מה אפשר ללמוד מתוצאות המיצ"ב

ההשוואה צריכה להיות לא בין בתי ספר, אלא לאורך השנים של הישגי בית הספר

אלי הורביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אלי הורביץ

בשם ערך השקיפות, קבע בג"ץ שהישגי בתי הספר יפורסמו ברבים, והרוחות בזירת החינוך סוערות. למגינת לבם של אנשי מקצוע שהתריעו על סכנות הטמונות בכך שהציבור יידע, בית המשפט הקשיב, שקל, בחן ופסק בניגוד לדעתם של המומחים.

המתנגדים טענו שתיגרם תחרות פרועה, תתגלע שחיתות, הורים יעברו דירה, תלמידים יעברו בית ספר והפערים יעמיקו ויתרחבו. אבל בית המשפט סבר שהמומחים שוגים בהערכותיהם ואף לא קיבל את עצם ההתנגדות. השופטים ראו בשמירה על חיסיון הנתונים פגיעה בזכויות האזרח וסתירה לדמוקרטיה. השופט אליעזר ריבלין ציטט בפסק הדין את דבריו האלמותיים של השופט לנדוי: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב".

כעת, משנקבעה הלכה משפטית חשובה והנתונים חשופים, מה הרווחנו אנחנו האזרחים? ראשית, הורים יכולים לאתר את בית הספר של ילדיהם ולקבל את תוצאות מבחני המיצ"ב שנערכים בכיתות ב', ה' ו-ח'. במיצ"ב נבחן בית הספר מזוויות שונות - לצד ההישגים במתמטיקה, מדעים ושפות, נבדקים היחסים בין מורים לתלמידים, מידת שביעות הרצון שלהם, רמת האלימות ועוד.

הורה שמצליח לקרוא את כל עשרות העמודים, הטבלאות והגרפים, יכול כעת לקבל תמונת מצב מקיפה ומפורטת. אבל משהו הולך לאיבוד בתוך שלל המידע. מה לכל הרוחות הנתונים האלה מלמדים אותנו? האם הם באמת מגלים עד כמה בית הספר הוא טוב? משרד החינוך אמנם פירסם את הנתונים הגולמיים המלאים, אך הותיר בידינו, האזרחים, לפרש את משמעותם.

הדרך הטבעית ביותר לטעון נתונים במשמעות היא באמצעות השוואה. מקומונים יעילים כבר הזדרזו ואספו את נתוני בתי הספר בעירם ופרסמו טבלאות המשוות ביניהם. כך הורים יכולים לדעת אם בית הספר של ילדיהם טוב באופן יחסי מול בתי ספר שכנים. כפי שחשש משרד החינוך והזהירו המומחים, ההורים יוכלו (אם יותר להם) לשקול מחדש לאיזה בית ספר לרשום את ילדיהם.

אלא שיש השוואה חשובה יותר מהשוואה בין בתי ספר, והיא ההשוואה לאורך השנים של הישגי בית הספר. עם כל הסייגים, למיצ"ב יש יתרון גדול - זהו מבחן מכויל (בשונה ממבחני הבגרות), כלומר רמת הקושי שבו נשמרת וניתן להשוות מגמות על ציר הזמן. לכן, אולי כדאי למשרד החינוך לשקול לציין בדו"חות על בתי הספר גם את מגמת השיפור שלהם.

כשבוחנים כעת את תמונת המצב של בית ספר שהישגיו גבוהים, קשה לדעת אם הוא באמת איכותי או שרק נתוני הפתיחה שלו טובים. למשל, כשבית ספר מקבל לשורותיו רק תלמידים מצטיינים והם מצליחים במבחן, זו חוכמה קטנה ואין הדבר מעיד על טיבו של בית הספר. אבל כשבית ספר אינו ממיין תלמידים ובכל זאת מצליח לשפר את הישגיו באופן עקבי לאורך שנים, זה כבר מעיד על איכות.

חוקרים ועיתונאים שיקבלו סיוע מאנשי משרד החינוך יוכלו לזהות בתי ספר שכנגד כל הסיכויים מצליחים לקדם את הישגי התלמידים בהתמדה. אלה הם בתי ספר באמת טובים ואת סוד ההצלחה שלהם צריך יהיה ללמוד ולשכפל. אני מוכן להמר שבתי הספר המעולים האלה יימצאו גם בפריפריה וגם במרכז, ויהיו בהם חילונים, דתיים וערבים כאחד, כי למצוינות חינוכית אמיתית אין גבול.

הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר הוועד המנהל של תנועת הכל חינוך

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

גיף הסכם ממון

"לחתום על הסכם ממון היה הדבר הכי רומנטי שעשיתי. בזכותו קניתי לעצמי דירה"

ניר קורצ'ק, סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה

הסמנכ"ל, האח הדירקטור והסטארט־אפ: העסקה המוזרה של פלייטיקה

נוריאל רוביני

חשבתם שיהיה רע? רוביני חוזה נפילה של 40% במניות ומיתון נוראי

בית חולים רמב"ם

המחקר שחושף: אלה התחומים היוקרתיים ברפואה — ולמי יש סיכוי להתברג אליהם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ראשי המפלגות

לא רק הדר מוכתר: אילו ראשי מפלגות מסתירים את הדירות שבבעלותם?

טל גרנות־גולדשטיין. העבודה היברידית, ושעות העבודה משתנות

זכותה של גרנות־גולדשטיין לסמס לעובדים ב-6:00. זכותם לא לענות