ממתי נתניהו ממהר לסגור עסקות?

הבהילות שבה פועל נתניהו בעניין מתווה הגז מטרידה ■ היא מטרידה כי היא נותנת תחושה שהוא פועל לא מתוך דאגה לאינטרס הציבורי במובן הרחב - מחירים נמוכים, צמיחת התעשייה, יכולת ריבונית מול מונופול - אלא בשם צרכים תקציביים ופוליטיים

סמי פרץ
סמי פרץ
סמי פרץ
סמי פרץ

בפוסט שפירסם בפייסבוק ביום שישי בעניין מתווה הגז, טעה ראש הממשלה טעות פרוידיאנית.

"המתווה הזה מפרק את המונופול, והוא יכניס בעשורים הקרובים מאות מיליוני שקלים לחינוך, לרווחה ולבריאות לכל אזרחי ישראל", כתב נתניהו. מדוע פרוידיאנית? כי הוא אמור להכניס הרבה יותר ממאות מיליוני שקלים. למעשה, מדובר במאות מיליארדי שקלים - אבל זה באמת תלוי בסוג ההסדר שישיג נתניהו ובשאלה אם המדינה יודעת מה היא עושה במשא ומתן שהיא מנהלת מול שותפויות הגז.

אם תחפשו בספרי הכלכלה, מדעי החברה או המשפט, תתקשו למצוא פתרון־בית־ספר לסוגיית הגז הטבעי. לא תמצאו בהם תשובה לשאלה כיצד מחלקים את ההכנסות בין המדינה ליזמים, מהו המחיר שגם יעודד יזמים להמשיך לקדוח ולחפש גז וגם ישאיר לציבור את הנתח הראוי לו ולתעשייה את המחירים שיסייעו לפיתוחה. זהו הקושי הגדול בשיח הציבורי המתנהל במקביל למשא ומתן בין הממשלה לשותפויות הגז.

צילום: אי־פי

בהיעדר פתרון־בית־ספר לסוגיה, ברור שהמתווה הסופי יהיה תוצר של עוצמת הלחצים שיפעילו שותפויות הגז על המדינה, מול עוצמת הלחצים שיפעיל הציבור הישראלי. ומאחר שעל הכף מונח כסף גדול מאוד, מרחב האפשרויות גדול אף הוא.

אילו התנהל כאן תהליך נכון, היה אפשר למצוא את נקודת האיזון בין שלל האינטרסים הציבוריים: מחירים הוגנים, תרומה לציבור ולתעשייה המקומית, עידוד יזמים ופיתוח מאגרי הגז, יצירת ודאות למשקיעים ועמידה בהסכמים. אלא שהתהליך הנוכחי רחוק מלהיות נכון. אם זה תלוי בממשלה ובעומד בראשה, יש לסגור את העניין במהרה ולשנים ארוכות - לשביעות רצונם של שותפויות הגז בלבד.

יש די והותר נימוקים מדוע צריך להגיע להסדר עם שותפויות הגז בהקדם ולספק מידה של ודאות רגולטורית שתבטיח את המשך פיתוח משק האנרגיה של ישראל. ואולם, הבהילות שמשדרת לשכת ראש הממשלה בשבועות האחרונים ולהיטותה לחתום על מתווה הגז מותירה גם אנשים לא פרנואידים עם תחושה לא נוחה.

לא ראינו התגייסות כזאת של לשכת נתניהו במצבים אחרים. לא כשצריך היה לבצע רפורמה במשק החשמל (זו מתעכבת כבר עשר שנים), לא כשמדובר בפירוק רשות השידור ובהקמת רשות חדשה תחתיה, כפי שהחליטה הממשלה הקודמת בראשותו, ובטח לא בתחום הקרקעות והדיור, שאפשר למצוא אין ספור התבטאויות של נתניהו על כוונתו לטפל בו ביד חזקה. זה לא קרה באף אחד מאלה. לא היתה שם נחישות וראיית טובת הציבורי הרחב, אלא כניעה ללחצים וחוסר יכולת ביצוע.

והנה דווקא בסוגיית הגז מנסה נתניהו להפגין נחישות, כושר החלטה ומהירות ביצוע. מדוע אצה לו הדרך לסגור הסכם עם מונופול הגז של דלק ונובל אנרג'י? הרי למשק הישראלי זורם גז ממאגר תמר שיכול לספק את צורכי האנרגיה שלנו בשני העשורים הקרובים ללא כל קושי. נכון שפיתוח מאגר לווייתן יאפשר יצוא והגדלת הכנסות המדינה מהתגליות והפחתת התלות בתמר, אבל זהו סוג המהלכים שהתועלת בהם ליזמים לא פחותה מזו של המדינה.

