בית המשפט: הכנסת תחויב לפרסם את שמות מקבלי היתרי הכניסה למשכן

הכנסת הנפיקה כ-5,500 אישורי כניסה קבועים למשכן, ולכך יש להוסיף מאות אישורי כניסה חד-יומיים שמנפיקים ח"כים, ועדות או מנהל הכנסת; בין מקבלי האישורים 129 לוביסטים ■ השופטת: "שקיפות דיוניה של הכנסת לא תהיה שלמה, אם לא ייחשפו של אלה שתכלית הווייתם במסדרונות הכנסת היא השפעה על עמדות"

צבי זרחיה
צבי זרחיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
צבי זרחיה
צבי זרחיה

הכנסת תחויב לפרסם בתוך 30 ימים לתנועה לחופש המידע את רשימת מקבלי ההיתרים למשכן – כך הורתה הערב (ד') שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים נאוה בן אור בעתירה של התנועה לחופש המידע נגד הכנסת.

הכנסת התנגדה בדיונים הקודמים למסור את הרשימה מטעמים בטחוניים, אבל במהלך הדיונים הסכימה לאפשר לרחלי אדרי, היועצת המשפטית של התנועה לחופש המידע ולתומר אביטל ממיזם "100 ימים של שקיפות", לעיין ברשימה למשך כשעתיים.

ח"כ סתיו שפיר מצביעה בוועדת הכספים, כשלוביסטים יושבים מאחוריה, ב-2013צילום: אמיל סלמן

במסדרונות הכנסת מתרוצצים מדי יום 1,000 עד 1,500 איש. הכנסת הנפיקה כ-5,500 אישורי כניסה קבועים למשכן, ולכך יש להוסיף מאות אישורי כניסה חד-יומיים שמנפיקים ח"כים, ועדות או מנהל הכנסת. יש לציין כי חברי כנסת מכניסים פעילים מפלגתיים גם למזנון הח"כים - שבו מתקבלות ההכרעות האמיתיות.

הרשימה שתפורסם כוללת 1,00-500 שמות ובהם: אורחים קבועים, קרובי משפחה של חברי כנסת, לוביסטים, עמותות, מבקרים למנכ"לים וליו"רים ולדובר ועיתונאים. יצוין כי הרשימה הכללית כוללת 3,000-2,000 עובדי מדינה קבועים ובהם אנשי משרד המשפטים המגיעים לכנסת.

אישורי הכניסה הקבועים למשכן הכנסת ניתנים בראש ובראשונה ל-120 חברי הכנסת והשרים, ל-200 היועצים הפרלמנטריים, לעוזרי השרים, לחברי הכנסת והשרים לשעבר, לעובדי הכנסת ולמשמר הכנסת. היתרי כניסה קבועים ניתנים גם לנציגים של משרדי הממשלה המגיעים למשכן; לנציגים של מוסדות ציבוריים, כלכליים או אחרים, כמו לשכת רואי חשבון, לשכת עורכי הדין והתאחדות התעשיינים; לנציגי עמותות וארגונים חברתיים; לעיתונאים; ולחברי "סגל א'", כמו שופטים, מבקר המדינה ושגרירים. לחלק גדול ממקבלי האישורים הקבועים יש גם היתר כניסה קבוע עם מכונית.

מזנון הכנסת

בין מקבלי האישורים 129 לוביסטים, הלוביסטים הוותיקים, שפועלים יותר מ-10 שנים, מקבלים גם אישור כניסה קבוע למכונית. כמו כן, בין רשימת מקבלי ההיתרים: פעילים מפלגתיים רבים.

בן אור קבעה כי "בתחרות בין השיקול הביטחוני לבין השיקול המצדד במסירת המידע המבוקש גובר השיקול האחרון. אני סבורה כי הכנסת בהחלטתה לא נתנה משקל ראוי לעוצמתו של שיקול זה. מנגד ניתן משקל רב לשיקול הביטחוני מבלי שהובאה בחשבון באופן מספק העובדה שמדובר במידע שאינו חסוי כשלעצמו, שלא נמנעת מן העותרים האפשרות לפרסם כל שם מהשמות של הרשימה המצומצמת. לפי שיקול דעתם, כפי שלא נמנעת אפשרות זו גם מגופים אחרים, שיבקשו לעיין בה".

בן אור הוסיפה כי "לא מן הנמנע כי במסירת הרשימה של בעלי ההיתרים יש משום הכבדה על מערך האבטחה של הכנסת, אלא שכנגד הכבדה זו עומדת זכותו של הציבור במדינה דמוקרטית לשקיפות מלאה, של התנהלות הכנסת. פרסום שמות בעלי ההיתרים הקבועים, יש בו משום תרומה, של ממש להגברת השקיפות, ומכאן כי החלטתה של הכנסת אינה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות".

עוד קבעה השופטת בן אור כי "קצין הכנסת עמד בחוות דעתו על רגישותה של הכנסת כמקום שבו נמצאים מדי יום ראשי המדינה, ראשי רשויות שונות כמו: ראשי זרועות הביטחון ועוד. אבטחת הכנסת שהיא מקום פתוח ונגיש יש עימה אחריות כבדה, והמדובר במשימה מורכבת. לדעתו פרסום הרשימה גם במתכונתה המצומצמת יש בו משום איום בטחוני משמעותי ויביא עימו הכבדה של ממש על משימת האבטחה. עוד הוא סבור שאין להשוות את האיומים הביטחוניים עימם היה צריך להתמודד בשנת 2007 עת נמסרה רשימת בעלי ההיתרים לתנועה לחופש המידע, לאיומים הבטחוניים הקיימים כיום. אין לי ספק בכנות של קצין הכנסת, אלא שזו אינה יכולה להיות חזות הכל".

"במסגרת הערכות הסיכון שבמסירת המידע יש לזכור, כי לעותרים ניתנה זכות, עיון ברשימת מקבלי ההיתרים, ולא נמנעה מהם האפשרות, לפרסם שמות מתוך הרשימה. מנגד עומד העניין הציבורי במידע המבוקש. אני בדעה כי קשה להפריז בחשיבותו. הכנסת אינה רק "סמל" שלטוני אלא על פי מהותה מביאה לידי ביטי יום יומי את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. בין כתליה מתקיימים דיונים, בהצעות חקיקה שבסופם נחקקים חוקים. חברי הכנסת הם נבחרי העם. שליחותם שליחות ציבורית בשם מי שבחר בהם. בעלי ההיתרים הקבועים הם אנשים, שיש להם נגישות, תדירה לחברי הכנסת, ויש ביכולתם להשפיע על עמדותיהם, בסוגיות השונות העומדות על הפרק. כך נציגי ארגונים יצוגיים, מלכ"רים, צוותי תקשורת ועיתונאים, לוביסטים, ודומיהם. בנסיבות אלה נראה כי לציבור עניין רב לדעת מי הם בעלי הנגישות לכנסת ולמכהנים בה. שקיפות דיוניה של הכנסת, שלא יכול להיות חולק על דרגת צלילותה הגבוהה המתחייבת לא תהיה שלמה,אם לא ייחשפו של אלה שתכלית הווייתם במסדרונות הכנסת היא השפעה על עמדות".

עו"ד אדרי אמרה בתגובה כי "בפסק דין חשוב ועקרוני הוכרעו היום שני נושאים חשובים, זכות הציבור למידע אל מול האינטרס הביטחוני, וזכותו של הציבור לקבל לידיו מידע כאשר מתאפשר לו לעיין במידע. זה לא היה מאבק קל אבל זה היה מאבק ראוי. אנו שמחים שבית המשפט בלם שימוש ציני בסייג הביטחוני ואנו תקווה שהרשויות ילמדו את פסק הדין וידעו להבא לעשות שימוש מושכל ומידתי בסייג הביטחוני. אנו תקווה שהרשויות ילמדו היטב את פס"ד ויפנימו את קביעותיו בהתנהלותם העתידית".

הכנסת מסרה כי "הציגה בביהמ"ש את חוות דעת קצין הכנסת כי פרסום שכזה מהווה סכנה בטחונית. לכנסת ניתנו 30 יום לביצוע פסק הדין והכנסת מתכוונת ללמוד את פסק הדין ואת השלכותיו בהקשר של ביטחון המשכן".

מדובר בעתירה שרוב מרכיבה לא התקבלו. ביהמ"ש קבע כי על הכנסת לפרסם כעשרה אחוזים בלבד מבעלי היתרי הכניסה הקבועים. כפי שכתבה כב השופטת בן אור בפסה"ד: "לנוכח העובדה שהעתירה הוגשה מלכתחילה במתכונת רחבה לאין ערוך מזו שבסופו של דבר התקבלה, יישא כל צד בהוצאותיו".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עובדי בניין מסייעים בהכוונת התנועה במנהטן, ניו יורק, בתחילת החודש

האם הראלי בשווקים מסמן את התחתית — או שהגרוע מכל עוד לפנינו?

מבט משטח המריבה אל הים. כל דונם שווה מיליונים, ומחירי הבתים בסביבה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים

"פתאום הבנו שיש בעיות עם הקיבוץ": השקיעו 30 מיליון שקל בשכונה חדשה ליד שפיים, אבל אז הכל השתבש