אחרי 20 שנה, הם חזרו לשם: מסע עם הישראלים שיצאו לרוץ בגובה 2,300 מטר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדיס אבבה ילדים
מחנה אימונים באדיס אבבה. לרוץ עם הטובים בעולםצילום: שלי אליש
שלי אליש
שלי אליש

באחד הימים שלנו במחנה האימונים של רצי המרתון הישראלים באתיופיה אמר לי המאמן גזצ'או יוסף משפט פשוט, שנחקק בראשי. "כשהייתי ילד, לא היו לי נעליים, אבל לא הייתי פחות מאושר מהילדים בישראל".

יוסף, שיאן ישראל בריצות 5,000 3,000, ו–1,500 מטר, ואלוף ישראל לשעבר בריצות בינוניות וארוכות, יודע על מה הוא מדבר: הוא גדל באתיופיה בשנות ה–80, והגיע לישראל כשהיה בן 16, במבצע שלמה — בלילה שבו פרצה מלחמת המפרץ. הוא מגדל את שלושת בניו בישראל של המאה ה–21, כך שהוא מכיר היטב את ההבדלים בין ילדות בתרבות המערבית לבין ילדותו שלו. במידה רבה, המשפט הזה מקיף את הפשטות והיופי שיש בחיים באתיופיה, אך גם את מורכבות האתגרים של החיים במדינת עולם שלישי וההתמודדות של אפריקה עם המודרניזציה והעולם הגלובלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker