התבוסה של רשות המסים

רשות המסים חגגה היום את ניצחונה. בסוף השבוע עוד עמדה הגבייה מחוק הרווחים הכלואים על מיליארד שקל, ונראה היה כי היעד שהציבה לעצמה הרשות במסגרת החוק - 3 מיליארד שקל - אבוד. לאחר מסכת לחצים נחושה מצידה של רשות המסים, שילמו כל חברות היצוא הגדולות מס במסגרת החוק וסך הגבייה הגיע ל-4.4 מיליארד שקל - כמעט 50% יותר מהיעד.

רשות המסים לא הצליחה מזמן לעלות ב–50% על יעד גבייה שקבעה לעצמה, ולכן אין פלא שהתמוגגה מהצלחתה. רק שהטפיחה העצמית הזו על השכם נראית מובנת פחות כאשר חוזרים לנתונים היסודיים של חוק הרווחים הכלואים - חוק שנגע לרווחים לא מחולקים, ולכן לא ממוסים, בסכום של 122 מיליארד שקל.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

האוצר בוחן הקלה בגזירות: ביטול העלאת מס ההכנסה ומס החברות

מה עשה רבי מקונטיקט כשמצא 100 אלף דולר בשולחן יד שנייה?

• מבצע הרווחים הכלואים הצליח - השיטה נכשלה

על פי אומדן של מבקר המדינה, סך המס שאמור היה להיות משולם בגין רווחים אלה הוא 21 מיליארד שקל. על פי אומדנים מקצועיים אחרים, המס היה יכול להגיע ל–17 מיליארד שקל. בכל מקרה, גבייה של 4.4 מיליארד שקל מתוך פוטנציאל מס של 17–21 מיליארד שקל, כלומר גבייה של 20%–25% בלבד מהפוטנציאל, אינה סיבה לחגיגה. זה נראה יותר כמו כישלון צורב, שהלקחים בגינו עדיין לא הופנמו דיים.

חייבים לשוב ולקרוא את חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, בנוגע לעמדה המשפטית שגילתה רשות המסים כל השנים לגבי גביית מס מרווחים כלואים, ואת דו"ח מבקר המדינה שבדק את התנהלות רשות המסים בנוגע לחקיקת החוק, כדי להבין עד כמה זהו אירוע שהוא כמעט בבחינת "מלחמת יום הכיפורים" של הרשות. משמע, זהו מחדל מתמשך, ספק בשל רפיון ידיים וחוסר מקצועיות, שבמהלכו ביצעה רשות המסים כמעט כל טעות מקצועית אפשרית. הטעות האחרונה בשרשרת היתה חוק הרווחים הכלואים עצמו.

הטעות היסודית היתה, כמובן, חוק עידוד השקעות הון הישן - שאיפשר לחברות לבצע השקעות פטורות ממס, ובתנאי שהרווחים מאותן השקעות יושקעו חזרה בישראל. כל שימוש אחר באותם רווחים היה אמור להיות מוכרז כשימוש שמחייב תשלום מס - ובחוק נקבעו שלוש מדרגות מיסוי של 10%, 15% ו–20% לשם כך. החוק היה מסורבל ומסובך, כך שרק חברות גדולות ועשירות יכלו לפצח את המורכבות שלו ולנצל אותה - כלומר, חוק שהיטיב בבסיסו עם החברות הגדולות על חשבון החברות הקטנות. הוא נוסח בצורה כל כך רשלנית ולא מובנת, שהוא איפשר לחברות הגדולות, מצוידות במיטב חוות הדעת המשפטיות, לפרש אותו כרצונן.

לכאורה, החברות נמנעו מלעשות שימוש ברווחים (מכאן נולד המונח "רווחים כלואים") כדי להמנע מלשלם עליהם מס. בפועל, נעשה ברווחים הללו שימוש רב בלי ששולם מס בגינם. בין השאר, החברות השתמשו בכסף כדי להשקיע בחברות בנות בחו"ל, וטענו כי מאחר שההשקעות הללו תרמו לרווחי החברה בישראל - כמותן כהשקעה בישראל. טבע, שלדברי רשות המסים ביצעה השקעות של כ–21 מיליארד שקל מכספי רווחים כלואים בחברות בחו"ל, טענה בבית המשפט בדיוק את הטענה הזו.

הניסוח הרשלני של חוק עידוד השקעות הון הישן היה אם כל חטאת. נוספו לו בהמשך עוד שני חטאים קשים. האחד היה הרחבת החוק ב–2005, אז הוסרה המגבלה על היקף הרווחים הפטורים ממס. כך, חוק בעייתי צמח ונהפך לבעיה מאקרו־כלכלית, עם רווחים כלואים בסכום מפלצתי של 122 מיליארד שקל. החטא השני היה כשברשות המיסים החליטו לאמץ את הפרשנות של טבע ודומותיה לחוק, משמע שהשקעה בחברות בנות בחו"ל אינה מחייבת בתשלום מס. דו"ח מבקר המדינה מצטט דברים ברוח זו שאמר ב–2005 בוועדת הכספים של הכנסת מי שהיה ראש המחלקה המקצועית של רשות המסים אז.

מענין שאין חוות דעת רשמית של רשות המסים שתומכת בכך - כלומר, רשות המסים מעולם לא גיבשה עמדה מקצועית רשמית בשאלה אם השקעה בחברות בנות בחו"ל אכן פטורה ממס. אבל איכשהו, דעתו של אותו בכיר לשעבר מצאה לה אחיזה, ואיש ברשות המסים לא העז לחלוק עליה מאז 2005. זאת, עד לחקיקת חוק הרווחים הכלואים ב–2012, כאשר בפעם הראשונה נדרשה המדינה לבדיקה משפטית של התפישה המושרשת הזו.

חוות הדעת המשפטית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, קבעה כי זאת היתה תפישה שגויה מיסודה - וכי השקעה בחברות בנות בחו"ל מחויבת בתשלום מס. רק במקום שרשות המסים תקפוץ על חוות הדעת הזו, הנותנת לה בסיס משפטי לתבוע מס מרווחים כלואים בסכום מוערך של כ–40 מיליארד שקל (להערכת רשות המסים זהו הסכום, מתוך הרווחים הכלואים, שהושקע בחברות בנות בחו"ל), מבקר המדינה מספר כיצד מנהלי רשות המסים הסתערו על ליכט בדרישה שישנה את חוות הדעת שלו. בין השאר, הם העלו בפניו את הטיעון הנפלא, שמאחר שכל השנים הם ויתרו לחברות ולא גבו מס בגין הוצאת רווחים כלואים להשקעה בחברות בנות בחו"ל, אי אפשר פתאום לבוא ולשנות דעה.

ליכט נכנע ללחצי רשות המסים, וכך נולדה הטעות הטראגית האחרונה של חוק הרווחים הכלואים עצמו. החוק הניח כי המצב אבוד וכי לא ניתן לגבות מס מרווחים כלואים בסך 122 מיליארד שקל, ולכן עדיף לפתות את החברות עם הנחה של 60% מהמס שהן אמורות היו לשלם - טבע, למשל, שילמה 6% מס במקום 15% - ובלבד שיעשו טובה וישלמו קצת מסים. החברות הגדולות התלבטו לכאורה, וברגע האחרון עשו ג'סטה למדינה ושילמו מס. אלא שאפשר לחשוד כי זו לא היתה התלבטות ממשית, וכי בעצם מי שעשה טובה זאת בעיקר המדינה לחברות. זאת, מאחר שהחוק העניק את הנחת המס כמעט על כל הרווחים הכלואים - כולל רווחים כאלה שהיה ניתן, בגיבוי חוות הדעת המשפטית של ליכט, לתקוף אותם בבית המשפט. כולל רווחים שכבר הוצאו להן שומות, בהתאם לרוחו של ליכט, שחייבו בתשלום מס. כולל רווחים שכבר הוגשו לגביהן תביעות לבית המשפט.

טבע, למשל, נתבעה על ידי המדינה לשלם מסים עבור 2005–2007 בלבד בסכום של 3.4 מיליארד שקל. החשיפה המירבית שלה יכלה להגיע עד ל–5 מיליארד שקל (15% מס מרווחים כלואים של 33 מיליארד שקל). במסגרת ההטבה של חוק הרווחים הכלואים שילמה טבע למדינה 2 מיליארד שקל מס בלבד בגין אותם רווחים. כלומר, טבע גם חסכה לעצמה סיכון של תשלום מסים בהיקף של 1.4–3 מיליארד שקל, גם סגרה עם רשות המסים באותה הזדמנות ויכוחי מיסוי נוספים שהיו לה - וגם קנתה לעצמה מוניטין של מי שפועלת ל"השבת חובה לחברה".

נכון, אי אפשר להתכחש לכך שטבע, שהיתה בסיכון לשלם מסים בהיקף של 5 מיליארד שקל, חסכה לעצמה 1.4–3 מיליארד שקל - אבל באותה מידה גם המדינה היתה בסיכון להפסיד בתביעה מול טבע, ולא לראות גרוש מה–2 מיליארד שקל שטבע שילמה לבסוף. שני הצדדים, כלומר, עשו את ניהול הסיכונים שלהם. רק בעוד שטבע עשתה ניהול סיכונים מושכל, מדינת ישראל בעיקר ניגפה בהתמודדות מול סיכון כלשהו.

המדינה, בפשטות, לא ניסתה אפילו לבדוק את עמדת בית המשפט לגבי הטענה כי השקעה בחברה בת בחו"ל מחויבת במס - היא הרימה ידיים מראש, וסגרה את השומות והתביעות שהוגשו בנקודה הזו באמצעות פשרת חוק הרווחים הכלואים. ההתנהלות הרשלנית של המדינה לכל אורך הדרך נהפכה ברבות הזמן להתנהלות תבוסתנית - ששיחקה הישר לידי החברות החזקות ביותר במשק.

מדוע כך התגלגלו הדברים, ומה ניתן לעשות כדי לוודא שזה לא יקרה בפעם הבאה? ספק אם רשות המסים עשתה תהליך כזה של הפקת לקחים. היא עסוקה מדי בזחיחות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם