"כתבתי ביקורת שלילית בפורום רכב, תביעת לשון הרע הגיעה. מאז אני לא מתלונן. רק בלחש, ורק לאשתי"

איך להתמודד עם מתווכים שלא מפסיקים להתקשר ומה עושים עם בן זקונים שלא עוזב את הבית ■ הטוקבקים הנבחרים של השבוע באתר TheMarker

"פניתי למוסך וביקשתי פיצוי. אפילו לא נקבתי בסכום אבל ניפנפו אותי מיד. בכעסי כתבתי ביקורת שלילית"
"פניתי למוסך וביקשתי פיצוי. אפילו לא נקבתי בסכום אבל ניפנפו אותי מיד. בכעסי כתבתי ביקורת שלילית"צילום: tristan tan / Shutterstock.com

תגובות לכתבה: להתלונן ברשת או לשמור בבטן? הלקחים ממקרה הסועדת שחויבה ב-200 אלף שקל

>> אפקט הצינון ההרסני

בכל העולם יש אתרים המפרסמים דירוגים של חוות דעת של צרכנים. חוות הדעת הן כלי ראשון במעלה לבדיקת מוצרים וספקי שירותים.

בישראל היה לבלוב של נורמליות כזו עד לפני כעשור, אז "תוקן" חוק לשון הרע ואיפשר תביעות לשון הרע ללא הוכחת נזק. פיצוי ללא הוכחת נזק גרם לאנשים להבין שמסוכן להתלונן על מוצר או שירות בלי להצטייד בחוות דעת משפטית לפני התלונה.

כיום אנשים נמנעים מפרסום חוות דעת שליליות. לכן גם אי אפשר לסמוך על אתרים שמפרסמים חוות דעת צרכניות בישראל. אין חוות דעת שנמוכה ממעולה, אלא אם כן אתה עיתונאי הנהנה מהגנה משפטית של העיתון.

דוגמא אישית:

לפני כמה שנים מסרתי רכב לטיפול, ולמחרת קרסה מערכת הגיר. התיקון במוסך החברה עלה אלפים. לדבריהם ניתן היה לזהות מראש בטיפול את התקלה המתפתחת. פניתי למוסך וביקשתי פיצוי. אפילו לא נקבתי בסכום אבל ניפנפו אותי מיד. בכעסי כתבתי ביקורת שלילית בפורום רכב ברשת.

תביעת לשון הרע הגיעה. שילמתי הרבה לעורך דין ש"הצליח" להגיע לפסק בוררות וכל צד שילם "רק" את הוצאותיו המשפטיות. מאז אני לא מתלונן על שום דבר, רק בלחש, ורק לאשתי.

"המסעדה סירבה להחזיר לי אפילו את התשלום לאמבולנס, על אף שהארוחה אצלם היתה הדבר היחידי שאכלתי באותו היום"צילום: אייל טואג

>> סועדת חוששת

החשש הזה הטריד אותי בעבר. השיא היה כשחטפתי לאחר ארוחה במסעדה, שמוגדרת גלילית אך ממוקמת בנמל תל אביב, קלקול קיבה מחריד. אמבולנס פינה אותי לבית חולים. לא הצלחתי אפילו לשבת להניק את בתי. הקאתי כל חמש דקות במשך שעות.

המסעדה סירבה להחזיר לי אפילו את התשלום לאמבולנס, על אף שהארוחה אצלם היתה הדבר היחידי שאכלתי באותו היום. כל מה שהם רצו לתת לי זה ארוחה חינם. כאילו שאי פעם אחזור לאכול במקום שבגללנו היה לי קלקול קיבה מחריד כל כך. לא כתבתי שום דבר ברשתות על אף שממש רציתי להזהיר לקוחות אחרים. אבל חששתי שזה יפגע בי.

תגובה לכתבה: הקרב נגד תוכנית הענק ברמת השרון: "אף אחד לא באמת יודע מה הוטמן פה באדמה"

>> ז

יש באדמה גז נדל"ן, אחד הרעלים המסוכנים ביקום. נשימה קטנה ואתה מתחיל להפוך מאדם לחזיר.

מפתח לדירה. "נשארנו עם פיצוי קל של יותר מ-1,000 שקל על ההטרדה מהמתווכים שעברנו"צילום: Brian A Jackson / Shutterstock

תגובה לכתבה: שיטות עבודה מפוקפקות והבטחות באוויר: כך מתדלקים מתווכי הנדל"ן את שוק הדיור

>> חנן

רצינו למכור דירה בת"א. אחרי שעשרות מתווכים התקשרו כל יום בהצעות שונות, על אף שכתבנו שהמודעה לא למתווכים, החלטתי לבקש מהמתווכים 250 שקל על כל ביקור של "רוכשים פוטנציאליים" וגם לביקור שלהם להתרשמות. להפתעתי, היו מתווכים שהסכימו. הדירה לא נמכרה דרך מתווך אבל נשארנו עם פיצוי קל של יותר מ-1,000 שקל על ההטרדה מהמתווכים שעברנו.

תגובה לכתבה: מרוב התלמידים נמנעת האפשרות לבחור לעבוד בעתיד במשרות בשכר גבוה

>> לפעמים גם חופש חשוב

בתי ירדה מלימודי פיזיקה ועברה ללימוד אומנות, עברה בהצטיינות בי"ס גבוה בתחום, ונחתה כמעצבת בחברת היי-טק עולמית. נכון, עוד בגן נמשכה למחשבים, ונחתה טוב במקצועות ריאליים. אבל נתנו לה חופש מוחלט. "חנוך לנער על פי דרכו", אמרו פעם. לדעתי, כקיבוצניק במקור שרק למד מה שרצה, אבל עם תאווה עד היום, זה חשוב שבעתיים גם כעת.

תגובה לכתבה: מאות אלפים לא חזרו לעבוד, לא מקבלים אבטלה – ומסתמכים על בני משפחה

>> קראפט

גם אנחנו ככה. חיים מחסכונות. לא קיבלנו שקל מהמדינה בתקופת הקורונה ולא עובדים בשחור. רואים את האסון המתקרב, אבל יודעים שהמדינה רק מגדילה את הפערים ואת יוקר המחייה ולא באמת נחלצת לעזור. הסבות להיי-טק לא באמת מסייעות לאמהות כשהן דורשות לימודים מהבוקר עד שש וחצי בערב במשך שבעה חודשים, זה לעג לרש. רק למי שיש בעל להסתמך עליו שיגדל את הילדים במקומה. נמצא פתרון בסוף להתפרנס, אבל לא בעזרת המדינה, יש ייאוש ממנה.

תגובה לכתבה: משחק תפקידים | "השכר לא הולם, אבל אני מרגישה שאני כל הזמן מאוהבת": מה עושה אוצרת?

>> מזהה תהליכים

אני בשנות ה-20 לחיי, אני מדבר עם חבר'ה בגילי שפיתחו תודעה היפר-היפר קפיטליסטית. הם יסבירו לך למה אסור לתרום, למה העובדת הסוציאלית והמורה צריכות להרוויח מעט, ולמה מגיע להם להרוויח הרבה כסף כ"פרודקט" בחברת ה"אדטק" שלהם.

אפס הערכה לתרבות, אומנות, זמן פנוי, משפחה או איזה ספר טוב. רק הנטו בסוף החודש והכסף בסיבוס חשובים.

חשוב לציין שאין פה שום ביקורת על ההיי-טקיסטים. מהיכרותי, זאת תופעה שמאפיינת חבר'ה צעירים שעובדים במקצועות מכניסים.

חיילי צה"ל. "בטירונות נתנו לי מכנסיים קרועים ונזפו בי על זה"צילום: דובר צהל

תגובות לכתבה: טילים לפני גרביים: האתוס הישראלי של "צבא העם" קורס

>> ביל

ישנם הרבה אי דיוקים באשר לפנסיות כי אני שרתתי ויצאתי לגמלאות, והיום הפנסיה שלי היא 6000 שקל, אז שלא יקחו את הפנסיות הכי גבוהות וישליכו על כולם. יצאתי בדרגת רסן ואם לא נחזיק את אנשי הקבע אנחנו ניראה כמו הצבא הרוסי בקרוב.

תגובה לתגובה >> יורגן מועלם

ממש דמעות תנין! גם אם דברייך נכונים והפנסיה הצבאית שלך עומדת על 6000 שקל, אל תשכח לציין כי אתה מקבל אותה החל מגיל 42 (גג 45), בעוד שיתר אזרחי המדינה ייאלצו לקרוע את הטוסיק שלהם עוד שני עשורים לפחות טרם היציאה לפנסיה, ובקצבה נמוכה יותר ממך. אההה, ואל נא נשכח שרוב אזרחי המדינה מפרישים לפנסיה משכרם, בעוד שאת הפנסיה שלך (תקציבית) אנחנו מממנים משכרנו (צוברת).

>> אין צבא בישראל.

אני הייתי חייל בנח"ל ב-2006.

בטירונות נתנו לי מכנסיים קרועים ונזפו בי על זה שאני עם מכנסיים קרועים. היו שולחים אותנו לחפש כמו קבצנים מכנסיים וחולצה בערימות ישנות של מדים באפסנאות. לאפסנאים ולנהגים היו מדים חדשים. אחרי זה שלחו אותי למוצב גלדיולה עם רובה M16 עם כוונות ברזל, מעניין מה הייתי אמור לעשות איתו, אם מחבלי חיזבאללה היו חודרים למוצב בלילה כשלהם יש אמצעי ראיית לילה ולי אין. הצבא שלנו לא שווה כלום, וזאת כל האמת, הצבא משקיע במשכורות למקושרים ובחיל האוויר.

>> מזהה תהליכים

הבעיה היא רמה נמוכה מאוד של קצינים. אני השתחררתי לפני כמה שנים ובמהלך השירות פיתחתי ממש אנטי לקצינים. קצינות שלישות שסיימו בה"ד 1 שלשום עקפו בתור לחדר אוכל והקצינים היו טיפשים וברמה מאוד נמוכה.

>> ההשלכות

הייתי בשבוע שעבר בסיור של שוברים שתיקה בחברון. המדריך סיפר על איך הפלוגה שלו היתה מוזמנת בקביעות לארוחות שבת אצל קיצוני המתנחלים (למשל ברוך מרזל). מישהו שאל אותו אם הוא אישר לחיילים שלו ללכת. התגובה היתה "ודאי. מה, שהם יאכלו אוכל צבאי?"

תגובה לכתבה: "כמעט מתתי 10 פעמים. פיזית! אז אל תדברי על הפנסיה שלי" – הרגע שבו גנץ איבד את זה

>> דור אחר

אני מכיר כמה חיילים שהיו תחת אש קטלנית של אוייב בשירות סדיר 10 פעמים, והם לא מקבלים פנסיות תקציביות מגיל 45. אם זה לפי מספר הפעמים שהאוייב יורה עליך בנשק קטלני, אז אני מכיר הרבה מאוד סדירניקים שמגיע להם.

תלמידים בבית הספר. "תרבות הסבל מתחילה ממערכת החינוך"צילום: הדס פרוש

תגובות לכתבה: "זה כבר דרמטי": האם זהו הנתון שמראה שגל ההתפטרויות כאן כדי להישאר?

>> ארמון חול

קל. הוצאנו את הילדים מהמסגרות שוב ושוב וישבנו בבית. ראינו שהם אשכרה לומדים איתנו בבית ומתפתחים ויש לנו זמן איתם. מקודם היינו עניים שעובדים בשכר נמוך למרות התארים, ועכשיו אנחנו עניים יותר שלפחות משקיעים בהון הכי חשוב לנו, הילדים, וגם מחפשים דרך להתפרנס בהמשך כעצמאים, ואז לפחות תהיה לנו שליטה מסוימת על הזמן והכסף. המערכת הכלכלית ההיא נגמרה, היא אכזבה.

>> הסוף לתרבות הסבל

תרבות הסבל מתחילה ממערכת החינוך. כבר בבית ספר מלמדים את התלמידים שלסבול זה דבר לגיטימי. תסבול בבית הספר. תסבול בעבודה שאתה לא אוהב. זה לגיטימי. פתאום אנשים התעוררו והבינו שהם לא חייבים לסבול.

>> אמא ואבא עוברים דירה, המלון נסגר

בגיל 26 של בן הזקונים, אחרי שסיים אוניברסיטה עם מקצוע טוב, מכרנו את הדירה הגדולה ועברנו לדירת שלושה חדרים. את עודף המכירה השקענו בשוק ההון. הגיע הזמן שהגוזלים יפרחו מן הקן. אחרת, איך ילמדו לעוף?

תגובה לתגובה>> שוק ההון

כל הכבוד לכם, השקעה נבונה אבל כנראה שבקרוב תעברו לגור אצל הילד.

>> בןבן

אני מכיר את זה מהבית לצערי. אמנם יש הרבה תירוצים כמו מחירי הדיור אבל התחושה היא ש"הילדים" בגיל 20 פלוס רוצים לחיות ברמה של ההורים שלהם בלי לעבור את הדרך. הילדים רוצים לנפוש בחו"ל, מסעדות, רכב חדש, בית יפה... וזה בסדר, אבל הם רוצים את זה כאן ועכשיו בלי לעבור את הדרך. אני לא מוצא דרך לשכנע את הבן שלי שפעם לא היו לי נכסים, ושהבילוי שלי ושל אמא שלו היה לטייל בפארק יד ביד עם אוכל שהבאנו מהבית ולא מסעדות.. שוויתרנו על מותגים ומלונות 5 כוכבים ונהגנו על רכב יד 2 ישן... התקדמנו דרך עבודה קשה והשקעה וזה קצת מגוחך לרצות את מה שיש לי בגיל 60... ראבק עברנו דרך. הילדים רוצים אינסטנט, הכל כאן ועכשיו ללא הדרך, וזה לא יעבוד.

אגב, גם אצלי לא כולם אותו דבר, ויש שהפנימו ולומדים ומשקיעים כדי להתקדם.. ויש מי שיושב ומחפש פטנט שיקצר לו את הדרך, ועד אז חי בבית ההורים. בבית ההורים אפשר לחיות סבבה עם משכורת 9 ברוטו...

אבל כשאני מביט לאחור - גם ללא הכסף היה טוב, גם פיקניק על הדשא עם התינוק ליד היה מושלם... והילדים של היום מוותרים על העצמאות, על הדרך, על החוויה למען כלום, הם חיים בעולם האינסטגרם של חיים בכאילו.

תגובה לתגובה>> אתרוג

בוא תסביר לי איך עם 9 ברוטו הוא אמור לקנות גם בית גם אוטו גם לחיות (בכלל) ועוד לתכנן לעתיד, ושלא פאקינג תעז להגיד לי שבדור שלך זה היה אותו דבר, כשמשכנתא היתה 700 שקל והיום היא 6000 שקל.

תגובה לכתבה: מחקר: ללימוד בכיתות מחוננים השפעה אפסית על ההישגים, השכר והתעסוקה

>> ענת בוקובזה

הי. תתעוררו. מי אמר שצריך להשיג??? מה קורה לכם? תנו לילדים להיות, לנשום, לחייך, ליהנות מהחיים. השכל שלהם והכישורים שלהם הם שלהם, לא נכס שלכם!! הייתי שנים מורה למחוננים, ראיתי הורים מכל הסוגים והמינים, אלה שדחקו בילדים, הוסיפו, התערבו והתערבבו בהם בלי סוף - הילדים שלהם היו אומללים או מוטרפים מההתערבות ההורית. התוכניות למחוננים הן הדבר הכי טוב במערכת החינוך בישראל, רק חינוך פרטי מתקרב לאיכות שיש שם. הלוואי ובכל מקום יכלו לטפח ילדים במידות הללו וזה לא קשור לכמות האיי-קיו של הילדים אלא למעטפת שמערכת החינוך מייצרת במקומות הללו.

>> ילדת דור ה-z

הייתי מוציאה ציונים גבוהים, וביה"ס לחץ עליי להצטרף לתוכנית רובוטיקה מיוחדת. הוצעה כיתת מחוננים קטנה, תקציבים, הכל. ראיתי ישר שהולכים ללחוץ עליי להוציא ציונים גבוהים במיוחד ולהשקיע בצורה שלא רציתי. ברחתי משם זריז לכיתת מוזיקה, שם העברתי את התיכון הכי בכיף שאפשר.

מיותר לציין כמה המורים שלי התאכזבו שבחרתי במקצוע "נחות" כמו מוזיקה. מיותר גם לציין שהיום אני עובדת בהיי-טק ומגדירה את עצמי אדם מצליח.

תגובה לכתבה: "זה תשלום מס לא מוסרי — והוא נגבה מעשרות אלפי שכירים במשק"

>> מורה

רוצים לשמוע משהו הזוי? אני מורה. בית הספר שלי שייך לעמותה, לכן אני מקבל את השכר שלי מהעמותה. מי שמשלם לי שכר הוא משרד החינוך, אבל על התלוש מופיע המעסיק הישיר שלי.

כמורה, אני מגיש את התלמידים שלי לבגרות. השכר על ההגשה לבגרות משולם ישירות דרך משרד החינוך, לא דרך המעסיק, לכן פעמיים בשנה אני מקבל "שתי משכורות" - האחת החודשית הרגילה, והשנייה, רק הסכום של הגשת הבגרות. כאמור, הילדים שאני מגיש לבגרות, הם הילדים שאני מלמד בקביעות בבית הספר - לא ילדים אחרים, לכן אין כל סיבה להפריד את רכיב השכר הזה למשכורת נפרדת.

בגלל שאלו "שתי משכורות", האחת דרך המעסיק והשנייה דרך משרד החינוך, אני משלם באותם חודשיים פעמיים לביטוח לאומי, כלומר, אני משלם מאות שקלים מיותרים. זו לא עבודה נוספת, זה לא מעסיק נוסף, זה רכיב של השכר הקבוע שלי, שמופרד משאר השכר, ושעצם ההפרדה שלו עולה לי, כך סתם, מאות שקלים.

למה זה דומה? לכך שעל הנסיעות באוטובוס, המעסיק ינפיק לכם משכורת אחרת ממעסיק אחר, ובגלל שזו משכורת אחרת, תשלמו עליה את מלוא הביטוח הלאומי. אין שום סיבה שבעידן בו הכל ממוחשב, תיווצר הכפילות הזו. המדינה הזו ערלת לב ונצלנית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

משרדי גוגל במנהטן. מי שלא יסדיר את התשלום הזה עד 1 באוגוסט – חשבונו יושעה

"מאלצים אותנו לשלם אחרי שכבר התמכרנו": התכסיס של גוגל מכה שנית

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?

העיר לא זולה, אבל זה היה משתלם מכל בחינה אחרת

"הבית שלי בגד בי": תל אביבית שעוזבת אחרי שלושה עשורים מגלה מה שבר אותה

שי שרון. "הרגשתי שאני מתאמץ בעיקר בשביל שהבעלים של חברת האופנה ירוויחו יותר"

"חייתי במסיבה תמידית, אבל זה היה כלוב מזהב. עבודה חסרת משמעות"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

נמל חיפה. הפקק בשנה וחצי האחרונות גרם למשק הישראלי נזק של עשרות מיליוני שקלים ביום, לפי משרד האוצר

פקק האוניות מול נמלי ישראל דועך והולך, ולא מהסיבות הנכונות

"מבחוץ זה נראה סקסי ומגניב, אבל כשנכנסים פנימה מתברר שזאת עבודה קשה והיא חייבת להיות מדויקת"

"אפשר להרוויח 30-20 אלף שקל בחודש מעבר למשכורת": איזה עסק הכי רווחי - פלאפל, פיצה, סושי או שווארמה?