שלכם, צריכה להיות לכם סיבה טובה לפקפק בתועלת של זה. אתם פועלים על בסיס תיאוריה, מבלי שביקשתם הוכחות לנחיצותה. היום שמעתי שלימודים פרטיים בישראל נהפכו לדבר שבשגרה. מנקודת מבטם של הילדים, זה מצער".

לדברי סאלברג, "אולי ישראל צריכה להסתכל על כמה מדינות מוצלחות בעולם, לא רק פינלנד. יש מדינות אחרות שהן מורכבות מבחינה חברתית, כמו אונטריו בקנדה או סינגפור. נסו ללמוד כמה לקחים ממדינות כאלה. אף דוגמה שתיתקלו בה לא תצביע על הצורך לעשות יותר מבחנים ולתת לתלמידים ללמוד הרבה יותר ולהקיף את כל הדברים האלה בבחינות חיצוניות.

"הייתי בבית ספר שבו כל המורים והמנהלים אמרו שהם היו יכולים לעבוד הרבה יותר טוב אם לא היו להם כל כך הרבה הוראות והערכות חיצוניות. הממשלה בישראל יכולה לסמוך יותר על בתי הספר. יש לכם רצון ברור להתייחס למערכת החינוך כדבר החשוב ביותר, אבל אני לא בטוח שחלק 
מהכיוונים ששמעתי כאן מסייעים לכם".

רווחה, אושר 
וביטחון בכיתות

סאלברג הוא חוקר חינוך ומרצה מבוקש. הוא עבד כמורה, כמנהל בתי ספר, כמרצה בבתי ספר להוראה וכיועץ חינוכי בפינלנד, והיה מעורב בתכנון הרפורמה במערכת החינוך בפינלנד בשנות 
ה–90. לאחר מכן עבד כמומחה לחינוך בבנק העולמי ובנציבות האירופית וכיועץ ב–OECD. הספר שכתב בנושא ‏("שיעורים מפינלנד"‏) נהפך לרב מכר.

אייל טואג

כיום הוא מכהן כראש סוכנות CIMO הפינית - סוכנות עצמאית, שכפופה למשרד החינוך הפיני ואחראית על שיתופי פעולה בינלאומיים בתחומי החברה והחינוך. בין משפטי המפתח שלו: "ווינרים אמיתיים אינם מתחרים" ו"סטנדרטיזציה היא האויב הכי גרוע של היצירתיות".

אחד הדברים שמתבלטים בהשקפת עולמו היא התנגדות עזה לדרך שבה משתמשים במדידה באמצעות מבחנים השוואתיים. הוא מדבר על תופעה שהוא מכנה "אחריות רעילה" ‏(toxic accountability‏).

לדבריו, "ב–100 השנים האחרונות מחקרים רבים מצביעים על כך שהישגי התלמידים מושפעים יותר מהסביבה שמחוץ לבית הספר מאשר מההוראה. יש אנשים שטוענים שצריך להתעלם מהרקע המשפחתי, מהשכלת ההורים ומהעוני - ושהכל תלוי במורים. אבל אנחנו לא יכולים להטיל על המורים אחריות לדברים שהם לא שולטים בהם, כמו העוני בחברה. לזה אני קורא 'אחריות רעילה'. זה לא הוגן כלפי אף אחד".

אז אתה מתנגד למבחנים השוואתיים?

"לא, אבל אני נגד הניצול לרעה שמדינות עושות למבחנים ללא צורך אמיתי. OECD דוגם תלמידים נבחרים בכמה בתי ספר - וזאת ההערכה שאנחנו מבצעים בפינלנד, שמבוססת על מדגם בלבד, ללא ציון אינדיבידואלי לתלמידים. המטרה שלנו בהערכה היא רק לאבחן כמה בריאה המערכת. גם כשעושים בדיקות דם לא לוקחים את כל הדם, אלא רק דגימה".

סאלברג מזהיר כי בישראל ובמקומות נוספים בעולם עושים שימוש אחר בתכלית במבחנים, שגורם יותר נזק מתועלת: "בודקים את כל התלמידים, עד לרמת התלמיד הבודד, ובמקום לבדוק את המצב הבריאותי הכללי של המערכת מנסים לבדוק את הכל: את הילד, את המורה, את המנהל, את מנהל המחוז וכדומה. כחוקר אני יכול להגיד שברגע שאתה בוחן את כל זה - כל שאר המטרות ייעלמו. מה שאני רואה ברחבי העולם הוא שהמבחנים האלה נעשים ברוב המקרים בדרך רעה ומזיקה. זה מוביל לשימוש בשיעורים פרטיים, לצמצום ההוראה, שנעשית לצורכי המבחן בלבד, והדבר החמור ביותר - לרמאות בבית הספר".

וברמאות סאלברג לא מתכוון לתלמידים שמעתיקים זה מזה, אלא לתופעה שנחשפה כבר בישראל: ניפוי של תלמידים חלשים מהשתתפות במבחני מיצ"ב, מה שמוביל להזנחת הטיפול בהם, מכיוון שאינם תורמים לממוצע בית הספר. "המנהל יושב לפעמים יחד עם המפקח והם פותרים את המבחנים", מסביר סאלברג. "ההשלכות השליליות האלה מספיקות כדי לזנוח את הכיוון הזה. אני לא נגד הערכה בריאה, אבל השימוש המוגזם הזה במדידה רע לכולם".

מערכת החינוך הישראלית דווקא הצליחה לאחרונה במבחנים הבינלאומיים, כשהציגה תוצאות מרשימות במבחני TIMMS ו–PIRLS בשפה, במדעים ובמתמטיקה, ואף קיבלה ציונים גבוהים יותר מאלה של פינלנד. אבל נראה שסאלברג לא מתרשם.

אייל טואג

לדבריו, "צריך להסתכל על המגמה. פינלנד לא היתה ב–TIMMS מאז שנות ה–90 ‏(אז אין למה להשוות‏). TIMMS בודק יישום של תוכנית לימודים, ופיז"ה את הכישורים ואת הידע הנחוצים לעתיד התלמידים. המערכת הפינית שמה כבר 20 שנה דגש על פיתוח הכישורים שילדים צריכים, ופחות על יישום במבחן של ידע שלמדו".

אנחנו מספרים לסאלברג שבישראל כ–10% מהמורים הם עובדי קבלן, שמפוטרים מחדש מדי קיץ. הוא מניד בראשו לשלילה. בפינלנד אין מורי קבלן, אלא רק במקרים "שמישהו יוצא לחופשת לידה וצריך להחליף אותו באופן זמני".

כאשר אנחנו מנסים לברר אם יש לו רעיון כיצד ליישב בין מערכת החינוך החרדית וצרכיה לבין צורכי הכלל בלימודי ליבה, סאלברג פשוט לא מבין על מה אנחנו מדברים. הוא מנסה להשוות את החרדים לאוכלוסיות חלשות, כמו אבוריג'ינים באוסטרליה או אינדיאנים בקנדה, שמשיגים הישגים נמוכים בשל היותם תושבי פריפריה בלי גישה לבתי ספר טובים. כשאנחנו מסבירים שהחרדים בוחרים שלא ללמוד מקצועות ליבה מתוך אידיאולוגיה, עיניו מתרחבות והוא ממהר לומר שאינו מתמצא בסוגיה.

איך אתה מסביר שמערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נחשבת למתקדמת במיוחד, שיעור ההשתתפות בה גבוה וזוכי פרס נובל רבים, אבל מערכת החינוך היא מתחת לממוצע של OECD?

"אולי אתם לומדים יותר מדי דברים מארה"ב. צ'רצ'יל אמר פעם שתמיד אפשר לסמוך על האמריקאים שיעשו את הדבר הנכון, אחרי שניסו כל דבר אחר. זה מאוד נכון בחינוך. יום אחד אולי תהיה להם מערכת חינוך סבירה, אבל כיום המצב שלהם דומה לשלכם - יש להם מערכת השכלה גבוהה מובילה בעולם, אבל מערכת בתי הספר מתחת לממוצע.

"בנוסף, ההשקעה לתלמיד בארה"ב היא נמוכה יחסית, בעיקר לתלמידים בגיל הרך. גם בישראל המצב דומה. מצד יש לכם סביבה של חדשנות ומחקר, אבל מערכת בתי הספר לא מצליחה לחנך מספיק אנשים לסביבת החדשנות הזאת".

אליהו הרשקוביץ

סאלברג מודה שבישראל אי אפשר ליישם את כל המודל הפיני, אבל קיים ידע בנוגע למפתח להצלחה בחינוך הפיני. רווחה ‏(well being‏), אושר ‏(happiness‏) וביטחון ‏(security‏) הם שלושת הנדבכים של החינוך בפינלנד. אלה הם דברים שילדים בבית ספר בפינלנד צריכים לקבל בראש ובראשונה, אומר סאלברג חזור ושוב. ולדבריו יש סימוכין בשטח: בתי הספר הפיניים נראים נינוחים ומעניקים תחושה של בית.

אושר? אפשר להבין את שאר הנדבכים, אבל איך אתה מלמד מורים להעניק אושר לתלמידים?

"אני לא בטוח שאפשר ללמד את זה. הדרך הכי טובה לעשות את זה היא לעצב מחדש את בתי הספר, כדי שהם יהיו מקומות שבהם אפשר להיות מאושרים ולא רק ללמוד. הדבר הבסיסי שעשינו בכל בית ספר, למשל, הוא לספק שירותי רפואה בסיסית ורפואת שיניים - לכל בית ספר מצוותים רופא, אחות, פסיכולוג ומורים לצרכים מיוחדים. גם הארוחות חשובות מאוד. אנחנו מספקים שלוש ארוחות חמות ובריאות בחינם לכולם בכל בית ספר בכל יום.

"רוב המורים אצלנו יגידו שהם רוצים שהתלמידים ירגישו טוב ויהיו מאושרים - ואז ילמדו מתמטיקה, אבל ברוב המדינות זה ההיפך. הם רוצים שקודם ישיגו ואז שיהיו מאושרים.

"ההרגשה הכללית בבתי הספר שלנו היא אושר. הדבר שצריך לזכור כמורים וכהורים הוא שצריך לתת לילדים שלנו להיות ילדים, לתת להם להיות כמו שהם, ולקבל את העובדה שכל ילד הוא שונה. ככל שתנסה להכניס אותם לתבנית זהה, כך הם יהיו פחות מאושרים. אי אפשר להתעקש שיתפקדו יותר טוב ולהלחיץ אותם להישגים גבוהים. לצערי זה קורה, ובגילאים צעירים יותר ויותר. יש מקומות שבהם בוחנים את התלמידים כבר בגיל 4. זה נוראי".

"בבתי הספר בפינלנד הימים קצרים יותר מאשר במקומות אחרים. ועל פי חוק, בכל שעה מוקדשות 15 דקות להפסקה עבור התלמידים. בכיתה ד', למשל, מתחילים את הלימודים בשמונה וחצי ומסיימים באחת וחצי. אין יותר מחמישה שיעורים ביום, ובהפסקות תראו ילדים בחוץ. זה חשוב שיש להם זמן להתרענן ולהתארגן. גם המראה של הכיתות שונה. בכיתה טיפוסית יהיו 20–24 תלמידים".

אחד הדיונים המרכזיים בשיח הציבורי על מערכת החינוך בישראל נוגע לגודלן של הכיתות - כ–35 תלמידים בכיתה בממוצע. לסאלברג דווקא יש דברים מעודדים לומר בנושא: "המחקרים מאוד ברורים: הקטנת הכיתות לא תשפר את הלמידה. אין הבדל בין 25 ל–30 תלמידים בכיתה אם בישראל יש כיתות גדולות מספיק להכיל 36 תלמידים, זה בסדר. אבל במקומות רבים ראיתי שדוחסים לכיתה הרבה תלמידים אף שכבר אין מקום לזוז".

אפשר לנחש ששיעור השימוש בריטלין ובתרופות אחרות להפרעת קשב בפינלנד הוא נמוך?

אייל טואג

"בארה"ב זה נהיה כמו מגיפה. אני לא מתכחש להפרעות קשב וריכוז, אבל לא מסוגל להאמין שהן נהפכו למגיפה בהיקף שמדובר עליה כיום. אני חושב שמה שצעירים רבים סובלים ממנו כיום נקרא ילדות - וזה יעבור עם הזמן. כך ילדים מתנהגים.

"אני לא אומר שאין ילדים שצריך להתייחס אליהם בסבלנות ובזהירות יותר, אבל אני לא מאמין שהיתה התפרצות פתאומית של מגיפת הפרעת קשב וריכוז בכל מיני מדינות. זה מצביע יותר על הצורך הכללי של בית הספר, וההתעקשות על כך שילדים צריכים לשבת בשקט יותר מ–40 דקות ולעשות דברים שרוב הילדים לא רוצים לעשות. אם אנחנו כמבוגרים היינו צריכים לעשות את זה כל יום, כולנו היינו משתגעים".

ההוצאה בישראל גבוהה - אבל התלמידים מקבלים הרבה פחות

ההוצאה הציבורית על חינוך בבתי הספר בפינלנד ‏(לא כולל גנים והשכלה גבוהה‏) נמוכה מהממוצע במדינות OECD: כ–7.6% מתוך כלל ההוצאה הציבורית, לעומת 8.6% בממוצע מדינות הארגון. גם בישראל ההוצאה הציבורית לבתי הספר גבוהה יותר מבפינלנד ‏(9.1%‏).

סאלברג טוען שזוהי תוצאה של הרפורמה, שהפכה את המערכת ליעילה יותר. לדבריו, "התמורה שאנחנו מקבלים בחזרה על כל יורו שאנחנו מוציאים היא מהגבוהות ב–OECD. זו מערכת יעילה. הצלחנו לשמור על עלות נמוכה יחסית מול הישגים גבוהים".

עם זאת אין להניח מכך שתקציב החינוך בישראל מנופח. קצב גידול האוכלוסין בישראל גבוה מאוד, ולכן שיעור התלמידים מכלל האוכלוסייה כאן הוא מהגבוהים במערב. כך, בסופו של דבר, כל תלמיד בישראל מקבל תקציב נמוך בהרבה מאשר התלמידים בפינלנד או ברוב מדינות OECD: ההוצאה הציבורית לתלמיד בבית ספר יסודי בישראל מסתכמת ב–5,758 דולר, לעומת 6,622 דולר לתלמיד בפינלנד ו–7,974 דולר לתלמיד בממוצע מדינות OECD. למעשה, ישראל היא אחת המדינות הבודדות שבה ההוצאה הציבורית לא הותאמה לקצב הגידול באוכלוסייה, ואף ירדה באופן יחסי בעשור האחרון.

הפינים מנסים ללמוד גם מישראל: "מובילה בתחום הלמידה המשותפת"

יוזמה חדשה של מכללת סמינר הקיבוצים ואיגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות, בשיתוף משרד החינוך ושגרירות פינלנד בישראל, צפויה לנסות לייבא כמה מהמאפיינים של מערכת החינוך הפינית. במסגרת שיתוף הפעולה, תיבחר עיר בישראל שבה יבוצע פיילוט בכמה תחומים שייבחרו בהמשך.

אייל טואג

ככל הנראה, בעיר שתיבחר ייושמו תוכניות לשיפור מעמד המורים; ליצירת תוכנית לימודית אישית לכל ילד; לאיתור ולסיוע לתלמידים מתקשים בשלבים מוקדמים; לחיזוק הקשר שבין בית הספר לקהילה; ולמתן אוטונומיה גבוהה יותר לצוות בית הספר. הרעיון עלה בפורום שהוקם במכללה, המשותף לשגרירות פינלנד, שיזם את ביקורו האחרון של סאלברג בישראל. בחמש השנים האחרונות נמצאת המכללה בקשר עם שגרירות פינלנד, שהניב כמה ביקורים של בכירי המערכת בישראל.

על רקע שיעורי ההגירה ההולכים וגדלים לפינלנד, בכירי מערכת החינוך הפינית הגיעו לישראל גם כדי ללמוד על ההתמודדות עם רב־תרבותיות בבתי הספר ושילוב מהגרים. ב–2010 ביקר מנכ"ל משרד החינוך הפיני בבית הספר ביאליק רוגוזין בתל אביב, המיועד לילדי פליטים. שגרירות פילנד בישראל דיווחה אז כי הדוגמה של ביאליק רוגוזין מוכיחה שאפשר להתגבר על האתגרים. בביקורו האחרון ביקר סאלברג בבית הספר הניסויי בגני תקוה, המוגדר כבית ספר הומניסטי־דיגיטלי - שהלימודים בו מבוססים על דיאלוג בין מורים לתלמידים ועל פיתוח חוויית לימודים לצד מחשוב הכיתות.

"הבעיה ברוב המדינות היא שמורים מעבירים את החומר לכל הכיתה כאילו יושב מולם תלמיד אחד. רק מורים בודדים שולטים בשיטה של למידה משותפת. ישראל היא למעשה מובילה בתחום הזה. החוקרים שלכם עשו הרבה עבודה בתחום. יש אפשרות לשפר כך את הישגי התלמידים, אבל צריך לברר איך עושים את זה", אומר סאלברג.

המורים הפינים: למרות השכר הנמוך - תנאי הקבלה קשים והביקוש גבוה

בשנה שעברה, פחות מ–7% מהסטודנטים שהגישו מועמדות ללימודי הוראה באוניברסיטת הלסינקי התקבלו. מערכת החינוך הפינית מקבלת רק את המורים המובחרים ביותר, והביקוש למקצוע גבוה במיוחד. זאת, אף ששכר המורים במדינה נמוך יחסית לממוצע ב–OECD.

לפי נתוני OECD, שכר המורים ההתחלתי בפינלנד הוא כ–25,855 דולר בשנה ‏(במונחי שוויון כוח קנייה‏), לעומת הממוצע ב–OECD, שהוא כ–28,300 דולר לשנה. שכר המורים בישראל הוא נמוך - 16,269 דולר לשנה ‏(נכון 
ל–2010‏), וגם הביקוש להוראה נמוך. אף שבשנים האחרונות משרד החינוך מצביע על שיפור בתחום, רף הכניסה למקצוע אינו תובעני - כדי להיות מורה בישראל נדרש רק תואר ראשון בתחום כלשהו ותעודת הוראה.

אייל טואג

בעשורים האחרונים ביצעה פינלנד שינוי משמעותי ביחס המדינה למורים - היא העלתה את רף הכניסה ושיפרה את מעמד המורים ואת העצמאות שניתנת להם . המורים בפינלנד נבחרים מבין הסטודנטים המצטיינים לתואר ראשון. לאחר מכן בוחנים את יכולת העבודה שלהם בקבוצה ונערכים עמם ראיונות אישיים. רק הטובים ביותר מתחילים את לימודי ההוראה - הכוללים תואר שני בהוראה והתמחות במקצוע שאותו יְְלָמְּדוּ. סאלברג סיפר בהרצאה בישראל שמערכת החינוך הפינית מחפשת אנשים שרואים בהוראה שליחות.

"המורים בפינלנד הם לא צינורות שמעבירים באופן פסיבי תוכנית שהם מקבלים ממשרד החינוך", אומר פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם בסמינר הקיבוצים. "הם מצפים מכל מורה שיעבד את החומרים ויבנה תוכנית לימודים מותאמת לצורכי הילדים. בפינלנד העלו את תנאי הסף ובנו תוכנית אטרקטיבית למורים. גם אצלנו זה אפשרי, אם המדינה תחליט שחינוך הוא מקצוע נדרש, וכל מי שרוצה ללמד יוכל ללמוד תואר שני בהוראה בסבסוד מסוים ויתחייב לעסוק עשר שנים במקצוע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#