טעות היסטורית: פנסיית הגישור גבוהה לפחות פי שלושה מכפי שהיתה אמורה להיות

לא ברור מה בוער לאוצר לרוץ להסכם חדש בלי לבדוק את עצמו ואת ההשלכות הכלכליות הקשות של המתנות שחילק

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

ב–2004 הפסיקו אנשי הקבע לקבל פנסיה תקציבית על חשבון המדינה ועברו לעולם של פנסיה צוברת - שבה העובד והמעביד משתתפים יחד בהפרשות, והרווחים תלויים בתשואות בשוק ההון.

משרד האוצר חגג את ההסכם, שפתר לכאורה את בעיית הפנסיה התקציבית הענקית של אנשי הקבע. אלא שמרוב חגיגות, שכחו באוצר כי בפועל נשארו אנשי הקבע בעולם הפנסיה התקציבית - במשך 22 שנים, מהפרישה מהצבא בגיל 45 ועד לפרישה משוק העבודה בגיל 67, מקבלים אנשי הקבע פנסיית גישור על חשבון המדינה.

שר האוצר כחלון ושר הביטחון יעלון בדיון על אישור תקציב המדינה בכנסת, בשבוע שעברצילום: אמיל סלמן

פנסיית הגישור היא שם מכובס לפנסיה תקציבית. מכיוון שתקציב המדינה - ולא החיסכון שנצבר בקרן הפנסיה הצוברת - משלם את 22 שנות הפנסיה הללו, מדובר בפועל בפנסיה תקציבית לכל דבר ועניין.

גרוע יותר, מרוב חגיגות שכחו באוצר לבדוק את הפרטים של פנסיית הגישור. כך יצא שנוסחת פנסיית הגישור שנקבעה בהסכם ב–2008 התבררה בדיעבד כנדיבה באופן מופרך. נדיבה כל כך, שחישובים מעודכנים הגיעו למסקנה שהיא צפויה להיות גבוהה ב–60% מקצבת הפנסיה שזכאים לה אנשי הקבע הנוכחיים במסגרת הפנסיה התקציבית. בקיצור, המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת לא רק שלא חסך כסף, אלא ייקר את עלות הפנסיה של אנשי הקבע.

תחשיב ריבית 
ל–22 שנים קדימה

חישוב פנסיית הגישור נקבע ב–2008 בדרך זו: לוקחים את החיסכון שצבר איש הקבע בקרן הפנסיה הצוברת שלו - בהנחה שהוא פורש בגיל 45, הוא צבר כבר במשך 24 שנים (מגיל 21). את סכום החיסכון הזה מקדמים לגיל 67 - 22 שנים קדימה - לפי הריבית התחשיבית של קרנות הפנסיה, קרי תשואה ריאלית של 4.26% בשנה. את הסכום שמתקבל מחלקים לפי מקדם תוחלת החיים של קרנות הפנסיה לגיל 67.

חישוב פנסיית גישור

תוצאת החלוקה היא קצבת פנסיית הגישור שיקבל איש הקבע מגיל 45 ועד גיל 67. בגיל 67, פנסיית הגישור תפסיק להיות משולמת, ואיש הקבע יפרוש לגמלאות ויקבל קצבת פנסיה רגילה מקרן הפנסיה הצוברת שלו - קרן שהוא חסך בה מגיל 21 ועד גיל 67.

המקדם, נזכיר, הוא הערכה של קרן הפנסיה לגבי מספר השנים שבהן היא תצטרך לשלם קצבה - כלומר, ביחס לכלל הפורשים במגזר הציבורי והפרטי זוהי הערכה של תוחלת החיים של הגמלאים בגיל 67. ככל שתוחלת החיים עולה, כלומר החיסכון שנצבר יצטרך להספיק ליותר שנות פנסיה, כך קצבת הפנסיה החודשית צריכה לקטון. את החישוב הזה, של השפעת תוחלת החיים על גודל קצבת הפנסיה, עושים באמצעות המקדם. במקרה הזה, המקדם המקובל של קרנות הפנסיה לגיל 67 משמש כדי לחשב את קצבת הפנסיה של פורשי הצבא בגיל 45.

לכאורה מדובר בנוסחה סבירה - היא מבוססת על החיסכון הצבור בקרן הפנסיה הצוברת של איש הקבע, על הנחת תשואה עד גיל 67 שהיא ההנחה המקובלת בענף, ועל מקדם הפנסיה המקובל בענף כיום לגילי 67. ואולם בפועל, מדובר בנוסחה מיטיבה ביותר. כאמור, מיטיבה כל כך, שלפי הערכות היא צפויה להיות גבוהה ב–60% מהפנסיה התקציבית המשולמת כיום לאנשי הקבע. זאת מאחר שהאוצר, בלהיטותו להציג את ההישג ההיסטורי של חיסול הפנסיה התקציבית בצבא, לא בדק את הפרטים עד תום.

להלן המתנות העיקריות שגלומות בפנסיית הגישור של אנשי הקבע:

חבילה נדיבה לאנשי הקבע

1. פנסיה תקציבית לכל דבר. קודם כל ולפני הכל, אנשי הקבע מקבלים במשך 22 שנה קצבת פנסיה חודשית המשולמת להם מתקציב המדינה. זוהי מתנה בשווי מיליוני שקלים לכל איש קבע.

2. חיסכון כפול. אנשי הקבע חוסכים בפנסיה הצוברת שלהם מגיל 21 ועד גיל 45. החיסכון הזה נשמר להם, הם ימשיכו לצבור חיסכון בקרן שלהם במסגרת העבודה האזרחית החדשה שתהיה להם - ובסופו של דבר החיסכון הזה ישמש אותם בצאתם לגמלאות בגיל 67.

אין כל קשר בין הפנסיה המשולמת להם בגילאי 45–67, פנסיה שהמדינה מממנת מכיסה, לבין החיסכון שהם צברו לפני גיל 45 או אחריו. החיסכון הפנסיוני שלהם אינו מממן את פנסיית הגישור, אבל הוא לכאורה הבסיס לחישוב פנסיית הגישור שלהם. כך יוצא שהם מקבלים את אותו חיסכון פעמיים - גם בתוך הפנסיה הצוברת שלהם, וגם כבסיס לחישוב פנסיית הגישור המשולמת להם.

3. מענק פרישה שערוריתי. אם לא די במתנה של 22 שנות פנסיה תקציבית על חשבון המדינה, הסכים האוצר ב–2008 להעניק לאנשי הקבע מתנת פרישה נוספת: מענק פרישה בגובה 12 משכורות מלאות. בהנחה שמשכורת ממוצעת של איש קבע בגיל 45 היא 25 אלף שקל, מדובר במענק ממוצע של 300 אלף שקל.

המענק הזה מוזרם אל תוך החיסכון הפנסיוני הצבור של איש הקבע, ככל הנראה מגדיל את היקף החיסכון שלו באותה עת ב–40%, ואם להוסיף חטא על פשע - גם משפיע בהתאם על גובה הקצבה החודשית של פנסיית הגישור. כלומר, מענק הפרישה לבדו ניפח כנראה את עלות פנסיית הגישור בכ–40% - וזאת בנוסף לכך שהוא מגדיל את החיסכון הצבור בקרן הפנסיה, ולכן משפר גם את הקצבה שהוא יקבל מקרן הפנסיה שלו החל בגיל 67.

יש לציין כי בהסכם החדש נעשה שינוי קל במענק הפרישה - הוא לא ייכנס יותר לחישוב של פנסיית הגישור. הניפוח המלאכותי של 40% בגובה קצבת פנסיית הגישור צפוי אפוא להתבטל, אבל המענק העצום ימשיך להיות משולם לפורשי הקבע, יגדיל את החיסכון שלהם, וכמובן ישפר באופן ניכר את קצבת הפנסיה שהם יקבלו אחרי גיל 67.

4. תוחלת חיים ארוכה במיוחד. פנסיית הגישור היא פנסיה מובטחת לגילי 45–67, 22 שנות תשלום. במונחים פנסיוניים, פירושו של דבר הוא אוכלוסייה גדולה שתוחלת החיים שלה ידועה וקבועה - 22 שנים. זו תוחלת חיים גבוהה בהרבה מזו הצפויה לאוכלוסייה בגיל 67. לכן מדובר במספר גדול במיוחד של שנות פנסיה, מה שמשפיע כמובן על העלות התקציבית העצומה של פנסיית הגישור.

5. מקדם פנסיוני מופרך. כאמור, המקדם הוא הדרך של עולם הפנסיה להתאים את קצבת הפנסיה לתוחלת החיים הצפויה. ככל שתוחלת החיים עולה, קצבת הפנסיה החודשית קטנה. אנשי הקבע סובלים מתוחלת חיים ארוכה מאוד לפנסיית הגישור, 22 שנים, מה שאמור היה לצמק את קצבת הפנסיה החודשית שלהם. אלא שזה לא קרה.

השימוש במקדם הפנסיוני המקובל לגיל 67, מקדם שמעריך תוחלת חיים קטנה בהרבה מ–22 שנים, ניפח את קצבת הפנסיה החודשית שהם מקבלים. ככל הנראה מדובר בניפוח של עשרות אחוזים.

6. מקדם פנסיוני מובטח. לא זו בלבד שהמקדם הפנסיוני מופרך, הוא גם מובטח. הוא נקבע כבסיס לתשלום פנסיית הגישור בגיל 45, ובמשך 22 שנים מחוסן איש הקבע מפני התנודות האפשריות במקדם. בכך מקבל איש הקבע עדיפות על פני כל חוסך אחר לפנסיה שמקדם הפרישה שלו אינו מובטח לו עד גיל 67, וייתכן שבקרוב גם אחרי גיל 67 יהיו שינויים במקדם.

7. דמי ניהול אפסיים. 4.26% - זו הנחת התשואה השנתית ברוטו שמשמשת את קרנות הפנסיה, בהוראת הפיקוח על הביטוח. בפועל, התשואה שמקבלים החוסכים נמוכה יותר בגלל מרכיב דמי הניהול. אנשי הקבע, בשל כוח המיקוח האדיר שלהם, הצליחו לקבל מחברת הביטוח הראל הסכם דמי ניהול דמיוני: דמי ניהול הנושקים לאפס - הנמוכים ביותר במשק.

ההסכם הזה עורר בשעתו סערה, בטענה שהראל לא יכולה להרוויח מדמי ניהול אפסיים ולכן בהכרח יש כאן סבסוד צולב - העמיתים האחרים של הראל נדרשים לשלם דמי ניהול גבוהים יותר, כדי לפצות על הפסדיה של הראל בקבוצת אנשי הקבע. הראל דוחה את הטענה הזו, אבל בכל מקרה סבסוד צולב יש כאן דרך תקציב המדינה: ההנחה של תשואה של 4.26%, בלי כל הפחתה בגין דמי ניהול, היא סבסוד של המדינה את מרכיב דמי הניהול לאנשי הקבע.

8. הטבה כפולה של אג"ח מיועדות. התשואה של 4.26% מסתמכת על ההנחה שקרנות הפנסיה מקבלות מהמדינה מתנה. מדובר בתשואה גבוהה ומובטחת, המשולמת באמצעות הנפקה של אג"ח ייעודיות לקרנות הפנסיה בשיעור של 30% מהיקף החיסכון הפנסיוני. את האג"ח המיועדות הללו מקבל איש הקבע במסגרת קרן הפנסיה הצוברת שלו בחברת הראל. בנוסף, הוא מקבל את אותה ההטבה גם בתוך פנסיית הגישור, בשל הנחת התשואה של 4.26%. כלומר, ההטבה של האג"ח המיועדות משולמת לאיש הקבע פעמיים.

9. ביטוחים אפסיים. פנסיית הגישור משולמת לאיש הקבע בכל מקרה בגילי 45–67. לא ברור אם הפנסיה משולמת גם לאלמנה, במקרה של מותו המוקדם של איש הקבע לפני גיל 67, אבל היא בוודאי משולמת לו בין שהוא עובד ובין שאינו עובד. המשמעות היא שאיש הקבע מקבל ביטוח אובדן כושר עבודה, וכן ביטוח חיים, חינם בתוך פנסיית הגישור. זה חוסך לו את קניית שני הרכיבים הללו בפנסיה הצוברת שלו - כלומר מעניק לו מתנה אל תוך החיסכון הפנסיוני הרגיל שלו.

10. פנסיה גבוהה פי שלושה לפחות מהראוי. הטעות הבסיסית של נוסחת 2008 היא בלבול בין עתיד להווה. הנוסחה לוקחת את החיסכון הקיים בגיל 45, מקדמת אותו 22 שנים קדימה בריבית שנתית גבוהה במיוחד - ואת מה שמתקבל נותנת לאיש הפנסיה כבר בגיל 45. כלומר חיסכון שייצבר רק בעתיד הרחוק, משולם כבר בהווה.

זאת טעות קריטית, כי בדיקה שערכה בעבורנו קרן הפנסיה מבטחים החדשה גילתה כי כתוצאה מכך, החיסכון שנספר לזכות הפורש בגיל 45 גבוה פי 2.5 מהחיסכון האמיתי שלו בגיל זה. בעקבות זאת, הפנסיה שמשולמת לו גבוהה פי שלושה מהפנסיה שצריכה היתה להיות משולמת לו (בהשוואה לחישוב של זרם תשלומים שוטף - אנונה). כלומר בכל מקרה, הפנסיה שמבטיחה פנסיית הגישור היא פי שלושה מהפנסיה הכלכלית האמיתית - בגלל הטעות המתמטית של בלבול בין זמן הווה לזמן עתיד.

לעצור לפני הטעות הבאה

שלל הטעויות הללו נעשו בהסכם של 2008, אף שמדובר בהסכם שמשרד האוצר עבד עליו קרוב לשנתיים וכלל שיתוף פעולה בין אגף התקציבים, אגף הפיקוח על הביטוח ואגף הממונה על השכר. רק בשנתיים האחרונות, בעקבות בדיקות שערך אגף החשב הכללי על סמך נתוני שכר וגמלאות שהחל לקבל מצה"ל, נחשף כי עלותה של פנסיית הגישור צפויה להיות יקרה יותר בעשרות אחוזים מזו של הפנסיה התקציבית הנוכחית (נזכיר, אנשי הקבע שפורשים כיום מקבלים פנסיה תקציבית. אנשי הקבע שנמצאים בהסכם הפנסיה הצוברת, החל ב–2004, צפויים להגיע לגיל פרישה רק בעוד כעשור).

הגילויים הללו עומדים בבסיס הסכם החדש בין משרד האוצר למשרד הביטחון. לפחות שני תיקונים משמעותיים בנוסחת הפנסיה הצוברת אמורים להיכנס להסכם. הראשון, מענק הפרישה לא ישמש יותר בסיס לחישוב פנסיית הגישור. השני, נוסחת פנסיית הגישור נזרקת כולה לפח. במקום זאת, האוצר מעדיף לחזור לנוסחת הפנסיה התקציבית כיום, עם מרכיב הנחה כלשהו - כלומר אנשי הקבע יקבלו בעתיד פנסיה תקציבית, כמו שמקבלים אנשי הקבע כיום, רק בסכום נמוך יותר. כמה נמוך יותר? הצדדים עוד מתווכחים על כך.

לכאורה, בכך תוקנו חלק גדול מהעיוותים של נוסחאת פנסיית הגישור, פרט לשני העיוותים הגדולים והחשובים באמת. הראשון הוא שאנשי הקבע ימשיכו לקבל פנסיה תקציבית למשך 22 שנים. כיצד תחושב הפנסיה הזאת, מתוך החיסכון, מתוך השכר, או סתם באופן שרירותי - עדיין לא ידוע. העיקרון של ביטול הפנסיה התקציבית במדינת ישראל בפועל נשבר.

העיוות השני שלא תוקן - לצד המתנה הענקית של פנסיה תקציבית למשך 22 שנים, ימשיכו אנשי הקבע לקבל את המתנה הענקית של מענק פרישה בגובה של 12 משכורות, סכום ממוצע של 300 אלף שקל.

שתי המתנות הללו יחדיו משמרות, ככל הנראה, את העלות העצומה של פנסיית הגישור בסכום של מיליוני שקלים לכל איש קבע. הן משמרות גם את הבעיה התקציבית הנובעת מפנסיית הגישור - בעיה מאקרו־כלכלית של התחייבות המדינה לשלם פנסיה בסכומי ענק, לכל איש קבע, למשך עשרות שנים קדימה. זאת בשעה, נזכיר, שוועדת לוקר העמידה פתרון חלופי שפתר את הבעיה מבסיסה, באמצעות ביטול פנסיית הגישור והמרתה במענק פרישה.

רגע לפני שהאוצר חותם במחשכים על הסכם פנסיה, כפי שנחתם ב–2008, האם אין מקום לעצור, לבחון את ההשלכות המאקרו־כלכליות והשלכות המיקרו, לשאול אם ההסכם הזה הוא באמת מוצדק - ולקבל החלטה מושכלת?

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בנייני דירות בסין. המחירים יצאו משליטה - הגיע זמן לתיקון?

האוויר מתחיל לצאת משוק הדיור ברחבי העולם. להלן חמש דוגמאות

קומת המסחר בבורסת ניו יורק. נדרש אומץ לב גדול כדי לקנות כשהשווקים נופלים

אחרי נפילה של יותר מ-20%, הגיע הזמן לקנות מניות? זה המדד שצריך לבדוק

מטוס של וויז אייר. החברה הציעה פיצוי של 600 יורו

אל על מובילה בביטולים, המטוס של וויז אייר "קיבל מכת ברק": קיץ כאוטי בנתב"ג

רכבת תחתית בספרד. הקמת המטרו בישראל מוערכת בעלות של 150 מיליארד שקל

מיליארדים מהפקעות קרקע, סמכויות אגרסיביות, ופוליטיקה קטנה: המלחמה על חוק המטרו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שיעורי התעסוקה עולים בהתמדה עם העלייה ברמת ההשכלה

איך מטפסים לעשירון השכר העליון — ומי מצא דרך עקיפה כדי להגיע אליו

גמר אקס פקטור. הוחלט שלא תשמש יותר לבחירת הנציג לאירוויזיון

"הכל זה הוא": שורת עזיבות ורייטינג צונח - למה רשת מובסת בקרב מול קשת?