נשרו מלימודים והגיעו לבגרות 5 יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה: הישראלי שמציל ילדים

אלי סלומון הקים בית ספר תיכון פרטי ביהוד לבני נוער מרקע מורכב שנפלטו ממערכת החינוך הציבורית ■ תמורת שכר לימוד של אלפי שקלים בשנה הם מקבלים הזדמנות נוספת - ומגיעים להישגים

ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלי סלומון
אלי סלומוןצילום: עופר וקנין

אלי סלומון, מנהל תיכון ש.פ.י שאותו הוא הקים יחד עם זוגתו נופר, מסתובב במסדרונות המבנה הקטן שבו שוכן בית הספר. הוא ניגש לכל תלמיד שנקרה בדרכו, וכל אחד מקבל ממנו לחיצת יד או חיבוק. הם מכירים אותו והוא מכיר אותם היטב. "אני מלווה אותם מהיום הראשון שלהם בלימודים ועד ליום הגיוס, וגם מגיע עם המשפחה שלהם לבקו"ם", הוא אומר. "התלמידים פונים אלי בכל בעיה שיש להם - בעיות אישיות, בעיות עם ההורים או בעיות כלכליות. כל דבר. אם ילד מסתבך הוא קודם כל פונה אלי".

יום הלימודים מתקרב לסיום. סלומון, המשמש גם מחנך כיתה י"ב, מתכונן לשיעור תגבור במתמטיקה שהוא מעביר בצהריים. חלק מהתלמידים נשארים בבית הספר עד הערב כדי לתרגל את החומר, וחלקם אף נשארים ללמוד בו גם בלילות לקראת בחינות הבגרות. לאחר שעות הלימוד, כשסלומון לא נשאר להעביר שיעורי תגבור עם שאר המורים, הוא משמש מדריך כושר קרבי לתלמידיו ויוצא איתם לאימונים. הוא דואג לחזור הביתה פעמיים בשבוע מוקדם כדי להיות עם המשפחה שלו, וביתר הזמן הוא עם התלמידים בבית הספר.

תיכון ש.פ.י ממוקם במבנה צנוע ולא מזמין למראה ביהוד. שלט הכניסה קטן ולא בולט, ולומדים בבית הספר בסך הכל 70 תלמידים. כיתות הלימוד קטנות ובכל כיתה לומדים כ-14 תלמידים. כל התלמידים בתיכון נפלטו מבתי הספר הקודמים שלהם, לאחר שהופנו לתיכונים מקצועיים או למסגרות לנושרים ללא בגרות מלאה בשל קשיים חברתיים, בעיות משמעת והישגים נמוכים. כרבע מהתלמידים הם בעלי צרכים מיוחדים או בעיות רפואיות מורכבות. לאחד מהתלמידים בכיתה שסלומון מחנך יש שיתוק מוחין, ותלמיד אחר מרותק לכיסא גלגלים ואינו מסוגל להגיע לפעילות השוטפת, כך שמורים מטעם בית הספר מגיעים אליו בכל יום כדי ללמד אותו בבית. בטיול השנתי, סלומון דאג לבחור במסלול מונגש כדי שהתלמיד יוכל לבלות עם יתר חבריו.

לפי נתוני משרד החינוך, חלקם הגדול של התלמידים מגיע מרקע כלכלי מוחלש. ל-95% מהם יש לקויות למידה. ואולם נתונים אלה לא משתקפים בהישגים של התיכון: שיעור הזכאות לבגרות גבוה מהממוצע הארצי ומתחרה עם התיכונים האחרים באזור, מהם נשרו התלמידים בש.פ.י. בקיץ האחרון התיכון נבחר על ידי משרד החינוך כאחד התיכונים המצטיינים בישראל.

ב-2018 שיעור הזכאות לבגרות בבית הספר היה 73.1%, גבוה מהממוצע הארצי - 69.9%. שיעור הזכאות בבית הספר נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, וסלומון צופה כי שיעור הזכאות יגדל ל-80% בשנת הלימודים האחרונה. שיעור הזכאות לבגרות ברמה של חמש יחידות מתמטיקה הסתכם ב-2018 ב-4% בהשוואה לממוצע ארצי של 15.5%, ושיעור הנבחנים בחמש יחידות אנגלית הסתכם ב-35%, בהשוואה לממוצע ארצי של 38%. ואולם סלומון אומר כי הנתונים האלה משתפרים במהירות, וכי 50% מתלמידי י"ב ייבחנו השנה בחמש יחידות מתמטיקה ו-77% ייבחנו בחמש יחידות אנגלית. בשונה מבתי ספר אחרים, מספר התלמידים הקטן גורם לתנודות חדות בנתונים. כרבע מהתלמידים לומדים חמש יחידות במדעי המחשב, והתיכון מאפשר גם בגרות במקצועות נוספים, כמו קולנוע ופיזיקה.

כשהתלמידים נהנים לבוא לבית הספר

מעבר להישגים הלימודיים, הייחוד של בית הספר בא לידי ביטוי במדדים נוספים. לפי נתוני משרד החינוך, 68% מתלמידי התיכון אמרו שהם נהנים ללמוד בבית הספר, בהשוואה ל-40% מהתלמידים בממוצע ארצי; 60% אמרו כי הם מגלים סקרנות ועניין בלמידה בתיכון, לעומת ממוצע של 50%; 91% אמרו שהם מאמינים שלמורים אכפת מהם, ולא רק בנוגע ללימודים, לעומת ממוצע של 39%; ו-74% דיווחו על יחסים חיובים וקרבה בינם לבין המורים, בהשוואה ל-43% בממוצע. גם שיעור מקרי האלימות בבית הספר (6%) נמוך בהשוואה לממוצע הארצי (8%).

״יש להבין שהנתונים האלה מתייחסים לתלמידים שנאמר להם בבית הספר הקודם כי הסיכוי שלהם להצליח בבגרות הוא אפס. מהמקום הזה הם הצליחו לטפס״, אומר סלומון. ״יש הורים שבאים אלי בהתחלה ואומרים לי שכבר נמאס להם, שזרקו את הילד שלהם מבית הספר ושהם רק רוצים שיסיים 12 שנות לימוד וזהו. אני עונה להם שאם הם ידברו ככה זה לא יעזור, כי רק אם הם יכוונו אותו לבגרות הוא יצליח. הבעיה היחידה היא כשילד לא רוצה להגיע בכלל לבית הספר״.

היחס החם וההצלחה במדדים מתבטאים גם בשכר הלימוד. הורי התלמידים בתיכון ש.פ.י נדרשים לשלם כ-19.8 אלף שקל בשנה. עם זאת, סלומון אומר כי הרוב המוחלט של התלמידים לא משלמים את שכר הלימוד המלא, וחלקם משלמים סכום סמלי בלבד. לדבריו, הוא מוותר על חלק ממשכורתו כדי לסייע בסבסוד שכר הלימוד של התלמידים. סביר להניח כי אם היה מנהל תיכון אחר שכרו היה גבוה יותר.

התלמידים מגיעים להישגים בעזרת אווירה של נחישות והתמדה. כך למשל, סלומון מספר כי בכל מחזור יש לפחות תלמיד אחד שקשה יותר לגרום לו להגיע לבית הספר. "אז אני מנסה הכל: סמסים, שיחות אתו ועם ההורים, ביקורי בית - עד שיגיע", הוא אומר. "גם הילדים מבינים שאני לא מוכן לוותר עליהם ואני לא מוכן שיישבו בבית, כי הם יכולים להצליח. היתה לי תלמידה שנפלטה ממוסד של חינוך מיוחד. בהתחלה היה לה קשה, אבל במהלך הלימודים היא התגלתה כתלמידה מבריקה ובסוף קיבלה תעודת הצטיינות. זה היה מרגש מאוד.

כיתה בתיכון ש.פ.י. "כשאתה באמת מקשיב לתלמידים שלך ומבין את הצרכים שלהם — הם יקשיבו לך בחזרה"
כיתה בתיכון ש.פ.י. "כשאתה באמת מקשיב לתלמידים שלך ומבין את הצרכים שלהם — הם יקשיבו לך בחזרה"צילום: עופר וקנין

"היה לי גם תלמיד שסבל מקשיים חמורים מאוד בבית הספר הקודם שלו, ואחרי יום אחד כאן הוא החליט שהוא לא מגיע יותר. דיברתי אתו כל יום במשך שבועיים ולא ויתרתי לו, עד שהוא הסכים להגיע. הכנתי עבורו תוכנית לימודים אישית של שיעורים פרטיים וחשפנו אותו בהדרגה לכיתה. כיום הוא תלמיד מן המניין. אני לא קוסם".

מה האתגר הכי גדול שלך?

"יש כאן ילדים שאמרו להם מגיל צעיר שהם לא יכולים ושאין להם סיכוי, או כאלה שהיו צריכים לעבוד מגיל צעיר כדי לעזור למשפחה. יש פה ילדים שסבלו מחרמות קשים ומגיעים לפה מצולקים וכבר לא מאמינים בעצמם, וילדים עם בעיות משמעת קשות שצריך למצוא להם דרך שבה הם יחוו הצלחה. זה תהליך ממושך והוא דורש גם המון עבודה עם המורים. לשמחתי, יש לנו צוות מצוין שמקדיש את זמנו לתלמידים. הם צועדים יד ביד כל הזמן, ומלווה אותנו גם יועצת חינוכית ורכזת פדגוגית. המסר הוא שאנחנו לא מוותרים על אף ילד. נחשוב על דרך ועל פתרון שיתאים לכל אחד, אבל לא נוותר".

ואם בכל זאת מישהו נושר מבית הספר?

"שיעורי הנשירה שלנו נמוכים בהתחשב ברקע התלמידים (כ-2% מהתלמידים נשרו ב-2018, בהשוואה לממוצע ארצי של 1.2%; ל"ד). אני עושה הכל כדי שזה לא יקרה. לשמחתי, זה לא קורה הרבה. רוב הילדים שמגיעים אלינו כבר נשרו או היו בסיכון לנשירה, ובסוף רובם מצליחים לסיים את התיכון בהצלחה עם בגרות איכותית".

איך אתם עושים את זה?

"הכיתות פה קטנות יותר והתלמידים מקבלים יחס אישי יותר. לפעמים יש מתרגל שנוכח בשיעור לצד המורה. אם אני מזהה ילד שקשה לו, אני או אחד המורים עוזרים לו עם החומר. כל אחד מקבל כמה הזדמנויות כדי להצליח במבחנים. המחנכים מכירים אותם ועורכים שיחות אישיות כל הזמן. בכל בוקר המחנכים יקחו את אחד הילדים לשיחה אישית על כוס קפה על החיים ועל המצב בלימודים. אין כאן שיחות נזיפה במסדרונות״.

מה עוד אתם עושים?

"אנחנו מתאימים ומנגישים את החומר לצרכים של התלמידים. אם יש ילד שמתקשה בכתיבה, אז יכול להיות שאני אביא לו את החומר מצולם, או שאתן לו מחשב נייד. יש ילדים שמבינים את המבחן טוב יותר אם מכינים להם גרסה מוקלטת של השאלות, במקום מבחן כתוב. כל אחד מקבל פתרון מותאם לפי צרכיו ולפי הנהלים של משרד החינוך".

כמה שעות בשבוע הם לומדים?

"אחרי סיום הלימודים הם הולכים לאכול משהו פה באזור או קופצים הביתה, ואז חוזרים לכאן כדי להמשיך ללמוד".

עד מתי?

"עד מתי שהם צריכים. לפעמים עד הלילה".

מה מניע אותם?

"פתאום הם חווים הצלחה. הם מבינים שהחומר לא כזה מסובך ומפחיד כמו שהם חשבו, ושההצלחה לא רחוקה מהם. הם מבינים שמה שהיה בלתי אפשרי עבורם בתיכון הקודם, כמו לימודי חמש יחידות מתמטיקה, דווקא אפשרי כאן. שם אמרו להם שאין להם סיכוי ופה הם יכולים. הם רוצים להצליח. אין ילד שלא רוצה להצליח".

למה אמרו להם דברים כאלה?

"יש הסללה מאוד ברורה בבתי הספר. ילדים במערכת החינוך נמדדים רק על פי הציונים שלהם, ולא תמיד רואים את הילד. רואים את הממוצע. רואים ציון ושואלים אם הציון הזה מתאים לבגרות מלאה, או לבגרות חלקית, ומי שלא מצליח בכיתה ט׳ במתמטיקה ייכנס לשלוש יחידות. פה אנחנו מסתכלים על הילדים ועל היכולות שלהם, ולא על הציונים הקודמים שלהם. אם תלמיד בא ואומר לי שהוא רוצה לעשות בגרות בחמש יחידות מתמטיקה - אני אומר לו 'אין בעיה. תגיע לפה ותלמד, ותראה שתצליח'".

ואיך השיעורים מתנהלים?

"בשיעורים שלי אני משתמש בהמון דוגמאות רלוונטיות מהחיים ומשתמש באמצעים חזותיים. אני מדבר עם התלמידים בגובה העיניים ומשלב חומרים מתחומים אחרים. הם נהנים מהלימודים גם עם שאר המורים. כיף להם בבית הספר".

נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי.

"ממש לא. אני מסביר להם מהי החשיבות של הצלחה בלימודים ואיך ההישגים בתיכון יעזרו להם בצבא ובחיים, ושבגרות טובה תפתח להם דלתות באוניברסיטה ובהמשך. אתה לא מאמין לי? בוא תראה בעצמך".

סלומון פותח את דלת המשרד, קורא לנערים שממתינים לשיעור במסדרון, והחדר הקטן שלו מתמלא בתלמידים שמגלים עניין בכתבה. "תשמע, לבוא לכאן זה לא כמו ללכת לבית ספר רגיל. כיף ללמוד פה", אומר דניאל (שם בדוי, כמו יתר שמות התלמידים המוזכרים בכתבה; ל"ד), תלמיד כיתה י"ב בן 17. ״מעבירים לנו את החומר בצורה הכי טובה, ואנחנו מגיעים כי אנחנו מבינים שיש לנו לימודים ושצריך להשקיע בהם ובבית הספר. אני תמיד אוכל לשבת בבית ולשחק סוני, אבל זאת ההזדמנות שלנו להצליח. חוץ מזה לא רע לנו פה. כאן אנחנו מגיעים לשיעורים ונהנים, צוחקים ומבינים את החומר. יש אווירה חיובית ואנחנו מצליחים", מוסיף דניאל.

נוער בסיכון גבוה, מעון צופיה

ומה קרה בבית הספר הקודם?

"הציונים שלי היו נמוכים, ופה אני מקבל יותר מ-80 בכל המקצועות. רק היום קיבלתי 100 במבחן במתמטיקה. אני לומד חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות אנגלית, חמש יחידות פיזיקה וחמש יחידות גיאוגרפיה".

"מורים צעקו עלי בעבר, רק רציתי שיתייחסו אלי בכבוד"

כשגיא, בן 16, הגיע לסוף כיתה ח', הוא נשר מבית הספר שבו למד על רקע בעיות משמעת, חיסורים והישגים נמוכים, ועבר ללמוד בתיכון ש.פ.י. הוא הוקפץ היישר לכיתה י' - השנה שבה מתחילים הלימודים בבית הספר, מכיוון שרשויות הרווחה רצו שהוא יהיה במסגרת כלשהי - והשלים את החומר שפיספס.

כיום הוא לומד לבגרות בחמש יחידות מדעי המחשב, חמש יחידות פיזיקה וחמש יחידות באנגלית. הוא גם לומד ארבע יחידות במתמטיקה, אבל "בשאיפה לעבור לחמש יחידות", הוא אומר. "אתה יודע מה? לא בשאיפה, אני פשוט יודע שאעשה חמש יחידות מתמטיקה.

״הגעתי לחטיבה כילד עם בעיות משמעת והתפרצויות זעם. הרגשתי שלא מצליחים להכיל אותי בתוך בית הספר ולקבל אותי כמו שאני. פשוט לא הצליחו לעזור לי. היו לי חברים, אבל לא הצלחתי ללמוד ולהתרכז בלימודים. אתה יודע, יש תלמידים שמדביקים עליהם סטיגמות. מספיק שתגיד מלה אחת יותר מדי, ואז יוציאו אותך מכיתה ויתייגו אותך. אחרי זה כבר יגלו כלפיך אפס סבלנות, כי יש עליך את הסטיגמה הזאת. בסופו של דבר לא הצלחתי להמשיך ללמוד, לא הגעתי לבית ספר במקרים רבים כי פשוט כבר לא הייתי מסוגל לקום בבוקר. יש לי התפרצויות שנובעות מכך שלפעמים קשה לי לקבל סמכות. אני רק מבקש שיתייחסו אלי בכבוד, אבל בבית הספר הקודם זה לא קרה. כשמורה צועקת עליך מול כל הכיתה זה גורם לאי־נעימויות. אבל כאן מכילים אותי ונותנים לי כלים ואוזן קשבת".

ובמערכת החינוך הרגילה אין את זה?

"אין. יש שם המון תלמידים כמוני, שפשוט נעלמים בתוך המערכת ולא מצליחים לצאת ממנה. לא רק שלא נותנים להם יד כדי להציל אותם, אלא שדוחפים אותם עמוק יותר למים ומתעלמים מהם. מרדימים את התלמידים. מכריחים אותנו ללמוד דברים שלא חשובים לעתיד ולחיים שלנו, במקום לפתח את היכולות והיצירתיות שלנו. במערכת הרגילה לא יכלו לקבל אותי כתלמיד שקצת שונה מהאחרים, ופה כן, ואני מצליח״.

מה גרם לך לגבש את קו המחשבה הזה על מערכת החינוך?

"אני שומע שמדברים על זה המון, אבל ראיתי את זה בעצמי כשהגעתי לכאן. פתאום הצלחתי ללמוד ולהשתפר. פתאום אתה מרגיש שמישהו רואה אותך. המורים ואלי המנהל מעורבים בחיים שלי. יש לנו קשר טוב, בריא ומעניין - שלא תמצא בשום מקום אחר בעולם".

איך זה עוזר להישגים שלך?

"בעבר תמיד הסתכלו עלי באופן שלילי ונתפשתי כתלמיד עם בעיות. בחטיבה זה כבר הגיע לאבסורד. היו מורים שאמרו לי לא להגיע למבחנים כדי שלא אפגע בממוצע של בית הספר. פה אני מצליח מאוד. תמיד התעניינתי במחשבים וכאן הגעתי לרמה מאוד גבוהה ואני לומד גם פיזיקה. לא ידעתי שבית ספר יכול להיות חם, תומך ומקבל".

מה התוכניות שלך לעתיד?

"יש לי הרבה תוכניות. אני רוצה לצאת מפה עם הציונים הכי טובים שאפשר לקבל. ברגע שאגיע לגיל 18 אני רוצה להתגייס ליחידת מחשבים ואחרי הצבא אני מתכנן ללמוד מדעי המחשב או פיזיקה באוניברסיטה. אני רואה את עצמי בעתיד כפיזיקאי. זה תחום שאני אוהב".

אתה יכול לדמיין מה היית עושה אם לא היית מגיע לכאן?

"אני מניח שהייתי נזרק מבית הספר ולא ממשיך בשום כיוון".

רועי, בן 17, מוסיף דברים ברוח דומה. "בתיכון הקודם שלי למדתי בכיתה ללא בגרות. איבחנו אותי כבעל הפרעות קשב וכיוונו אותי לבגרות חלקית. אפילו לא אמרו לי לעשות בגרות חלקית, אמרו לי תעשה 12 שנות לימוד וזהו. לא ממש השקעתי בלימודים. הייתי מאחר ולא מגיע".

מה אתה מרגיש לגבי זה כיום?

"שפיספסתי. שהייתי צריך להגיע לכאן מוקדם יותר. אני מאמין בעצמי ומרגיש שבאמת יכולתי לעשות בגרות מלאה. באתי לפה כי רציתי לעשות שינוי. אני לומד כאן עד 16:00-17:00 בכל ערב. אני צריך להשלים שלוש שנים בשנה אחת, ואני הולך לעשות את זה כמו גדול. לפני שהגעתי לפה לא ידעתי ללמוד. זה לא כל כך עניין אותי. רק לפני שנה נפל לי האסימון. כאן נותנים לי שיעורים של אחד על אחד ויחס אישי. אם אני חולה - אלי מתקשר אלי. יש כאן תחושה של בית. שאכפת להם מאתנו. זה לא משהו שקיבלתי לפני זה. בבית הספר הקודם לא היו לי שאיפות. פחדתי שאני אעבוד במלצרות כל החיים. כיום השאיפות שלי הרבה יותר גבוהות, אני רוצה ללכת לאוניברסיטה ולמצוא עבודה מסודרת".

נוער בסיכון גבוה, מעון צופיה
נוער בסיכון גבוה, מעון צופיהצילום: דן קינן

נבחנים עד שמצליחים

סלומון ובת זוגו הקימו את בית הספר ב-2005, כמרכז שהציע לימודי תגבור והעשרה לתלמידי תיכון אחרי שעות הלימודים. לאחר מכן, המרכז צמח והחל להציע גם קורסים בהכנה לבגרויות לחיילים משוחררים. סלומון מספר שבעקבות הביקוש הרב, הם הפכו את המרכז לתיכון אקסטרני שהציע לימודי הכנה לבגרות לתלמידי האזור. ב-2010, כשהתיכון הלך והתרחב, קיבל סלומון רישיון להפעלת תיכון רגיל (אינטרני) ממשרד החינוך, שמופעל על ידי חברה פרטית שהזוג הקים. כיום, זוגתו נופר משמשת סגנית מנהל.

כמחצית מתלמידי בית הספר גרים ביהוד, והיתר מיישובים אחרים באזור, כמו אור יהודה, מגשימים, גבעת שמואל ומודיעין. סלומון מספר כי שם התיכון נגזר מראשי התיבות של שאיפה למצוינות, פיתוח חשיבה ויחס אישי.

תקציב בית הספר ממשרד החינוך הסתכם בכ-1.5 מיליון שקל ב-2018, והמדינה משקיעה בכל תלמיד שלומד בו כ-30 אלף שקל בשנה. מדובר בסכום הדומה להשקעה הארצית בתלמידי התיכון, כך שהמדינה אינה משקיעה מאמצים מיוחדים בקידום בית הספר. שיטות דומות שמיושמות בבתי ספר אחרים כבר הוכיחו שתלמידים בעלי רקע מורכב יכולים להצליח ולהגיע להישגים גבוהים בבגרות.

כך למשל, השיטה שפיתחה עמותת יכולות של קרן רש"י, המיושמת בתיכונים בפריפריה במשך שנים, מצליחה להביא לשיעור גבוה של זכאות לבגרות בבתי ספר שנחשבו בעבר ככושלים, והיא יושמה גם בתיכון בבית ג'אן, שהגיע לשיעור זכאות לבגרות של 100%. גם היא מבוססת על השקעה בתלמידים ומתן יחסי אישי ומענה לבעיות, בצד שעות רבות של תגבור לימודי.

"אם כל בתי הספר בישראל היו משקיעים כך בתלמידים שלהם, כנראה שהרבה יותר תלמידים היו מצליחים לסיים את הלימודים עם בגרות", אומרת רינת שטקל־אקשטיין, יועצת בית הספר. "חלק מהתלמידים שלומדים פה כבר נשרו מהלימודים וישבו בבית, וכאן הם משקיעים הרבה וגם מושקעים בהם כוחות מאוד גדולים מצד הצוות החינוכי כדי שיצליחו. נותנים כאן הזדמנות לכולם והמחנכים משקיעים את הנשמה שלהם בכל ילד. נפגשים פה ילדים מרקעים שונים ומגוונים מאוד, והם מפתחים קשרי חברות. מכיוון שחלק גדול מהם מגיעים ממקום שבו הם הרגישו שונים, כאן הם מכבדים אחד את השני. לכן אין פה חרמות ואין פה אלימות. הם מגלים סוף־סוף תחושת שייכות, שמקבלים אותם כמו שהם".

בחינת בגרות במתמטיקה
בחינת בגרות במתמטיקהצילום: דניאל בר און

כשסלומון נשאל מדוע הוא עושה את כל זה, הוא עונה שחלומו היה להיות מורה. "בעצם, אני מורה מאז שהייתי בן 16. לימדתי כבר בתיכון בזמן שהייתי תלמיד״.

איך זה קרה?

"גדלתי בקרית גת, ובתיכון היתה לי מורה שראתה שאני טוב בלימודים, אבל היו לי גם קצת קשיים מבחינת קשב וריכוז. באותה תקופה הייתי חונך של תלמיד אחר, והמורה ראתה שאני אוהב את זה. אחרי שהיא מונתה למנהלת, היא הציעה לי להיות מתרגל בכיתה המקבילה, כך שאף שהייתי תלמיד בעצמי, פתאום היתה לי אחריות מסוימת על כיתה אחרת. בכיתה י"ב התנדבתי בפרויקט אומ"ץ של משרד החינוך למניעת נשירה בקרית מלאכי, ואחרי הצבא הלכתי לעבוד כמורה בבית הספר שבו למדתי בקרית גת. יצא שהמורה שלי הפכה להיות המנהלת והמעסיקה שלי. כיום היא בפנסיה והיא עובדת כאן כמדריכת מורים".

למה מורים ומנהלים אחרים לא הצליחו עם התלמידים שלך?

"בבית ספר רגיל, כשיש 40 תלמידים בכיתה, תמיד יהיו תלמידים שלא תוכל להגיע אליהם. גם אם אתה מורה ממש טוב, אתה יכול לאבד את התלמידים המצטיינים ואת התלמידים החלשים. כאן אנחנו מלמדים בכיתות קטנות ואפשר לשמור על כולם ולקדם את כולם. אפשר להעביר את השיעורים באווירה טובה ולהשלים את החומר שהם פיספסו בעבר, ועוד להספיק לעשות הטרמה לשיעור הבא. בסוף, כשאתה באמת מקשיב לתלמידים ולצרכים שלהם, הם יקשיבו לך בחזרה. הם גם מבינים שיש לנו מטרה משותפת״.

אמרת שאתה דואג להנגיש להם את ההצלחה. איך עושים את זה?

"צריך להראות להם שאתה מאמין בהם, ואז זה אפשרי. אבל אנחנו משתמשים בכל מיני אמצעים, בין היתר באמצעות מבחנים. אני עורך להם בוחן פעם בשבוע כדי שיראו שהם מצליחים. מי שיסיים בוחן ברמה של חמש יחידות מתמטיקה בהצלחה מקבל ביטחון עצמי, ולא יוכל לבוא עוד שבועיים למבחן ולהגיד שהוא לא בקיא בחומר".

ואם הם לא מצליחים?

"אז יש מבחנים ומועדים נוספים. הם נבחנים עד שהם מצליחים. בבגרות במתמטיקה, למשל, התלמידים עושים חמישה מבחני מגן (מבחן מתכונת; ל"ד) לפני הבגרות, והם מבקשים להיבחן במבחני מגן נוספים. אם תלמיד מקבל 40 במגן הראשון, אז אנחנו מתמקדים בנושאים שבהם הוא לא הצליח וממשיכים לעבוד עד להצלחה".

ואתה לא חושב שבסוף הם לומדים רק למבחן?

"אני מסתכל על זה אחרת. הלמידה היא חלק מהליך שבו הם רוכשים מוטיבציה, איפוק, ויכולת להתמודד עם כישלונות. אני יודע שיש ביקורת על התכנים ותוכניות הלימודים, אבל תמיד אפשר למצוא את הדברים הטובים בתוך תוכניות הלימודים ולהפוך אותן לרלוונטיות. אנחנו לא מלמדים רק למבחן. בכל שיעור יש העשרה של תחומים אחרים בחיים. באזרחות, למשל, היו כאן כמה שיעורים שלמים על הבחירות והשיטה הדמוקרטית. התברר שיש לתלמידים פער בידע בתחום הזה וזאת היתה הזדמנות טובה להראות להם כמה החומר באזרחות אקטואלי למציאות שלנו".

מה היתה המטרה שלך כשהקמת את בית הספר?

"רק רציתי לתת מענה לילדים שלא מסתדרים בבתי הספר הרגילים, למנוע מהם להגיע לרחוב ולעזור להם ללמוד ולהתגייס לצבא".

כמה בוגרים יש לך?

"כ-300".

ומה הם היו עושים אם לא היית מקים פה את בית הספר?

"אני מניח שחלקם היו מגיעים למקומות לא טובים, אבל יכול להיות שאחרים היו מתפכחים בהמשך ולומדים אחרי הצבא".

מה המסר שלך למורים אחרים?

"לא לוותר על אף תלמיד".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker