העשירים משלמים מחיר, אבל לא מספיק

סיסמת הקרב של המחאה המחודשת נגד התוכנית הכלכלית של 2013 - 2014 היא שכל הנטל נופל על כתפי מעמד הביניים. כלומר, העשירים משלמים מעט, המעמד הבינוני משלם יותר, והעניים משלמים הכי הרבה.

הזנב של הסיסמה הזו הוא מדויק לחלוטין. חוק ההסדרים הנוכחי מנחית את אחת המכות הקשות ביותר אי פעם על עניי ישראל. ללא ספק, המכה הקשה ביותר מאז תקציב הגזירות האכזרי של 2003 , שנועד להציל את מדינת ישראל מציפורני המשבר הפיננסי.

לכתבות נוספות ב-TheMarker:

גזירות האוצר שיבוטלו ברגע האחרון

כמה תרוויח המדינה ממס ירושה?

אז כן היום זה נעשה גם מחוסר ברירה, אין ברירה אלא לקצץ, וגם מתוך אידיאולגיה. ב-2003 האידיאולוגיה היתה ללחוץ על העניים שאינם עובדים, בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות, לצאת לעבוד.

ב-2013 האידיאולוגיה נשארה כמעט כשהיתה, רק שהפעם היא צעדה עוד צעד קדימה - לאלץ את החרדים (ובמידה פחותה גם את הנשים הערביות) ללמוד, לשרת בצבא ולעבוד.

לזכותו של תקציב 2013 ־ 2014 יאמר שהוא לפחות ישיר מאוד לגבי האידיאולוגיה הזו, אולי כי זו היתה סיסמת הבחירות של יש עתיד ושל העומד בראשה, יאיר לפיד. לפיד כיוון את חיציו נגד החרדים, והוא אכן מקיים.

לעומת זאת, בכל הקשור למעמד הביניים ולעשירים האידיאולוגיה היא הפוכה. לפיד כיוון לעזור למעמד הביניים, והרושם שנוצר הוא שהצעת התקציב עושה את ההפך מכך. משמע, לוקחת ממעמד הביניים הרבה יותר ממה שהיא לוקחת מהעשירים.

העשירון העליון מאבד את ההטבה בפנסיה אז קודם כל כדאי להפריך חלק מהתפישה השגויה הזו. גם העשירים משלמים בתקציב מחיר יקר. כך, העלאת מס הכנסה בשיעור של 1.5% הביאה את מדרגת המס העליונה בישראל ל־51.5%.

בכך נפרץ המחסום הפסיכולוגי, שנקבע בסוף שנות ה-80', של "מחצית ממונו של אדם בידו". לא רק, אלא שמדרגת מס עליונה של 51.5% מעמידה את ישראל בפסגת המדינות הגובות מס הכנסה גבוה. פרט לצרפת, שהטילה מס עושר של 70% ועוד צריך להמתין ולראות אם המס הזה מחזיק מעמד, מס ההכנסה הגבוה ביותר מוטל בסקנדינוויה והוא עומד על 56%.

ישראל, כפי שניתן להבחין, כבר נמצאת קרוב מאוד למדרגה הזו. מס עושר נוסף, שמטיל התקציב, הוא מס שבח על משקיעים בדירות - כל מי שמחזיק יותר מדירה אחת. מעתה, משקיע כזה יצטרך לשלם מס מלא על הרווח ממכירת הדירה (25% מהרווח), וזאת לעומת כל אזרח המחזיק רק דירה אחת (דירת מגורים) וימשיך להיות פטור ממס.

בנוסף צריך להזכיר כי מס חברות עלה ב-1%, וכי ההטבות בחוק עידוד השקעות הון הוגבלו במעט. מס רווח הון אומנם לא הועלה, אבל זאת לאחר שהוא כבר עלה ב-5% לפני שנה. בנוסף הוכנסו לתקציב סעיפים הנוגעים למלחמה בהון השחור ובתכנוני מס, שעלולים אף הם לפגוע במעמד הגבוה.

רק שכל אלה מתגמדים מול ההפתעה המרעישה באמת בהצעת התקציב - הצמצום של הפטור ממס על החיסכון הפנסיוני. בעוד שכל תשומת הלב מוקדה במאבק על ביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות, שלף האוצר הצעה מרחיקת לכת של הגבלת תקרת השכר המזכה בהטבות מס לצורך פנסיה ל-15 אלף שקל.

זה אומר שהעשירון העליון, שהתקרה הקודמת שלו היתה 35 אלף שקל, איבד את מרבית הטבת החיסכון הפנסיוני שלו. מעשית, מדובר בייקור משמעותי של מס הכנסה המוטל על העשירון העליון. העשירים, כלומר, משלמים מחיר גבוה במסגרת קיצוצי התקציב.

לפחות מבחינת השמחה לאידם של העשירים, אין למעמד הביניים סיבות להתלונן. העשירים חטפו כהוגן. מה, אם כך, מזין את תחושת האכזבה הקשה של מעמד הביניים? ככל הנראה האכזבה נוצרה מכך שהנטל שנשאר למעמד הביניים לשאת בו הוא נטל כבד, בין השאר כי העשירים שילמו ביוקר ובכל זאת לא שילמו מספיק, ובעיקר בגלל שיותר מדי גורמים חזקים בחברה הישראלית לא שילמו כמעט מחיר כלל, ובכך הותירו את המעמסה לכתפיו הצרות של מעמד הביניים.

מחלקם של העשירים נפקד הדיון על מס ירושה. מס הירושה הוא מס חשוב וצודק מאוד, אבל גם מס מסוכן מאוד. ראוי לשקול אותו בכובד ראש ובזהירות בטרם מתקבלת החלטה, אבל הדיון לגביו חייב להיערך.

כך, גם לגבי הדרישה לבטל את חוק עידוד השקעות הון: החוק הזה הוא יקר מאוד אבל גם ההשלכות שלו על התעסוקה בישראל הן חשובות מאוד. מאחר שרק לפני שנתיים שונה החוק, בעקבות המלצה של ועדה בראשות מנכ"ל האוצר חיים שני, אין זה ראוי לערוך שינוי נוסף בחוק לפני שהוא נבחן שוב לעומק.

בקיצור, באוצר לא יוכלו להימלט מהקמתה של ועדה חדשה, שתצטרך לבדוק שוב עד כמה חוק עידוד השקעות הון הוא נחוץ ומה המחיר שראוי לשלם בגינו.

הבעיה העיקרית עם חלוקת הנטל של התקציב היא ההתחמקות מהתמודדות עם מוקדי כוח חזקים, ששואבים לעצמם הטבות של מיליארדי שקלים ופוגעים ביעילות המשקית. תקציב הביטחון הוא מוקד כוח עיקרי כזה.

ההסתדרות והעובדים במגזר הציבורי הם מוקד כוח נוסף. כוחם של שני אלה הביא לכך שהטבות מס על קרנות ההשתלמות לא נפגעו כלל – אף שהטבות המס לחיסכון הפנסיוני קוצצו חדות. יותר גרוע, הפנסיה התקציבית לא קוצצה כלל, ואפילו לא עשו את המאמץ המינימלי של להשוות את הפרשות העובדים בפנסיה התקציבית להפרשות של עובדים שחוסכים דרך פנסיה צוברת (פנסיה רגילה).

הגרוע מכל, התוכנית הכלכלית לא דנה כלל ברפורמות הנוגעות למגזר הציבורי. אין חשמל. אין נמלים. אין שינוי בהסכמים הקיבוציים ובתרבות הניהול של המגזר הציבורי. אז במשרד האוצר אומנם מתגוננים שחוק ההסדרים אינו האכסנייה המתאימה למהלכים כאלה, וכי הדיון הדמוקרטי וגם פרק הזמן הקצר עד לפרסום התקציב, מחייבים כי הרפורמות האלה יובאו לאישור הכנסת בנפרד.אם זה המצב, הרי שמעמד הביניים יכול להסיר דאגה מלבו.

מצד שני, קיימת האפשרות שהיעדרן של הרפורמות המבניות במגזר הציבורי מהחוק נובעת מכך ששר האוצר, לפיד, לא רוצה להתעמת עם ראש הממשלה (כנציג מערכת הביטחון) ועם ההסתדרות. אם זה המצב, אז יש אכן סיבה לדאגה.