"אם הייתי עובד צווארון לבן עם רכב צמוד ונסיעות לחו"ל, הייתי עובד עד שחברת קדישא יקחו אותי"

הטוקבקים הנבחרים של השבוע באתר TheMarker

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איש עם עניבה
צילום: Chris J Ratcliffe / Bloomberg

■ תגובה לכתבה של נתנאל גאמס, שלטון שומרי הטף: "אני נאלצת לשחד בייביסיטריות כדי שיבואו לעבוד אצלי"

>> עובד היי-טק עם ילדים בעצמו

מצטער, אבל אנחנו אמורים לרחם עלייהם בכתבה? המטפלת/בייביסיטר דורשת במקום 40 או 45 לשעה, 50 רחמנא ליצלן, 55 שקל לשעה? סוף סוף יש ביקוש ואת כמובן תיקחי את הטוב ביותר לילדים שלך ולא תתפשרי על מישהי שלא נראית לך, אפילו אם היא תיגבה 30 או 35 שקל לשעה? אז על מה הסיפור בדיוק? את בסטארט-אפ שלך לא מרוויחה לפחות כפול ממנה? אם יבוא סטארט-אפ אחר ויציע לך כפול, את לא תידרשי שיעלו לך את השכר או שתעזבי אליו? רק למטפלות לא מגיע להרוויח? הן לא עושות עבודה שנחשבת לחשובה ומועילה? "המדינה הפקירה"? האם המדינה ביקשה והתחננה אלייך להביא ילדים לעולם או שזה היה מרצונך החופשי? ולפני שתתנפלו עליי, אני מפרנס יחיד ומתחלק כמעט שווה בשווה עם אשתי בטיפול בילדים (משלים עבודה בלילה עד השעות הקטנות).

תגובה לכתבה של הדר חורש, רק בעיר אחת בישראל שוכרי הדירות הרוויחו: בדקו מה קרה למחירים בעיר שלכם

>> זיזו

אבא שלי עבד כמו 3 אנשים וכל כמה שנים קנה עוד דירה. אמא שלי צנועה לא ישבה בקפה לא קנתה 10 זוגות נעליים ולא שמלות ערב. אני, אחי ואחותי גדלנו בספרטניות, היינו צריכים להרוויח את כספנו. עכשיו ההורים השאירו דירות ב-12 מיליון שקל, אז אני צריך להתחלק עם ההיא שההורים שלה, רק אכלו ושתו כל היום?

■ תגובה לכתבה של הדר חורש, קרית אונו וגבעת שמואל נגד רמת גן: מעכבת את הקמת כביש רפאל איתן

>> שילמו חצי מחיר על דירה ורוצים שרמת גנים יממנו

תושבי קרית אונו וגבעת שמואל שילמו על הדירה שלהם חצי ממחיר דירה ברמת גן באותו גודל. הסיבה היא שהם גרים בחור, ורק להגיע לעבודה לוקח להם שעה. כעת הם רוצים להעביר רכבת על הבית של תושב רמת גן, ששילם הון רק בשביל להיות קרוב לעבודה. בתכלס הם רוצים כעת שתושבי רמת גן ישלמו את המחיר של הגעה מהירה שלהם לתל אביב.

■ תגובות לכתבה של נתי טוקר, שירות התעסוקה: "הביטוח הלאומי נכשל"; הביטוח הלאומי: "אין לכם זכות קיום"

>> רפאלה

התנהלות ביטוח לאומי היא פשוט בדיחה. אני 4 חודשים אחרי לידה ועדיין לא קיבלתי דמי לידה. במקום זה, כל חודש הם רוצים להכניס לי דמי אבטלה. ואני צריכה להתקשר ולבקש מהם שלא יכניסו את הדמי אבטלה כדי שלא אכנס לחוב.. התנהלות הזויה.

>> דני

ביטוח לאומי שילם לי מקדמה לפני פסח של 2,000 שקל, כי יצאתי לחל"ת כשכיר, אבל אני עצמאי... אז הוא החליט שאני צריך להחזיר את החוב, והחזרתי בכוח, כי קיזזו מקצבת הילדים בלי ליידע אותי בכלל.

>> אזרחית

שירות התעסוקה הוא שם שגוי לפעילות המוסד המאובן - הוא עוסק באבטלה. יכלו להשקיע בהדרכות מקצועיות, הסבות מקצוע, התאמה למקצועות העתיד, תהליכים של מימון חונכות, OJT, מנטורינג, אימון תעסוקתי ועוד. תחת זאת מתכתשים עם ביטוח לאומי על פרוצדורה בירוקרטית מיושנת. איפה האזרח שנפגע??

■ תגובות לכתבה של טלי חרותי-סובר, רוצים להיות מאושרים? ייתכן שכדאי לכם לא לצאת לפנסיה

>> אבנר לוי

אני אם הייתי עובד צווארון לבן עם רכב צמוד, מזכירה, נסיעות לחו"ל על חשבון החברה, בטח שהייתי עובד עד אשר חברת קדישא היו באים לקחת אותי. יש כאלה הרבה שעברו את גיל הפנסיה ולא מוכנים לצאת לגמלאות, הבעיה שהם גם לוקחים מקומות עבודה של צעירים שלמדו במוסדות להשכלה, או כאלה שאחרי שירות צבאי. אבל לא כולם מגיעים לעבודה עם חליפה ורכב ומזכירה, רוב האנשים עובדים קשה בתעשייה, במפעלים, בעבודות בחוץ תחת השמש, בקיצור יש ויש לא הכל ניתן לבצע.

"רוב האנשים עובדים קשה עד הפנסיה"צילום: VALERY HACHE / AFP

>> ציני

בקיבוצים, הזקנים המשיכו לעבוד כמעט עד מותם, כאשר ברוב הקיבוצים יצרו במיוחד מקומות עבודה שמתאימים לזקנים (רוב ה"ענפים" האלה היו הפסדיים או לפחות כמעט שלא רווחיים). העבודה הזאת נתנה לזקנים משמעות לחיים, מסגרת, סדר יום ומפגש חברתי. בזכות זה אורך החיים בקיבוצים הוא מהגבוהים בארץ ובעולם. דוגמא אחרת הם החרדים: בעיקר הגברים שבגיל הפנסיה מתמקדים בלימוד תורה, וכך מקבלים משמעות לחיים.

■ תגובה לכתבה של שגיא כהן, הפצצה של מנכ"ל ווייז הפורש: התרבות הארגונית בגוגל הטריפה אותי

>> מנהל זוטר

בתור מנהל זוטר בסטארט-אפ מצליח (יוניקורן, חצה את רף ה-1,000 עובדים), אני מזדהה מאוד עם תוכן הדברים. מהנדסים צעירים עובדים עם מעט מאוד דרייב ומצפים שההצלחה תבוא מאליה. הם עוד לא ראו משבר בענף בקריירה שלהם, הם מכירים רק את הגאות ולא את השפל. כל הפונקציות מסביבם בארגון נותנות להם לגיטימציה להתנהג כמו פתיתי השלג שהם. גילוי נאות: בן 35, לא בומר.

>> אנונימי

הייתי מנהל בשני סטארט-אפים שעשו אקזיט. באחד הסיבובים ניהלתי צוות לא קטן. היום מנהל באחת מהחברות האמריקאיות. לא בומר גם כן. מסכים באופן חלקי. כן, יש גם עובדים גרועים מקטיני ראש בתעשייה. אך במרבית המקרים הם נפלטים די מהר ולא ממש מחזיקים או הופכים להיות בורג מרכזי בארגון. לטעמי, השינוי שעוברת התעשייה, שבו יש לעובד יותר מקום להתבטא, ומנהלים הם כבר לא אלוהים, הוא מבורך. ראיתי יותר מדי מקרים של מנהלים שהדבר האחרון שמעניין אותם זה רווחת העובד, והיו עסוקים רק בעצמם. צריך לזכור שבסוף רוב העובדים לא יצאו מיליונרים מכל אקזיט, והחיים הפרטיים שלהם חשובים כדי שיהיה להם ראש נקי בעבודה.

>> רוני צפון

זה לא שהחיים האישיים לא פחות חשובים מהעבודה. רק ה"אני" חשוב, וזה נכון לדורות ה-Y וה-Z. ונכון מה שכתב שלצעירים אין שום הערכה למה שיש להם, שזה פי 1,000 יותר מהתנאים שהיו להוריהם. מפונקים, חסרי סבלנות ויהירים.

>> חיים88

להעריך את מה שניתם להם, חחחח, תגיד אתה אמיתי? הכל בסוף זה מספרים וחשבון קר... זה ברור לך הרי. שום דבר לא באמת ניתן! העובד מקבל לפטופ ב-1,000 דולר ומשתעבד לעבודה סביב השעון. חדר כושר במשרד? אתה חושב שהוא נועד כדי שתעשה כושר? הוא נועד כדי שתישאר עוד במשרד לעבוד... כדי שתרוץ כמו ארנב ויהיה לך עוד כוח להמשיך ולעבוד. כל המסביב נועד מסיבה פשוטה - שתעבוד כמה שיותר. אז נועם, אם כזה רע לך, קח את כספי האקזיט ותקים משהו חדש עם עבדים חדשים. עצה לי אליך - הפעם תעשה דברים הפוך, תן לעובדים 95% מהמניות ותשאיר לך 5%, נראה אם עדיין יהיה לך דרייב לעבוד כל כך הרבה. בחייך, אל תתבכיין או תקטר על אחרים.

