נתניהו - הרפורמטור הגדול ביותר שהיה בישראל

אומרים שכשחוזרים על אותו שקר מספיק פעמים הוא הופך לאמת. שניים כאלה שבים וחוזרים בשיח הציבורי ולכן חשוב לי להפריך אותם. הראשון, שנתניהו חושש ליזום שינויים והשני, שהוא משרת את האינטרסים של חבריו אילי ההון. אלא שבמציאות, תאהבו את מעשיו או תתעבו אותם, לא היה שר אוצר או ראש ממשלה בישראל שפעל נגד אינטרסים מושרשים ושינה את פני כלכלת המדינה כפי שעשה נתניהו בכהונותיו כשר אוצר וראש ממשלה ולא היה שר אוצר או ראש ממשלה שפגע באילי ההון כמו נתניהו.

יש חמש רפורמות דרמטיות שנתניהו יזם והעביר, שכל אחת מהן גדולה יותר מכל מה שעשה אי פעם מישהו במדינת ישראל (להוציא אולי את משה ניסים שלא קיבל את מקומו הראוי בהיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל): קיצוץ קצבאות הילדים, הוצאת קופות הפנסיה מההסתדרות, רפורמת בכר, מיסוי סקטור הגז והמחצבים, וחוק הריכוזיות.

נתחיל במיסוי סקטור הגז והמחצבים (ששינסקי הראשון). נתניהו ושטייניץ ירשו מצב שבו המדינה מקבלת פחות מ-20% ממאות המיליארדים שירוויחו חברות הגז. הם הביאו לכך שהחל משנת 2017, לאחר שהחברות יחזירו את ההשקעה הן תתחלנה לשלם 60% מהרווחים, ולאחר מספר שנים נוספות, קרוב ל-70%! ואם לא די בכך, נתניהו ושטייניץ שינו את חוקי המס כך שהחל מ-2011 שיעור המס של כיל (כימיקלים לישראל) עולה מאחוזים בודדים ליותר מ-30% בשנת 2021, מה שיגדיל את הכנסות המדינה ממסים במיליארדי שקלים בשנה. כמה אומץ ונחישות נזקקים לראש ממשלה ושר אוצר להפוך היום את האנשים העשירים ביותר במדינה לאויביהם הנחושים תמורת כספים שיתקבלו בעוד שלוש קדנציות כששר אוצר וראש ממשלה אחרים ייהנו מהפירות.

ואולי הטענה היא שנשאר סקטור חשוב שנתניהו לא פגע בו - הבנקים - ואולי ידידיו אילי ההון מרוכזים שם. לכן חשוב להזכיר שרפורמת בכר והוצאת קרנות הפנסיה מידי ההסתדרות הקשתה מאוד על הבנקים לגרוף רווחים קלים בהלוואות לסקטור העסקי, ודמי ניהול נאים ללא מאמץ או תחרות בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל. קשה אולי להאמין, אבל עד לאותן רפורמות כמעט ולא היה שוק הון בישראל מפני שהבנקים שלטו בכל זרמי החיסכון ולא היה להם אינטרס לקנות אג"ח חברות - שכן כך היו מתחרים במחלקות האשראי של עצמן. רפורמת בכר חתכה מהבנקים את השליטה בזרמי הכסף והפכה באחת את שוק ההון בישראל, שדמה עד אז לזה של מדינת עולם שלישי, לשוק הון מפותח - על יתרונותיו וחסרונותיו.

קרוב לוודאי שבנקודה הזו יטען הקורא ששוק ההון נשלט על ידי מעט גופים גדולים, שהפנסיה שלנו בסכנה, ומערכת הבנקאות עדיין מתנהגת כקרטל גזלני. נכון, רפורמת בכר אינה המלה האחרונה אלא הצעד הראשון והענק של יצירת שוק הון ועכשיו חובתנו להמשיך ולשכלל אותו. מסיבה זו, בין היתר, הביאו שטייניץ ונתניהו לעולם את חוק הריכוזיות שמפריד בין בעלי שליטה של נכסים ריאליים לבעלי שליטה בנכסים פיננסיים, ונקבעה על ידם תקרה שהורידה בשליש את דמי הניהול המקסימליים. חשוב לציין שמאז הרפורמה ב-2005, למרות המשבר העולמי האדיר, התשואה המצטברת בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות, בניכוי דמי הניהול, עמדה על כ-100%, כלומר עברה בהרבה את התשואה שהחוסכים לפנסיה והשתלמות היו מקבלים אלמלא הרפורמה.

ולכן מדהים שבתקשורת הכלכלית והאחרת ממשיכים לחזור על המסר ש"נתניהו לא עושה" ורומזים שאולי זה בגלל קשריו עם אילי ההון. ואולי הסיבה היא שאיננו מספיק ספציפיים, אז הבה ונהיה. נמנה נא את האנשים העשירים ביותר בישראל ואיך השפיעו עליהם הרפורמות של נתניהו.

למשפחת עופר, הרפורמות של נתניהו העלו את שיעור המס פי ארבעה לפחות, יצחק תשובה ישלם למדינה פי שלושה, שרי אריסון שמהבנק שבשליטתה נלקחו קופות הגמל וקרנות ההשתלמות תפסיד רווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה, ועוד לא הזכרנו את נוחי דנקנר ששלט, בחסות ממשלת קדימה העבודה, עם מעט מאוד הון עצמי על נכסים בשווי מאות מיליארדי שקלים ואיך השינויים הרגולטוריים והרפורמות בשוק התקשורת והקמעונות פירקו את האימפריה שהיתה בשליטתו ומונעים בעתיד הקמת אימפריות פירמידאליות שישראל כל כך הצטיינה בהן לרעה.

לא נכון לשפוט מנהיג על פי מה שלא עשה מפני שתמיד יהיו הרבה מאד דברים חשובים שמצריכים שינוי - ו-TheMarker מיטיב לציינם. מנהיג צריך לשפוט על פי מה שעשה וכשרונו לעצב את המציאות, ובזה אין בהיסטוריה הכלכלית של ישראל, לטוב או לרע, שני לנתניהו.

פרופסור אבי שמחון מהאוניברסיטה העברית מייעץ למפלגת הליכוד בניסוח המצע בנושאים כלכליים