הסכם היסטורי, או שמא 
פארסה היסטורית?

כיום למשרד האוצר אין יכולת שליטה אפקטיבית על תקני כוח האדם בצבא ■ כדי שזה ישתנה, עליו לקבל לידיו סמכויות לקבוע גם את מספר בעלי הדרגות הבכירות ■ בלי היכולת הזאת, האוצר יביט בעיניים כלות כיצד הצבא חוזר ומתנפח

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

"כוח האדם במערך הקבע בצה"ל מנוהל באופן לקוי. הצבא אינו שולט כהלכה במספר אנשי הקבע ובהוצאה על כוח האדם. לצה"ל אין הסבר מספק לגידול החד במספר אנשי הקבע בשנים האחרונות. את הגידול הלא מבוקר במספר אנשי הקבע יכול היה משרד האוצר לרסן באמצעות שיאי תקן הקבועים בתקציב השנתי, אך גם הוא כשל בכך".

המשפט הזה, הלקוח מדו"ח ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, הוא משפט המפתח להבנת הסכם כחלון־יעלון־איזנקוט שגובש בסוף השבוע. לשבט או לחסד, המשפט הזה יקבע אם ההסכם המתגבש ייחשב לציון דרך היסטורי בניהול תקציב הביטחון, או שמא הוא ייחרת בזיכרון כעוד פארסה בשרשרת הניסיונות הנואלים של משרד האוצר להשיג שליטה ובקרה על תקציב הביטחון המתפרע.

ועד לוקר כתבה את המשפט הטעון שלה אחרי שגילתה, להפתעתה, את מה שקרה עם מספר אנשי הקבע בחומש האחרון. ועדת ברודט, הוועדה הקודמת לבחינת תקציב הבטחון, חייבה את צה"ל להקטין את מספר אנשי הקבע שלו ב–12% ב–2008–2014. מספר אנשי הקבע אכן השתנה באותן שנים ב–12%, אלא שהשינוי היה בכיוון ההפוך מהמתוכנן — הוא גדל ב–12%. כאשר נשאל הצבא מדוע מספר אנשי הקבע גדל בשיעור חריג כל כך, ועוד בניגוד גמור להתחייבות הצבא, התברר שלצבא אין תשובות.

"הוועדה מתרשמת כי היקף כוח האדם של מערך הקבע הדרוש לצבא אינו ברור לו עצמו", כתבה על כך הוועדה, "היקף כוח האדם במערך הקבע לקוי באופן ניהולו (...) היקף כוח האדם שעליו התייצב הצבא התרחש גם בעקבות גידול בלתי מבוקר של מטות ובעלי מקצוע שונים". בקיצור: צה"ל איבד שליטה על ניהול כוח האדם שלו, ואובדן השליטה הזה הביא להתנפחות בלתי מבוקרת ובלתי מתוכננת של מספר אנשי הקבע.

כוחות צה"ל בחברון, אתמולצילום: אי־פי

קשה לחשוב דברים טובים על מערכת שמנה ומשומנת כמו צה"ל, שמתגלה כחסרת יכולת ניהול של המשאב היקר ביותר שלה — המשאב האנושי. מה שהופך את הכישלון הניהולי המביך של הצבא לקריטי הוא שאין אף גורם אחר שמפקח על הצבא ושיכול להתריע בזמן על חריגה כזאת. משרד האוצר, בלי שקיפות ובלי נתונים, הוא כסומא באפלה: לאוצר אין מושג מהו מספר אנשי הקבע בפועל, ואין לו גם נתוני השכר המפורטים שלהם. גם לו הנתונים היו גלויים בפניו, משרד האוצר חסר יכולת פיקוח אפקטיבית.

"הצוות במשרד האוצר המטפל בתקציב הביטחון מונה שלושה עובדים, והם מטפלים גם בתקציבים אחרים", מפרטת ועדת לוקר את עליבות הפיקוח של אגף התקציבים באוצר. "היכולת של מספר עובדים כה מצומצם לשמש גורם מקצועי רלוונטי לדיון בתקציב הביטחון מוגבלת ביותר".

בקיצור, התמונה המצטיירת בוועדת לוקר היא שהצבא הוא כישלון בניהול כוח האדם שלו, בין השאר משום שלא ממש אכפת לו לחרוג במספר אנשי הקבע — הברון, קרי תקציב המדינה, הוא זה שישלם על כך בכל מקרה. מי שאמור לפקח על הצבא ולמנוע את ההתפרעות הזאת הוא משרד האוצר, אלא שהצבא דואג להשאיר את משרד האוצר באפלה, ובכל מקרה גם משרד האוצר לא מנסה ברצינות לבצע את המשימה. התוצאה היא שאין ניהול, אין שקיפות ואין בקרה — ואיש היקר בעיניו יעשה.

סוף לכיפופי הידיים המסורתיים

אל תוך המציאות הקפקאית הזאת נכנס הסכם כחלון־יעלון־איזנקוט, שעל פניו צריך להיחשב הסכם היסטורי. בראשונה אי־פעם הסכים הצבא לתת למשרד האוצר שקיפות ויכולת בקרה. בראשונה אי־פעם הסכים הצבא לשנות את מודל הפרישה שלו, ולהקטין את מספר אנשי הקבע המגיעים לגיל פרישה בכ–35%. בראשונה אי־פעם הסכים הצבא לאמץ את המלצות ועדת גורן לשינוי זכויות השיקום של אנשי הקבע. בפעם השנייה אי פעם הגיעו הצבא ומשרד האוצר להסכמה על מתווה תקציב רב־שנתי — כזה שגם ייתן לצבא אופק תכנון ארוך טווח וגם יפסיק את כיפופי הידיים המסורתיים המגעילים בין האוצר לצה"ל בנוגע לתקציב הביטחון מדי שנה.

אין ספק שמדובר בהסכמות היסטוריות. אין ספק שהרוח החדשה שהביא עמו הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, מחוללת מפנה ביחסי האוצר והצבא. אין ספק שיש מקום לתקווה כי מערכת הביטחון תתחיל סוף־סוף להתייעל ותסיר מעליה את הדבשת של זכויות הפנסיה המקוממות של אנשי הקבע — שפגעו קשות במוניטין של אנשי הקבע. אי־אפשר להמעיט בחשיבות ההיסטורית של ההסכם שנחתם, אבל זאת בתנאי שההסכם באמת ימומש. כלומר, זאת בתנאי שההתחייבות של הצבא להקטין את מספר אנשי הקבע אכן תתמלא, ובתנאי שההתחייבות של הצבא כי מספר אנשי הקבע המגיעים לגיל פרישה יקטן ב–35% אכן תקרום עור וגידים.

הניסיון של החומש האחרון מלמד כי הצבא מתקשה לעמוד בהתחייבויות הללו בעצמו. איזנקוט מרשים מאוד בנחישות שלו לייעל ולשפר את הצבא, אבל לא בטוח שכל המערכים הניהוליים של אגף כוח האדם בצבא יודעים לבצע את העבודה כמו שצריך. בדיוק לשם כך קיים הסעיף המרשים והחשוב ביותר בהסכם החדש — סעיף השקיפות.

לפי הדיווחים, כל המלצות השקיפות של ועדת לוקר אומצו בידי הצבא במלואן — "שקיפות מלאה של משק כוח האדם במערך הקבע בכל המדדים שלו: מצבה ממוצעת, סוגי תקנים, שכר. במסגרת זו, לאגפי האוצר ולמטה לביטחון לאומי תהיה נגישות מלאה לכלל המסופים המשמשים את הצבא לניהול כוח האדם ולניהול השכר, כדי שתהיה לגופים אלה יכולת אמיתית לקיים עם הצבא דיון משמעותי".

ועדת לוקר נכנסה לפירוט של סוג המידע שהצבא יצטרך לחשוף בפני האוצר, וגם לגבי הדרך שבה יוצג המידע הזה — גישה לכל המחשבים בצבא העוסקים בכך, שכיום חסומים בפני האוצר. אם ההמלצה הזאת אכן תאומץ במלואה, מדובר בפריצת דרך היסטורית ביחסי משרד האוצר וצה"ל, ובפריצת דרך היסטורית בבקרה ובשקיפות של תקציב הביטחון.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

קייל דייויס, ממייסדי 3AC

שני החברים מהתיכון היו על גג העולם. היום הם חייבים 2.8 מיליארד דולר

סטודנטים לרפואה. "מהלך שנועד להגדיל את מספר הרופאים בישראל"

אחרי עשרות שנים: הסטודנטים האמריקאים לרפואה בישראל יוחלפו בישראלים