חייבים לקצץ בתקציב הביטחון

מי יוביל את הקיצוץ - ביבי מהסוויטה בשנחאי, בוגי מהבלאק-הוק לאילת או לפיד הצונח?

רותם שטרקמן
רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רותם שטרקמן
רותם שטרקמן

כמה אירוניה קופלה לתוך מסיבת העיתונאים החפוזה שאירגן שלשום שר האוצר - בכירי משרדו שמעו עליה מעיתונאים בטלפון - שנועדה לכבוש את הכותרות של חדשות שמונה בערוצי הטלוויזיה כאשר התבררו ללפיד ממדי הזעם בציבור. זעם על פגיעה קשה בכיס לכל הרוכב, קיטון בהכנסות, גידול בהוצאות וכרסום בחסכון הפנסיוני. ולפיד שבין היתר נבחר על ידי חצי מיליון מצביעים בגלל כל הרע שמייצג יו"ר ההסתדרות עופר עיני - הכוח של הוועדים הגדולים, הזכויות העודפות, המקורביזם, הנפוטיזם והחיבור לטייקונים - עומד איתו כתף אל כתף והשניים מחמיאים איש לרעהו. עיני, שסידר לחלק מ-700 אלף חברי ההסתדרות תקציב נוח יחסית על חשבון שאר 3 המיליון העובדים במשק, קיבל על עצמו בשמחה את המשימה ואפילו המשיך לספק את הסחורה למחרת בראיונות בתכניות הבוקר של הרדיו.

ברור שלא זה סוג התמיכה שזקוק לה היום לפיד, אלא שבכלכלה, לפיד כבר למד כנראה, אתה נאלץ לבחור בחלופה הכי טובה האפשרית. ועיני היה היחידי שהטלפון שלו היה זמין אחרי שכל האחרים התאדו והשאירו את שר האוצר הטרי להישחק לבדו. שני המבוגרים האחראים שלנו אמנם מלמלו משהו באיחור של יומיים - הנגיד סטנלי פישר שיגר במייל הודעת תמיכה לא מתלהבת והנשיא שמעון פרס אמר שבהתחלה יהיה קשה אבל שזה יעבור. ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא כבר בתחילת השבוע למסע כלכלי קיסרי לסין, ואילו נפתלי בנט, יו"ר המפלגה השלישית בקואליציה ומי שמתפקד כשר הכלכלי הבכיר שאחרי לפיד, פשוט נרדם.

ייתכן שבנט קצת כעס על משפחת נתניהו שהשאירה אותו כאן במסגרת העונש שהוא עדיין מרצה. כותרות בנט דווקא עשה השבוע, כשהמליץ לבעלי עסקים קטנים לעבור לדמשק, בה לדבריו הבירוקרטיה יעילה יותר. ייתכן שהוא התכוון לעסקי קבורה שגם בתעריפיה טיפל התקציב החדש (עמוד 182, חיסכון של 45 מיליון שקל לביטוח לאומי). אתמול פתאום התעורר בנט גם בענייני התקציב ושיגר לעוקביו בטוויטר הודעת תמיכה בלפיד ובתדמיתו הקורסת: "לא בערך. לא ליד. אני מגבה את יאיר לפיד", כתב. איפה היה האח האובד בשלושת הימים שבהם חטף האדם העובד?

אין ספק, לפיד מתפקד על האדמה החרוכה שהשאיר לו נתניהו. ובכל זאת היה ניתן לצפות לתקציב הרבה יותר צודק, שמשתף יותר את החזקים בנשיאה בנטל, ושנותן הרבה יותר תקווה וחזון. מנתניהו אפשר היה לדרוש לת לו גב חזק בהרבה גם מסין הרחוקה. אבל לשניהם עדיין יש הזדמנות לתקן, גם במהלך החקיקה וגם ביום ראשון כשהקבינט ידון בקיצוץ בתקציב הביטחון.

חיילי צה"ל בתרגיל ברמת הגולןצילום: גיל כהן־מגן

בתקציב שפורסם ביום שלישי הוקדש עמוד אחד בלבד לתקציב הביטחון, הרבה פחות מהמקום שבו תוארו הגזרות על הנזקקים לטיפול רפואי למשל, וגם הוא היה ריק. האוצר דורש קיצוץ של 4 מיליארד שקל ומערכת הבטחון רוצה תוספת של 4 מיליארד. ההפצצה בסוריה כבר הביאה בכירים בממשלה לדבר על כך "שיתכן שיצטרך להיות שינוי בחשיבה על הקיצוץ". אם נתניהו רוצה לסייע ללפיד ולעצמו לפתור את הבור התקציבי וגם להתקרב קצת יותר לצדק חברתי הוא חייב להטיל את מלוא כובד משקלו על קיצוץ נרחב. משר הביטחון שטס על חשבון המדינה במסוק הבלאק-הוק לחתונת בתו, הרי אין מה לצפות לרגישות למצוקות.

אבל אין כמו המיני-זובור שהעביר את לפיד נתניהו. זה מזכיר במשהו את מה שעשה יצחק רבין כששהה בסין ב-94' ואנשי עסקים שיכנעו אותו לבטל את המס על הבורסה, מה שפגע קשות בבייגה שוחט שר האוצר שלו. בשלישי בערב נפתחו מהדורות החדשות בטלוויזיה בגמגום של נתניהו ש"רק כשיחזור לישראל ידבר על התקציב". וזה לא שהוא שתק בסין. הוא למשל "בירך את ירושלים ביום חגה", והתפייט על הסינים ש"הגנו על עצמם וביצרו את עצמם עם החומה הגדולה, ושגם אנחנו נמשיך לבצר את עצמנו בגבול הדרום, ברמת הגולן ובכל החזיתות".

בכלל על בטחון ואיראן נתניהו דיבר לא מעט. הוא אפילו הוציא הודעה על כך שהתראיין לעיתון סיני גדול וענה על שאלות. מחיאות כפיים. פשוט בענייני התקציב הוא העדיף לסכור את פיו ולתת ללפיד להסתבך. אלא שברביעי בבוקר, כשבלשכתו קראו את הכותרות בעיתונים בישראל והבינו את גודל הצרה, זומנו הכתבים שהתלוו לפמליה לשמוע את נתניהו אומר בקולו שהוא "נותן גיבוי מלא לשר האוצר". בישראל מסתובבים כמה מאמני כדורגל שיכולים לספר ללפיד כמה זמן מחזיק מעמד גיבוי שכזה.

אין ספק, היה זה השבוע הקשה ביותר של לפיד מאז נכנס לפוליטיקה. אפשר להניח שהוא היה מעדיף לחזור לרגע לתפקידו הישן, אפילו אם זה אומר להגיש את "שישי החדש" בערוץ 10, תוך שהוא מדווח על טקסי החג בבתי הספר כשברקע מתנגן "סלינו על כתפינו", ועל ההפגנות שצפויות מחר - שנתיים בדיוק מאז שהחלה בשבועות 2011 מחאת הקוטג'.במקום זה הוא נאלץ לתת ראיונות סימולטניים מתגוננים לשלושת הערוצים ולאיים על המפגינים שהם בעצם מפגינים נגד עצמם. הוא אף הראה ניתוק אופנתי כשהזהיר "מחירי הדירות שלכם יפלו לחצי", כאילו למפגינים האלו יש דירות.

בחודש שלפני הבחירות זינקה התמיכה הציבורית בלפיד ואיתה גם הלוחמנות בנאומיו "יטילו עליכם מסים, יעלו לכם את המחירים, הם זו הפוליטיקה הישנה ואנחנו החדשה". התמיכה בו התחזקה גם לאחר הבחירות, בעיקר אחרי שהוכיח בגרות, סבלנות ועמד על שלו במגעים להקמת הממשלה. גם לאחר שמונה לשר אוצר נראה היה שלפיד הולך וצובר כוח. באמצע אפריל הוא נהפך לאיש החזק, המשפיע והאהוד במדינה עם תחזית ל-30 מנדטים. לפיד אפילו העיף בבעיטה קלילה את ראש הממשלה מדירוג המשפיעים של טיים, המגזין שהמליך בשנה שעברה בכתבת שער את נתניהו לקינג ביבי שלושה שבועות חלפו מאז, קינג ביבי מבלה בסין ולפיד נאלץ להופיע יחד עם עיני במסיבת העיתונאים הראשונה שלו קצת חיוור וחלש, אולי מחוסר שעות שינה, בדיוק ביום בו מבקר המדינה חושף חגיגת נסיעות לחו"ל של בכירי נמל אשדוד.

לפיד של מערכת הבחירות לא היה נותן לסחורה כזאת עסיסית להישמט מידיו, אבל ללפיד של היום פשוט אין את הפריבילגיה לעסוק בכך. פוליטיקה חדשה היתה רק סיסמה מסתבר. גם ההסכם שהוצג שם היא שולי יחסית שכן הוא דוחה בסך הכל הוצאה של קצת יותר ממיליארד שקל כאשר הציבור מחכה לתשובות לשאלות הרבה יותר בוערות. אלא שללפיד אין תשובות כאלו בשלב זה. להיפך. הוא אחראי לכל השאלות.

לפיד שהצליח כל כך פוליטית בזכות אהבת הקהל, איבד השבוע את כל העוצמה הזאת בבת אחת והוא יכול כמו חברו הטוב אהוד אולמרט להכריז על עצמו כשר אוצר לא פופולארי. אפשר להבין את התרסקות התמיכה הציבורית בלפיד. נכון, כל הפוליטיקאים נוהגים אחרת ממה שהבטיחו אבל אצל לפיד זה היה בגדול ומהר והכל פשוט הפוך. כל ההבטחות וכל התקוות התנפצו בבת אחת. בצדק ציטטו השבוע כלי התקשורת את נאומיו של לפיד לפני הבחירות על הטייקונים, המחוברים, הועדים, ההתנחלויות, מעמד הביניים והאנשים העובדים. לשום דבר מכל אלו אין תשובה של ממש בתקציב החדש. אפילו לא בתוכניות עתידיות ובחזון. תקציב איננו רק קובצי אקסל זוהי התכנית הכלכלית של הממשלה שמצביעה על סדרי העדיפויות והאני מאמין שלה. בתקציב של לפיד אין בשורה והוא לא מטפל בבעיות הקשות. כל הפתרונות שלו נוסו כבר בעבר.

כשפרש לפיד מערוץ 2 ופנה לפוליטיקה הוא הקדיש את הטור הראשון והחגיגי שלו ב"שבעה ימים" להסברים: הסטיקר הראשון שהמציא היה "איפה הכסף" שכן "כל הדיון על עתידה המורכב של ישראל נמצא בין שתי המילים האלו". מדוע, שאל לפיד, "דווקא המעמד היצרני משלם המסים, ממלא החובות, עושה המילואים, המחזיק על גבו את כל המדינה, אינו רואה את הכסף? "זה הכסף שלנו והגיע הזמן שישקיעו אותו בנו. הכסף נמצא בידיהם של טייקונים חסרי בושה (וחסרי אחריות) שמשחקים עם כספי הפנסיה שלנו, משחק מסוכן והרסני שצריך לעצור, הוא נמצא במנגנונים ממשלתיים מנופחים ובזבזניים, שאינם טורחים לתת לנו שירות נורמלי, והוא נמצא בלא מעט התנחלויות מרוחקות שנראות כמו שווייץ, שאליהן מובילים כבישים טובים יותר מאשר בשווייץ".

הוא כתב שלכל אחת מהקבוצות האלה יש את המפלגה שלה, שדואגת לזה שהסחטנות תימשך והאשים את הפוליטיקאים שהובילו אותנו למצב הנוכחי בעוד שהמעמד הבינוני המממן את החגיגה הולך ונשחק. הוא הבטיח להילחם: "כל מה שצריך זה מפלגה שתגיד 'זה הדבר הכי חשוב מבחינתי ולא כדאי לכם להתעסק איתי'. מה שצריך זה מישהו שיבוא לכל משא ומתן עם סכין בין השיניים ויסביר שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא שמעמד הביניים הישראלי יקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה שלו".

אחד הטיעונים של לפיד היה שבישראל "לקחו את הכסף של אלו שושתקים ונתנו אותו לאלו שיודעים לצעוק". אלא שהשבוע הוכיל לפיד שהוא בדיוק כמו אלו שהוא יצא נגדם. גם הוא נתן את הכסף לחזקים שיודעים לצעוק: עיני שסידר ותרות גדולות על שביתה ושר התחבורה ישראל כץ שהצליח למנוע, אולי בצדק, ביטול פרוייקטי תשתית. כל מי שישב בשקט חטף ויותר מכולם חטפו שרי יש עתיד, שר החינוך שי פירון שרת הבריאות יעל גרמן ושר הרווחה מאיר כהן. כהן הוא האיש המגזרים החלשים תלו בו את התקווה הגדולה ביותר שלהם והוא אכזב.

ממש כמו שזה היה שבוע נוראי ללפיד היה זה שבוע חגיגי לנתניהו ולא רק בגלל פינוקי הסוויטה הנשיאותית בה שהה בשנחאי יחד עם אשתו ובניו. לו תקציב כזה היה מוגש כשלפיד שר חוץ, הוא היה יוצא יחד עם שלושת השרים החברתיים של יש עתיד לקרב תקשורתי עצום. הם היו מגייסים את הציבור והתקשורת ופייסבוק והכל היה משתנה, או שהממשלה היתה נופלת. כך או כך לפיד היה מתחזק ובבחירות הבאות מגדיל את כוחו. כיום מושתקים חברי הכנסת והשרים של יש עתיד מלמעלה.

בימים כאלו אנחנו שומעים מהצד של האוצר את הקלישאות המוכרות: "גם את רומא לא בנו ביום אחד", "צריך לתת לו ימי חסד". גם לפיד ניסה לקבל הנחה: "אני רק חודש וחצי בתפקיד, לא יכולתי להספיק לתקן את כל הבעיות של המשק בישראל לדורותיו". אבל זוהי הצגה מעוותת של הדברים. התקציב מפרט את התוכניות לשנה וחצי קדימה ואף ליותר. ואם בתוכניות אין אופק מה יעזרו ימי החסד? לפיד בעצמו אמר שלמאה הימים הראשונים שלו בתפקיד חשיבות עצומה. 50 הוא כבר בזבז, האם אפשר לקוות שהחמישים הבאים יהיו טובים יותר? "במשמרת שלי", אמר לפיד אתמול "לא יקרה מה שקרה ביוון", אבל הציבור מצפה להרבה יותר מחייל שמחכה להשלים את המשמרת שלו. זה גם ההבדל העצום בין המלים "משמרת" למלים "יש עתיד" ו"באנו לשנות", סיסמת הבחירות של יש עתיד. עוד שנתיים יהיה יותר טוב אומר לפיד אבל למה שיאמינו להבטחות לעוד שנתיים כשאחרי חודשיים הוא כבר לא עומד במה שהבטיח?

"למה אני רץ", שאל לפיד במדור ההוא בשבעה ימים, וענה: "היה לי הכל כולל השפעה וכסף, והחלטתי לוותר על כל זה בשביל משהו שאני מאמין בו. כמה מחברי הטובים ביותר חושבים שזה מעשה משוגע. יכול להיות שהם צודקים. אבל כשאתם שולחים מישהו לבדוק איפה הכסף שלכם אתם לא מעדיפים שהוא יהיה מישהו שאין שום דרך ללחוץ עליו מפני שהוא כבר ויתר פעם על הכל?".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

כתבות מומלצות

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד

קייל דייויס, ממייסדי 3AC

שני החברים מהתיכון היו על גג העולם. היום הם חייבים 2.8 מיליארד דולר