תקרת השכר החדשה לא נוגעת בעשירים באמת

ניתן לשמוח לאידם של מנהלים במגזר הפיננסי, שקיבלו במשך שנים שכר עתק ללא קשר לביצועים שהציגו - ועדיין קשה מאוד להגן על התבונה בהצעת הכנסת להגבלת שכרם, שמרוב התרגשות שכחה לבדוק את הפרטים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

באורח חריג, התאחדו בשבוע שעבר כל חברי הכנסת, מהקואליציה והאופוזיציה, כדי לחגוג יחדיו את קיצוץ ראשם של עשירי ישראל — הטלת תקרת שכר של 2.5 מיליון שקל בשנה לבכירים במערכת הפיננסית.

"מדובר במהלך היסטורי שיביא לצמצום פערים בחברה", התרגש בשבוע שעבר יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), עם אישור הצעת החוק בעניין לקראת ההצבעה במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית; ובירך את שר האוצר, משה כחלון (כולנו), על תמיכתו בהצעה. גם כחלון נסחף אחר ההתרגשות הכללית, ואמר: "מדובר בציון דרך בחברה הישראלית. אין שום הצדקה שקבוצה מצומצמת תרוויח סכומים דמיוניים על חשבון כספי הציבור. אני שמח שהצלחנו לשים סוף לחגיגת השכר על חשבון הציבור". הגדילה לעשות יוזמת החוק המקורית, ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), שפשוט הצהירה: "יש אלוהים".

זהבה גלאון ושלי יחימוביץ', ארכיון

נו, בנקודה הזאת אין ספק ששוררת תמימות דעים בין יחימוביץ' לגפני, אבל רגע לפני שבורא עולם נקרא להשתתף בחגיגה - כדאי לבחון ביתר שיקול דעת את פרטיה. הכנסת, נזכיר, הטילה מגבלת שכר שרירותית (מדוע 2.5 מיליון שקל, ולא התקרה שהוצעה בהצעת החוק עם הגשתה לכנסת, 3.5 מיליון שקל?) על שכר הבכירים במערכת הפיננסית. לחברי הכנסת אין נימוקים רציניים לשינוי גובה התקרה, שבוצע על ידיהם בוועדת הכספים.

הגבלת השכר אמורה להיות כפולה: אבסולוטית - תקרה של 2.5 מיליון שקל בשנה; ותקרה יחסית לשכר הנמוך בארגון, לרבות עובדי קבלן (לפי ההודעה שפירסמה הוועדה, לא ברור היחס המותר בין השכר הגבוה ביותר והנמוך ביותר — בין פי 35 לפי 44).

ניתן לשמוח לאידם של המנהלים במגזר הפיננסי שקיבלו את המגיע להם, לאחר שבמשך שנים משכו לעצמם שכר עתק, לעתים קרובות ללא קשר לביצועי החברה. אפשר גם בקלות לטעון כי המגזר הפיננסי בישראל הוא מגזר ריכוזי ולא תחרותי, ולכן התרומה של כישורי המנהלים להצלחת החברות תחת ניהולם מועטה ואינה מצדיקה את השכר הרהבתני שהם מקבלים. ועדיין, קשה מאוד להגן על התבונה בהצעה של הכנסת, שמרוב התרגשות שכחה כמו תמיד לבדוק את הפרטים.

1. חוק בעייתי לאכיפה

הצעת החוק נראית בעייתית מאוד ליישום ואכיפה. הכלל שמחייב יחס מסוים בין שכר המנכ"ל לשכר עובדי הקבלן אינו ישים, מכיוון שחברות המעסיקות קבלני כוח אדם לא יודעות מהו שכר עובדי הקבלן, ואין להן אחריות עליו. לכן, מדובר ברעיון יפה, אך קשה מאוד למימוש. בהנחה ריאלית שבפועל עובדי הקבלן אכן לא ייכללו ברשימת העובדים החלשים לצורך חישוב יחס השכר, קיים חשש מכך שחברות ייפטרו מעובדים חלשים, ויהפכו אותם לעובדי קבלן. במקרה כזה, מי שבא להיטיב עם העובדים — עלול דווקא לפגוע בהם.

יש ספק גם לגבי האכיפה שתהיה לתקרת השכר שנקבעה, של 2.5 מיליון שקל, וזאת מכיוון שהחברות יכולות לבחור לשלם שכר גבוה יותר, במחיר של מיסוי גבוה יותר. בשוק ריכוזי כמו השוק הפיננסי הישראלי, ספק אם הפרשות מס גבוהות מעט יותר יעצרו מי מבין החברות הפיננסיות הגדולות שירצו להיטיב עם בכיריהן.

ואלה עוד הבעיות הקלות — הבעיה הקשה באמת היא אכיפת התקרה ביחס לעובד הזוטר ביותר, שנקבעה כתקרה מחייבת. גם פה נוסח הצעת החוק לא ברור. באחת הגרסאות שפירסמה הוועדה לא ניתן לסטות כלל מתקרה זאת, אך עדיין לא פורסם הנוסח הסופי.

שיקום מי שמבין את המשמעות החוקית־כלכלית של תקרת שכר שאסור לסטות ממנה, וכיצד ניתן לאכוף הגבלה כזאת. האם יכול להיות שבכוונת הכנסת לכלוא מנהלי בנקים שיעזו לאשר שכר גבוה יותר?

2. פרס על היעדר שקיפות

נציגי הבנקים טענו בדיון בכנסת, ובצדק, כי ריכוז המאמץ רק במנהלים במגזר הפיננסי הוא מפלה, ועלול להביא לזליגה של מנהלים מהמגזר הפיננסי לחברות אחרות. חברי הכנסת לא נרעשו מטענה זאת, והודיעו כי בכוונתם בהמשך להחיל את אותו כלל על כל החברות הציבוריות (משמע שנסחרות בבורסה). כך לפחות התבטאו המנצחות הגדולות, חברות הכנסת יחימוביץ' וזהבה גלאון (מרצ).

הבעיה עם ההצעה להרחיב את החוק לכלל החברות הציבוריות היא שהיא תופסת את מה שנמצא מתחת לפנס — רק את מי שנסחר בבורסה, ובשל כך מחויב לדווח לציבור. מה פשעו של מי שבחר לשתף את רווחיו עם הציבור בישראל, שרק הוא צריך להיענש על ידי הכנסת? החלטה כזאת יוצרת אפליה ברורה בין חברות ציבוריות ושקופות, לחברות שבחרו להישאר פרטיות, ולנהל את ענייניהן הרחק מעין הציבור. זהו פרס שהכנסת מעניקה על היעדר שקיפות.

יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, שזה עתה מונה לכהונה נוספת בניסיון לאושש את שוק ההון הישראלי, יכול להרים ידיים כבר עכשיו. איזו סיבה יש לחברה פרטית כלשהי בישראל להירשם מעתה למסחר בבורסה, כשהכנסת מענישה אותה על כך?

3. לא נוגעים בעשירים באמת

ההתכסות בנוצות צמצום הפערים בישראל היא מופרכת. הכנסת מענישה את מנהלי הבנקים, חברות הביטוח וחברות ההשקעה. היא מענישה אותם בעיקר מכיוון ששכרם — שהוא אכן מהגבוהים בישראל, לעתים קרובות ללא הצדקה — דווקא שקוף, ומנקר את עיני הציבור. אבל האם מנכ"לי הבנקים הם אכן האנשים העשירים בישראל?

כדי לענות על כך, כדאי לחברי הכנסת לפתוח את פרק "מיסוי ישיר על יחידים בישראל" בדו"ח מינהל הכנסות המדינה ל–2013–2014. "ב–2012 היו העצמאים 14.3% מסך אוכלוסיית מודל המס", נכתב שם. "משקל העצמאים עולה עם ההכנסה, כשבמאיון העליון משקל העצמאים היה כ–60% מהאוכלוסייה. בממוצע, הכנסתם ברוטו של העצמאים היתה גבוהה פי 2.2 מזאת של שכירים, כשהיחס מגיע במאיון העליון לפי 6.7".

אם חברי הכנסת היו מתעניינים בעובדות, הם היו לומדים כי המאיון העליון של השכירים בישראל (1% בעלי ההכנסות הגבוהות) השתכר 71 אלף שקל בחודש ב–2015, ואילו המאיון העליון של העצמאים בישראל השתכר באותה שנה 456 אלף שקל בחודש (פי 6.7). לו חברי הכנסת היו מתעניינים בעובדות, הם היו מגלים כי 60% מהעשירים ביותר בישראל, ה–1% העליון של האוכלוסייה, הם בכלל עצמאים, ולא שכירים — והעצמאים הרי יוצאים מהחקיקה הנועזת החדשה ללא פגע.

זה כמובן הגיוני מאוד. מנהלי הבנקים הם שכירים עשירים מאוד, אבל אין ספק שבעלי השליטה בבנקים (או בחברות הביטוח) עשירים מהם. למעשה, הטלת תקרת השכר על המנהלים משחקת במידה רבה לידי בעלי השליטה, שיכולים לחסוך מעט בהוצאות השכר, ולהשאיר יותר רווח לעצמם.

כדאי להבחין כי הכנסתם של העצמאים העשירים שונה מהותית מזו של השכירים העשירים — כמעט כל השכר שלהם מקורו בהון. 80% מההכנסות של המאיון העליון של העצמאים בישראל מקורם בנכסים, חברות, נדל"ן, דיווידנדים ורווחי הון. בכך, המאיון העליון שונה מכל השכירים, וגם מ–90% מהעצמאים, שעיקר ההכנסות שלהם מקורו בעבודה. לפיכך, כדי למסות את העשירים באמת, צריך לפעול דרך עולם מסי ההון, ולא דרך העולם של מסי ההכנסה, רק שהכנסת כלל לא עסקה בכך.

הטענה של הכנסת בדבר צמצום פערים היא חסרת יסוד. אין כאן צמצום פערים, כי כלל לא נגעו ב–60% העשירים ביותר. אין כאן גם צדק חברתי, כי אפילו בתוך עולם השכירים העשירים, נגעו רק בכמה שכירים בולטים — ששכרם במקרה שקוף, ולכן מרגיז את הציבור. שכירים אחרים, שמרוויחים לא פחות (אבל בהיחבא), נותרו הרחק מחוץ לטווח ידה של הכנסת.

4. 
בלי קיצורי דרך

צדק חברתי לא הושג כאן, וגם לא צמצום פערים. כדי להשיג את שני אלה, אין קיצורי דרך בדמות תקרה על שכר מנכ"לי הבנקים. צמצום פערים בישראל מחייב את שיפור ההון האנושי המוחלש, באמצעות שיפור מערכת החינוך הערבית והכנסת לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית. צדק חברתי מחייב שכל מי שיכול לעבוד במדינת ישראל אכן יעבוד, וזה כולל את הנשים הערביות שאינן מצליחות לעבוד בגלל חסמים גיאוגרפיים ואפליה, ואת הגברים החרדים שבוחרים לא לעבוד.

אם רוצים להגדיל את הצדק החברתי דרך קיפוד ראשם של העשירים דווקא — הרי שצריך לדון במיסוי עשירים שוויוני (כינון מס ירושה, מס רווחי הון גבוה יותר, מס יסף גבוה יותר), ועם זאת לזכור כי המיסוי הנמוך במדינת ישראל נמצא דווקא ברמות השכר של מעמד הביניים, ולא ברמות השכר הגבוהות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלונה ודניאלה חברת SISTERS

שתי האחיות שהפכו חשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליוני שקלים

אופן ספייס. היתרונות שלו ברורים, אבל העבודה ההיברידית מציפה את החסרונות

"כשאחפש עבודה עוד שנה־שנתיים, הדבר הראשון שאבדוק הוא שאני לא יושבת באופן ספייס"