פרשנות |

מס ירושה? הצחקתם את רשות המסים

הקריאה להטיל מס גבוה יותר על הון מוצדקת מוסרית וכלכלית ■ מנגד ניצבת הגישה הפרגמטית של רשות המסים - שלפיה ההכנסות מהמס לא מצדיקות את המאמץ הרב שנדרש בגבייתו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

תומאס פיקטי, הכלכלן הצרפתי הנחשב, זיעזע את העולם לפני שנה כשפירסם ספר שעסק בהתרחבות האי־שוויון בעולם המפותח - ומיקד את האי־שוויון בפערי ההון בין המאיון העליון לבין שאר האוכלוסייה. פיקטי מצא כי מאז שנות ה-70, מחצית מהצמיחה האמריקאית זרמה לכיס המאיון העליון באוכלוסייה.

נתונים מאמצע העשור הקודם לימדו כי המאיון העליון האמריקאי החזיק בשליש מההון, בעוד שמונת העשירונים הנמוכים באוכלוסייה חלקו ביניהם רק 15% מההון הלאומי. נתונים לגבי בריטניה הראו תמונה רק מעט יותר טובה - 21% מההון הלאומי מוחזק בידי המאיון העליון, בעוד ש-75% העניים יותר באוכלוסייה מסתפקים ב–28% מההון הלאומי.

בישראל, בהיעדר חובת דיווח כללית, אין נתונים לגבי התפלגות ההון, אך לאור שיאי האי־שוויון בהכנסות, קשה להאמין שמצב התפלגות ההון אצלנו טוב מבארה"ב או בריטניה. לאור זאת, ולאור טענת פיקטי שהאי־שוויון רק גדל במהלך הדורות (לדבריו, האי־שוויון בהון הצטמצם במאה ה-20 רק בעקבות מלחמות העולם, ובלי אירוע טראומטי שכזה האי־שוויון גדל כל הזמן) - התביעה למסות את ההון של העשירים מקבלת צידוק לא רק מוסרי, אלא גם כלכלי.

פיקטי הציע להטיל מס רווח הון של 70% על השכבות העשירות. בינתיים, בישראל מסתפקים בלהתווכח על מס הון בסיסי הרבה יותר - מס ירושה. ככל הידוע, ח"כ משה כחלון, שר האוצר המיועד, תומך בהטלת מס כזה.

צעירים עשירים באינסטגרםצילום: מתוך הבלוג rich kids of instagram

מס שממוקד באולטרה-עשירים

יש את כל הטיעונים הצודקים בעולם להטלת מס ירושה - ההון הוא מקור האי־שוויון, ולכן מדינת רווחה שרוצה לצמצם את האי־שוויון חייבת לפעול למיסוי ההון של עשיריה. יתרה מזו, ירושה היא המקור הבעייתי ביותר לאי־שוויון, כי היא פוגעת בשוויון ההזדמנויות במשק - ילדים שזכו לרשת הון רב מתחילים את חייהם מנקודת זינוק עדיפה פי כמה על ילדים שלא זכו לקבל ירושה מהוריהם. בהנחה ששוויון הזדמנויות הוא הערך הקדוש ביותר למדינת הרווחה, הרי שמס ירושה הוא הכלי המוסרי ביותר לקדם זאת.

מעבר לכך, מדינת רווחה רוצה למסות יותר את העשירים, והתמקדות במיסוי של ירושות גדולות מאוד - ההצעה הרווחת מדברת על מיסוי של ירושות בסכומים של 10 מיליון שקל ויותר - הופכת את מס הירושה למס שממוקד באולטרה־עשירים בלבד. אפשר להוסיף לכך את העובדה שכשני שליש מהמדינות המפותחות מטילות מס ירושה, כך שקיימת גם הסכמה בינלאומית לגבי המס הזה.

מס ירושה, לפיכך, מצטייר כמיסוי הוגן ומוצדק - וגם הטענות כי הוא יביא לבריחת הון לחו"ל אינן משכנעות, לאור ריבוי המדינות המפותחות שכבר יש בהן מס כזה. יחד עם זאת ולמען הזהירות, ומאחר שהמאיון העליון נעזר בטובי יועצי המס, וקל לו לבצע תכנוני מס - ההצעה שמקובל לדבר עליה היא של מס ירושה מתון מאד, שיחול ככל הנראה רק על ירושות גדולות של 10 מיליון שקל ומעלה, וגם אז בשיעור מיסוי נמוך שמתחיל ב-10%, ועולה ל-20% בירושות של 50 מיליון שקל ויותר.

שיעורי מס דומים בעולם מכניסים כ-0.2% מהתוצר הלאומי. כלומר, מדובר במס שעשוי להכניס 1–2 מיליארד שקל בשנה לקופת המדינה. הכנסה מתונה, ממיסוי שהוא מתון בסך הכל.

העלאת המע"מ תניב סכום דומה - בקלות

כל הטיעונים הללו מתנפצים על חומת ההתנגדות התפעולית של רשות המסים, שמעלה טענות קשות נגד מס ירושה, שעיקרן הוא שמדובר במס שכמעט לא ניתן לגביה, שנזקו עולה על תועלתו.

צפי הגבייה ממס ירושה נמוך בכל מקרה - 1–2 מיליארד שקל - כך שלא מדובר במס שצפוי לשנות סדרי בראשית במדינת ישראל. לאור זאת, רשות המסים טוענת כי המאמץ הרב הכרוך בגביית המס הזה אינו מוצדק. המאמץ העיקרי נובע מכך שזהו מס ללא עסקה. אדם מת ורכושו עובר לילדיו, מבלי שנעשה שינוי כלשהו ברכוש עצמו.

הרכוש אמור להיות ממוסה, אבל מהו שווי הרכוש? אם מדובר בחשבונות בנק או במניות סחירות, התשובה קלה. אבל אם מדובר בנכסים לא סחירים - דירות, חברות פרטיות, חפצי אמנות וכדומה - הניסיון לקבוע מהו שווי הרכוש הממוסה סבוך מאוד. כל ירושה כזו תחייב את רשות המסים למנות שמאי שיעריך את שווי הנכסים, וכמעט ודאי שכל קביעה שהשמאי הממשלתי יגיע אליה תובא להכרעת בית המשפט.

משה כחלוןצילום: מוטי מילרוד

מי שאמורים להיות ממוסים הם המאיון העליון, האנשים העשירים ביותר במשק, שאין להם כל קושי לשכור את שירותי עורכי הדין ורואי החשבון הטובים ביותר. רשות המסים רואה לנגד עיניה סיוט ביורוקרטי־משפטי, שבסוף הדרך יניב לכל היותר 1.5 מיליארד שקל לקופת המדינה. זאת, בשעה שכל שינוי של רבע אחוז במע"מ מכניס סכום דומה - ובלי כל מאמץ.

הערכת שווי הירושה היא רק סיבוך אחד מיני רבים. סיבוך נוסף נובע מתכנוני ירושה שיעשו האולטרה־עשירים, כשידאגו להעביר חלקים מהרכוש שלהם על שם ילדיהם כבר בחייהם — דבר שיחייב מעקב אחר כל תנועות ההון של העשירים (שיהיה בעייתי בהיעדר חובת דיווח כללית), וכמובן מלחמות הערכות שווי עם העשירים עוד בימי חייהם. "כסף לא נראה מזה", אומרים ברשות המסים, "ורק נייצר אין סוף תביעות בבית המשפט וגם הברחות של נכסים לחו"ל". עוד מוסיפים ברשות כי המאמץ אינו הכרחי, מאחר שהמסים על הנכסים שהורשו ייגבו בהמשך בכל מקרה — החוק קובע כי היורש נכנס בנעלי הוריו, ולכן כשיבוא לממש את הנכס, הוא יצטרך לשלם מס רווח הון לפי הרווח שנצבר מאז שהוריו קנו את הנכס.

"זאת רק שאלה של זמן עד שנראה את המס בכל מקרה, והגבייה אז תהיה הרבה יותר פשוטה כי היא תהיה על בסיס עסקה עם שווי ברור, אז בשביל מה להסתבך עם מס ירושה?", שואלים ברשות.

רשות המסים לא מתמודדת עם חזקים

לפיכך, רשות המסים מחזיקה בעמדה שלפיה בחיים עדיף להיות חכם מאשר צודק - ומס ירושה הוא כנראה מס צודק מאוד, אבל גם מס מאוד לא יעיל ומאוד לא חכם, כך שעדיף לוותר עליו.

רק שלא כולם משתכנעים מהעמדה הפרמגטית הזו. טיעוני הנגד הם שמכיוון שמספר מקרי המוות בישראל הוא כ–40 אלף בשנה, והכוונה היא להטיל מס ירושה רק על המאיון העליון, אולי שני המאיונים העליונים - הרי שבכל שנה יעמדו למבחן כ–800 ירושות לכל היותר. הרשות מנהלת בשנה כ–120 אלף תיקי מס מסובכים, שנמצאים על סף תביעות - עוד 800 בוודאי לא יקשו עליה יותר מדי.

יתרה מכך, החשש הוא כי התפישה של רשות המסים, שמרימה ידיים מראש לגבי מס צודק בגלל הקושי התפעולי שהוא כרוך בו, היא גישה אופיינית. יש מי שמלינים כי הרשות ניגפת לאורך הקו כשהיא צריכה להתעמת עם המתוחכמים והחזקים - ראו את חוסר היכולת שלה להתמודד עם תופעת חברות היחידים (חברות ארנק).

כלומר, הקושי התפעולי שמעלה מס הירושה הוא קושי אמיתי - אבל זהו קושי שרשות המסים מתקשה להתמודד אתו כבר כיום, בכל פעם שהיא נדרשת לפצח תכנון מס אגרסיבי כזה או אחר. חולשתה של רשות המסים בהתמודדות עם תכנוני מס מרתיעה אותה מלקחת עליה את המשימה של מס ירושה - אבל החולשה הבסיסית הזו דורשת פתרון, ולא מצדיקה הימנעות מטיפול במס ירושה.

הדיון סביב מס הירושה מעלה את השאלה האמיתית של צדק חברתי בישראל - לא הצדק התיאורטי, כי אם היכולת לממש את הצדק התיאורטי הלכה למעשה. הדיון התיאורטי - כן או לא למס - לא יקדם את הצדק החברתי, כל זמן שלא נטפל בחולשה היסודית שמונעת מישראל להיות בפועל מדינת רווחת צודקת - חוסר היעילות הממשלתי, הביורוקרטיה המנוונת והחולשה הניהולית, שמונעת מהממשלה לממש את כוונותיה הטובות. כדי לבנות מדינה צודקת, צריך לבנות קודם מדינה יעילה. בכך אנחנו נכשלים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב

קשישים בגינה ירושלים

20 אלף שקל בחודש: תתחילו לחסוך עבור מטפל זר בבית

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008

וילה רחוב קדמה הרצליה

הבנק סירב לקבל כסף מרוסיה - והרס את החלום על הווילה בהרצליה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"