■ תגובות לכתבה של טלי חרותי-סובר, הפצצה המתקתקת של גיל הפרישה: "ב–2040 המדינה תתקשה לשלם קצבאות"

>> סתיו

הבעיה האמיתית איננה בכלל שנשים אינן רוצות לעבוד. הבעיה האמיתית היא שנשים מבוגרות הן הראשונות להיפלט כאשר הן מזדקנות. ורוב העבודות הזמינות לנשים בגילאי זקנה הן מנקות/ קופאיות. עבודות קשות פיזית, כעובדות קבלן מחוסרות זכויות. עבודות שאינן לפי כוחן של רבות מהנשים בגילים אלה. בין שהן יקבלו אבטלה זעומה מספר חודשים, ובין שלא - הן נידונות לחיי רעב על הבטחת הכנסה. ומשום שמלכתחילה שכר נשים נמוך יותר, הסבירות שיהיו להן רזרבות כלשהן, דירה משלהן או מקור הכנסה כלשהו - נמוך יותר משמעותית.

אני בעד שוויון זכויות וחובות מלא בין גברים ונשים. אז בואו קודם כל נשווה בשכר ובתנאים שבין גברים ונשים, נשווה בהשקעה במטלות הבית, טיפול בילדים, סטטוס ואפשרויות, ואז ורק אז נגיע לפנסיות הזעומות שמאפשרות לרוב כוח העבודה הנשי לחיות בצניעות אך בכבוד את שנות הזקנה שלהן לאחר שעבדו קשה כל חייהן, גם בעבודה וגם בבית. וכל מי שחושב שהעלאת גיל הפרישה לנשים הוא הפתרון - מחפש את הארנק מתחת לפנס. הבעיות היסודיות הן שהשכר בישראל נמוך מלכתחילה, יוקר המחייה העצום, כמה מעט הממשלה משתתפת בהוצאות הבריאות שלנו, פער אכזרי בין שכר גברים ונשים ואפליה שעדיין בוטה ומקוממת לטובת גברים, ניהול מופקר של קרנות הפנסיה, ופרי הבאושים של ועדת בכר שזרקה את הפנסיות של כולנו לבורסה, כדי שהטייקונים יעשו כסף על חשבון הפנסיות של הסבים והסבתות שלנו - וגם הכסף שלנו.

■ תגובה לכתבה של רותם שטרקמן, לחתום על 900 מיליון שקל בטי-שירט: גילעד אלטשולר הוא האיש החזק בשוק ההון

>> מומחה עולמי

מצטער, אבל עם כל הכבוד לחברמניות והסחבקיות הישראלית (והאמת שאין הרבה כבוד), אני לא יכול לבטוח במי שחותם על חוזי ענק עם חולצת טריקו, ועוד מול מצלמות. זה פשוט לא עובד ככה. הסכומים האדירים שהוא אמור לנהל מייצגים חיים ושנות עבודה של המונים, וחולצת טריקו משדרת פשטות עממיות וחוסר מחויבות. פשוט אין אמון במנהל כספים כזה.

גילעד אלטשולרצילום: אילן אסייג

■ תגובה לכתבה של אסנת ניר, "צריך לתת לטבע להשתלט, להחזיר לעיר את הפראיות - ולעצור בנייה"

>> מדינת כל מתגרשיה

אחוז הגירושין רק עולה, וכך, במקום דירה אחת לזוג, צריך שתיים. הפתרון: יותר דירות של 3 חדרים, קומפקטיות ומתוכננות היטב. הבעיה היא שהעשירים רוצים דירות גדולות עם מטבח ענק ומרפסות ענק, וכמה חניות לכל דירה.

■ תגובה לכתבה של עמרי זרחוביץ' ואפרת נוימן, חשש בענף ההיי-טק בעקבות תוכנית המיסוי החדשה: "המנהלים הבכירים יעזבו"

>> שלמה

אם ימתחו את החבל יותר מדי הם לא יראו שקל. היי-טק יכול לעבור מהארץ בשבוע. יש הרבה מדינות שישמחו לקבל את מרכזי הפיתוח עם המהנדסים באופן מידי. המהנדסים יעברו מיד למס נמוך יותר, יקבלו שירותים ממשלתיים טובים יותר, הילדים שלהם יקבלו חינוך טוב יותר, יוקר המחיה יהיה נמוך יותר, לא תהיה כפיה דתית והם לא יצטרכו ללכת למילואים.

■ תגובה לכתבה של TheMarker, רס"ן בן 42, שהיה נחטף בהיי-טק, יוצא עם משכורת של 23,000 שקל בלבד. ביזיון – הטוקבקים הנבחרים של השבוע

>> שטחיות

מה שווה יותר: 23 אלף שקל, עם לוח זמנים ברור להמשך העלייה בשכר, חסינות מוחלטת למשברים, הטבות שמסביב (רק ה"חבר" שלהם שווה עוד כמה אלפים בחודש), ועוד ועוד. או נגיד 30 אלף שקל, בלי שום ביטחון תעסוקתי, וידיעה כי בגיל 42 לא כל כך ממהרים לחטוף אותך, והלחץ כי בכל שנה שעוברת אתה פחות אטרקטיבי בשוק. מניח שכמה "חטופים" מההיי-טק היו מתחלפים איתו בגיל הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker