דוד מלובני, יועץ ארגוני ומייסד עמותת תעופה נבונה, שמסייעת לנוסעים שנתקלו בבעיות מול חברות התעופה. בן 61, בזוגיות ואב לשלושה, גר בשוהם.

דוד מלובני, מתי התחלת לריב עם חברות תעופה?

כשהזמנתי כרטיסי טיסה לי ולזוגתי לניו יורק בחברת דלתא. הכרטיסים עלו לנו 1,250 דולר והזמנו אותם שמונה חודשים מראש. הם כללו טיסות פנים לוושינגטון, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, ומשם בחזרה לישראל. אבל כשביקשנו מראש להחליף את אחת מטיסות הפנים, אמרו לנו שזה יעלה 800 דולר.

כמה?

זאת היתה גם התגובה שלי. זה היה מופרך, כי טיסה כזאת לבדה עלתה 120 דולר. אז אמרנו — אין בעיה, קחו את הכרטיס במתנה, וחשבנו פשוט לקנות כרטיס חדש ולהגיע עצמאית ללוס אנג'לס לטיסה חזרה.

קצת מבאס.

נכון, אבל גם זה לא עבד. אמרו לנו שלבטל טיסה אחת יעלה לנו עוד 500 דולר לכל אחד, ואם לא נגיע לטיסה, מה שקוראים no show, יבטלו לנו את הטיסה חזרה מלוס אנג'לס לישראל.

זאת אומרת שאתה כלוא — לא יכול לשנות ולא לבטל.

אתה יכול, תמורת סכומים מופקעים.

מה אמר סוכן הנסיעות שמכר לך את הכרטיסים?

הוא ניסה לעזור, אבל ייתכן שהיה יכול להשתדל יותר. הוא מתפרנס מזה. ל–95% מהנוסעים עושים את הטריקים האלה.

שדה תעופה
שדה תעופהצילום: Piroschka Van De Wouw/רויטרס

מתפרנס מזה?

אני יודע ממקורות בפנים, שאם על מכירת כרטיס טיסה סוכני הנסיעות מרוויחים 10–20 דולר, אז ממקרה של נוסע שלא מגיע וצריך לשלם דמי ביטול כמו זה הם מקבלים 50% — ולפעמים 70% מהתשלום הנוסף.

מה עשית?

אמרתי לעצמי — נגיע לניו יורק, נסדר את זה פנים מול פנים בדלתא. הלכתי למשרדים שלהם במנהטן, אבל כלום לא עזר. בסוף נשארנו עם התוכניות הראשוניות ולא שינינו כלום, אבל כשהגעתי לארץ התחלתי לחפור.

מה גילית?

הגשתי תביעה נגד דלתא על "גזל רעיוני" — זה מצב שבו מישהו מכריח אותך לעשות משהו אף על פי שלא רצית. בן דוד של עוגמת נפש. זה דומה למצב שבו קנית שולחן לבן ב–1,000 דולר, ושנייה אחרי שאתה יוצא מהחנות התחרטת והחלטת שאתה רוצה לשנות את הצבע לצהוב, אבל אומרים לך שהשינוי יעלה 990 דולר.

אז אתה כבר לא משנה את הצבע.

בדיוק. תבענו אותם גם על כך שלא היה כתוב מהם תנאי ביטול הכרטיס. זה היה סיפור משפטי מורכב, הם השקיעו הרבה מאוד במשפט הזה, ובסוף ניסו ללכת על פשרה. סירבתי, ובסוף הפסדתי בבית משפט השלום.

קורה.

לא ויתרתי. למזלי, היתה לי אז עובדת אמריקאית שבמשך ארבעה ימים קראה את כל חוקי יאט"א (ארגון חברות התעופה הבינלאומי), ואז התברר שבכרטיס מסוג כזה, של כמה מקטעים, אפשר לוותר על מקטע אחד אם מודיעים מראש. במצב כזה חברת התעופה לא חייבת להחזיר את הכסף על המקטע שבוטל, אבל כן לכבד את שאר הטיסות.

מסוף של דלתא איירליינס בנמל התעופה בלוס אנג'לס
מסוף של דלתא איירליינס בנמל התעופה בלוס אנג'לסצילום: בלומברג

הגיוני.

תארו לכם שאתם מזמינים צביעה של ארבעה חדרים בדירה שלכם ואז מבטלים חדר אחד, והצבעי אומר — צביעה של שלושה חדרים זה אצלי קטגוריה אחרת לגמרי, והמחיר עולה ל–4,500 דולר במקום 3,000 דולר. לא מתאים לך? אין בעיה — את המקדמה שנתת לי אני משאיר אצלי בכיס. או שאתה מזמין במסעדה ארוחה של שלוש מנות ואז במנה השנייה אתה אומר שלא בא לך עליה, ומבקש רק את הקינוח, והם בתגובה קונסים אותך.

זה באמת מטורף.

בסופו של דבר בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שלי, וקבע פיצוי של 15 אלף שקל והוצאות.

אז מותר לעשות no show?

כן, זה חוקי. אגב, זה יכול לקרות אפילו לאנשים שאיחרו לטיסה בטעות. אם החברה עושה בעיות, פשוט להגיד לנציג — "חוק יאט"א 336". אם זה לא עובד, אז כשחוזרים לארץ מגישים תביעה — וחברות התעופה ישר משלמות. הן כבר לא משחקות משחקים בעניין הזה. גם אין סיבה שהן יגבו את הכסף הזה. כיום הן אפילו לא צריכות שיודיעו להן מראש, כי גם ככה יש להן אובר־בוקינג והן מרוויחות מזה. בכלל, הן גורמות בכוונה שלא כולם יעלו על המטוס.

מה הכוונה?

כל מיני טריקים. סוגרים את שער העלייה למטוס קצת מוקדם יותר, או שלא תמיד כורזים לנוסעים שלא הגיעו. בעבר, אם הופעת ברשימת הנוסעים ולא הגעת לשער היו קוראים לך, כיום אין את זה. הן הולכות על הקצה כדי שהמטוסים יהיו כמה שפחות מלאים, כדי שהאובר־בוקינג לא יהיה בעייתי.

מה שיעור האובר־בוקינג?

2%–5% יותר ממספר המושבים במטוס, תלוי בטיסה. בטיסות נדירות זה קורה פחות, אבל נגיד בקו ישראל־ניו יורק זה סדר גודל של 5%.

מטוסים של חברת סאותווסט איירליינס
מטוסים של חברת סאותווסט איירליינסצילום: Mike Blake/רויטרס

מה עושים עם הנוסעים המיותרים?

בסופו של דבר 1%–1.5% מהאובר־בוקינג מסתדר, כי חלק באמת לא באים. החברות מציעות בית מלון, או תשלום של 500 דולר וכרטיס לטיסה אחרת כדי שתוותר על המקום שלך.

איפה עוד הן מנסות להרוויח?

היום אתה חייב לשאול אם מגישים אוכל בטיסה. טסתי לפני שבוע ארבע שעות וחצי לבריסל, ולא היה אוכל. לא ידעתי את זה.

שתייה נתנו?

בקושי מים. סנדוויץ' הכי פשוט עלה 25 יורו. וזאת היתה טיסה יקרה — 400–500 יורו. לא קרה אסון, אבל שיגידו.

זה העניין, אתה כל הזמן בלחץ שאולי פיספסת משהו. אתה מגיע לשדה התעופה ולא יודע אם יבקשו ממך להוסיף כסף על משהו שהכרטיס לא כולל.

נכון, יש חוסר ודאות, אבל זה לא רק בגלל הלואו־קוסט, אלא בגלל התחרות במכירת הכרטיסים באינטרנט. כולם רוצים להופיע במנועי החיפוש במחיר הכי נמוך כדי שיבחרו בהם, אז הם מציעים כרטיס ב–240 יורו כשכולם מציעים ב–300 יורו. אחרי כל הליך הרכישה מתברר לך שזה בכלל 350 יורו.

ועוד חוששים שאולי כזוג או כמשפחה לא נוכל לשבת יחד.

בטח, גם על ההושבה לוקחים כסף. לכאורה, זה מפתה את חברות התעופה לזנב בך בפינות, אבל בראייה לטווח הארוך הן מפסידות על זה כסף. זה מחייב אותן לנפח את מחלקות שירות הלקוחות, זה יוצר תרעומות אצל הנוסעים, יוצר בלגן בכספים כי אנשים מבטלים חיובי אשראי.

דוד מלובני
מלובני. "אם ההבדל הוא 200 דולר על כרטיס של 500 דולר אז תקנה באינטרנט, אבל אם ההבדל הוא 30-20 דולר - תקנה אצל סוכן"צילום: עופר וקנין

קצת מזכיר את חברות הסלולר בימים הטובים.

בדיוק. יכול להיות שייקח זמן לעשות את זה פשוט יותר, אבל לדעתי עם השנים, כשהן יעשו את המוצר הזה פשוט יותר — זה יסתדר. אין תעשייה אחרת שחושבת שהקיום הכלכלי שלה יגיע מלזנב בלקוח בפינות. זה גם לא לטובתן: אני כל הזמן אומר שהאנדרלמוסיה שחברות התעופה נכנסות אליה מחייבת אותן להחזיק יותר עובדים, להתעסק עם עורכי דין, זה תופס להן זמן, הדברים מסובכים.

איפה עוד הן מגזימות?

תמחור לא הוגן. למשל, כשאתה קונה חודשים מראש כרטיס לחתונה בשיקגו ב–1,200 דולר.

ואז אומרים לך שהחתונה בוטלה?

למה להיות פסימים? מעבירים את החתונה לבוסטון. אתה רוצה לשנות את הטיסה והם אומרים לך: אין בעיה, נעביר אותך לבוסטון, אבל זה יעלה לך 1,100 דולר נוספים. זה תמחור לא הוגן. אנחנו בעמותה נלחמים גם בכל מה שקשור לטיסות חבויות.

מה זה?

ב–2014 היה סיפור גדול בארה"ב, כאשר יונייטד איירליינס הגישה תביעה נגד מישהו שהקים אתר של טיסות חבויות. נגיד שאתה רוצה להגיע לפריז, אבל יש כרטיס טיסה זול יותר לפורטוגל עם עצירת ביניים בפריז — אז אפשר לרדת בפריז בלי להמשיך לפורטוגל. במקרה של ארה"ב זה רלוונטי במיוחד בטיסות פנימיות, כי יש מצב שכרטיס מלוס אנג'לס לניו יורק עם עצירת ביניים בשיקגו יעלה 150 דולר, אבל מלוס אנג'לס לשיקגו יעלה 400 דולר — אז אם אתה עולה לטיסה עם טרולי, מה הבעיה לרדת בשיקגו.

לא מזמן הזמנתי כרטיס טיסה באתר של החברה, וטעיתי בשם באות אחת, במקום M כתבתי N וזה עלה לי 50 יורו. מה הקטע הזה?

זה אחד הטריקים הכי גדולים שחברות התעופה עושות. באחרונה הן קצת זזו בזה, והיום לא בכל מקרה הן מחייבות לשלם על תיקון שם, בעיקר אם מאיימים עליהן בתביעה. היה לנו מקרה של אדם שקנה כרטיס טיסה לעוד תשעה חודשים ובתקופה הזאת התחתן ושינה את שם המשפחה שלו בדרכון, ודרשו ממנו כסף על שינוי.

מטוסים של יונייטד איירליינס
מטוסים של יונייטד איירליינסצילום: Louis Nastro/רויטרס

איך אפשר להסביר שצריך לשלם כדי לשנות אות?

אין לזה הסבר. הבעיה היא שמכיוון שזה סכום קטן, אף אחד לא הולך לבית משפט. לפני המון שנים איבדתי כרטיס טיסה מניו יורק לישראל, התקשרתי לסוכן והוא אמר — תגיע לשדה התעופה ויטפלו בך. באמת תוך שתי לחיצות על המקלדת הנציגה של אל על הוציאה כרטיס חדש. רק שהיא ביקשה 50 דולר. כשהתחלתי להתווכח היא קראה לשני "מקררים גדולים", מאבטחים, אז שילמתי. חזרתי לארץ, תבעתי את אל על וקיבלתי 350 דולר פיצוי ועוד כרטיס טיסה. חברות התעופה מתפרנסות בחוסר תום לב מטעויות של צרכנים. בשום תחום מסחרי אחר אי אפשר לחייב על מה שהן מחייבות.

איך זה לא מוסדר כל הנושא הזה?

אנחנו פועלים עכשיו כדי לשנות מדיניות וכדי שתהיה אפשרות להעביר כרטיס טיסה מנוסע לנוסע. אם קנית כרטיס למשחק כדורגל וכואב לך הראש, אתה יכול להעביר אותו לבן שלך, אבל כרטיס טיסה לא.

זה באמת גרוע.

יותר גרוע מזה: אם אתה רוצה לבטל את הטיסה, לא מחזירים לך אפילו את מסי הנמל. עוד שנה יתקיים בפרלמנט האיחוד האירופי דיון בנושא העברת כרטיס טיסה מנוסע לנוסע והגדרת הכרטיס כרכוש הנוסע. אנחנו לא צריכים להסכים למה שקורה. חברות התעופה צריכות לעשות הליך קנייה מסודר ושתהיה לנוסע ודאות. כרטיס הטיסה הוא נכס של הלקוח, ולא של חברת התעופה. אנחנו מתכננים שכנגד תשלום זעיר, חברי המועדון שלנו יוכלו להעביר כרטיס מנוסע לנוסע. בינתיים ישראייר משתפת עם זה פעולה.

זה צריך להיות שינוי כלל־עולמי.

החזון שלי הוא שחברות התעופה יהיו הגונות עם הצרכן כמו בכל דבר, במיוחד בתמחור. הייתי רוצה שהן ילמדו מבתי המלון.

שם זה פחות בעייתי?

פעם גם בבתי המלון אי אפשר היה לשנות שם, והם שינו את זה.

איך זה קרה?

כי התחרות גדלה, והאיזון בין הצרכן לבית מלון השתנה לטובת הצרכן. אם מלון מעצבן אותך, אתה פשוט לא תחזור אליו, אבל אם חברת תעופה עיצבנה אותך, יש סיכוי גדול יותר שתטוס עמה שוב, כי לפעמים אין ברירה.

מטוסי אל על
מטוסי אל על. "כשלאנשים יש אפשרות הם טסים בחברות אחרות, ולכן אל על לא במצב כל כך טוב"צילום: RONEN ZVULUN/רויטרס

לרבים אין ברירה אלא לטוס אל על.

נכון, יש קווים ומועדים שרק אל על טסה בהם, אז אתה אומר לעצמך: אם היתה לי אלטרנטיבה של ממש הייתי טס בחברה אחרת, אבל אין, אז נהיה בקופסה הזו 10 שעות, נסבול קצת, מה אפשר לעשות. בגלל זה כשלאנשים יש אפשרות, הם טסים בחברות אחרות. לכן אל על לא במצב כל כך טוב.

לא רק בגלל זה.

זאת חברה מאוד מנופחת מבחינת ניהול. חברות אחרות בעולם, עם כזה צי מטוסים, מנוהלות עם פחות משליש כוח אדם. יש לה אוריינטציה של אנשי חיל אוויר, והעלויות שלה מטורפות. אבל מבחינת פיצויים לנוסעים הם יחסית בסדר.

מי לא?

הכי גרועים הם ארקיע. יש לנו סיפורי זוועה על ארקיע.

כמו?

היה לנו מקרה של משפחה שהבת שלהם התחתנה באילת, וברוב טיפשותם הם החליטו שהם טסים לאילת רק ביום החתונה, אמנם ב–8:00, אבל עדיין רק ביום החתונה. אחרי יום שלם של תקלות, המטוס שלהם חג מעל אילת ב–20:00, כשהחתונה התחילה, לא יכול היה לנחות, וחזר לנתב"ג.

ההורים הגיעו לחופה?

הטיסה יצאה שוב אחרי תיקונים רק בסביבות 22:30. כולם הגיעו לחתונה מרוטים, ועשו את החופה בחצות.

למה כשהם הבינו שיש בעיה הם לא נסעו במכונית?

המזוודות שלהם כבר נשלחו בבוקר לבטן המטוס. מתוך 24 אורחים שטסו לחתונה הזאת, היה זוג אחד שעלה עם טרולי לטיסה וב–12:00 הם החליטו לוותר ויצאו במכונית לאילת. השאר, כולל הסבא בן ה–100, חיכו לטיסה.

ומה ארקיע אמרו?

הם שילמו איזה 40 אלף שקל כפיצוי.

למה הם ככה?

כי הם יכולים.

לוח טיסות בשדה תעופה
לוח טיסות בשדה תעופהצילום: Kin Cheung/אי־פי

מי החברה הכי טובה בישראל?

ישראייר. היא מנוהלת בצורה קפדנית, נותנת שירות טוב, מאפשרת העברת כרטיס מנוסע לנוסע, אמנם בתשלום מעט גבוה, של 25–75 דולר. הם יותר אנושיים.

תן כמה כללי אצבע לקניית כרטיסי טיסה באינטרנט.

כלל ברזל שלנו בעמותה אומר — קנה אצל סוכן נסיעות בשר ודם.

למה?

תפקיד הסוכן הוא להזהיר אותך מפני תקלות אפשריות. למשל, אם יש לך קונקשן, ההמלצה שלי היא לטוס עם חברת תעופה אחת, אחרת הסיכוי שלך לתקלה גדול כי החברה שמפעילה את טיסת ההמשך לא חייבת לחכות לך. ואם אתה קונה כרטיס אצל סוכן, תפקידו לעדכן אותך באפשרות הזו.

אבל לא תמיד אפשר לטוס עם אותה חברה.

אז לא טסים או שמביאים בחשבון שאתם עלולים להיתקע, כי יש סיכוי של 30%–40% שהטיסה תתעכב, אפילו ב–20 דקות, וזהו, אתם תתייבשו בשדה התעופה. תפקידו של האינטרנט הוא לתת מושג על המחירים.

ויכוח נפוץ הוא על מי מוטלת האשמה כשמשהו משתבש — על חברת התעופה או סוכן הנסיעות.

אנחנו מטילים את האחריות גם על חברת התעופה וגם על סוכני נסיעות, ובית המשפט מסכים עם העמדה שלנו. אם אני בא לסופרמרקט וקונה גבינה ויש בעיה, הסופר צריך לפתור את העניין מול שטראוס או תנובה. זה לא אומר שלחברות המזון אין אחריות, אבל גם לסופר יש.

הסופר צריך לשמור את הגבינה בקירור. הסוכן הוא מתווך.

הוא לא מתווך. הוא דילר. הוא קונה ומוכר. ואגב, גם למתווך יש אחריות, אולי יותר מצומצמת, אבל יש לו אחריות.

סוכן הוא חנות של כרטיסי טיסה.

נכון. אולי הוא לא תמיד אחראי על כל היקף הכרטיס, למשל, אם נתנו לנוסע אוכל לא כשר במטוס.

אולי צריך חקיקה לסוכנים.

לא. חוק השליחות וחוק החוזים מכסים את המקרים האלה. הם לא בני אלים שצריך לחוקק בשבילם חוק ספציפי.

מטוס של חברת ישראייר
מטוס של חברת ישראיירצילום: מוני שפיר

נוסעים מתלוננים גם על ההתנהלות שלהם.

הם קנו את המרמור של האנשים נגדם בצדק. הם מתפרנסים מזה.

אז למה אתה ממליץ לקנות אצלם?

כי באינטרנט אין בכלל עם מי לדבר, אצל סוכן לפחות יש עם מי לדבר ויש את מי לתבוע. תחפשו את המחיר באתר ותקנו אצל הסוכן. הבן שלי היה בלונדון והיה צריך להקדים את החזרה. הסוכן הקדים בלי בעיה, אבל אם הוא היה קונה את הכרטיס באתר ב–3 דולרים פחות, הקדמת הטיסה היתה עולה לו 2,000 ליש"ט. איך אתה יכול להתמודד עם חברה שפועלת מאיי קיימן?

אז שתהיה חקיקה בינלאומית או שחברות התעופה יהיו אחראיות על מה שהסוכנים מוכרים אצלן.

הדרך לשם ארוכה מאוד. אם ההבדל הוא 200 דולר על כרטיס של 500 דולר אז תקנה באינטרנט, אבל אם ההבדל הוא 20–30 דולר — תקנה אצל סוכן.

אבל כולם קונים באינטרנט.

כולם קונים באינטרנט וכולם פונים אלינו. ביום שבו התחלנו לפעול קיבלנו עשרה טלפונים, והיום יש ימים, כמו אחרי שגרמניה איירליינס פשטה את הרגל, ששירות ההודעות שלנו מקבל 1,000 הודעות ביום. 1,000 טלפונים זה חמישה מטוסים מלאים.

אולי מפני שחברות התעופה הן החזקות, צריך להפיל את כל האחריות עליהן ולא על הסוכנים.

לפעמים אנחנו עוזרים לסוכנים מול חברות התעופה שעשויות לעשוק אותם. יש סוכנים שנמצאים 40 שנה במקצוע ולא יודעים את החוקים. הם כל היום בטלפון — תקנה לי פה ותזיז לי שם. אין להם מושג. למשל, לחברות יש כל מיני מערכות הודעות במיילים, ולפעמים ההודעה כן מגיעה לנוסע ולפעמים לא. היה לנו מקרה של מישהו שהגיע עם עשרה ילדים לשדה התעופה לקראת טיסה לניו יורק, ולא היה לו מושג שהטיסה התבטלה. הראש שלו כבר בארה"ב, והם אומרים לו שהודיעו לו. פעם היו שולחים מייל ומוודאים שקיבלת. היום לא מעניין אותם.

אז איך פותרים את זה?

הבעיה במקרה הזה היא במערכת המשפט, שבהרבה תחומים לא ממלאת את התפקיד שלה כמחנכת. היא לא רואה את הדברים בהיבט רחב, ובכל פסק דין היא גורמת לעוד תביעות להיוולד — כי 90% מהן נגמרות בפשרה, ואין עונש על מי שהולך בשיטת מצליח.

מטוס של אמריקן איירליינס
מטוס של אמריקן איירליינסצילום: Ross D. Franklin/אי־פי

תסביר.

למשל, אתה תובע חברת ביטוח שאתה יודע ב–100% שמגיע לך הכסף, והיא עדיין לא נותנת לך את הכסף וגוררת את התביעה במשך חמש שנים בבית המשפט. אם זה היה קורה בארה"ב, היו פוסקים לך 5,000 דולר, אבל מכניסים לקופת המדינה קנס של 7.5 מיליון דולר, רק על הטרדת מערכת המשפט בדבר שהוא ברור מאליו. ואז באותו רגע 50 אלף תביעות לא יוגשו לבית המשפט, ואנשים ישלמו ביטוח. זה כדור שלג.

אתם גם מרגישים שחברות מעדיפות לנהל תביעות מאשר לשלם מה שמגיע?

בוודאי, כי בבית המשפט מתפשרים. תבענו חברת תעופה גדולה על 600 אלף שקל בגין אובדן מזוודות של 90 אנשים, והתפשרנו על 330 אלף שקל. אנשים לא האמינו שהם קיבלו את הפיצוי הזה.

איזו חברה?

בלחץ בית משפט חתמנו על הסכם סודיות במסגרת הפשרה.

למה הסכמתם?

אם לא היינו מסכימים, היינו נגררים חמש שנים בבית משפט ולא היינו יוצאים מזה. במקרים האלה עדיף הסכמי פשרה.

למה הם אומרים שתקלה טכנית היא כוח עליון?

תקלה טכנית היא לא כוח עליון, אלא אם זו תקלה נדירה שקשורה בייצור המטוס.

לא מעט נפגעו באחרונה מפשיטות רגל של חברות תעופה.

כיום אין חברת ביטוח שנותנת הגנה במקרה של פשיטת רגל כזאת. הקמנו מועדון שתמורת תשלום שנתי של 75 שקל נותן הגנה במקרה שחברת תעופה שקנו בה כרטיס פשטה את הרגל. לפעמים אפשר להוציא כסף. בחלק גדול מהמקרים החברות מוכרות מושבים לסיטונאים שאמורים להעביר להן את הכסף רק אחרי הטיסה. אז, למשל, במקרה של פשיטת הרגל של חברת טרנסאירו ב–2015 הצלחנו לגרום לאיסתא להחזיר כסף ל–6,000 נוסעים.

באיסתא לא היו מוכנים להחזיר בלי התערבות שלכם?

לא. הם רצו את הכסף לעצמם. אמרו לנו ללכת למפרק של החברה ברוסיה. אנחנו מטפלים גם בנפגעי באליגם.

חברת הקופונים שקרסה.

כן, היא היתה במעמד של סוכנות משנה. הצלחנו לשכנע את השטיח המעופף לקיים את ההתחייבות שלה כלפי הנוסעים, אבל קשרי תעופה ודיזינהאוז עדיין לא רוצות לשלם.

למה?

הן טוענות שבאליגם פושטת רגל ושיש מפרק, ושיש העדפת נושים וכל מיני בלבולי מוח. אז עורך הדין שלנו מכין עבור הנוסעים את התביעות, רובן קטנות, אבל יש גם תביעות בסכומים של 70 ו–80 אלף שקל. בחו"ל גם תבענו את המפרק של גרמניה איירליינס ואייר ברלין, והצלחנו להשיג כסף לנוסעים. 

מהתאחדות משרדי הנסיעות נמסר: "סוכני הנסיעות אינם שותפים לקנסות שחברות התעופה משיתות על הלקוחות שאינם מתייצבים לטיסה, ובוודאי שאינם מקבלים אחוזים. נהפוך הוא: כמעט כל פעולה של סוכן שאינה בהתאם ל'חוקי הכרטיס', שם קוד של חברות התעופה לקנוס את הסוכנים, עולה להם בין עשרות דולרים למאות דולרים. חברות התעופה מנצלות את כוחן המונופוליסטי ובריתות התעופה על מנת לצמצם את התחרות.

"לעניין קריסות חברות התעופה, ההתאחדות פועלת להקמת קרן לאומית להבטחת כספי לקוחות בעת קריסת חברת תעופה. במחיר של דולר לטיסה ניתן לייצר קרן לאומית, שתאפשר להחזיר נוסעים אשר נשארו מעבר לים בעת קריסת חברת תעופה. קרנות לאומיות כבר קיימות במספר מדינות אירופאיות. מיליוני נוסעים יצאו וייצאו לחופשה אותה רכשו באתרים ישראלים וסוכני נסיעות ישראלים לשביעות רצונם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker