השקר הגדול של פנסיית הגישור

ההסכם לגבי דרך חישוב פנסיית הגישור של חוסכי הפנסיה הצוברת נחתם ב-2008 ■ בפועל, אנשי הקבע לא התנתקו מהפנסיה התקציבית, משום שהסכם פנסיית הגישור של 2008 הוא הסכם של פנסיה תקציבית בתחפושת

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חיילים במנוחה. כמיהה לא ממומשת
חיילים במנוחה. כמיהה לא ממומשתצילום: רויטרס
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

הדו"ח הכספי של ממשלת ישראל ל– 2014, שהציגה ביולי החשבת הכללית במשרד האוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, עורר סערה בשל עלויות הפנסיה התקציבית לעובדי המדינה — 648 מיליארד שקל התחייבות אקטוארית ידועה כיום; מתוך סכום זה 273 מיליארד, נתח של כ-40%, הם התחייבות לפנסיה התקציבית של פורשי צה"ל. הרבה נכתב כבר על המשקולת העצומה שמהווים אנשי הקבע בעלות הפנסיה התקציבית של המדינה — הפנסיה הממוצעת המשולמת להם היא 15–20 אלף שקל בחודש, השכר הממוצע שלהם הוא כ–25 אלף שקל בחודש והעלות המהוונת של הפנסיה המשולמת להם היא 3 מיליון שקל ויותר.

אפשר היה לנסות להתנחם בכך שלפחות העלות העצומה הזאת היא עלות מגודרת — תשלומי הפנסיה התקציבית מגיעים לשיא של 26 מיליארד שקל בשנה (יותר מתקציב משרד הבריאות) ב–2033, אבל אחרי כן מתחילים התשלומים לקטון במהירות עד שהם נעלמים סופית ב–2090. מהבחינה הזאת, בעיית הפנסיה התקציבית נראית כבעיה פתורה, אלא שאז נזכרים בנקודה מצערת אחת: כל החישובים של החשבת הכללית מתייחסים רק לפנסיה התקציבית של אנשי הקבע. הם אינם כוללים את עלות הפנסיה הצפויה של אנשי הקבע הצעירים, אלה שגויסו לקבע ב–2004 ואינם זכאים יותר לפנסיה תקציבית — אלא רק לפנסיה צוברת.

אין שקר גס יותר מאשר מעבר אנשי הקבע מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת — מעבר שנקבע ב–2004, וההסכם לגבי דרך חישוב פנסיית הגישור של חוסכי הפנסיה הצוברת נחתם ב–2008. בפועל, אנשי הקבע מעולם לא התנתקו מהפנסיה התקציבית, משום שהסכם פנסיית הגישור של 2008 הוא הסכם של פנסיה תקציבית בתחפושת. מדוע? ראשית כי מדובר בתשלומי פנסיה שאנשי הצבא מקבלים מגיל 45 ועד 67, 22 שנים בממוצע, הממומנים כולם על ידי המדינה. כלומר, מדובר בפנסיה המשולמת על ידי התקציב, ולכן זו פנסיה תקציבית.

שנית, גם החישוב של פנסיית הגישור כמעט זהה לחישוב הפנסיה התקציבית. נוסחת הפנסיה התקציבית פשוטה מאוד: מספר שנות השירות כפול 2% בשנה — במקרה של מי שפורש בגיל 45 המשמעות היא 24 שנות שירות, ולכן 48%; זהו הנתח מהשכר האחרון שאיש הקבע יקבל כקצבת הפנסיה החודשית מגיל 45 והלאה. הנוסחה הזו מנוצלת לרעה בידי הצבא: ערב הפרישה נוהג הרמטכ"ל להעניק לפורשי הפנסיה התקציבית תוספת של 6%, בגין שלוש שנות שירות החובה, וכך מעלה את הנתח מהשכר האחרון ל–54% בממוצע. בנוסף, הצבא נוהג להעלות את פורשיו בדרגות ערב הפרישה, וכך מקפיץ את השכר הקובע שלהם לפנסיה.

לכאורה כל המניפולציות הללו לא אפשריות יותר בעולם של הפנסיה הצוברת, שבה נוסחת קצבת פנסיה נגזרת מהחיסכון שנצבר ב–24 שנות השירות. רק שבפועל, ההסכם של 2008 הביא לכך שנוסחת פנסיית הגישור קרובה מאוד לנוסחת הפנסיה התקציבית, מאחר שמשרד האוצר הסכים לכלול בו מענק פרישה מיוחד בגובה של 12 משכורות מלאות.

בהנחה שהשכר הממוצע של קצין בקבע בגיל הזה של 25 אלף שקל, מדובר בתוספת של 300 אלף שקל לחיסכון הצבור — כנראה גידול של כ–40% בהיקף החיסכון הצבור הממוצע, שהמשמעות שלו היא גידול של 40% בקצבת פנסיית הגישור. הגרוע בסעיף הזה שגם הוא חשוף כמובן למניפולציות של טייסי השכר בצבא — ערב הפרישה החשש הוא שהרמטכ"ל יקפיץ את הפורשים בדרגות ובשכר, דבר שיגדיל מאוד את גודל המענק שהם מקבלים. בכך, גם פנסיית הגישור נהפכת לפנסיה התלויה בשכר אחרון, בדיוק כמו הפנסיה התקציבית שקדמה לה.

התוצאה היא שפנסיית הגישור היא למעשה פנסיה תקציבית בתחפושת. התחפושת הזאת נחשפה בידי אגף החשב הכללי באוצר, בעקבות הסכם משונה אחר שנחתם בין האוצר לצבא ב–2012. בהסכם 2012 הסכים הצבא להתחיל להעניק שקיפות לגבי נתוני השכר והפנסיה שלו, אבל רק לחשב הכללי. הצבא דרש שהנתונים שהוא מעביר לחשב הכללי יישארו חסויים, ולא יועברו לידי אגף תקציבים, בטענה שהוא אינו סומך על אנשי אגף התקציבים שלא ידליפו את הנתונים לתקשורת (ועל אנשי החשב הכללי הוא כן סומך).

מי שהיה ראש אגף התקציבים בשעתו, גל הרשקוביץ', החליט לאכול את הצפרדע — בהנחה שמעט בקרה שתהיה בידי אגף כלשהו של האוצר, עדיפה על היעדר בקרה כלל.

ההסכמה הזאת הוכיחה את עצמה, כאשר הצטברות השקיפות והבקרה בידי החשב הכללי חשפה את עומק הבעיה של פנסיית הגישור: התברר שאיש הקבע הממוצע יקבל דרך פנסיית הגישור קצבה ממוצעת גדולה מזו שהוא מקבל כיום דרך הפנסיה התקציבית — כלומר המעבר מתקציבית לצוברת לא רק שלא חסך כסף, אלא הוסיף עלויות. עוד התברר, שבניגוד לפנסיה התקציבית, שהיא בעיה שנעלמת והולכת אחרי 2033, פנסיית הגישור — שהיא פנסיה תקציבית בתחפושת — לא רק שאינה נעלמת, אלא שהיא רק צפויה להמשיך להתנפח לאורך שנים.

כלומר, הסכם 2008 לא רק שלא פתר את הכשל המוסרי של הפנסיה התקציבית הגדולה המשולמת לאנשי הקבע, אלא שהוא גם הוליד בעיה מאקרו־כלכלית חדשה של העלויות הגדלות של פנסיית הגישור לאורך שנים.

ההכאה על חטא של האוצר לגבי הסכם פנסיית הגישור מ–2008 היא הרקע להסכם כחלון־יעלון־איזנקוט הנוכחי. לא רק הרצון לגשר על הפערים של דו"ח ועדת לוקר, והניסיון למצוא מודל פנסיה חדש וסביר יותר לצבא, אלא גם הרצון העז של האוצר לתקן את טעויות הסכם פנסיית הגישור הנוכחי.

הטעות המרכזית תוקנה חלקית — ההסכם החדש קובע כי פורשי הקבע ימשיכו לקבל את מענק הפרישה המוגדל והמופרז בגובה של 12 משכורות אחרונות, אבל לפחות המענק הזה לא ישפיע על חישוב פנסיית הגישור. כלומר, הסכום יופקד בקרן הפנסיה הצוברת של אנשי הקבע, וכמובן ישפר מאוד את קצבת הפנסיה שלהם בגיל 67, אבל לא ישפיע על קצבת הפנסיה שהם מקבלים מהמדינה בגיל 45. לפחות העיוות הזה נמנע.

בנוסף קובע ההסכם החדש תקרה לקצבת פנסיית גישור מרבית — תקרה נמוכה מהממוצע של הפנסיה התקציבית שמקבלים פורשי הקבע כיום. בכך מובטח שבכל מקרה ההסכם החדש יקטין את עלויות הפנסיה של הצבא, בניגוד למצב המגוחך שיצר הסכם 2008 שהגדיל את עלויות הפנסיה של הצבא.

מי שחתמו על ההסכם הפרישה החדש עם הצבא - מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, ואנשי אגף התקציבים, בראשות הממונה על תקציב הביטחון נח הקר — משוכנעים שבכך תוקנו הטעויות של 2008, והובטח כי עלויות הפנסיה התקציבית החדשה של הצבא, פנסיית הגישור, יהיו נמוכות מעלויות הפנסיה התקציבית הנוכחית.

עם זאת, צריך להמשיך לשנן לעצמנו כי צבא ההגנה לישראל ממשיך לשלם פנסיה תקציבית לפורשיו לעד, משום שפנסיית הגישור היא למעשה פנסיה תקציבית, גם אם הסכום שלה בעתיד יהיה קטן יותר. צריך גם לשנן לעצמנו את הטעויות הקשות שמשרד האוצר מבצע לעתים, בעיקר בגלל מגבלות של היעדר שיתוף פעולה מספיק בין אגפי האוצר השונים. לבסוף צריך לשנן לעצמנו עד כמה חשובה השקיפות כאמצעי בקרה על כל תקציב, בוודאי על תקציב הביטחון, ולכן עד כמה קריטי הסעיף בהסכם החדש המחייב את צה"ל לשקיפות תקציבית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה