מי צריך קרטל כאשר יש לך מאפיה?

שלוש המאפיות של הלחם האחיד בישראל, אנג'ל, ברמן ודווידוביץ', מקוות בימים אלה להגיע לשימוע בפני ועדת פיקוח המחירים של משרדי הכלכלה והאוצר. המאפיות מבקשות מהמפקח על מחיר הלחם להעלות את מחיר הלחם האחיד, לטענתן משום שהן מפסידות על הייצור שלו. עיקר ההפסד נובע מסעיף מרכזי כבד - הנחות שהמאפיות נותנות לרשתות השיווק במכירת הלחם. משמע, המאפיות מוכרות את הלחם האחיד לרשתות השיווק במחיר נמוך מזה שקבע להן המפקח. את ההנחה על מחיר הלחם גובה רשת השיווק לכיסה – בדיקת של המפקח על המחירים מצאה כי ההנחות אינן מתגלגלות לכיס הצרכן, אלא פשוט מגדילות את הרווח של רשת השיווק.

ועדת המחירים של משרדי הכלכלה והאוצר מתלבטת בימים אלה האם לההענות לבקשת המאפיות. אין ספק כי המאפיות אכן מפסידות על ייצור הלחם, כי הן נדרשות לתת הנחות לרשתות השיווק. החשש של המאפיות כי אם אחת מהן תסרבנה לתת הנחה לרשתות השיווק הגדולות - שופרסל, מגה או רמי לוי - היא תמצא את עצמה מחוץ למדפים. הלחם האחיד הוא הרי אותו לחם אחיד, ואין לרשת השיווק בעיה לרכוש אותו מאחת משתי המאפיות האחרות.

למעשה, שאלת ההנחות שהן נדרשות לתת לרשתות השיווק מטרידה את המאפיות שבפיקוח כבר שנים ארוכות. מדינת ישראל הגישה נגד המאפיות כתב אישום פלילי על "קרטל הלחם", בגין עבירה על חוק ההגבלים העסקיים, לאחר שעל פי האישום הן תיאמו בינהן בעבר את הפסקת מתן ההנחות לרשתות השיווק. המשפט מתנהל בימים אלה. הניסיון לתאם את ההנחות מעיד עד כמה מדובר בנקודה כואבת ברווחיות של המאפיות, מדוע מדובר מבחינתן בהוצאה שהן אינן יכולות להימנע ממנה, ומדוע הן דורשות עתה כי המפקח על המחירים יכיר להן בהנחות כהוצאה לגיטימית בייצור הלחם האחיד.

לחילופין, המאפיות דורשות כי המפקח על המחירים יאסור על מתן הנחות מכאן ולהבא, ובכך ימנע מהן להפסיד על יצור הלחם האחיד - בשוק שבו הן אינן יכולות לפצות את עצמן באמצעות העלאת מחיר הלחם לצרכן. אפשר להבחין בצד המשעשע של ההצעה הזו - קודם המאפיות תיאמו בינהן את אי־מתן ההנחות (ועל כך הן עומדות לדין פלילי), ועכשיו הן דורשות שהמפקח הוא שיעשה את העבודה בשבילן ויאסור על מתן ההנחות בצו ממשלתי. בפועל, הן מבקשות כי המפקח יאכוף עבורן את הקרטל הבלתי חוקי. המדינה, אגב, שוקלת את ההצעה ברצינות.

בכל מקרה, משמעות ההכרה בהנחות היא, כמובן, העלאת המחיר לצרכן בגובה ההנחה - הצרכן הוא זה שידרש לממן את יחסי הכוחות המסחריים בין המאפיות ובין רשתות השיווק. הדרישה כי הצרכן יממן מכיסו הנחות, שהמאפיות מתנדבות לתת לרשתות השיווק במסגרת היחסים המסחריים ביניהן, אינה חדשה. למעשה נוסחת סווארי לקביעת הפיקוח על המחירים מאמצע שנות ה–90', הכירה בהנחות כחלק מהעלות הלגטימית של ייצור המוצרים המפוקחים. במוצרי החלב, למשל, סווארי הכיר בהנחה נורמטיבית של 3% מעלות היצור, ובמהלך השנים המפקח - במקרה זה, משרד החקלאות - גילה רחמנות כלפי שלוש המחלבות הגדולות (בעיקר תנובה, שעל פיה מחושבים עלויות היצור) והגדיל את ההכרה בהוצאות ל-4.4%. מתברר שהפיקוח על המחירים במדינת ישראל תמיד היטה אוזן לתלונות של יצרני המזון המפוקח כי המצב רע ומר, וכי הם חייבים שיכירו להם בהנחות כי אחרת הם מפסידים. במאזן השיקולים בין הרווח וההפסד של היצרן ורשת השיווק, ובין הצרכן, הצרכן תמיד ניגף - הוא זה שהתבקש לשלם יותר מכיסו, ובלבד שהיצרנים לא יפסידו.

מה עם פיקוח על רשתות השיווק?

הבעיה עם הגישה הזו היא מרובעת. ראשית, הפיקוח על המחירים מופעל בשווקים שבהם יש חשש לכשל שוק, וחשש לניצול של כשל השוק כדי לגבות רווח עודף על חשבון הצרכן. לכן קבעה המדינה גם את המחיר שבו ימכור היצרן את המוצר המפוקח לרשת, וגם את המחיר בו תמכור הרשת את המוצר לצרכן הסופי. אם מתברר שהיצרנים מסוגלים לתת הנחות, יוצא מכאן שהמחיר שנקבע להם הוא גבוה מדי ומשקף רווח עודף. אם כך, הרי שהפיקוח צריך להפחית את המחיר המפוקח.

שנית, מאחר שמתן הנחות הוא הוצאה שהיצרנים בוחרים בה, הרי שבפועל הכרה בהנחות משמעה כי המפוקח (המאפיות או המחלבות) הוא שקובע את המחיר עבור המפקח.

שלישית, רשתות השיווק בישראל נהנות מעוצמה מסחרית גדולה - שני הרשתות הגדולות, מגה ושופרסל, גם נהנות מכוח ריכוזי עם נתח שוק של מ-56% - ולכן הן מרבות לדרוש הנחות מספקים. במרבית המקרים, אלא אם מדובר בספקים המונופוליסטיים הגדולים כמו תנובה, שטראוס, אוסם או קוקה קולה, הספקים נאלצים להכנע ולתת הנחות לרשתות, על חשבון הרווח שלהם. היכולת להעלות את המחיר לצרכן, בתנאים של שוק תחרותי, אינה קיימת.

עולה מכאן כי בשוק תחרותי, הספקים נאלצים לפגוע ברווחיות שלהם בגלל ההנחות שניתנות לרשתות. ואילו בשוק לא תחרותי, המצוי בפיקוח מחירים, שם היצרן יכול לתת הנחות כאוות נפשו - בכל מקרה הוא יקבל על כך פיצוי מהמדינה באמצעות העלאת המחיר לצרכן. חייה של חברה החיה תחת פיקוח מחירים בישראל, כלומר, הם נוחים וקלים בהרבה מחייה של חברה המתחרה בשוק החופשי. האם זאת מטרת הפיקוח - לעשות חיים קלים ליצרנים המונופוליסטיים על חשבון הציבור הרחב?

רביעית, מאחר שהמאפיות לא יכולות לעמוד מול כוח השוק של רשתות השיווק, ונאלצות לתת הנחות, הן מפצות את עצמן מול הקמעונאיים שכוח השוק שלהם קטן יותר - בעלי המכולות. הרשתות הגדולות והדורסניות מקבלות את המוצרים בהנחה, ואילו המכולות הקטנות והחלשות נאלצות לרכוש את מוצרי המזון במחיר מלא. בכך מוסיפה המדינה חטא על פשע - לא רק שהיא מגדילה את רווחי המאפיות (המונופוליסטיות) על חשבון הצרכן הקטן, אלא שהיא גם מגדילה את רווחי הרשתות ואת כוח השוק של הרשתות מול הגורם היחיד שמתחרה בהן, המכולות.

צריך לציין כי מחקר של מרכז המחקר של הכנסת על ריכוזיות שוק המזון בישראל ציין כי השכבות החלשות הן אלה שמרבות לקנות במכולות - מאחר שאין להם מכונית פרטית לנסוע איתה לסניף של רשת הדיסקאונט מחוץ לעיר - וכך בפועל המדינה תורמת לייקור מוצרי המזון דווקא לשכבות הנחשלות.

ונקודה חמישית ואחרונה - מתן ההנחות נובע מניצול כוח שוק של הרשתות הגדולות כדי להגדיל את הרווח שלהן, וזאת על חשבון היצרנים (מאפיות, מחלבות) ועל חשבון הצרכן. הניצול הזה קורה במסגרת שוק מפוקח, שכל מטרתו הרי למנוע ניצול של כשל שוק לגביית רווח עודף על חשבון הצרכן, ושבמסגרת זו גם המרווח של רשתות השיווק אמור היה להיות מפוקח. היכן, לכל הרוחות, הפיקוח על רווחי רשתות השיווק?

המפקחים נזכרו 
את מי הם משרתים

התשובה היא שרק עתה, בעקבות המחאה הציבורית של 2011 ובעקבות דו"ח ועדת קדמי לבדיקת יוקר מחירי המזון בישראל, החלה המדינה לבדוק את המרווח של רשתות השיווק. הבדיקה עדיין לא הסתיימה, אבל כבר עתה החלה המדינה גם להכיר בטעותה בכך שהיא הכירה כל השנים בהנחות שניתנו לרשתות השיווק. המאפיות עדיין לא קיבלו תשובה מהמפקח, אבל יש סיכוי סביר כי בקשתן להכיר בהנחות תדחה באופן מלא או חלקי. המחלבות, שהגישו בקשה דומה השנה למשרד החקלאות, קיבלו כבר תשובה שההכרה בהנחות קטנה מ–4.4% ל–2.2%, וכי בהמשך יישקל ביטול ההכרה בהנחות כליל. זאת, בהמשך להחלטה מלפני שנתיים של ביטול ההכרה בהנחות שניתנו בתחום הדלק. טוב שהיתה מחאה ציבורית, כדי להזכיר למפקחים על המחיר את מי באמת הם אמורים לשרת.

תגובת המאפיות: הפיקוח נועד למנוע מצבים של רווח עודף, ואילו ביצור הלחם האחיד אין רווח רק הפסדים. מדובר בהנחה ממשית, כך שהמאפיות אינן מרוויחות את הכסף הזה, ובלי הנחה לא ניתן לשרוד בשוק. מאחר שמדובר במחיר מפוקח המאפיות לא יכולות לפצות את עצמן על הפסד ההנחה באמצעות העלאת מחיר הלחם. אי מתן הנחות יקטין את מספר הלחמים המיוצרים, וכך יעלה את מחירה של כל כיכר לחם.

תגובת משרד הכלכלה: המאפיות ביקשו להכיר בהנחות הניתנות על ידן, וסוגיה זו נמצאת בבחינה וטרם התקבלה החלטה בנושא. בשלב זה נראה כי אין קורולציה בין גובה ההנחה שאותה מקבל הקמעונאי להנחה המתגלגלת לצרכן. כמו כן, לא כל קמעונאי מקבל הנחה ולא כל הקמעונאים מקבלים הנחה שווה. גם נושא זה ייבחן על ידי ועדת המחירים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם