"לא צריך להבין את הפרטים כדי לדעת שגונבים לנו את הגז"

מה אפשר ללמוד מביקור בהצגה "אנרגיות טובות" - פרוטוקול מקוצר של ישיבה של ועדת הכלכלה שנערכה באוקטובר 2010 ודנה בתמלוגי הגז ■ "אנשים שקונים דירה מנסים לתמרן את המוכר יותר ממה שהמדינה עשתה עם הגז"

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חגי עמית
חגי עמית

"מה, אתה מפגר? מספיק שתסתכל בסמארטפון שלך עכשיו ותראה מה מחיר הגז הטבעי בבורסה כדי להבין מה קורה. 2.5 דולר – זה מחיר השוק שלו. איך הגיעו למחיר של 6-5 דולר? בהכל נכנעו להם. זה ברור. מה גם שנתניהו בא כמו גנב בלילה ועוקף את הממונה על ההגבלים העסקיים. אנשים שקונים דירה מנסים לתמרן את המוכר יותר ממנו. מה אתה הולך נגד כל מי שאומר לך שאתה עושה שגיאה? הרי כל מי שלא שפוט של הטייקונים אומר לו שזו שגיאה. זה שוד. זה לא איזה עסקת בעלי עניין קטנה של נוחי דנקנר שמעבירים פה. מאגר הגז הזה זה כמו שהיינו מוצאים עכשיו את ים המלח – רק כפול עשר".

את הנאום הזועם הזה זכינו לקבל מעומר, אחד מהאזרחים שהגיעו לצפות בהצגה "אנרגיות טובות" ביום חמישי האחרון בערב במתחם האמנים 'גבירול' בתל אביב, כאשר ניסינו לאתגר אותו ולתהות האם הוא מבין באמת את מתווה הפשרה המסתמנת עם מונופול הגז הישראלי – ולמה הוא חושב שדופקים אותנו.

מרבית הנוכחים לא יכלו לדקלם את פרטי ההסכמים אליהם מוביל הקבינט המדיני-בטחוני את אזרחי ישראל, ומה נקודות התורפה שלהם. כפי שהגדיר זאת ש', אורח נוסף בהצגה שדווקא מתמצא בנבכי עולם הכלכלה הישראלי אבל לא התבייש להודות כי "את האמת, עוד לא הצלחתי להבין מה קורה שם".

מתוך ההצגה "אנרגיות טובות" צילום: יונתן מאירי

הטרגדיה של הציבור הישראלי מתגלמת במשפט הזה ובאירוע הנוכחי. מרבית הישראלים מוותרים על יציאה לרחובות - לא משום שהם מאמינים שהמתווה עליו חתמה הממשלה נכון וצודק, אלא פשוט כי הם לא מבינים. ולא מוכנים לאמץ הכרזות דוגמת זו של צחי, אזרח נוסף שלא מתבייש לגרוס כי "לא צריך להבין את הפרטים כדי לדעת שגונבים לנו את הגז".

גם האירוע באבן גבירול ביום חמישי היה אירוע תרבותי, שקט, סטירי. הנוכחים לא מפתיעים בזהותם. אין כאן חרדים אתיופים או נציגים מהפריפריה. רק נציגים של מגזר קטן של חילונים תל אביביים.

ספק אם יש בישראל יותר מכמה עשרות אלפי אזרחים שמבינים את המתווה לעומקו. חוסר ההבנה הזה עומד מאחורי הקושי של הציבור הישראלי להתגייס למחאה אמיתית בנושא הגז. קל יותר לצאת לרחובות כשמחיר גביע קוטג' מטפס ל-8 שקלים, מאשר בעקבות ערפל של מספרים שיגרום לכך שחשבון החשמל שנשלם בעוד שנתיים-שלוש יהיה גבוה מדי.

בפתיחת ההצגה מזכירים המארגנים את ישיבת הקבינט המתכנסת לאשר "מתווה הרסני לציבור", ומכריזים כי "נצעד מחר לקרית הממשלה ונוציא את העצבים". אבל הרחובות מחוץ למתחם ביום חמישי פקוקים ומלאים באזרחים ישראלים – בני נוער וצעירים - שיוקר המחיה שיספגו בשנים הקרובות יושפע מהותית מהפשרה, אבל הם מעדיפים לחפש משהו לקנות לאכול כאן ועכשיו בבתי הקפה שבאזור כיכר רבין. ספק אם חלק קטן מהם הגיעו להפגנה במוצאי שבת על הנושא המהותי כל כך לעתיד שלהם.

חוסר ההבנה הזה מגיע למרות שיש בעיות במתווה ובתהליך ההחלטה עליו שבכל זאת קל להבין. מחיר יחידת גז טבעי אתמול לפי מדד הגז הטבעי בבורסת נאסד"ק היה אכן 2.77 דולר ליחידת אנרגיה, בעוד שבמתווה המדובר הסכימו יצחק תשובה ונובל אנרג'י לספוג ירידה למחיר מקסימלי של 5.7 דולר ליחידת אנרגיה, במקום מחיר של 5.8 דולר שדרשו. דמות מקצועית עיקרית שהיתה אמורה לשמור על האינטרסים בציבוריים במתווה – הממונה על ההגבלים דיויד גילה – אכן התפטר במחאה. ואין דרך להסביר את העובדה שהמתווה מאושר בקבינט ולא בכנסת.

יונתן לוי, יוצר המחזה אנרגיות טובות

משה אבגי = יצחק תשובה

ההצגה 'אנרגיות טובות' היא בסך הכל פרוטוקול מקוצר של ישיבה של ועדת הכלכלה שנערכה באוקטובר 2010 ודנה בתמלוגי הגז. את הרעיון להצגה הגה יונתן לוי ב-2011. ההעלאה שלה השבוע במסגרת 'לילה לבן' בתל אביב היתה תגובה מהירה לאירועים. על הבמה ישבו פעילים חברתיים, אנשי תקשורת ואנשי רוח ובהם גל גבאי, דורית רביניאן, רועי צ'יקי ארד ותהל פרוש.

מעל כולם, על קוביית בטון בגובה מטר וחצי ישב משה אבגי, בפוזיציה של חצי אלוהים המגלם את יצחק תשובה. לפני כל אחד מהמקריאים של הפרוטוקול התנוסס שלט בו נרשם איזו דמות הוא מגלם.חמש שנים אחרי הישיבה של הוועדה ההיא מפתיע להיזכר כמה אנשים נעלמו מהכנסת בתקופה שחלפה. שמות כמו אנסטסיה מיכאלי, הרב מיכאל מלכיאור, ציון פיניאן, יוסי פלד, אורית זוארץ, אמנון כהן, יוליה שמאלוב ברקוביץ וכרמל שאמה הכהן, מרבית השמות על הבמה כבר לא בכנסת. ועדיין הפרוטוקול של 2010 שהוקרא ביום חמישי מאיר בצורה חדה את התהליך שהביא אותנו למצב הנוכחי.

שוב ושוב מזכירים בדיוני הוועדה חברי כנסת דוגמת אופיר אקוניס ויוסי פלד גורמים בטחוניים שאמורים להניע אותנו לחתור לפשרה מהירה בנושא הגז גם אם זו אינה אופטימלית – דוגמת האיום שאיראן וחיזבאללה ישתלטו על פוטנציאל היצור האזורי של הגז. המצדדים בפשרה תוהים אם ישראל רוצה להידמות למשטרים קומוניסטיים אפלים דוגמת צפון קוריאה ורוסיה הסובייטית. ואקוניס מכריז כי אסור לתת לארגונים אותם הוא מגדיר כ"שמאל קיצוני" - דוגמת הקרן החדשה - לקבוע את סדר היום בנושא הגז.

צילום: אלבטרוס

ויש כאן, ב-2010 כמו גם היום, שלי יחימוביץ' אחת שאז וגם עכשיו – מעולם לא הפסיקה להילחם נגד הפשרה - ומזכירה גם ב-2010 את ההיסטוריה. "דלק ונובל אנרג'י כבר לפני עשר שנים זעקו ששוחטים את התרנגולת לפני שהטילה ביצה אחת", היא אומרת. "כבר ב-2002-2001 לפני עשר שנים רצינו לטפל בחקיקה בנושא הגז - ואמרתם 'זה לא דחוף. עוד לא מצאנו כלום'. עכשיו אתם נלחמים כדי להשאיר חוק מ-1951. איימתם כל הזמן שדיונים על החוק יעצרו אתכם מלחפש ולמצוא גז. אבל הדיונים לא עצרו בינתים שום חיפוש ותגלית. כי אתם יודעים שגם אם נצליח - תרוויחו המון כסף. אני מצפה היום שחברות הדלק יבואו ויגידו לנו 'בואו ננסה משהו חדש'".

היום נראה כי יחימוביץ' טעתה. חברות הדלק לא הציעו משהו חדש. ולא שקלו להפסיק את הפיתוח של המאגרים - פשוט כי הן ידעו שבסופו של יום הן ינצחו.

בסופו של דבר דווקא דברי בן דמותו של ח"כ ישראל חסון בהצגה האומר "אין פה טובים ורעים. אין פה קוזקים שמנסים לגזול, או מדינה שמנסה לעשוק", נותנים את התחושה כי בסך הכל היה פה משא ומתן עסקי. ברמה של שוק הכרמל – חברות אנרגיה שזעקו 'תחזיקו אותנו' וידעו כי יש להן מטרה אחת, כמו בכל משא ומתן, להרוויח כמה שיותר, וממשלה המייצגת 8 מיליון אזרחים ולא הבינה את ההבדל בין תפקידה כרגולטור הקובע את החוקים לבין שותף עסקי רגיל שחייב לסגור עסקה בכל מחיר.

הפיגורה המרכזית בהצגה אגב, משה אבגי, לא היתה דומיננטית במחזה. השורות שנכתבו עבורו בישיבת הוועדה מסתבר, היו מועטות. ש', אחד הנוכחים שעמד לידי, השווה אותו לשחקן ג'ק ניקולסון בסרטו "בחורים טובים" בו הוא יושב דומם לאורך כל סצינות הסרט המתרחשות בבית המשפט – ורק בסצנה האחרונה מתרומם ונותן מונולוג בו הוא מכריז על המלה האחרונה. גם במציאות יצחק תשובה כך נראה הוא זה שאמר את המלה האחרונה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב

קשישים בגינה ירושלים

20 אלף שקל בחודש: תתחילו לחסוך עבור מטפל זר בבית

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008

וילה רחוב קדמה הרצליה

הבנק סירב לקבל כסף מרוסיה - והרס את החלום על הווילה בהרצליה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"