זרקור לפערים העדתיים המושתקים

האם ה"ערס" וה"פרחה", העבריין, הנבער, הפשוט, גס הרוח או החם והלבבי ירגישו שהם מחוברים?

מירב אלוש-לברון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב אלוש-לברון

בפרק הראשון של "השד העדתי" שואל אמנון לוי את אחד הנערים שאותם פגש בעיר פיתוח בדרום, "למה אתה לא רוצה להיות עורך דין או רופא?", והוא משיב לו: "זה לא שאני לא רוצה, זה פשוט רחוק ממני. רוב עורכי הדין אשכנזים. יש יותר פועלים ספרדים". לוי מספר לנערים שבממשלה החדשה יש שלושה שרים מזרחים בלבד, ונער אחר מקשיב ואומר: "זה מעיד על זה שפה באמת רואים שהאשכנזים הם כן יותר חכמים ויותר משכילים מהמזרחים". "הם יותר חכמים מכם?" מקשה לוי, "כן", הם אומרים, "הם חכמים, בלמידה הם יותר טובים, במקצועות אנחנו".

האוזן מקשיבה, העין דומעת ואני שואלת את עצמי: נו, מה יגידו הפעם? והאם אחרי העדות המצמררת הזו נישאר עם התגובות העלובות וקטנות הרוח: "זה היה פעם ואינו עוד", "מי שרוצה יכול", "כולנו הרי עם אחד".

כ–11 שנים לאחר שידורה בערוץ 2 של הסדרה התיעודית "רוח קדים - כרוניקה מרוקאית", עולים לפריים־טיים בערוץ 10 ארבעה פרקים דחוסים ומהירי קצב העוסקים באחד הקונפליקטים הקונטרוברסליים ביותר בחברה הישראלית - בין מזרחים־אשכנזים ובין הפריפריה המזרחית לגווניה למרכז הישראלי הדומיננטי. הפעם מבקש לוי להפנות זרקור לא רק לביטויו של הפער ולקיומה המתמשך של העוולה החברתית הצועקת לשמים וקולה של המדינה - מחריש. הוא מבקש להתמודד באופן ישיר עם ביטויי ההכחשה האיתנים של הפער.

אכן, לאחר עשרות שנים של מאבק מזרחי, הן על התודעה והן במתחמי הצדק והשוויון, התעצב הקונפליקט האתני בישראל על ציר נוסף שמשני צדיו מתקיימים שני מופעים תרבותיים מתחרים - ההגמוני האשכנזי, המבקש להשתיק את הטענה המזרחית, ומולו המופע המזרחי-הפוליטי, המבקש לאתגר את נרטיב ההכחשה, לחתור תחתיו וגם לחשוף את החולשות שלו. ההגמוניה משתיקה, מבטלת ומסמנת באופן שטחי את המזרחים כ"מקופחים מקצועיים". מנגד, המזרחים הביקורתיים מנכיחים בעקשנות ומשרטטים את גבולות הפצע ואת קווי המתאר שלו. התוצאה: הקונפליקט נלמד, נחקר ומסופר, אבל הוא גם מונצח, תקוע ופתרונותיו מתמהמהים.

בזמן שעבר מאז "רוח קדים", שנשאה נרטיב קולנועי מזרחי ביקורתי ורדיקלי, שודרו כמה תוכניות שהביאו לידי ביטוי סוגיות קונקרטיות של הקונפליקט. אבל הסדרה הזו שונה מהתוכניות האלה, כי היא יוצאת מתוך סיפור אישי של עיתונאי פופולרי המאפשר לנו להציץ פנימה לביתו הפרטי, להכיר את סודותיו ואת המהפך התודעתי שעבר. הווידוי הרגשי, הרפלקסיבי והמשפחתי מייצר אינטימיות עם הצופה, רוכש את אמונו ומתערב בתוך הביקורת המזרחית הפוליטית, מקנה לה תוקף ומוחשיות.

אמנון לוי. לטענתו המוסד איים על מרואייניםצילום: תומר אפלבאום

בנוסף, לא מדובר בתוכנית חד־פעמית. הצופים נחשפים באופן הדרגתי ומתמשך למסר המרכזי המבקש להפריך את תזת השד העדתי. במובן הזה, לסדרה יש הפוטנציאל להבנות בהמשכיות אצל הצופה "זיכרון" של הנרטיב המזרחי באמצעות נקודות מבט מגוונות על הפנים האמיתיות של הקונפליקט האתני הזה.

"הפנים האמיתיות" אינה דומה ל"רוח קדים". הנרטיב הטלוויזיוני שונה מזה הקולנועי, ומחויב לכללי השוק והסגנון של התרבות הפופולרית. אבל יצירה טלוויזיונית יכולה להיות חתרנית, להתריס ולבקר, ובוודאי לגעת ולעורר רגש. זה הזמן להקשיב לבני הנוער מהשכונות הדרומיות במרכז ומערי הפיתוח, להזדהות עם הסיפורים האישיים, לכעוס ולהתקומם על הנתונים שמתארים את הפער הבלתי נתפש בן 60 השנה, ואולי אף להשתכנע שהגיע העת לאוורר שדים, להלביש אותם בלבוש פחות מאיים ולהבין שעד שלא יימצאו הפתרונות החברתיים, התרבותיים והפוליטיים לקונפליקט - הוא לא ייגמר, ולא משנה כמה פעמים תצעקו לעברנו שאנחנו שדים.

אבל לסדרה הזו יש ממד נוסף של תיקון. בעיני, היא בראש ובראשונה מיועדת לקהל מזרחי שמגעיו עם מרכזי הכוח בחברה הישראלית מצומצמים או לא קיימים כלל. מי שמופיע לרוב על המסך בתפקיד הטוב, החכם, היפה, השנון, המורכב, המשכיל הם הרי האשכנזים. למזרחים שמור הדימוי של ה"ערס" וה"פרחה", העבריין, הנבער, הפשוט, גס הרוח או החם והלבבי. והנה, הם תכף יישבו בבית, ידליקו את הטלוויזיה ובזמן צפיית שיא הם ישמעו קול אחר, מוכר, ללא זיוף, קרוב באמת, וירגישו שהם מחוברים.

ד"ר אלוש-לברון היא מרצה לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת ת"א ופעילה חברתית

כתבות מומלצות

ליאור וייס. "אנשים לא יודעים עד כמה גדילה של עסק היא כואבת"

"אנשים אמרו לי - סיימת תואר בהצטיינות בטכניון וזה מה שאתה הולך לעשות?"

שירות נסיעה לפי קריאה של חברת ויה בניו יורק

חברות ההיי־טק שמפסידות מיליארדי דולרים מצאו דרך להישאר בחיים

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. ייתכן שזו הזדמנות עבורו לפעולות שיקררו את הביקושים לדירות

מחדל מחירי הדיור: כך התייקרה דירה ממוצעת ב-280 אלף שקל בשנה

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים