הקרב החשאי שמתנהל בפייסבוק, בטוויטר ובוואטסאפ

מדינות, צבאות וארגוני טרור למדו את כוחן של הרשתות החברתיות - והם משתמשים בהן בעורמה

דיויד נאג'י
צילום: פייסבוק
דיויד נאג'י

בוקר אחד, סגרירי אך נעים, מוציא האזרח הבריטי, נקרא לו טד או ג'ון, את כוס התה שלו למרפסת. הוא מתיישב עם הסלולרי, מתעטף בצעיף ומתעדכן בתחזית מזג האוויר. אחר כך הוא גולש כמנהגו בקודש בטוויטר כדי להתעדכן בחדשות. לתדהמתו הוא מגלה כי פיגוע טרור אירע לא רחוק מביתו. כיצד לא שמע את האמבולנסים? ואיפה ניידות המשטרה? האזרח ג'ון מבולבל.

ובכן סר טד, או ג'ון, במקומך לא היינו סומכים על עדכוני הצבא בטוויטר. ייתכן שמישהו מתמרן אותך, אולי אפילו מישהו בדאונינג 10. זוהי לא תיאוריה קונספירטיבית, אלא השערה מתבקשת בעקבות מידע שפירסם הצבא הבריטי. בידיעה שהופיעה השנה ב"פייננשל טיימס" דיווח הצבא על הקמת יחידה מיוחדת להפצת דיס־אינפורמציה, בין היתר ברשתות חברתיות, על אירועים שכביכול התרחשו. פיגועים, למשל. המטרה: שהמפגעים עצמם יחשבו כי ארגון אחר כבר ביצע את הפעולה שרצו להוציא לפועל. ביחידה מכנים זאת "שליטה רפלקסיבית" — הנעת האויב לפעולות שנקבעו מראש באמצעות מידע שקרי, טכניקה ששימשה את ברית המועצות בשלהי המלחמה הקרה כחלק מ"מלחמת המידע" בינה לבין ארה"ב.

היחידה הוקמה בעקבות פעולות טרור באפגניסטן שתואמו ברשתות החברתיות. דעאש ויכולות הגיוס המדאיגות שלה ברשתות החברתיות גרמו ליחידה להעלות הילוך בשימוש ברשתות. בין היתר, היחידה עסקה בחשיפת המעורבות הרוסית במשבר באוקראינה ב–2014, וסייעה באיתור תמונות ברשתות החברתיות מהן עלה כי חלק מהמורדים הפרו־רוסים נלחמו בעבר כחיילים בצבא הרוסי. "היחידה נועדה למלחמה בעידן המידע", הסביר בקצרה קצין בכיר בצבא הבריטי ל"פייננשל טיימס".

ולדימיר פוטיןצילום: אי־פי
צילום: רויטרס

בעידן פוסט־סנודן הבריטים אולי מוכנים לדבר עם התקשורת, ייתכן כחלק ממלחמת המידע שהם מנהלים מול ארגוני טרור, אבל הם לא המציאו את השיטה. רוב העולם מנהל מלחמות ומתעסק בפוליטיקה גם בפייסבוק ובטוויטר. מי שהביאה זאת לדרגת אומנות היא סין. רוב פעילויותיה בפייסבוק סמויות, אך מקרה אחד שנחשף ב–2012 מצית את הדמיון: ממשלת סין פתחה אז חשבון מזויף של בכיר בנאט"ו וביקשה חברות ממפקדים זוטרים — ששמחו ונענו לבקשה. משם ועד להוצאת מידע מסווג הדרך היתה קצרה.

גם רוסיה, כמובן, היא שחקנית דומיננטית בתחום. רק בחודש שעבר חשפה העיתונאית לודמילה סווצ'ו את פעולותיה של הסוכנות למחקר אינטרנט של רוסיה. בראיון לאתר החדשות "CNN Money" סיפרה סווצ'ו על עבודתה כבלוגרית בסוכנות המחקר, שבמסגרתה קיבלה תשלום עבור כתיבת דברי שבח לנשיא ולדימיר פוטין ולממשלתו בשלל אתרים ורשתות חברתיות. "רציתי לחשוף את ה'טרולים' ולהכריח אותם להראות את עצמם", אמרה בראיון שככל הנראה חשף רק את קצה הקרחון של הפעילות שמנהלת רוסיה ברשתות.

המבצע המפורסם ביותר במלחמות המידע ברשת נחשף לעולם על ידי אדוארד סנודן, אזרח אמריקאי שפירסם ב–2013 מידע אודות תוכנית PRISM של הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב (NSA). לפי ההדלפה, ב–2010 עסקה ה–NSA בהפצה המונית של הודעות באינטרנט ו"דחיפת סיפורים" בטוויטר, בפליקר, בפייסבוק וביוטיוב. השיטות כוללות פגיעה באויבים על ידי שתילת תמונות מזויפות ומפלילות בפייסבוק, שליחת הודעות מכפישות לחבריהם ברשת וכתיבת פוסטים שנכתבו כביכול על ידי קורבנות לתקיפות שלא אירעו.

הפגנה למען אדוארד סנודןצילום: רויטרס

מסמכיו של סונדן חשפו לא רק את שיטות ההטעיה האמריקאיות, אלא גם את אלה הבריטיות. סנודן חשף כי סוכנים בריטים עסקו בפעילות אינטרנטית היוצרת תמונה של פעילות עוינת כנגד בריטניה, וכי השירות החשאי הבריטי הטה סקרים בפייסבוק, גרם לאתרים מסוימים להיראות פופולריים יותר ולאחרים פחות, הבליט תגובות מסוימות ביוטיוב והצניע אחרות, ומחק כמויות גדולות של תוכן מהאינטרנט.

סנודן, אגב, פתח ביום שלישי האחרון חשבון טוויטר והגיע בתוך יממה למיליון עוקבים. עם זאת, סנודן עצמו עוקב אחר חשבון אחד בלבד: זה של ה–NSA. בציוצו הראשון כתב: "עכשיו אתם שומעים אותי?"

הכי קל להוליך שולל את משתמשי טוויטר

יחידות העוסקות בתעמולה ודיס־אינפורמציה הן לא המצאה חדשה. עוד הרבה לפני טוויטר ופייסבוק עסקו בכך צבאות וסוכנויות ביון. כזה למשל היה "המשרד להשפעה אסטרטגית", יחידה בפנטגון שעסקה בשתילת ידיעות, תמונות והצהרות פיקטיביות בתקשורת. אלא שב–2002, לאחר שנחשפה פעילותו של המשרד, מזכיר ההגנה דאז, דונלד רמספלד, הורה על סגירתו. אבל גם בלי המשרד, העסק המשיך לעבוד: ב–2005 נחשף כי ארה"ב שילמה לעיתונאים בעירק כדי לפרסם מאמרים חיוביים על צבא ארה"ב.

אלא שכיום סוכנויות הביון כבר לא זקוקות לאיש — אין צורך במתן שוחד לעיתונאים ותעמולה כבר לא עושים במיקור חוץ. האמצעים לייצור והפצת מידע זמינים לכל ובעלות נמוכה, מה שהפך את ה"פיד" למטרה נוחה עבור ארגונים, תנועות ומדינות.

עד כמה מלחמות המידע ברשת, שבמרביתן חשאיות, משפיעות על חיינו? מאוד. הפכנו לצרכנים כבדים של חדשות ברשתות החברתיות. כיום כמיליארד בני אדם בעולם צורכים חדשות באמצעות רשתות חברתיות, כפי שעולה ממחקר רחב יריעה שביצע לאחרונה מרכז המחקר פיו. גם בניכוי פרופילים מזויפים, שעל פי הערכות יכול להגיע לעד כ–150 מיליון חשבונות רק בפייסבוק, מדובר בכמיליארד צרכני חדשות ב"פיד", והמגמה היא מעלה.

נתון זה לא כולל את ווטסאפ — שנוסדה ב–2009 ומונה כיום כ–900 מיליון משתמשים. אפליקציית המסרונים, שקיבלה מאפיינים של רשת חברתית לאחר שהוסיפה אפשרות לפתיחת קבוצות, יעילה בהפצת מידע חדשותי. כשבמהלך מבצע "שובו אחים" הוטלה צנזורה על כלי התקשורת — בוואטסאפ הופצו עדכונים.

לפי המחקר של פיו, בין צרכני החדשות ברשתות החברתיות, הקבוצה הפגיעה ביותר לקבלת מידע חלקי או מוטעה היא דווקא הגדולה ביותר — משתמשי פייסבוק וטוויטר. רוב המשתמשים ברשתות החברתיות האחרות מצליבים מידע שנחשפו אליו עם מידע במהדורות חדשות בטלוויזיה, ברדיו ובכניסה יזומה לאתרי חדשות. לא כך בקרב משתמשי פייסבוק וטוויטר, שבלטו בצריכת תוכן חדשותי רק באמצעות תוכן ואתרי אינטרנט שאליהם נחשפו בעמוד שלהם, כלומר ב"פיד".

וישראל? ישראל היא המדינה המובילה בעולם מבחינת משך הזמן בו תושביה מחוברים לרשתות חברתיות — 11.1 שעות בממוצע בחודש — כך מצא מכון המחקר קומסקור ב–2011, ומאז כל שנה היא זוכה באופן קבוע למקום של כבוד בעשירייה הפותחת.

ג'יהאד המקלדות

לא רק ממשלות וצבאות של מדינות למדו את כוחן של הרשתות. לרוב ארגוני הטרור יש כיום מחלקת ניו מדיה מיומנת — ואין להם מחסור בעוקבים. אותו עוקב, הנקרא לעתים בפי מזרחנים "ג'יהאדיסט מקלדת", יכול לסייע בגיוס פעילים, בהפצת אידיאולוגיה ובכתיבת מדריכים לביצוע פעולות טרור. קהילות גדולות שכאלה — שבהן לכל פרט יכולות שיתוף טקסט, תמונות וסרטונים — יעילות מאוד בהעברת מידע.

במבצע צוק איתן, קיבל הציבור הישראלי הדגמה חיה לשיטות העבודה של החמאס ברשתות החברתיות. רבים מהציוצים של חמאס בטוויטר באותם ימים נעשו בעברית ופנו לקהל בישראל.

תומר סיימון, דוקטורנט במחלקה לרפואת חירום בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, ערך לאחרונה מחקר בהנחיית פרופ' אבישי גולדברג וד"ר ברוריה עדיני הנוגע להתנהלות ארגונים וגופים ממשלתיים ברשתות חברתיות בעתות חירום.

סיימון, שרצה לבדוק את יכולת התגובה של כוחות ההצלה באמצעות הרשת, פיתח את מערכת טוויטרמייט (TwitterMate) האוספת, שומרת ומנתחת ציוצים בטוויטר כדי לעקוב אחר תגיות (Hashtags) ראשיות, תוך יכולת התמקדות בחשבונות נקודתיים. בין היתר בחן סיימון את החשבונות של חמאס וצה"ל במהלך המבצע, שצייצו ללא הרף, ואף ניהלו דו שיח ברשת.

איך פעל חמאס ברשת באותה תקופה?

סיימון: "חמאס עשה שימוש נרחב במדיה החברתית לצורכי לוחמה פסיכולוגית. הוא פירסם את התמונה של החייל אורון שאול זמן לא רב אחרי חטיפתו. הוא גם לקח תמונות וטקסטים שישראלים פירסמו ברשתות החברתיות על הפחד שלהם מהמצב, ענה להם ואף השתמש בחומרים למטרותיו בניסיון לפגוע בחוסן הלאומי־חברתי שלנו".

וצה"ל?

"מרבית הפרסומים שלו נועדו לאנשי תקשורת, פוליטיקה וסוכנויות מידע או ידע. החמאס, לעומת זאת, פונה לציבור שלו, הפלסטיני, וגם לציבור הישראלי. לשמחתו, ולצערנו, חלקים רבים בעולם מזדהים אוטומטית עם הצד הפלסטיני של העימות, גם אם הוא מתרחש ברצועת עזה. החמאס עוסק הרבה יותר מאשר צה"ל בלחימה פסיכולוגית במדיה החברתית.

"צה"ל עושה שימוש רחב יותר ויותר באינפוגרפיקות ובסרטונים קצרים, וזאת במטרה להעברת מסרים שלמים בצורה מהירה וברורה, ובעיקר מסרים שנוחים מאוד לשיתוף ולוויראליות".

יש מנצחים בזירת הרשתות בצוק איתן?

"קשה מאוד לדעת מי 'ניצח', ואם בכלל ניתן למדוד את הניצחון בצוק איתן. מהצד הפרו־ישראלי ישנו קהל מאורגן ומודרך שהולך וצובר מימדים גדולים יותר ממבצע למבצע, אך בהשוואה לקהל הפרו־פלסטיני — הוא עדיין שולי בנפחים ובהגעה לקהלים רחבים בכל העולם. הסימפטיה עם העם הפלסטיני מנצחת מסרים עובדתיים ואינפוגרפיקות מתוחכמות.

"חשוב להבין שישנו הבדל מהותי בבסיס המוסרי והאתי בעת הפעלת המדיה החברתית בין צה"ל לבין החמאס. מה שהחמאס מרשה לעצמו לפרסם, בדמות גופות של ילדים ואיברים קטועים שנפגעו בתקיפות, צה"ל לא יכול (ולא צריך), אבל יכול להיות שישנם קצינים שהיו רוצים".

המחקר העיקרי של סיימון עסק בפיגוע בקניון ווסטגייט שבניירובי, בירת קניה, בספטמבר 2013. במשך ארבעת ימי המצור על הקניון, שבמהלכו נהרגו 67 אנשים ונפצעו 175, הועבר למחבלים מידע בטוויטר, בזמן אמת, על תנועות כוחות החירום נגדם.

כמה ימים לפני התקיפה, משרדי הממשלה בקניה קיבלו הנחיה גורפת לפתוח חשבונות ברשת חברתית. ביום התקיפה יותר מ–12 חשבונות רשמיים, כמו גם מאות חשבונות פרטיים של עוברי אורח, פירסמו מידע חלקי, שגוי ולעתים סותר. "היתה הכנסה של חומר לא נכון בזדון", מסביר סיימון.

באירוע בניירובי הרשתות החברתיות הוכיחו את יעילותן, לפחות מבחינת המחבלים — בוודאי לעומת הרשויות, שהוכיחו ששום כלי לא יעזור אם לא יודעים איך להשתמש בו. אבל אם צריך לבחור מקרב הממשלות, הצבאות, ארגוני הביון והטרור, רק שחקן אחד בלבד ולהכתירו כמלך המניפולציות והמידע המטעה בפייסבוק — תהיה זאת ללא ספק הרשת החברתית עצמה. בשנה שעברה פורסם מחקר שבו ניסו בפייסבוק לתמרן רגשות של משתמשים באמצעות שינוי התוכן שהתקבל ב"פיד". המחקר עורר תגובה ציבורית קשה, לאור העובדה שכ–689 אלף מהמשתמשים בפייסבוק שהשתתפו במחקר עשו זאת ללא ידיעתם. המחקר הוכיח שתי עובדות: ניתן להעביר רגשות לאחרים ללא אינטראקציה ישירה, ופייסבוק מתמרנת אותנו רגשית על ידי שליטה במידע.

מנהיג איראן כתב מכתב במיוחד עבורך

עלי חמניאיצילום: אי־אף־פי

גם מנהיגים מייצרים, בעצמם או על ידי פעילים, חדשות ברשת כדי לקדם מטרות פוליטיות. לעתים זאת פעולה ישירה, כמו במקרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפנה ישירות למצביעים והזהיר מ"ערבים שנוהרים לקלפי", ולעתים בפעולה עקיפה — כמו במקרה של המנהיג הרוחני העליון של איראן, האייתולה עלי חמינאי.

כשהתקשורת התעלמה ברובה מפנייתו של חמינאי לצעירי המערב, חסידיו פשטו על אינסטגרם, בין יתר הרשתות. כך הפך בתחילת השנה חשבון האינסטגרם של ג'ב בוש לפלטפורמה לקידום מכתבו של חמינאי. על כל תמונה שהעלה המועמד לנשיאות ארה"ב נכתבו אלפי תגובות כמו "רוצה לדעת את האמת?" או "ידעת שהמנהיג של איראן כתב מכתב במיוחד עבורך?"

הודעות דומות הופצו גם בחשבון האינסטגרם של המועמדת לנשיאות ארה"ב הילרי קלינטון, נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש, והנשיא הנוכחי ברק אובמה — הכל במטרה להגיע לקהל רחב וצעיר תוך שימוש בחשבונות עם מאות אלפי עוקבים, בעיקר צעירים.

באוניברסיטת דלאוור בדקו באחרונה עד כמה מושפעים גולשי פייסבוק מתגובות תמיכה במועמד פוליטי. החוקרים יצרו עמוד פייסבוק למועמד פיקטיבי לבחירות מקומיות, וגילו שגולשים שנחשפו לדף עם תגובות רבות התומכות במועמד — פיתחו חיבה כלפיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