אז מדוע נתניהו בלחץ? האם הוא לא עומד בלחץ שמפעיל מונופול הגז? האם הוא מוכן להיכנע ללחץ הזה ללא קרב כי הוא מנסה לזכות בתועלות אחרות בשדה הפוליטי־מדיני? האם זו סתם חיבה לבעלי הון? ח"כ שלי יחימוביץ אמרה על כך אתמול, "הטרגדיה של נתניהו ושלנו היא שהוא העכיר כל כך את יחסינו עם האמריקאים, שכדי לרכך את המשבר הוא הבטיח להם שיסגור את 'הפינה הקטנה' הזאת".

הבהילות שבה פועל נתניהו מטרידה. היא מטרידה גם כי היא שונה מאוד מהדחיינות והמסמוס הכרוניים שהוא מפגין בקידום רפורמות אחרות, ובעיקר משום שמדובר בכסף ענק ובעל השפעה דרמטית על הכלכלה הישראלית, שמחייב פתרונות שקשה למצוא במתווה המוצע. כך, אין בו הפחתת מחירים וחלחול שלהם לתעריפי החשמל, אין בו ניסיון של ממש להשתמש בתגליות הגז כדי להצמיח כאן תעשיות חדשות, אין בו הבטחה לתחרות אפקטיבית בעתיד הנראה לעין. ובעיקר יש בו תחושה שמי שמנהל את המשא ומתן מול שותפויות הגז עושה זאת לא מתוך דאגה לאינטרס הציבורי במשמעותו הרחבה - מחירים נמוכים, צמיחת התעשייה, יכולת ריבונית מול מונופול - אלא רק בשם צרכים תקציביים או מדיניים ופוליטיים.

היעדרם של שומרי סף כמו הממונה על ההגבלים, דיויד גילה, שהתפטר, ושר האוצר, משה כחלון, שמידר עצמו מהדיון, מגבירים את החשדנות. גם החלטתו של שר הכלכלה, אריה דרעי, לגלגל אל הממשלה את סמכותו לעקוף את הממונה על ההגבלים אינה אלא השתמטות מהחלטה, שאולי נתנה לו קצת נקודות אבל לא קידמה את האינטרס הציבורי הרחב. שומרי הסף נעלמים בזה אחר זה ורק מגבירים את חוסר האמון במי שאמור לקבל את ההחלטות.

החשדנות הזאת היא שמביאה לשיח הזה רעיונות מסוכנים כמו הלאמת מאגרי הגז. ניתן לשער שאילו נתניהו היה מפגין יותר נחישות לפעול למען האינטרס הציבורי, הרעיונות האלה לא היו צצים, או היו נשארים בשולי הדיון. הם עולים כי התחושה של רבים היא שהאינטרס הציבורי הופקר ונדחק מפני צרכים פוליטיים, מדיניים ותקציביים, או סתם בשל היעדר כושר ניהול משא ומתן מצדם של נתניהו ואנשיו.

תהיה הסיבה אשר תהיה, נתניהו צריך לפעול להשגת מתווה שיאפשר את פיתוח משק האנרגיה הישראלי, שיזרים כסף לקופת המדינה ושיורגש בתעשייה המקומית ובכיסם של הצרכנים, אך לא פחות חשוב - שישפר את אמון הציבור במנהיגיו וביכולתם לדאוג לאינטרסים שחורגים משדה הראייה הצר שלהם.

כתבות מומלצות

עומסים בנתב"ג

מבחינת חברות התעופה, השאלה אם תגיעו ליעד עם המזוודה היא "בעדיפות אחרונה"

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין

רוסיה הגיעה לחדלות פירעון — לראשונה מ-1918

כספומט ביטקוין ברומניה. רשתות בלוקצ'יין שיצליחו לשרוד את התקופה הנוכחית - ייתכן שיזכו בכל הקופה

המשבר בקריפטו נכנס לשלב הבא: מלחמת כל בכל

גילה פימה. "בשיא הקושי שלי ראיתי שאני יכולה להעלות חיוך למישהו אחר שקשה לו"

"לעבודה שלי יש סטיגמות, היא לא נחשקת. אבל לא אכפת לי מה חושבים"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אילו מניות עשויות לשרוד טלטלות קשות?

"שגר ושכח": האם יש מניה ששווה להשקיע בה ל-20 שנה?

ארוחה של מקדונלד'ס. המגמה הכללית של השמנה לא יכולה להיות מיוחסת רק להתנהגות של הפרט, אלא גם לסביבה שבה כולנו חיים

בשקט בשקט, העלימה מקדונלד'ס אופציה מהתפריט – והיא יודעת בדיוק למה