בתחבולות תעשה לך חקירה - האמנם?

אם נפתח רק צוהר למתרחש בין כותלי החקירה, נראה כי הדברים אינם פשוטים כלל

נתי שמחוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

לאחרונה חזינו במצעד של ידועי שם אל חדרי החקירות, כאשר חקירתם מלווה בהד תקשורתי נרחב. ניתן להניח כי כל אחד ואחד מהם היה סמוך ובטוח כי : "לי זה לא יקרה". ניתן היה לראות כי עולמם חרב עליהם באחת. שיווי המשקל, של כל מי שמגיע למעמד של נחקר, מתערער. יומו אינו כתמול שלשום. זר לא יבין זאת. הנה עומד לו האזרח בדד למול כוחות השלטון, תוך תקווה שאלה ינהגו בו ביושרה ובשקיפות.

אם נפתח רק צוהר למתרחש בין כותלי החקירה, נראה כי הדברים אינם פשוטים כלל. מרחב התמרון הניתן בידי הרשויות החוקרות "מכשיר" אמצעי חקירה – אשר הדעת מתקשה לעכל.

תחבולה, לעיתים, מתאפיינת ביסוד של מרמה וזו אינה עולה בקנה אחד עם הגינות. לא בכדי ייחד המחוקק עבירה פלילית, למי שקיבל דבר בתחבולה. על כן, ראוי היה כי שימוש בתחבולה בחקירה - וקבלת ראיה באמצעותה - ייחשב כאמצעי פסול. אזרח שנחקר יכול היה לצפות כי הרשויות, המופקדות על אכיפת החוק, יפעלו בהתאם לאמות מידה ראויות.

אך לא כך הם פני הדברים והפסיקה הכשירה, הלכה למעשה, שורה של תחבולות שאינן מתיישבות עם עקרונות אלו. לדוגמא: הצגת מצג שווא בפני נחקר תוך הטחת דברים שכביכול נאמרו ע"י מעורבים אחרים. פברוק פתקים והעברתם בין נחקרים, התחזות לאדם אחר, הטעיית הנחקר בתוצאות מסדר זיהוי או כי טביעות אצבעותיו נמצאו בזירת האירוע והכללת ידיעה כוזבת באמצעי התקשורת.

בתי המשפט, אשר התירו להשתמש בתחבולות בחקירה, ראו בכך הכרח - כפי שקבע כב' השופט א' ויתקון בע"פ 216/74: "עלינו להתחשב בקשיים שהמשטרה נתקלת בהם במלחמתה בפשע, ובפרט במלחמתה בפשע מאורגן, שמבצעיו הם בריונים ואנשי העולם התחתון. אין אני אומר שבמלחמה זו כל האמצעים כשרים, אך אין אני גם מוכן להיתמם ולדרוש מן החוקרים שלא ישאלו שאלות מכשילות או שלא ישתמשו במה שנקרא "תחבולות". חקירתו של פושע אינה משא- ומתן בין שני סוחרים שלווים והגונים המנהלים את עסקם על בסיס אמון הדדי מירבי".

בתי המשפט בחרו להתחשב בקשיים המלווים את תפקידן של הרשויות החוקרות- העושות מלאכת קודש - בחשיפת עבירות ואיתור עבריינים ולהתיר שימוש בתחבולות בחקירה. עם זאת, לא נאמר שבמלחמה זו כל האמצעים כשרים.

משכך, ראוי היה כי נדע את "נוסחת האיזון" ויהיה בידינו מבחן ברור אימתי תחבולה תהא "נפסדת" ואימתי "נסבלת". ברם, לא ניתן למצוא תשובה ברורה לשאלה חשובה זו ואנו מצויים באי וודאות משפטית. ההלכה אשר עוברת כחוט השני בפסיקה היא כי: "תחושת הצדק, השכל הישר וחוש הפרופורציה ישמשו בנושא זה בדרך כלל מנחים בטוחים" (בש 22/87 כב' השופט ג' בך).

המבחן הנו בעל רקמה פתוחה ואין בפנינו מורה נבוכים בדבר המותר והאסור בנושא מהותי - המצוי בלב ליבו של ההליך הפלילי. חסר זה יש בו כדי ליצור סבך משפטי המקרין על התנהלותם של האמונים על אכיפת החוק.

רשויות החקירה הפועלות ב"ערפל משפטי", לא יודעות כיצד לכלכל את צעדיהן דבר שמחד, יכול להוות למכשלה או מאידך, לשימוש מופרז ולא מידתי בכוח הרב שניתן להן - וכפי שאמר ההיסטוריון הבריטי, הלורד אקטון: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

כך גם בתי המשפט אשר נחשפים, לעיתים, לתחבולות חקירתיות ומתקשים - בהעדר מבחן חד- לפסוק בדבר כשרותן.  ועל רקע האמור מודגשת, ביתר שאת, חשיבות הייצוג של עורכי הדין - כבר בשלב החקירה- ובהתמדתם על משמר הזכויות של הנחקר.

אחרית דבר, יוצאת מכאן קריאה למחוקק להסדיר נושא מהותי זה ולקבוע כללים ברורים בדבר המותר והאסור בחדרי החקירות- ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הינו שותף במשרד עורכי הדין אדרת, שמחוני ושות' - המתמחה בעבירות צווארון לבן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker