החלטה דרמטית של בג"ץ: לקח מיליארדי שקלים מתושבים במרכז - תעופה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החלטה דרמטית של בג"ץ: לקח מיליארדי שקלים מתושבים במרכז

בעוד שבית המשפט לעניינים מינהליים פסק שיש לקבל חלק גדול מהתביעות - בית המשפט העליון קבע כי רוב הנזקים הם "בתחום הסביר" שאינו מקנה לניזוקים זכות לפיצוי

48תגובות

"יש להכיר בזכותו של כל אדם לחיות בתנאים סביבתיים הולמים" — כך כתבה באוגוסט 2010 שופטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, מיכל אגמון־גונן, שפסקה כי תושבים המתגוררים בסמוך לנתב"ג זכאים לפיצויים מהמדינה עקב מטרדי הרעש הגלומים בתוכנית נתב"ג 2000. חמש שנים לאחר מכן הגיבה שופטת בית משפט העליון, דפנה ברק־ארז, כי "לא היה מקום להתייחסות במקרה דנן לדיון במעמדה של הזכות לאיכות סביבה ראויה או נאותה במשפט הישראלי" בפסק דין שהפך את פסיקתה של אגמון־גונן ושצמצם בצורה דרמטית את כמות הזכאים לפיצוי. בנוסף נראה כי יצומצמו גם הסכומים שרשות שדות התעופה (רש"ת) והוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה הסובבות את נתב"ג יצטרכו לשלם לבעלי קרקעות ודירות שיימצאו זכאים.

תוכנית טרמינל 3, בשמה העממי נתב"ג 2000, שבאה לידי ביטוי בתוכנית מתאר חדשה לשדה התעופה שתוכננה עוד בשנות התשעים, משכה אחריה, אחרי שאושרה ב–1997, 5,000 תביעות פיצוי — מהן 3,000 מתושבי אור יהודה — בגין ירידות שווי דירות ונכסים שנגרמו להם, בסכום כולל שנאמד ב–5 מיליארד שקל.

אלון רון

לאחר שהוועדות המקומיות השונות שפועלות בסמיכות לנתב"ג דחו את תביעות הפיצויים של התושבים, הוגשו בשנת 2000 עשרות עררים לוועדת הערר המחוזית במחוז המרכז. זו קבעה ב–2007 כי יש לדחות את מרבית העררים — וזאת משום שלגבי חלקם נקבע, כי הנכסים נמצאים במקומות שבהם לא יתקיים סף רעש שמצדיק מתן פיצוי ולגבי חלק אחר נקבע, כי ירידות שווי המקרקעין יגיעו לשיעורים הנמוכים מ–5% משוויים, שנחשבים לפגיעה בתחום הסביר שאינה מזכה בפיצוי.

התושבים ערערו בתגובה על החלטת הוועדה ותבעו את הרשות שיזמה את התוכנית, ואת כל הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה הסובבות את נתב"ג — ראשון לציון, דרום השרון, חבל מודיעין, מצפה אפק, אור יהודה ואזור.

בפסק דין בן 52 עמודים ניתחה השופטת אגמון־גונן את מצב התושבים, והגיעה למסקנה כי נפח פעילות המטוסים בשדה התעופה אכן יגדל בעקבות העבודות. ואולם, בהיקפים הרבה יותר גדולים מזו שקבעה ועדת הערר — בעוד שהאחרונה קבעה כי ההיקף יגדל מ–10 מיליון ל–16 מיליון נוסעים בשנה, קבעה השופטת כי הגידול האמיתי יהיה מארבעה מיליון ל–16 מיליון. לפיכך לתושבי הסביבה צפוי מטרד מטוסים גבוה בהרבה ממה שהיה בעבר. כמו כן, פסלה השופטת את סף הרעש המינימלי שקבעה ועדת הערר, ואף לא קיבלה את הטיעון שלפיו טכנולוגיות מטוסים חדישות יקטינו מאוד את מטרדי הרעש שלהם.

בית המשפט העליון בהרכב של שלושה — עוזי פוגלמן, שגם כתב את פסק הדין, אסתר חיות ודפנה ברק־ארז — הפך כמעט את כל קביעותיה של אגמון־גונן. בעניין הקיבולת הישנה של שדה התעופה, פסק בית המשפט כי זו עמדה על כמות ביניים לקביעת ועדת הערר ואגמון־גונן, שבעה מיליון נוסעים לשנה. אמנם השופטים הסכימו עם זה, שתוכנית המתאר שלפיה הוקם נתב"ג 2000 עומדת בהגדרה החוקית של תכנית פוגעת — ולפיכך השאלה היא מהם עומקה והיקפה של הפגיעה.

עופר וקנין

פועל יוצא מפסק הדין הוא שחלק גדול מהתביעות יידחו על הסף, ואילו החלק שבו הבעלים יכולים להוכיח כי הנזק שנגרם להם גדול מ–5% משווי הנכסים, יצטרך להבדק על ידי שמאים ומומחי אקוסטיקה בהליכים שיארכו שנים. כך או אחרת — מתביעות המיליארדים לא יישאר הרבה.

"העליון טעה כשקיבל את טענת הרשות"

עו"ד דורון רוזנברג, שמייצג עשרות בעלי נכסים ובעיקר בעלי בתים פרטיים באור יהודה, אמר בתגובה כי "בניגוד לפסק הדין של אגמון־גונן, שראתה את טובת האזרח והצדק שיש לעשות בנסיבות העניין, צידד בית המשפט העליון יותר בגישת ועדות הערר. יחד עם זאת, העליון אימץ את גישת התובעים בכך שקבע שיש צורך להתחשב בנזק העתידי כפי שעוד יתגבש ולא בנזק העכשווי, מאחר שלשוק לוקח זמן להפנים את התוכנית החדשה והפגיעה הנוצרת ממנה".

לדברי עו"ד רוזנברג, "מדינת ישראל כבר בעת אישור התוכנית הכירה בפגיעה כתוצאה מהרחבת שדה התעופה. לכן השאלה אינה במישור העקרוני, אם יש או אין פגיעה, אלא במישור הכמותי — מהו שיעור הפגיעה. לדידי טעה העליון שקיבל את טענת רש"ת בעניין החידוש הטכנולוגי. אין חולק שכמות הנוסעים והטיסות עולה בעולם בכלל, וכי הטרמינל החדש מאפשר קליטה של יותר טיסות ולכן הרעש יגבר, גם אם יש שיפורים טכנולוגיים במטוסים".

מנגד, עו"ד אמיר חן ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות' אמר בתגובה כי "השופט פוגלמן כתב את אחד מפסקי הדין המשמעותיים בסוגיית סעיף 197 (הסעיף בחוק התכנון והבנייה שדן בתכניות פוגעות; א"מ). אני חושב שמדובר בפסק דין נכון, שמאזן כראוי בין האינטרסים והשיקולים הרבים שקיימים בתחום הזה. פסק הדין נותן טפיחה על השכם לוועדת הערר, בראשות אייל מאמו, שעשתה מלאכה יסודית מלומדת ונאמנה".

עו"ד עופר טוויסטר אמר בתגובה כי "סביר שהעליון יפגוש בנושא שוב בעוד כמה שנים. כדי ליישם את פסק הדין על בסיס הקריטריונים שקבע העליון, יש לכמת את הפגיעה עם מומחה אקוסטיקה ועם שמאים. זאת אומרת שארוכה הדרך עד לקביעת הפיצוי. כעת יעשה בירור אינדיבידואלי של התביעות על בסיס הקריטריונים, וסביר שיהיו ערעורים".

עו"ד עופר אבן ממשרד הורוביץ, אבן אוזן ושות' תהה "האם ידו של בית המשפט העליון רועדת במקרים שבהם יש חשש להשלכות רוחב בתביעות על ירידת ערך בגין פעולות של המדינה (העתקת המחנות הצבאיים, תכנון נרחב, רכבות קלות, כבישי רוחב ועוד)? האם כאשר על המדינה לפצות את אזרחיה על פגיעה, תמיד נמצא עילה לדחות את הקץ או להחריג את המקרה הספציפי? האם שופטי בית המשפט העליון, מקבלים החלטות גם תחת החשש שתביעות מסוג זה עלולות להוביל את המדינה לפשיטת רגל?"

"אכזבה לתושבים"

"פסק הדין של בית המשפט העליון מהווה אכזבה לתושבים" — כך אמר ביום שישי ל–TheMarker עורך דין משה רז כהן, שייצג במשך השנים חלק מהתושבים. לדבריו, "בית המשפט למעשה ניסה ליצור איזון, וכנראה הוטרד מההשלכות של פסק הדין, ובחר לבטל חלקים ניכרים מפסק הדין של בית המשפט המחוזי שבשעתו קיבל את עמדת התושבים".

בעניין מרכזי דווקא נדחתה, לדבריו, טענת הרשות. "המחלוקת בין התושבים לבין רשות שדות התעופה היתה בשאלת נקודת המוצא להערכת הפגיעה. התביעות הוגשו בגין תוספת הרעש הנובעת מהגדלת מספר התנועות הנובע מהגידול בקיבולת של השדה. התושבים סמכו תביעתם על כך שהשדה במצבו הקודם מיועד לקיבולת של 4 מיליון נוסעים בשנה בלבד. התכנית החדשה תמ"א 2/4 מגדילה את הקיבולת ל-16 מיליון נוסעים בשנה. התביעה נסמכה על הרעש הנובע מההפרש בין ארבעה מיליון לבין 16 מיליון", אמר.

לדברי עו"ד רז כהן, "רש"ת טענה שגם הנמל במצבו הקודם יועד ל–16 מיליון נוסעים, ולכן אין כל חובת פיצוי. ועדות הערר המחוזיות קבעו שהנמל במצבו הקודם היה מתוכן לקיבולת של 10 מיליון. בית המשפט המחוזי קבע קיבולת של ארבעה מיליון נוסעים במסגרת ערעור על החלטות ועדות הערר. בית המשפט המחוזי קבע את הפיצוי המשמעותי ביותר.

"בית המשפט העליון לא קיבל את טענת הרשות ובחר בדרך ביניים שהנמל במצבו הקודם היה בקיבולת של שבעה מיליון נוסעים בשנה. מדובר בצמצום הפיצוי לעומת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אולם בשיפור לעומת החלטת וועדת הערר. עוד קבע העליון כי שיעור נזק נמוך מ–5% לא יהיה זכאי לפיצוי. אף בעניין זה צמצם בית המשפט העליון את הזכות לפיצוי".

בנוסף, אמר עו"ד רז כהן כי כעת הוא ישקול את המשך ניהול התיק. העניין סבוך והוא יקבל החלטות בחודש הקרוב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#