"נתניהו רוצה בחירות? אין בעיה, נראה לו מה זה רבע מנדט; בנט ראש ממשלה? למה לא"

מחאת הדגלים השחורים מתרחבת משבת לשבת וכוללת כבר עשרות אלפי אנשים. כתבי Markerweek התפרסו על גשרים לאורך המדינה, עם המנהיגים והמנהיגות שצמחו מהשטח והמשתתפים שבאו "להשמיע את קולם - נגד השחיתות, הסיאוב וכל מה שרע פה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ההפגנה בגשר יהודית
ההפגנה בגשר יהודית
כתבי TheMarker
כתבי TheMarker

בתחילתו של הסגר, באמצע מארס, החליטה שקמה שורצמן, 40, פיזיקאית, חברת סגל במכון ויצמן ואמא לחמש בנות, שהיא לא יכולה יותר לשתוק יותר. החלטות שונות שקיבלו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו בחסות הקורונה, ובהן סגירת בתי המשפט, גרמו לה ולשלושת אחיה לעשות מעשה. הם השתתפו בהפגנה בכיכר רבין, וכמה ימים לאחר מכן פירסמה שורצמן סרטון קצר, שצילמה במכוניתה, ובו הפצירה באנשים להצטרף אליה לשיירת מכוניות שתעלה לירושלים. "בימים האחרונים, בחסות הקורונה, ביבי מנסה להשליט דיקטטורה", אמרה בסרטון, "זה לא ייעצר מעצמו...מחר ב–10:00 יוצאים ממחלף עירון לכיוון ירושלים, צריך לוודא שהמציאות לא תשנה אותנו".

"בבית, עם הורי ואחי, תמיד דיברנו על המצב, אבל אף פעם לא יצאנו להפגין", מספרת כעת שורצמן. "אפילו לא היינו פעילים ברשתות החברתיות. אבל אז, בגל הראשון, הרגשנו שהדברים הולכים למקום לא טוב. החלטנו על שיירת מכוניות בגלל הקורונה. אני, האחים שלי וכמה חברים התחלנו להריץ הודעות וואטסאפ והפצנו את הסרטון. חשבנו שיהיה נחמד אם יגיעו 20 משתתפים, בפועל מנתה השיירה 1,200 מכוניות. ראינו שזה נגע בהמון אנשים".

אחת הנשים שבהן נגע הסרטון של שורצמן היתה מיכל יאירי־דולב, 46, פרויקטורית ומטפלת רגשית במים. כמה חודשים קודם לכן, הניפה יאירי־דולב, שמתגוררת ביפו עם בנה גיא, 10, וזוגתה רננה, דגל שחור נגד הגזענות בעקבות דבריו של שר החינוך דאז רפי פרץ על חבירה לכהניזם ומאוחר יותר על טיפולי המרה. את ההשראה היא קיבלה מאישה אחרת, עו"ד תמי יקירה שמה, שהניפה אף היא דגל שחור נגד הגזענות מחוץ לבתי ספר. יאירי־דולב הצטרפה לשיירת המכוניות, והחליטה לשלב כוחות עם שורצמן כדי לחזק את המחאה המתהווה נגד מה שהן הגדירו "פגיעה בדמוקרטיה".

באותם ימים של סגר והתפרצות הגל הראשון, ולמרות ההצלחה של שיירת המכוניות, אף אחת מהנשים האלה לא תיארה לעצמה שהמחאה הקטנה שלהן תיהפך תוך זמן קצר למפגן ענק, כלל ארצי, שמצמיח מנהיגים מקומיים ושאליו מצטרפים עשרות אלפי ישראלים, שמדי מוצאי שבת עולים על גשרים הקרובים לבתיהם ופוקדים צמתים עם דגלים שחורים ודגלי ישראל, ונושאים מסר אחד: רוצים שינוי.

"היה לי ברור שאי־אפשר לשתוק יותר ולקבל את העובדה שאת העתיד שלנו כאן ינהל נאשם בפלילים שעסוק אך ורק בלהציל את עצמו ורומס את הדמוקרטיה", אומרת יאירי־דולב. שורצמן מוסיפה כי "יש בינינו אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית. המטרה שלנו היא שיהיו פה כללי משחק דמוקרטיים, ולא שנתניהו יוביל אותנו לדיקטטורה כדי להימלט ממשפט. ברור לנו שהבעיות לא ייפתרו ברגע שנתניהו יזוז, אבל בלי זה אי־אפשר להתחיל לפתור אותן".

שורצמן מבקשת להדגיש כי יש מי שמפגין כבר ארבע שנים נגד המצב, כמו תא"ל אמיר השכל ואנשי המחאות בכיכר פריז, "עכשיו הכל מתחבר".

התקשורת, לדברי יאירי־דולב, התעלמה תחילה מהמחאה: "ידענו שצריך למצוא משהו שיגרום לאנשים להיחשף לדגלים שחורים להתעורר ולצאת, ידענו שאנחנו חייבים להיות מסה קריטית כדי להשפיע", היא אומרת, "ידענו גם שלא יהיה פשוט להוציא אנשים באמצע הסגר לרחובות, בטח לבלפור, וחיפשנו דרך לעשות את זה".

באותם ימים, של תחילת מארס, כללה המחאה בבלפור כמה מפגינים מול בית ראש הממשלה. "באחת הנסיעות שלי לצפון באותה עת, ראיתי איש אחד עומד עם דגל שחור על גשר", מספרת יאירי־דולב. "זה ריגש אותי וידעתי שאת ההצלחה הזאת צריך לשכפל. כשהתקבלה ההחלטה על מבצע הגשרים־צמתים הראשון, התחלנו לשאול מי רוצה להתנדב לעלות על גשר בשבת עם קצת שלטים ועוד חמישה מתנדבים. לאט־לאט החלה היענות. עוד ועוד אנשים ביקשו להשתתף, הציעו את הגשר שליד הבית שלהם, שאלו מה צריך לעשות, מה לכתוב על הגשרים, איזה ציוד להביא. ואנחנו התארגנו, נתנו מענה, הכנו אלבום עם 100 טקסטים שיכולים להיות על השלטים, כאלה שנאספו מהשטח וכל מפגין יכול היה לבחור את זה שמתאים לו, נתנו הנחיות ורתמנו עוד ועוד אנשים על הגשרים. הגשרים נתנו מענה מצוין לאלה שלא יוצאים להפגין אפילו בצומת הקרוב לביתם".

הבחירה בגשרים נעשתה משום שהם מעט מרוחקים מהשטח עצמו, ולכן זה התאים. "זה שומר על המפגינים מרוחקים רגשית מהשטח", אומרת יאירי־דולב, "וזה מקום טוב ונוח להתחיל בו מכל הבחינות, לא רק פיזית. אבל מרגע שאנשים יוצאים ופועלים, הם נהפכים לאקטיביסטים, וכיום כבר יש מנהלי גשרים שמארגנים אוטובוסים לבלפור ויוזמים הפגנות מקומיות ושיירות מכוניות".

תובנה משמעותית התקבלה באחת השבתות. "קיבלתי הודעות ותמונות מאנשים שעברו מתחת לגשר יקום וסיפרו שמתקיימת מעליו הפגנה. זה לא היה משהו שאנחנו יזמנו או שעבר דרך המטה שלנו. מי שיזמה את המחאה על הגשר היתה כרמית בלבן, הבנו שאלה בדיוק האנשים שאותם חיפשנו, אלה שעשו מעשה ויצאו להפגין".

את מחאת הגשרים מובילה היום יאירי־דולב דרך הוואטסאפ ביחד עם הפעילים חמוטל שדות ובלבן והצוות של ערן כהן ויאיר פלטי. באחרונה הגיעו תרומות מאנשים פרטיים שביקשו לסייע ברכישת ציוד הגברה ושלטים. "אי־אפשר לתאר איזו היענות יש וכמה שזה מרגש. אנשים שבפעמים קודמות אפילו לא הצביעו, נרתמו עכשיו לעשות מעשה", היא אומרת. "נולד פה דור חדש של מנהיגים ומנהיגות, ואין ספק שבבחירות הבאות המתמודדים ימצאו ציבור אחר, פחות פראייר, הרבה יותר אקטיביסטי. משבר הקורונה מהווה טריגר לאנשים, פתח להם את העיניים והגביר את הרצון לשינוי. אנשים מתעוררים כשזה מתחיל לגעת בהם איפשהו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker