יאיר לפיד לא מתעמת עם אף אחד

העשייה של שר האוצר מתמצה בעטיפת אי־העשייה בניירות צלופן שיווקיים

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

מה הקשר בין חוק האנג'לים לעידוד השקעה של משקיעים פרטיים בחברות סטארט־אפ, שינוי תהליך הפיקוח על המחירים, והחלפת המדען הראשי ברשות חדשה למו"פ וחדשנות? התשובה היא שאלה הם שלושת השינויים המבניים היחידים הכלולים בחוק ההסדרים ל-2015. למעשה, השניים הראשונים הם שני השינויים היחידים בחוק ההסדרים. ההצעה השלישית, הנוגעת למדען הראשי, עדיין מתנדנדת - והניסיון עם שר האוצר הנוכחי מלמד שכל מה שמתנדנד כמעט תמיד נופל.

אפשר לסמוך על שר האוצר, יאיר לפיד, שאו־טו־טו נקבל הסברים רבי־מעוף על חידלונו בתחום השינויים המבניים. שר האוצר יסביר כי חוק ההסדרים הוא סוג של תועבה, שהגיע זמנו לעבור מהעולם, וכי הוא שר האוצר הראשון הקשוב לרחשי העם והכנסת ומבטלו. תרשו לנו לגחך בעצב. הסוגיה כלל אינה חוק ההסדרים. הסוגיה היא אם ממשלת ישראל מתכוונת לקדם שינויים מבניים, ובכך להביא לשיפור פניה של מדינת ישראל בעתיד.

חוק ההסדרים הוא בסך הכל כלי טכני, שבשני העשורים האחרונים היה הבסיס שעליו קודמו מרבית השינויים המבניים החשובים. אפשר גם אפשר לקדם שינויים מבניים מחוץ לחוק ההסדרים, אבל אל תטעו - זה לא צפוי לקרות ב-2015. החיסול דה־פקטו של חוק ההסדרים נובע מחיסול דה־פקטו של כל רצון של שר האוצר לקדם רפורמות כלשהן. לכן, עם מותו של חוק ההסדרים מתו מיתת נשיקה כל הרפורמות שתוככנו בידי משרד האוצר, ונגנזו בידי השר.

שר האוצר, יאיר לפידצילום: אוליבייה פיטוסי

לאן נעלמה התוכנית האסטרטגית

כדאי להיזכר: רק לפני חצי שנה יצא משרד האוצר, בראשונה בתולדותיו, בתוכנית אסטרטגית מרשימה. מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן, הובילה צוותי חשיבה, שקבעו תוכנית עבודה כלכלית למשרד - ובפועל לממשלה כולה - לטווח הבינוני והארוך. שני ההדגשים של התוכנית היו צמיחה מוטת חדשנות ויצירת ערך לאדם העובד (משמע, טיפול ביוקר המחיה). שני ההדגשים העיקריים הללו פוצלו לתשעה תחומי משנה (תשתיות, חינוך ממוקד תעסוקה, שכלול שוק ההון, שיפור פעילות הממשלה, התמודדות עם יוקר מחיה, שוק העבודה, הון שחור, פנסיה), שבכל אחד מהם פירט האוצר שורה ארוכה של רפורמות שצריך לקדם.

כזכור, רק לפני שלוש שנים עוד היתה כאן מחאה חברתית, והתוכנית האסטרטגית של האוצר - שגובשה בשיתוף עם המועצה הלאומית לכלכלה - נועדה לתת מענה לדרישות שהעלו מאות האלפים שצעדו ברחובות. נדמה לנו, שגם שר האוצר - שנבחר בקולות אותם אלפים שצעדו ברחובות - צריך ואמור היה לברך על התוכנית האסטרטגית ועל הדגשיה. אלא שבפועל, שר האוצר עשה בדיוק את ההפך מכך. בפועל, הוא פירק אחת לאחת את כל הצעות הרפורמות שניסה משרד האוצר לקדם בחודשים האחרונים, עד שקיבלנו חוק הסדרים עלוב, ותוכנית אסטרטגית שנותרה ריקה מתוכן.

דוגמאות? בבקשה. 140 מגדלי צאן מחזיקים את כל עם ישראל בגרון מבחינת כמות חלב הצאן שהם מייצרים ומחירו. כמו במקרה של חלב בקר, גם ענף חלב הצאן מתוכנן מתחילתו ועד סופו - מספר המגדלים, מכסות החלב שמותר להם לייצר, ומחיר המטרה של החלב; קרטל מושלם, בחסות המדינה. אלא שלהבדיל מחלב הבקר, שהוא ענף ענק שמחזיק חלק גדול מהמשקים החקלאיים בישראל, ענף הצאן הוא ענף קטנטן, ובשביל להגן על 140 משפחות בוודאי אין צורך להחזיק את כל עם ישראל כבן ערובה.

משרד האוצר, בהסכמה ראשונית של משרד החקלאות, קידם אפוא הצעה לביטול התכנון של משק הצאן - פתיחת הענף למגדלים חדשים, הגדלת כמות החלב המיוצרת והורדת מחירו, וזאת בתמורה לפיצוי למגדלים שיפרשו מהענף ולמענקי השקעות למגדלים שיבחרו להישאר בענף ולשפר את התחרותיות שלהם בו. אלא שבשלב הזה התעוררה גילדת מגדלי הצאן, שהפעילה מכבש לחצים על שר החקלאות יאיר שמיר לחזור בו מהסכמתו לרפורמה, ושמיר מצדו הפעיל מכבש לחצים על השר לפיד. התוצאה, כמובן, היא שהשינוי המבני בענף הצאן בוטל, ומחיר חלב הכבשים והעזים ימשיך להרקיע שחקים.

אפשר להוסיף ולספר על יוזמות שהיו באוצר, הפעם בניגוד לדעתו של משרד החקלאות, להוזלת הביצים - לצד תמריצים למיזוג לולים קטנים ולא יעילים ומענקי השקעות שנועדו לשפר את התחרותיות שלהם. הצעה נוספת היתה להפחית את מחירי הדגים, הגבוהים מדי, באמצעות ביטול המכסים על דגים מיובאים, בתמורה למתן סובסידיות ישירות לחקלאים.

נזכיר שביטול מכסים נמצא בסמכותו הבלעדית של שר האוצר, כך שהשר יכול היה אפילו לנקוט צעד חד־צדדי בנושא. רק שאפשר לסמוך על השר יאיר לפיד שהוא לעולם לא יעשה צעד חד־צדדי, וגם לא צעד דו־צדדי או רב־צדדי. לפיד פשוט לא עושה שום צעד, אם חס וחלילה זה כרוך בהתעמתות כלשהי, עם גורם כלשהו. הוא פשוט לא עושה, והעשייה היחידה שלו מתמצה בעטיפת אי־העשייה שלו בניירות צלופן שיווקיים (ע"ע - אני הצלתי את מדינת ישראל מחוק ההסדרים).

הפגנת המחאה החברתית בכיכר המדינה בספטמבר 2011

הסיסמאות היפות נותרו ריקות

אפשר להמשיך ולמנות את כל התוכניות הגדולות שהוכנו במשרד האוצר, ושנגנזו עד אחת: שינויים בפנסיה התקציבית, במגזר הציבורי כולו אבל בעיקר בפנסיה של אנשי הקבע, בניסיון לגמד מעט את העלויות של מפלצת הפנסיה; תוכנית ענקית של הפרטת החברות הממשלתיות; העלאת גיל הפרישה לנשים; ביטול פטורים ממס, כדי למנוע את הצורך בהעלאות מסים. שורה ארוכה של תוכניות ורעיונות שנועדו לצקת תוכן ממשי בשתי הסיסמאות היפות שהאוצר הציב בראש התוכנית האסטרטגית שלו - צמיחה מוטת חדשנות ויצירת ערך לאדם העובד - ושבלעדיהם שתי הסיסמאות נותרות ריקות.

באוצר יש אמנם מי שטוענים כי לפחות חלק מהעשייה נמשכת, וכי היא תבוא לידי ביטוי שלא באמצעות חוק ההסדרים. בין השאר, מזכירים שם את הפחתת המכסים בחלב ובבשר, את השינויים בתחום היבוא המקביל ויבוא המזון היבש שנמצאים בעבודה, את פתיחת החסמים בתחום מעונות היום, את קייטנות הקיץ, את השינויים בשכר הבכירים בשוק ההון, את התוכניות בתחום הסדרי החוב והאיגוח לשכלול שוק ההון. אפילו מבטיחים שם תוכנית חדשה לקידום טכנולוגי של הממשלה, באמצעות אימוץ יוזמות טכנולוגיות המותאמות למשרדי הממשלה. מדובר ברשימה יפה, אבל גם באוצר מודים כי צעדי המפתח שדרשו עימותים משמעותיים - כמו בפנסיה התקציבית או בחקלאות - נזנחו בינתיים. רצון להתעמת, אין.

וזאת הבעיה, כי לא ניתן ליצור צמיחה מוטת חדשנות באמצעות כותרת יפה בעיתון, ובטח ובטח שלא מייצרים ערך לאדם העובד רק במלים יפות. שתי הסיסמאות הללו כאחת מחייבות שורה של החלטות קשות ואמיצות, ונכונות להתעמת עם כמה ממוקדי הכוח הגדולים בחברה הישראלית - שנהנים כיום מגזילת הערך של האדם העובד אל הכיסים הפרטיים שלהם.

הקרטלים החקלאיים, הפנסיה התקציבית של אנשי הקבע, הסדרי העבודה בחברת החשמל, המונופול של הנמלים, הקביעות בעבודה ללא קשר לפריון העובד במגזר הציבורי - כל אלה הם הסדרים שבהם קבוצות קטנות של עובדים ושל בעלי הון גורפים לכיסם רנטה עודפת, על חשבון הציבור הרחב. לא ניתן יהיה לעולם להביא לביטול הרנטה הזאת בלי להתעמת עם אותן קבוצות.

אלא ששר האוצר לא מתעמת עם אף אחד. בכך, בפועל, הוא מתעמת עם הקבוצה החלשה ביותר בישראל - הציבור הרחב, שהוא זה שמשלם כל השנים את מחיר הרנטות של קבוצות לחץ בחברה הישראלית, והוא ימשיך לשלם את המחיר של הרנטות הללו גם הלאה. זאת המציאות המרה, גם אם שר האוצר ינסה לעטוף אותה בצלופן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

באר שבע. תוספות הבנייה לא ענו על הציפיות להפוך אותה לעיר של מיליון תושבים

"אמירה הזויה של אנשים מנותקים": ההכרזה על הקמת עיר בדרום מעוררת סערה

אולם תצוגה למכירת מכוניות. בענף הרכב מודים כי היבואנים העלו את מחירן של חלק מהמכוניות החשמליות גם בלי קשר למס

הציבור מתנפל על המכוניות החשמליות, אך לא בטוח שהמס עליהן יועלה