מעלימה עין: המדינה משלימה עם תופעת הפוליגמיה

לצד סערת מירי רגב בטקס פרסי אופיר, כמעט ונשכחה ההצלחה חסרת התקדים של הסרט "סופת חול", המתאר את הטרגדיה של ג'לילה - אשה בדואית המכינה את חתונת בעלה לאשה נוספת, צעירה ממנה בשני עשורים. בשנים האחרונות גוברת והולכת תופעת הפוליגמיה בחברה הערבית בישראל. כך, מתחת לאפה של המדינה. אלא שזוהי אינה הפוליגמיה ה"רגילה" שאליה התוודענו, אלא פוליגמיה דור 2.0, שבאה לידי ביטוי בכך שגברים לוקחים "אשה נוספת" לאחר תקופה ארוכה של נישואים לאשה אחת.

מבלי להיכנס לנסיבות החברתיות והסוציו־אקונומיות שמאפשרות את התופעה, שמאפייניהן דומות לתופעות מקבילות ברחבי העולם, מובן שהדבר אינו בריא. נשאלת השאלה מדוע דווקא כיום, בעשור השני של המאה ה-21, התופעה מתרחשת, ולא רק בקרב דתיים ובדואים בדרום, כפי שהיה נהוג לחשוב.

רבי עקיבא פינת רוטשילד: כך מצטרפים החרדים לאחד המקצועות הנחשקים במשק | ברוך השם, תודה לאל: למה חזרנו להיות דתיים? | לגאול את הסטטוס קוו: על חילונים ודתיים - ומה שביניהם | מונופול מתחת לחופה: היום המאושר בחיינו יכול להיראות אחרת | גאדג'ט של שבת: כשהמאה העשרים ואחת מחלחלת למאה שערים | מי שלא טרח לקדם תחבורה ציבורית בשבת - יעמוד בפקק כל השבוע | למה אף מדינה לא מצליחה להפריד את הדת? | מאבק נשות הכותל: הקטר שיוביל לשוויון | עוצמים עין: באיזו מידה נאכף איסור פתיחת העסקים בשבת? | קרב לא לו: צה"ל נקלע לקו האש בין השקפות העולם השונות בציבור | "במקום שיעורי החברה מגיע נציג של עמותה דתית ומסביר לתלמידים על חשיבות האמונה באל"

התשובה הבסיסית היא שזאת מגיפה שמקבלת הכשר של אנשי הדת. הפוליגמיה היא למעשה ביטוי קיצון לסיטואציה חברתית שמדכאת נשים צעירות ומבוגרות בחברה הערבית. למרות החוק שאוסר על כך, מרגע שהממסד הדתי מאפשר זאת הפרצה קוראת לגנב, וגנבים יש בכל חברה. הפוליגמיה היא חלק מתופעה רחבה יותר של יחס לנשים כחפץ, וכשהנשים מנסות לדרוש את זכויותיהן הדבר מסתיים לעתים במקרי קיצון, לרבות מקרי רצח.

היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר לפני שנה, לאחר הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, כי לא יאפשר קיומה של "מדינה בתוך מדינה" בישראל. עם השקת תוכנית החומש לחברה הערבית, הצהירו השרים כי ייאסף הנשק ויישמר החוק והסדר. אלא שהמרחב הערבי עודנו אקס־טריטוריה עבור רבים בחברה הישראלית - מהתקשורת, שמדווחת על אירוע פלילי במגזר היהודי בדציבלים גבוהים בהרבה מאותם המקרים המתרחשים ביישובים ערביים, ועד למשטרה ורשויות אכיפת החוק.

לכן, את השינוי אי-אפשר להטיל רק על כתפי הנשים הערביות המוחלשות ממילא. במקום זאת, חייב להתבצע שינוי מערכתי. כך למשל, מצופה שמערכת החינוך תיקח על עצמה את בלימת הפוליגמיה ואת קידום מעמד האשה בחינוך הערבי הממלכתי כאחד מנושאי הדגל לאורך שנות הלימודים הבאות.

במחקר "ממדי הפשיעה בחברה הערבית", שפורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ובנק ישראל, נמצא למשל כי 15.5% מהעבירות בחברה הערבית ב-2010 היו עבירות גוף - כלומר, תקיפה ואלימות (לעומת 11% בחברה היהודית). לרוב הנשים שחוות התעללות, בייחוד בחברה פטריארכלית, אין את האומץ כלל להתלונן למשטרה. זוהי עוד עדות לצורך להגביר גם את האכיפה של החוק הקיים על פוליגמיה, בלי לגמגם ולהחריג את החברה הערבית.

הפוליגמיה בחברה הערבית קיימת בעיקר בשל החיבור הבעייתי בין דת למדינה. החוק מעניק לבתי הדין השרעיים סמכות בלעדית על נישואים וגירושים של אזרחי ישראל המוסלמים. הם אלה שמעודדים תופעות כאלה. האשה המוסלמית שבויה בידיהם, ואינה יכולה להתגרש במקום אחר. אסור לנו להשלים עם פסקי דין של בתי הדין השרעיים בנושא. כאשה דתייה־מוסלמית, איני מוכנה לקבל אנשי דת שמעודדים תופעה פסולה שכזאת.

את השינוי צריכים להוביל קודם כל חברי ההנהגה הפוליטית ברשימה המשותפת ומנהיגי הציבור הנוספים. יש צורך להקים מערך משפטי עוקף בתי המשפט השרעיים, שיאפשר לאשה שבן זוגה מבקש לשאת אשה נוספת לקבל גט בבתי משפט אזרחיים.

כדי שזה יקרה, עלינו לקחת גם על עצמנו את שבירת המעגל, בדיוק כפי שקרה בחברות אחרות. אין להסיר את האחריות גם מעצמנו. אנו הנשים צריכות לקחת את המושכות בהקשר זה ולשבור את קשר השתיקה. לא לפחד מדיווח לרשויות, ולא לתת לגיטימציה או לקבל בהבנה את התופעה. פוליגמיה אינה יכולה להתקיים עוד במדינה מתוקנת במאה ה–21. עלינו לשים לכך סוף.

הכותבת היא מנהלת משותפת של התוכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה